אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק א › שאלה כג

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק א · שאלה כג

שאלה כב

שאלה אלף שלומים ועוז ותעצומות חיים של טובה וברכה וחילוץ עצמות. לכבוד אהובי ש"ב וח"ד ידיד ד' וידידי הרב הגדול החריף ובקי ועניו חכמתו תאיר פניו המפורסם לשבח כק"שת מו' דוד הלוי יחי' נצח:

אחד"ש בל"ש גי"ק הגיעני על דברת העגונה מק"ק יאנוב ונגבה העדות בק"ק מיזר ומכ"ת פתח בהצלה תחלה לבקש לה עזר ובהתירא קא מהפך וענוותו תרביני לחוות דעי אף אני ולהוסיף נופך ולהשיבו על אתר ע"י מוכ"ז ולכן באתי לחוות דעתי לדינא וחדלתי מלכנוס בפלפולין לירד לעומק שיטת התלמוד והראשונים כדרכי מעולם ת"ל ולא פניתי רק לראות את המעשה ע"פ שיטת האחרונים ועברתי על העדות חזור חזור וכעת לא מצאתי לה הארוכה ומזור כי עובדא דנ"ד דומה ממש לעובדה דפנחס מארלא המבואר בח"מ וגרע מיניה. דהתם הכירוהו כמה אנשים בט"ע וגם צרפי סימנים מפצעים ורושמים ושומה על בטנו וגם הכירו כל הבגדים שעליו עם הכתבים והפסקים שלקח מהגאון ז"ל ביום קודם טביעתו ואפ"ה חשש להחמיר שלא יועיל צירוף כלל הסימנים וק"ו בנ"ד דליכא כל הני למעליותא כי ע"פ אסתר אין מקום לחפש היתר כלל שהרי לא ידעה כלל מי הוא רק שר"ג אמר לה שנוסע עמו ובכל העדות לא הוזכר כלל שיודעים שהוא נסע עם ר"ג:

ומה שהעידה שהיה אדום הפנים וחוטמו עב פשיטא שאין זה כלום אף אם היתה מעידה מת אצלי וקברתיו דהו"ל כהא דאמרינן גופו דאריך וגוץ וכו' רק שהיה מקום לצדד ע"פ עדותה לפי שאמרה שהיה לו בראדווקי' אצל צד ימין החוטם ובכה"ג כתב מהרי"ק הביאו ב"ש בס"ק ע"א גבי שומא שאם פרט וצימצם המקום ואמר על אבר פלוני במקום פלוני הוי סימן מובהק אך בנ"ד אין לזה מקום דשם מיירי שנמצא סימן זה באיש המת לפנינו משא"כ בנ"ד שזאת אומרת שלאחר שהוציאוהו מהמים אינה זוכרת אם ראתה הבראדווקע בפניו רק שראתה שהלך משם לספינה ונטבע ונהפכה הספינה ור"ג נמצא מת רק אחר שני שבועות נמצא איש א' וא"כ מי יודע אם זה האי' שהלך עם ר"ג לספינה ונטבע ומחמת הכרת הצורה ג"כ לא מהני בזה חדא שלא נזכר בדברי האשה שהכירה אותו בט"ע שזה האיש שהיתה מבקשת רק סתם אמרה האב איך גיזעהין דיא צורה איז פול גיווען ועוד שאם תיבת פול הנכתב בג"ע הוא נקרא בחולם ור"ל שהצורה היתה נרקבת פשיטא דלא מהני הכרה אף לפי דמיונה של האשה שנראה לה דלא אשתהי יותר משעה א' וגם אם ר"ל שתיבת פול במלאפום והכוונה שנתמלה צורתו ונתפח ג"כ לא מהני דכל שנתפח אין מעידין עליו וגם בלא"ה אין דמיונה של האשה מועיל בזה כיון שעדיין יש ספק שמא אשתהי קודם שמצא אותו העכו"ם שם ובספק אשתהי קי"ל לחומרה כמ"ש הר"ן שם בתשובה ובזה אזדה ליה ג"כ מ"ש מכ"ת דכיון שאמרה שהי' מונח ראשו על הווספו שר"ל הר קטן של חול שבאמצע המים כשהמים מתמעטים וא"כ הו"ל כמונח במקום שהגלים מגיעים שם שכתבו בשם ר"ב אשכנזי דהו"ל כלא אשתהי וזה היה נכון אם היה ידוע לנו ששטף המים אליו הגיעו משא"כ בזה שעכ"פ ספיקא הוי ובספק אשתהי לחומרא:

איברא שבזה היה אפשר לומר דגם הר"ן מודה כמ"ש בתשוב' סימן זה כמה שנים דבספק אם הגלים עוברים ושוטפים יש מקום להקל טפי מבספק אשתהי דזיל בתר טעמא שהר"ן כתב שאינו מצוי שיראנו בתוך שעה א' אחר פליטתו מהמים וזה שייך לענין הספק שמא אשתהי אחר פליטתו משא"כ בספק שמא גלים עברו עליו לא שייך זה ודמי לספק תוך ג' שכתבו התוספת להקל וקצת מהאחרונים סמכו ע"ז להלכה במקום עגונה להקל בספק תוך ג' וא"כ ה"ה בזה ואמנם שם פלפלתי שלכאורה זה תלוי בשני טעמים שמקילין בספק תוך ג' דלטעמא דחששא דנתפח ספיקא דרבנן גם בזה יש להקל ואם הטעם משום דמוקמינן בחזקת חי א"כ אפשר דבספק אשתהי כה"ג ל"ש זה ושוב צדדתי לומר דגם להאי טעמא אפשר דדמי לספק תוך ג' וכאן אין להאריך בזה כיון שלפי דברי האשה נרקבה צורתו או נתפח א"כ לא מהני הכרה וגם שלא נזכר בדבריה כלל שהכירה אותו בט"ע שהוא הנטבע וגם כי לשיטת קצת פוסקים בראה הטביעה אמרה בדדמי וכאן הרי ראתה וידעה הטביעה וע"פ מה שהעיד ר' זלמן שראה אחר הטביעה רושם במקום הבראדווקע והר' ישכר אמר דיא בראדווקי איז פר לאפין גיווארין מיט וואשר פשיטא שאין לסמוך כלל מה שמגידים כן מאומד דעתם ושמא האי' הנמצא לא היה על פניו רק רושם בלבד:

וגם אפי' היו מעידים שראו הבראדווקי כמות שהיה בחיים חיותו מ"מ הרי הם לא צמצמו המקום וקי"ל דאין מעידין על השומא וגם אפשר דשכיח בראדווקי אצל החוטם באנשים הרבה ואין כל זה סימן מובהק לסמוך עליו. ואם באנו לסמוך על עדות הנשים אשת הר"ר יעקב שהגידה שהכירה אותו בקצת בגדיו ובצורתו שזהו בודאי ר' יודא דרוקר שהיה אצלם גם בעדות אשת ר' ישכר בער אמרה כן ואף שלא פירשה בדברי' דעל ר' יודא דרוקר קאמרה מ"מ הדברים מורים דעליו קאמר ושם היה מתאכסן מ"מ קשה לסמוך עליו מכמה טעמים חדא שהרי אשתהי בודאי קודם שהובא לעיר שעות הרבה וא"כ היינו עובדא דשני ת"ח דאמרינן דאפילו מאה נשים כחד דמיין ודוקא דאסקינהו קמן לאלתר וקאמרי סימנים כו' והנה דעת הרמב"ם צריך שיאמר קברתיו וכ"ד הריב"ש דאף בטבע במים צריך שיאמר קברתיו ובתשוב' סימן הארכתי בזה וכאן לא נזכר בדברי הנשים קברתיו רק סתם שראו אותו וזה אינו מועיל לדעת הפוסקים הנ"ל דאף בחזיוה לאלתר צריך שיאמר קברתיו אלא שבזה היה אפשר לומר כיון שאחר עדות הנשים הנ"ל נכתב בג"ע שהעיד ר' חיים שהלך עם אנשי החבורה כשהביאו הנטבע ומצאו אצלו מעות רוביל נראין הדברים שעשו חיפו' אחר המעות ואף שלא נזכר הקבורה בפירוש מסתמא קבורה היתה לו וגם דטלטלוהו ממקום למקום הו"ל כמו קברתיו אלא שלענ"ד צ"ע בזה לפמ"ש בנ"ב בטעם הרמב"ם שמצריך קברתיו במים משום דאף שפלטוהו המים יש לחו' שמא נדמה לו שמת ובאמת עדיין לא מת ויש לו תקנה כמו שיש שמגלגלין אותן בחביות וכ"מ כדבריו ביש"ש יבמות דבעינן קברתיו מה"ט ולפי"ז לכאורה אף שטלטלהו ממקום למקום נמי לא מהני דמכל מקום יש לפעול פעולת לגלגלו וכה"ג אמנם מדברי הפוסקים משמע דמהני ולמדו מדלא נזכר בש"ס קברתיו רק דאסקינהו לקמאי הוה כמו קברתיו כמ"ש הריב"ש ואין כאן מקום להאריך בזה דכאן הדברים מוכיחים שנקבר ג"כ וא"כ אם היה עדות לאלתר היה אפשר שתועיל עדותן אבל בעובדא דנ"ד דודאי אישתהי א"כ אין מועיל הכרה כלל כדאמרינן אבל אשתהי מתפח תפח ואפי' לשיטת ר"ת דאפילו נפל למים והועלה משם ואישתהי מעידין אפילו אחר כמה ימים מ"מ לפי מה דנקט בש"ע סעיף ך"ח בעינן ט"ע של גופו וצורתו ואף לפמ"ש המרדכי הביאו הב"ש והח"מ דמשמע מדבריהם דבט"ע דצורה לחוד סגי:

אמנם כבר נתבאר שם שכל גדולי האחרונים חולקים בזה ובתשו' שכתב הח"מ בעובדא דפנחס מארלא הביא דברי מהריב"ל ומהר"ב אשכנזי בפי' דברי הרא"ש ואני הרחבתי בביאור דברי הרא"ש בזה כיד ד' הטובה עלי וכאן קצרתי כיון שהח"מ לא רצה לסמוך ע"ז לעשות מעשה להתיר ומבלעדי זאת הרי אף לדעת המתירין מבואר בדבריהם דצורה שלימה בעינן ובזה שהעידה האשה אסתר שאחר הוצאתו מן המים פניו לא היה לו עוד והיה נרקב או תפוח ופשיטא דתפח יותר קודם שהובא לעיר וראהו הנשים הנ"ל ולענ"ד דאף לדעת המקילין באשתהי מ"מ היינו דוקא אם מעידין בבירור שצורתו שלימה אבל מסתמא אמרינן כיון דאשתהי אין מעידין עליו וזה מבואר מהפוסקים וא"כ ק"ו כאן שהאשה אסתר מגדת בהיפך שלא ראתה הצורה שלימה ופשיטא שאין מקום לתלות להקל שאין אסתר מגדת על אותו האי' שמעידים העדים כמבואר מדברי העדים והדיינים שעל אותו הנטבע שנטבע בכפר שהיא יושבת שם הן הן הדברים גם אין כאן הכחשה כלל מעדות הנשים לעדות אסתר שאמרה שנשתנה צורתו שהרי הנשים לא ביחנו דבריהם לפרש שראו שהיתה צורתו שלימה וחבל לא אית ביה:

והנה אם באנו לצדד בזה מחמת עדות הנשים שהכירוהו ע"י הבגדים דהיינו האפינצא ולייבסרדאקיל הנה אף אם היו מפרשים דבריהם שהכירו הבגדים הכרה טובה שהם הבגדים אשר לבש מוה"ר יודא הנ"ל בחייו מ"מ הרי הח"מ לא סמך על הכרת בגדיו אף שהיו צירוף סימנים הרבה ומ"ש מכ"ת מדברי הח"מ ס"ק סמ"ך אין הנדון דומה לראיה דהתם מיירי שידוע לו שבעלה של אשה זו נפל למים בבגדים אלו ואחר כך כשהעלוהו אנו מכירין הבגדים שפיר י"ל דל"ח שמא השאיל לאיש אחר אחר עלייתו מן המים וגם השני נטבע בהם וזהו ספיקו של הח"מ והב"ש שם מחלק בין מיד לאחר זמן משא"כ כאן שאותן שהם מעידין שהכירוהו מבגדים אינם מעידים שראו שנטבע בבגדים אלו וא"כ זהו חששה דשאלה שמא מוה"ר יודא הנ"ל השאיל בגדיו שהיה הולך בהם לאיש אחר ונטבע בהם ומ"ש מכ"ת לצרף סברת מהרי"ט דכל בגדים לא מושלי אינשי ל"ש כאן דהא לא הזכירו רק האפינצא והלייבסרדאקיל לבד וגם דהב"ח חולק על מ"ש מהרי"ט דגם לחליפין ל"ח והב"ח בתשובה ס"ל דנהי דלא חיישינן לשאלה מ"מ לחליפין חיישינן ובהכי אזדא ליה גם סברת מהרי"ט השניה דציצית לא מושלי אינשי דעדיין יש לחו' לחליפין ומ"ש מכ"ת דכיון דחזינן דמדקדק היה לצאת בב' טליתים קטנים הרי לא הכירו הב' טליתים קטנים רק האחד בלבד רק בעדות ר' חיים נזכר שמצאו לבוש כך והוא לא היה מכיר שר' יודא היה לבוש באלו כלל ואדרבא בזה לא שייך סברת מהרי"ט דאמרינן כיון שהיה מוהר"ר יודא לבוש שני טליתים קטנים אפשר שזה הא' שהכירו הנשים שהוא של מוה"ר יודא השאילו מוהר"ר יהודה לאחר והאחר היה לו גם כן טלית קטן שלו לכך זה הנטבע נמצא גם כן לבוש בב' והנה אם אמנם כי כמה גדולים קבעו מסמורת דל"ח לשאלה מ"מ רבים וגדולים חולקים ומי ירים ראש להכריע נגדם ולהקל בספק א"א דאורייתא שהרי בנ"ד מחשש א"א דאורייתא לא יצאנו שהרי כבר כתבתי שע"י העדות האשה אסתר שהעידה הטביעה אין מקום כלל כיון שלא ידעה שמו ושם עירו כלל רק שיש הוכחה קצת כיון שהעיד מוה' זלמן שמוהר"ר יודא נסע עם הערל טערשקא והאשה אסתר העידה שראתה הערל הנ"ל בשעת טביעת הספינה וא"כ י"ל דמסתמא היהודי הנטבע הוא בעל האשה הזאת שנתלווה עם העכו"ם הזה מהעיר אך דגם זה תלוי בפלוגתת הרמב"ם והרא"ש המבואר בסימן י"ז ולהרמב"ם אנו אומרים שאותו יהודי שיצא מכאן הלך לדרכו ונתלוה עמו עוד יהודי אחר ומת והב"ש שם כתב דהב"י פסק דלא כהרא"ש ועוד אף לפי דעת הרא"ש צריך שיהיה ידוע שלא נתלוה עמו עוד יהודי אחר רק זה יצא עמו מכאן שוב אין חוששין שמא זה הלך מכאן ואחר נתלווה עמו מה שא"כ כאן שזה העד אינו מעיד רק שמוהר"ר יהודא אשר העיד עליו אביו ראה אותו נוסע עם עכו"ם זה ומ"מ אפשר שנסעו עמו עוד כמה יהודים והרי ר' גרשון נסע גם כן שם ולא הזכירוהו ואפשר שכמו כן נסעו מזה עוד כמה יהודים ומוה"ר יהודה השאיל בגדיו לאחד מאנשי הספינה והלך משם בהגיע לשפת הנהר ויהודי אחר הוא הנטבע:

ועוד י"ל דשאני התם מדקאמר סתם יהודי שהיה עמו ש"מ שלא היה עמו רק זה שיצא מכאן דאם איתא שזה נפרד ממנו ואחר נתלווה עמו לא היה אומר בסתם אלא היה מפרש דבריו אם זה שיצא מכאן או זה שנתלווה עמו בדרך מחדש משא"כ בנ"ד גם הרא"ש מודה דחיישינן דלמא האי אזיל לעלמא וזה הנטבע אחרינא הוא ועוד דאפילו אם היתה אסתר יודעת שהוא בעל האשה מ"מ בעדות טביעה זו לא יצאנו מידי איסור תורה לדונו כטבע במשאל"ס שהרי דין דטביעה במשאל"ס לא נאמר אלא בעומד ורואה לכל הצדדים ושהה כדי שת"נ אבל בשביל הפיכת הספינה לבד אין לו דין טבע במשאל"ס ואפי' נשאת תצא כמ"ש הרמב"ן בתשובה וכתבו הרמ"א בסעיף ל"ד וא"כ כיון דיש כאן איסור תורה ואיתחזק איסורא דא"א אם כן קשה בעיני להקל בזה והא דאמרינן משום עגונה הקילו ביה רבנן הרי אמרו דהיינו דוקא בסוף עדות אבל בתחלת עדות לא הקילו ובספק פלוגתא פסק הרמ"א דאזלינן לחומרא וכן דעת הח"מ שם והב"ש כתב בשם ט"ז כהמ"ב מ"מ בספיקא דפלוגתא זו אי חיישינן לשאלה ראיתי לגדולי האחרונים שלא הכריעו בזה להקל כיון שהב"י כתב שגדולי הראשונים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש הכי ס"ל וכבר דשו רבים בענין זה ואף אני הארכתי בזה בתשובה סימן והבאתי דברי השיטה מקובצת בשם הרשב"א דס"ל דאי סימנים דרבנן לא חיישי' לשאלה ומ"מ אין לסמוך ע"ז בלא צירוף טעמים אחרים וכן מ"כ בשו"ת ב"ח החדשות כתב שם הט"ז ששמע כך מהב"ח ע"ש:

גם אני חושש בכאן כיון שלא אמרו בפירוש שהם מכירים הבגדים בט"ע גמור רק אמרו סתם איך האב אים דר קענט אין דער אפינצע אפשר שלא היה זה רק דרך אומדנא לבד אבל לא ט"ע גמור ואע"ג דבתשובות נ"ב סימן מ"ב כתב דיש להוכיח לכאורה דאף ט"ע כל דהוא מהני מדאיתא בחולין דף צ"ו בריש ה"א סימנא עדיפא מט"ע כו' והתוספו' כתבו דמיירי בט"ע כל דהו ע"ש נלענ"ד לחלק דוקא בדבר שהוא שלו כגון באבידה שפיר מהני ט"ע כל דהו אבל היכא שהוא רוצה להכיר מה שאינו שלו שראה פעם אחת או שתים בודאי שנוכל לומר שטעה ביה אפילו צורבא מרבנן ומכ"ש ע"ה והו"ל ככלים שלא שבעתן העין דלא מהני ט"ע באבידה ומ"מ באיסורין כיון דליכא חימוד ממון י"ל דמהני אבל מ"מ ט"ע גמור בעינן ועיין בט"ז יו"ד סימן ס"ג ובנקודת הכסף שם ובמקום אחר הארכתי ועכ"פ בנ"ד כיון שבעל האשה היה מעיר אחרת ולא שהה בעיר רק בערך ג' או ד' ימים דבר רחוק הוא שיהא אנשים הללו שביעת עין בבגדים של זה עד שיוכלו אחר כך להכיר בט"ע גמור ובודאי לא נתנו לב לעיין במלבושיו בכוונה רק דרך מקרה ככל מלתא דלא רמיא כו' וא"כ בעינן ט"ע גמור וכ"כ בנ"ב שם דהא לא מהני למסקנא דרבא ט"ע בכלים שלא שבעתן העין משום דמתחלה צריך שיכיר עתה בט"ע ונראה דמה"ט כתב רמ"א בסוף סעיף ל"ב וי"א דאפי' סימן מובהק בבגדים מהני הואיל וראוהו נטבע בבגדים אלו עכ"ל ולכאורה צ"ע דלמה נקט סימן מובהק בבגדיו ולא נקט שמכיר בט"ע שהם הבגדים של הנטבע בהם אלא ע"כ דלפי דט"ע דבגדים לא מהני כ"א בט"ע גמור ומובהק וזה לא שכיח שיהיה לו ט"ע בבגדי חבירו אפי' ברגיל אצלו דלמה ישים לב לדעת ועינים לראות מה שאינו שלו עד שיהיה לו בו ט"ע גמור ולכך נקט סימן מובהק ובשו"ת נ"ב כתב הטעם בסימן כ"ח משום דט"ע לא מהני כיון שראוהו נטבע בבגדים אלו שייך בדדמי אף לבגדיו ובהג"ה מביא בשם מהר"מ מפדווא דאיתא שם אולי היתה לו הכרה טובה במלבושיו ולא ע"י הנטבע וכתב בסימן מ"ב דבבגדים כיון דאין במה לתלות השינוי לא אמר בדדמי ע"ש:

ועכ"פ מבואר מדברי מהר"מ מפאדווה דהכרה טובה בעינן והיינו ט"ע גמור וכמ"ש והיינו אי איתרמי הכי שהיה לו הכרה טובה ואם כן בעדות זה שאמרו בסתם איך האב אים דר קענט אן דער אפינציא אפשר שלא היתה הכרה טובה רק כח הדמיון בלבד ומכ"ש אם נתפשט מתחלה הקול שנטבע מוהר"ר יודא אלא שבזה אפשר לומר כמ"ש בתשובה סימן בשם מהרא"ש דידיעת הטביעה לא מיקרי אלא ידיעה אמיתית אבל קול הברה לא והבאתי ראיה קצת לזה אבל עכ"פ הכרה טובה בעינן ואפשר דאי לאו דהוה לה הכרה טובה לא היתה מחלטת לומר שהוא ר' יודא בודאי ומ"מ צ"ע כיון דאשתהי אפשר שנשתנה צורתו ולכן אמרה בדדמי גם על הבגדים. סוף דבר הכל נשמע שהלכה זו רופפות בידי ואף כי נכמרו רחמי על עלובה זו וחזרתי על כל הצדדים בג"ע לתקוע יתד במקום נאמן ולפי קוצר הזמן חפשתי ולא מצאתי רק כדבר האמור למעלה בטעמן ונימוקן ואינו אומר בה לא איסור ולא היתר ולולי כי הוכרחתי להשיב לכבוד הדרתו ידי בצלחת הייתי טומן דברי הצעיר עבד לעבדי ה' לעמוד לשרת מוקדש ומזומן זעירא מן חברייא כו'

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה