בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות
חלק א · שאלה כ
ע"ד העגונה מרת פריבא אשת ר' יצחק חייט מפה, ק"ק ברעסטצקי אשר זה כמה שנים שיצא מפה ולא חזר והנה כעת נתוודע הדבר את המאורע אשר אירע עם ר' יצחק הנ"ל כפי הגב"ע. והנה זחלתי ואירא מחוות דעי בעניני עגונה מחמת חומר הנושא ועומק המושג וקוצר המשיג ובגידות הזמן לבב אנוש יחיל בקרבו אך מחמת שהשעה צריכה לכך שהעגונה היא מתושבי קהלתינו אמרתי לטפל בדבר מצוה לפתוח בכחה דהיתירא ומה' אשאל עזר כי יתן חכמה מפיו דעת ותבונה לבלתי אכשל בדבר הלכה וזה החלי בעזר החונן לאדם דעת:
גרסינן ביבמות פרק האשה שלום דף קט"ו יצחק ריש גלותא כו' רבא אמר לא חיישינן וקי"ל כרבא וכתב הרמב"ם פי"ג מהלכות גירושין ה' ך"ד בא א' ואמר אמרו לי ב"ד אמור להם שמת יצחק בן מיכאל כו' הרי אשתו מותרת כו' ובהשגת הראב"ד כתב והוא שלא הוחזק שנים כ"מ כו' ע"ש וכתב המ"מ וז"ל ואני אומר שאף בהוחזקו אם ידוע שאחד קיים משיאין אשתו של זה דהא ליכא למיחש לאחר דהא ידעי דחי הוא עכ"ל הביאו בשו"ת מהרי"ט ח"ב באה"ע שאלה ל' דף נ"ב וכתב עליו דלא ירד לסוף דעתו אם כוונתו לפרש שמעתתי' דיצחק בשהוחזק אחר והוא קיים דהא לא אפשר דאם כן מ"ט דאביי דאמר חיישינן ולמאי איכא למיחש אם האחר קיים ואי דינא אתי לאשמועינן הא נמי פשיטא אלא הראב"ד לפרושי מילתא דהרמב"ם קאתי עכ"ל ולפענ"ד נראה לפרש כוונת המ"מ באופן אחר דפליג על הראב"ד והנה הראב"ד לשיטתו אזיל הביאו הרמב"ן בחמש שיטות בגיטין דף ק"ז דפירש ההיא דיצחק ר"ג אף על גב דבמקום שהשיירות מצויות הוה מ"מ ריש גלותא אינו אלא מבבל וכיון שלא הוחזק בעיר בבל שני יצחק ר"ג לא חיישינן אבל באיניש בעלמא בגט במקום שהשיירות מצויות חיישינן לעיר אחת ששמה כשם זו אע"פ שבאותה העיר לא הוחזקו שני יוסף בן שמעון ואין חוששין לשני יוסף ב"ש בעיר אחת אא"כ הוחזקו שאלמלא היו שם ב' מוחזקים היה ידוע והא דאמר מדבדקו רבנן מסורא ועד נהרדעי כו' לאו למימרא שבמקום שלא הוחזקו יהא צריך בדיקה אלא הוחזקו היו והוצרכו לבדוק כמה היו שם באותו השם ובאיזה ענין היה אם לחוש לכולם או אין לחוש כגון שיבואו עדים ויעידו לא חתמנו לזה מעולם או כאותו שאמרו שם גבן הוה בנהרדעא לפי זה ניחא הא דאמרינן חיישינן לשני שווירי ולא חיישינן לשני יוסף ב"ש באותו שווירי עכ"ל נמצא מצינו להראב"ד דס"ל דאם הוחזקו שניהם אזי חיישינן לחפש עוד אולי ימצאו עוד בשם זה ויש סמך לסברא זו מדברי הרשב"א בחידושיו וגיטין דף ק"ז ע"ב ד"ה הא דאמרינן דמפרש טעמא דרבה דס"ל תרתי שיירות מצויות והוחזקו דה"ט דכל שאנו רואין שיש אחד דשמו כשמו ושם עירו אנו חוששין שמא יש אחרים הרבה ומבני השיירא נפל עכ"ל וה"ה באותו העיר י"ל כן כיון דרואין דהוחזקו אף דידעינן דהשני הוא חי מ"מ צריכין חיפוש אולי ימצאו עוד אף דלא הוחזקו יותר ובלא הוחזקו אין צריך בדיקה היינו דווקא לא הוחזקו כלל אבל אם רק הוחזקו אף על פי דידעינן דהשני חי מ"מ צריכין חיפוש כנ"ל ולכן שפיר כתב הראב"ד לשיטתו והוא שלא הוחזקו כו' פירש דאם הוחזקו אף דידעינן דהשני חי אין מתירין בלא חיפוש כנ"ל והמ"מ חולק עליו וס"ל דאף בהוחזקו כיון דידעינן דהשני חי שוב הוה כלא הוחזקו ואין צריך עוד חיפוש כלל ולכן כתב ואני אומר שאף בהוחזקו אם ידוע שאחד קיים משיאין אשתו של זה כו' וכן מוכח בגמרא בעובדא דענן בר חייא י' עכ"ל ויפה כיון הלח"מ שם הלכה ק"ד דכתב דמה שהוצרך המ"מ לומר שזה מוכרח בגמ' משום דלא נימא כי בהוחזק דאיכא תרי ה"נ אפשר דאיכא אחר אף על גב דאנן לא ידעינן לכן אמר דכשידענו דאחר קיים סגי עכ"ל הרי שדעתו לפרש בהמ"מ כמ"ש רק דהמ"מ מוכיח לעצמו דלא חיישינן לזה מדברי הגמרא דענן בר חייא כו' אבל הראב"ד חושש לזה באיכא רק תרי יב"ש אף שאחד חי חוששין שמא יש עוד כנ"ל ומפרש לשיטתו דברי הגמרא בגיטא דענן בר חייא דמיירי דבדקו רבנן מסורה ועד נהרדעי כו' היינו דבדקו כמה היו שם באותו שעה ובאיזה ענין היו כנ"ל היינו על ידי חיפוש אבל בלא חיפוש אין להתיר ולכן כתב הראב"ד והוא שלא הוחזקו אבל בהוחזקו אף שהשני חי מ"מ עכ"פ צריכין חיפוש אולי ימצאו עוד וגם צריכין לחפש עוד אם לא יצא משם מעולם איש אחד כשם של האיש בעל אשה זו על ידי זקנים וישישים אך לכאורה יקשה במאי דאמר רבא חיישינן דילמא בגמלא פרחא אזיל למה לא אמר חיישינן דילמא אזיל לעלמא מזמן רב דאביי לא חייש לזה כמ"ש רש"י וז"ל ואביי לא חייש לדילמא אזיל לעלמא כו' אבל לרבא דמחמיר בהוחזקו וחייש לחששא רחוקה בגמלא פרחא או בקפיצה וטוב לו יותר לחוש דכיון דהוחזקו וצריכין חיפוש אולי ימצאו עוד אם כן יש לחוש דאף אם אין בנמצא עוד יותר כאן מ"מ דילמא היה כאן מזמן רב איש ששמו כשמו ואזיל ליה לעלמא זה זמן רב רק די"ל דאף על זה מועיל חיפוש דלא יצא מכאן איש כזה ע"י זקנים וישישי' לכן אמר רבא דחיישינן דילמא בגמלא פרחא אזיל פי' ואינו מועיל אף החיפוש מזמן רב:
ובזה יש ליישב קושית מהרב"ל בשו"ת בח"א כלל א' שאלה ה' דמקשה על הריא"ז דכתב אם הזכירו שמו ושם עירו מפשפשין באותו עיר אם לא יצא משם מ' ששמו כך תנשא אשתו ומקשה עליו מהתוספת' דאיתא דאין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו אבל אם אמרו אחד יצא מעיר פלוני מפשפשין כו' נראה מהתוספת' דוקא כשלא הזכיר שמו הוא דמחפשין אבל כשהזכיר שמו לא הוזכר בהתוספת' חיפוש עכ"ל ולפי מ"ש לעיל מתורץ קושייתו דז"ל הריא"ז עיין בש"ג בפרק האשה שהלכה וז"ל ואם אמרו העדים יוסף בן שמעון מת ולא ידענו מאיזה עיר היה אף ע"פ שלא ידענו יוסף ב"ש אחר בעיר הזאת חוששין ליוסף ב"ש אחר בעולם ואין מתירין את אשתו ונראה בעיני שאם הזכירו שם עירו אף ע"פ שלא הזכירו שם אביו אם לא הוחזק אחר כיוצא באותו עיר כגון שהיה מיוחד בשמו מתירין את אשתו ואם לא היה מיוחד בשמו צריך להזכיר שמו ושם אביו ושם עירו ואם הזכיר שמו ושם עירו ולא הזכיר שם אביו דמפשפשין באותו עיר כו' עכ"ל ולכאורה יקשה אמאי בהזכיר שמו ושם עירו ולא הזכיר שם אביו כתב דמפשפשין באותו עיר אם לא יצא משם מי ששמו כך אלא הוא תנשא אשתו ואמאי לא כתב דאם השני חי מתירין את אשתו כמ"ש המ"מ הנ"ל וע"כ צ"ל כמ"ש הראב"ד הנ"ל ס"ל דאם רק הוחזקו שנים אף שהשני חי מ"מ צריכים חיפוש אולי ימצאו עוד שמה וגם אולי אזיל אחר לעלמא ששמו כך וצריך לחפש אם יצא משם איש ששמו כשם זה כיון דקי"ל כרבא דבהוחזקו חיישינן אפילו לחששא רחוקה לגמלא פרחא כו' מכ"ש לדילמא אזיל לי' לעלמא וצריך חיפוש ולכן כתב שפיר הריא"ז דצריך חיפוש כנ"ל:
ובזה מתורץ קושית מהריב"ל דזה כוונת הריא"ז דמקודם איירי בהא דכתב ונראה בעיני שאם הזכירו שם עירו ושמו בלא שם אביו אם לא הוחזק אחר כיוצא בו כגון שהי' מיוחד בשמו מתירין את אשתו כיון דלא הוחזקו ואח"כ קאמר ואם לא הי' מיוחד בשמו פירוש דנמצא עוד איש ששמו כשמו צריכי' חיפוש פירו' ואינו מועיל בזה אם ידעינן דהשני חי והוא בביתו דכיון דהוחזקו דיש אנשים בעיר הזאת כשם הזה דלמא עוד היו אנשים כאן כשם הזה והלכו לעלמא ומאותן אנשים הוא המת ובעלה של זו חי עדיין לכן צריכים חיפוש אם לא יצא משם מי ששמו כך אבל בתוספת' מיירי דלא הוחזקו ולכן בשמו ושם עירו לבד מתירין את אשתו אבל הריא"ז כ' דינו בכה"ג דלא היה מיוחד בשמו פירש דהוחזקו ולכן שפיר כ' דצריכים חיפו' כנ"ל וכדעת הראב"ד הנ"ל:
ובזה מתורץ קושית בעל ספר עצי ארזים בסימן י"ז ס"ק ע"ד דמקשה על הב"ש ס"ק נ"ט שכתב וז"ל בש"ג כתב דלכ"ע די אם הזכיר שם עירו אפילו אינו מזכיר שם אביו והיינו באינו מוחזק עוד באותו עיר יוסף ב"ש עכ"ל וכתב ע"ז בספר עצי ארזים והלשון אינו מדוקדק דמשמע בסתמא לא חיישינן לאיש אחר בזה השם בעיר הזאת וליתא שהרי כתב דמחפשין דמשמע דבסתמא חיישינן להכי עד שיודע בבירור ע"י חיפוש ואם כוונת הב"ש למ"ש עוד בש"ג בזה הלשון ונראה בעיני שאם הזכיר שם עירו אף ע"פ שלא הזכיר שם אביו אם לא הוחזק אחר כיוצא באותו העיר כגון שהיה מיוחד בשמו מתירין את אשתו כו' דמשמע מזה דמסתמא דהיינו לא הוחזקו לא חיישינן ז"א דאם כן הוי סותר רישא לסיפא דמצריך חיפוש אלא הא' מיירי בשם שאינו שכיח וכמ"ש כגון שהיה מיוחד בשמו כו' ע"ש עכ"ל ולפי מ"ש לעיל ניחא דשפיר מביא הב"ש בשם ריא"ז דלכ"ע די בשם עירו בלא הוחזקו והא דכתב הריא"ז דצריכים חיפוש כבר כתבנו לעיל דהיינו בהך גוונא דלא היה מיוחד בשמו והיינו דהוחזקו ולכן צריכים חיפוש כיון דהוחזקו אף דהשני חי מ"מ צריך לחפש עוד אולי ימצאו עוד וגם אולי יצא משם איש ששמו כן מזמן רב מחמת ריעותא דהוחזקו אבל בלא הוחזקו סגי בשם עירו לבד כמ"ש הב"ש ולא תקשה כלל רישא לסיפא כנ"ל:
נבא לנ"ד דלפי דעת הב"ש בשם ריא"ז הנ"ל היה נראה להתיר בנ"ד כיון דאמר שמו ושם עירו רק דהב"ש מסיק ועיין בק"ע סימן שי"ד ושם כתב דבשם עירו משיאין את אשתו כשלא הוחזקו וה"ה על ידי בדיקות בני העיר משתרי ועיין בסימן ק"א דסיים דמ"מ לא אוכל להתיר א"א לעלמא בעדות שמו ושם עירו לחודא ועיין בסימן קכ"ט דמביא בשם ר"א מזרחי ושאר גאונים דמי הוא שיקל ראשו בדבר ערוה להתיר בשם עירו לבד. רק לכאורה בנ"ד י"ל דהוי כשמו ושם אביו ושם עירו כיון דאמר דשמו יצחק חייט י"ל דשם אומנתו הוי כשם אביו ואף דכתב בשו"ת מהריב"ל חלק ג' סימן י"ח וז"ל עוד אומר אני דאפשר לומר דאפילו למאן דס"ל דסגי בשמו ושם אביו או בשמו וכינוי דקאמר הכי אבל בפלוני רצען או בפלוני הצורף או בפלוני הקונה שוורים לא אמרינן הכי ויש לחלק וקל להבין עכ"ל י"ל דדוקא בשאלה של מהריב"ל לא הוי פלוני הרצען כו' כשם אביו דשם לא הזכיר לא שמו ולא שם עירו רק הקונה שוורים אבל בשמו ושם עירו מצטרף שם אומנתו דהוא חייט והוי כשם אביו:
ועיין בשו"ת מהר"א ששון שאלה י"א דמסיק שם וכתב ועוד י"ל דאפי' מה שנסתפק מהריב"ל בזה היינו בלא חיפוש אבל לענין חיפוש אימא די"ל שיועיל פלוני הרצען עם החיפוש עכ"ל ואם כן בנ"ד יש להתיר ע"י חיפוש עכ"פ דמה התם לא הגיד לא שמו ולא שם עירו מתיר על ידי חיפוש מכ"ש בשמו ושם עירו ושם אומנתו דמתירין על ידי חיפוש ומכ"ש בנ"ד עכ"פ מועיל שם אומנתו דליהוי כלא הוחזק תרי יצחק כיון דכל החבורה חייטים זקנים וישישים מעידים שלא היה כלל פה ק' שום חייט שהיה נקרא יצחק רק בעל האשה הזאת נמצא דאפילו להנך פוסקים דמחמירין בחיפוש מזמן ארוך דדילמא מרוב הזמן נשכח הדבר כמ"ש בקונטרס עגונה דאיתתא של מהרח"ש בשם ר"א מזרחי מ"מ הרי שם מסיק הרא"ש דעכ"פ חיפוש כזה שמעולם לא נודע שיצא אחר שלא חזר כי אם זה סגי וה"ה בנ"ד שכל החייטים מעידים שלא היה בכאן כלל יצחק חייט כי אם זה הוי כמעידים שמעולם לא נודע שיצא אחר שלא חזר כי אם זה סגי:
ועיין בשו"ת צ"צ סימן נ"ט דכתב וז"ל לכן אם אחר החיפוש לא ימצא שום חייט אחד שהיה דר בכאן שהלך ולא חזר כי אם זה אשתו מותרת נוסף לזה כבר כתב הרב רח"ש דבשמו ושם עירו וסימנים בינונים וגרועים מועיל להתיר וכן כתב בשו"ת גינת וורדים כלל ג' סימן ח' דבהזכיר שמו ושם האומנות עולה לשם אביו וגם כתב שם להוכיח מתשובת הרמב"ם הביאו מהר"ם אלשקר סימן ס"ז בשמו ושם עירו וסימנים גרועים דהיינו שהיה בינוני בקומה וזקני שחור מתירין את אשתו ע"ש וכ"כ בשו"ת הרח"ש שאלה ו' וז"ל וראיה ממ"ש הרמב"ם על מי שהעיד ששמו כלף סימניו בינוני בקומה וזקנו שחור כו' יכולה להנשא בזאת לפי ששמו ושם מקומו עם אלו הסימנים מובהקים יספיקו בהודעתו לענין התרת עגונה ה"ה הכא דאמר שהיה משרת ע"ש כ"ש בנ"ד דמועיל הסימנים גרועים שהיו לו שטופלין סמוך לעיניו ושערות געל סמוך לזקן להצטרף דליהוי כשמו ושם אביו ושם עירו ומתירין את אשתו:
ועיין בשו"ת ב"ח החדשות שאלה מ"ד ד"כ די"ל דזומר שפרענקליך במצח נגד החוטם מכוון הוי כסימן מובהק דהוי כמו דאמרינן דנקב בצד אות פלונית הוי סימן מובהק ה"ה בפאקין סמוך לעיניו ועיין בשו"ת מהר"ם מלובלין סימן נ"ז דכתב להתיר בשמו ושם עירו וסימנים גרועים דהיינו שטופלין ושערות זקנו מראה געל ע"י חיפוש ע"ש:
עוד נראה להתיר ע"פ מ"ש בשו"ת מהר"י צהלון שאלה ל"ו בשני אחים הואיל שלא הוחזקו שני אחים בעיר אע"ג דשיירות מצויות ל"ח דלמא מעיר אחרת באו עכ"ל וא"כ ה"ה הכא לא הוחזק תרי יצחק חייטים לפי מה שהעידו כל החייטים שלא היה בשום פעם כאן שום יצחק חייט רק בעלה של זו האשה לכן יש להתיר אשתו להנשא דהוי כלא הוחזקו כנ"ל ובלא הוחזקו רק שיירות מצויות מתירין:
עוד נראה לומר דכאן י"ל דהוי כאין שיירות מצויות דז"ל תשובות הרא"ש בשאלה דמכלף בן ממל ז"ל ועוד אומר אני דאיתתא דא שרי' לכ"ע כי נמצאו הרוגים ואין דרך הרוצחים לעמוד על אם הדרך אלא מוליכים אותם למקום יחוד והורגים אותם ואנו תולים אלו האנשים הלכו שמה והרגום ש"מ דלא מיקרי שיירות מצויות אלא במקום שהרבה בני אדם הולכים דרך שם וכן איתא ג"כ בגמ' דב"מ מי קתני שנמצא בב"ד כל מעשה ב"ד יחזיר קתני ולעולם דאשכח מאבראי וש"מ דבעיר שיש בה ב"ד הוי רק במקום עצמו שיושבים שם הב"ד כמו שיירות מצויות וחוץ לב"ד באותו עיר הוי כאין שיירות מצויות. וה"ה הכא דאף דק"ק זיטאמר שיירות מצויות מ"מ למקום התפיסה ובית האסורים ל"ה שיירות מצויות וע' בשו"ת מהר"מ אלשיך סימן מ"ב דכתב דלא מיקרי שיירות מצויות אלא במקום שהכל באין בריבוי אבל במקום שדרך לבא שיירא של י' בני אדם בשבוע אחת כו' הא הכא בבית האסורים לא מיקרי שיירות מצויות:
וגם יש לומר כמ"ש בתשובות נודע ביהודה שאלה מ"ב במומר א"צ שם אביו כיון דמאיר זה ידענו שהמיר דתו ל"ח לאחר שהמיר דתו ג"כ ושמו מאיר. וכן י"ל כיון דזה האיש יצחק ידעינן בו שהוא גנב ואחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן כנ"ל וכיון דהאיש יצחק הנ"ל הדבר היה נשמע בין החיים שהוא נתפס לק"ק זיטאמר ואיש אחר מפה ק"ק לא שמענו שנתפס לק"ק זיטאמר א"כ יש להתיר. רק שלכאורה כיון דאין עדים מעידים על דבר ברור שיודעים בבירור שנתפס לק"ק זיטאמר רק הדבר נשמע בין החיים א"כ י"ל דהוי קול הברה בעלמא ואין משיאין את האשה ע"פ קול הברה וא"כ לא שייך לומר דכאן הוי כאין שיירות מצויות כיון דמת בתפיסה והלא לא ידעינן ע"פ עדים שזה הלך לזיטאמר וא"כ י"ל כמו שזה הלך למקום הזה כן גם אחר הלך רק די"ל דהנה איתא בשו"ת ת"ה שאלה רך"ב וז"ל מ"מ בקול בעלמ' ליכא מאן דאסיק אדעתיה דלא מוקמינן ליה בחזקת שהוא קיים עכ"ל ונראה לפרש הא דכ' הטעם דהוי מוקמינן ליה בחזקת חי כו' הוא משום דלכאורה בעדות נשים היה ראוי להתיר אפי' ע"י קול כיון דכתבו התוס' בכתובות דף ך"ו ע"א ד"ה והאמר וז"ל שהרי העד גרוע מן הקול אי לאו משום דמסייע ליה לבטל הקול שהרי הקול פוסל והעד אינו פוסל עכ"ל וא"כ כיון דבעדות עד א' מהימן מהראוי שגם על קול נסמוך להתיר. רק מחמת החזקת חי מבטל הקול כמ"ש בת"ה הנ"ל. וא"כ כ"ז כשאנו באין להתיר ע"י הקול שפיר איכא חזקת חי נגד הקול אבל כאן בנ"ד עדים מעידים שבעת שנתפס יצחק חייט לק"ק זיטאמר היה כאן פה ק"ק הקול נשמע קלא דלא פסיק שנתפס לשם ואף שאינו רק קול בעלמא מהראוי לסמוך כיון דהוי רק גילוי מילתא בעלמא כמ"ש הרי"ף בהחולץ ואישתמודעינהו כו' והלכתא גילוי מילתא בעלמא הוא דמגלי דהדין איהו גבר פלן והא היא איתתה פלניתא וכיון דמודעי ליה הכי הרי אתחזיק גבי' בהאי סהדא מפומה דהאי קרוב או איתתא דההוא איהו פלניא והא איהי פלניתא הלכך שרי ליה לסהדא למסמך אפומייהו ולמיסתר עילויה דהאי גברא כו' בין לענין אסורא בין לענין ממונא עכ"ל וה"ה הכא הלא בעת שהי' הקול נשמע שנתפס לק"ק זיטאמר היה עדיין באמת חי והקול הזה לא היה נגד שום חזקה מהראוי שנאמין להקול כיון דבעת ההוא לא באנו להתיר ע"פ הקול וכיון דכבר אתחזק הקול לאמת אף שכעת נבוא להתיר האשה הוי רק גילוי מלתא בעלמא שהעדים מעידים שכעת ההוא היה הקול כזה קלא דלא פסיק וממילא מתירין האשה ע"פ העדים רק לענין הזה מועיל הקול שאיש הלזה נודע שהלך בדרך הזה ואחר לא נודע ובכה"ג מועיל ג"כ הקול כיון דליכא חזקת חי נגד הקול כנ"ל:
ואף לפי מ"ש הריב"ש בשאלה פ"ב וז"ל ואני אומר שלפי לשון הרי"ף לא נראה שאין אשה וקרוב נאמנין לומר זה אחיו של פלוני כשמעידין כן בממון או באיסור בשעת מעשה כו' אלא שאם אמרו כן קודם מעשה שאין מעידין לא על ממון ולא על איסור הוחזק על פיהם ויכולים העדים או הדיינים המעידין על החליצה לומר בלשונם ואשתמודעינהו כו' כיון דכבר הוחזקו ע"פ אלו קודם מעשה עכ"ל וא"כ י"ל כאן הוי כבשעת מעשה:
אך ז"א ע"פ מ"ש בשו"ת מהריב"ל שאלה מ"ט ח"ב לפרש דברי הריב"ש שכ' דמשמע מלשון הרי"ף דהיינו דאמאי איצטריך ליה להרי"ף לומר דמיירי דהעד או העדים הבאים לפנינו שמעו מפי קרוב או מפי האשה לימא דהקרוב או האשה הן שבאין להב"ד ומעידין דהאי פלניא אחוה דמיתנה אלא וודאי נראה דדוק' בכה"ג הוא דמהני עכ"ל והיינו משום כיון שאלו שמעו כבר מפי קרוב קודם המעשה שוב הוי רק גילוי מילתא כו' כנ"ל וה"ה הכא בנ"ד כיון דבשעה שהקול הי' יוצא הי' קודם המעשה כבר נתחזק הקול לקלא דלא פסק לקול אמת כיון שלא הי' בעת ההוא נגד החזקה ולכן מועיל הקול דליהוי כאלו העדים לפנינו שיודעים בו שנתפס לק"ק זיטאמר וא"כ אפי' לדעת הח"מ דמחמיר בהוחזק לחוד כאן י"ל דהוי כלא הוחזקו שנים הולכים מחמת קלא דלא פסיק הנ"ל שזה האיש הלך ושני אין יודעין שהלך וזה מיקרי לא הוחזקו לדעת הח"מ ע"ש א"כ יש להתיר את האשה הנ"ל ע"פ גב"ע הנ"ל:
עוד נראה להתיר ע"פ העד ר' אברהם שהעיד עד מפי עד ששמו שלמה שיצחק הנ"ל מת בתפיסה. והנה להיות שכפי המבואר בג"ע האיש שלמה מוחזק לגנב בקלא דלא פסיק וגם בעצמו הודה בפניו שהוא גנב. והנה לפי מה שמבואר בתשובות הרמ"א שאלה י"ב וז"ל עוד העיד א' ששמע מב"ה שלו שפלוני זה חשוד שגונב ע"פ דברים אלו נראה שפסולים הם לעדות מאחר שכבר הוחזקו לחשודין ואמרינן סוקלין על החזקה כו' ותו דהא גלוי לכל דאלו ב' עדים חשודים הם וניכרים לפוחזים וריקים לכל אדם אע"ג דלא ידעינן בהו שהם פסולין ממש מ"מ מאחר שהוחזקו בפי כל לפוחזים וריקים פסולין הם לעדות כזה וראיה מהא דכ' מהרא"י סימן רכ"ד וז"ל אך בתנאי זה אם ידוע למר שהועד העדים בלי רמי' הכי אינני מכיר את העד אם הוא מן הריקים והפוחזים דלא חיישי במידי לאסהודי שיקרא כו' הרי דאפילו בעדות אשה כ' שאין לסמוך אעדות ריקים ופוחזים במקום דאיכא למיחש שמסהדים שקר כ"ש בנ"ד עכ"ל:
ולפ"ז לכאורה אין להתיר ע"פ עדות זה כיון שזה האיש שלמה מוחזק לפסול לעדות ואף לפי מ"ש הב"ח בשו"ת ח"א שאלה ע"ג וז"ל ואפשר להרמ"א שכתב דלא חיישינן שמא העד הראשון פסול היה מתשובה זו של מהרא"י למד להורות כך מדאיצטריך מהרא"י ז"ל דבעינן למידע שהועד העדות מפי העד השני בלא רמיא כו' ולא כתב ג"כ דבעינן נמי למידע דהעד הראשון העיד בתום וביושר בלי רמיה אלמא דלא חיישינן לעד הראשון שמא פסול היה מאחר שאינו לפנינו אלא מן הסתם מחזיקים אותו לעד כשר עכ"ל אלמא דעל עד הראשון אין לחוש דלמא פסול היה רק די"ל דכאן גרע מחמת שהוחזק ע"י קלא דל"פ משא"כ שם דלא איתרע כלל העד הראשון רק הנה לכאורה דברי הרמ"א בתשובותיו הנ"ל סתרו לדבריו שבהג"ה שכתב בח"מ סימן ל"ד סעיף כ"ה וכן אין נפסל ע"י קול וחשד בעלמא כגון מי שחשוד על עריות כו' ולכאורה יש לחלק דדוקא במי שחשוד על עריות אין נפסל ע"י הקול ע"פ מ"ש הר"ן בשם הרז"ה והראב"ד לפרש הא דאמר רב נחמן בסנהדרין דף כ"ו החשוד על עריות כשר לעדות היינו משום דלא עשה עבירה גמורה אלא יחוד שאע"פ שהוא אסור מן התורה אינו סבור לעשות עבירה כענין גנב ניסן וגנב תשרי ורב ששת אהדרי ארבעים בכתפיה וכשר שהרי עבירה גמורה הוא דמלקין על לא טובה השמועה ור"נ לא חייש לפירכיה וקי"ל כר"נ עכ"ל וא"כ שפיר כתב בהגה"ה בחשוד על עריות דכשר לעדות משום דסבור דאינו עושה עבירה משא"כ בתשובותיו בנידון גניבה שיודע כל איש שאסור לכן נפסל לעדות:
ולכאורה בזה יש ליישב דברי הרשב"א שהביא הב"י מחו' ס"ג ואם יצא עליו קלא דל"פ אין מוסרין לו שבועה כו' דלא מפקינן ממונא אפומיה הביאו הסמ"ע ס"ק ס"א דרבינו ירוחם והרא"ש פ' ז"ב כתב דאפילו בקלא דל"פ כשר לעדות וזה דלא כהרשב"א עכ"ל ולפי מ"ש לעיל י"ל דהרשב"א מיירי בחשוד על השבועה לכן שפיר נפסל ע"י הקול משא"כ הרא"ש דמיירי בחשוד על עריות ואף שהרא"ש אינו מפרש כהר"ן בהא דחשוד מ"מ אף להרא"ש יש לחלק לפי שיטתו בין חשוד על ממון לחשוד על עריות דבעריות י"ל דיצרו תקפו ואע"ג דס"ל להרא"ש דה"ט דיצרו תקפו אינו מועיל להתיר בבעל ממש י"ל דדוקא בבעל לא מהני להכשירו משום דמ"מ הלא עבר על עבירה דאורייתא ונעשה רשע בודאי משא"כ בחשוד על עריות ומתייחד עמהם דע"כ צ"ל דלא מיירי באיסור יחוד גמור דא"כ פסול לעדות מחמת איסור יחוד אלא בודאי מיירי בענין דליכא איסור יחוד ומ"מ מלקין על לא טובה השמועה דקינוי וסתירה בסוטה היינו אפילו בלא איסור יחוד וכמ"ש הגאון מפפ"ד בספר המקנה בק"א ב סימן מ"ב ולכן כשר לעדות רק באמת הסמ"ע כתב שפיר דזה דלא כהרשב"א משום דע"כ הרמ"א לא ס"ל לחלק בכך כיון שכתב בד"מ על דברי הרשב"א וצ"ע מהא דחשוד על עריות וש"מ דלא ס"ל לחלק בזה רק באמת תקשה על הרמ"א דכתב וצ"ע מהא דחשוד ודילמא שאני בחשוד על עריות דכשר או משום דיצרו תקפו כנ"ל או כמ"ש הר"ן דחשוד על עריות כשר דסבור שאינו עושה עבירה וע"כ צ"ל דס"ל להרמ"א דאין לחלק בין ממון לעריות דאי משום דבעריות יצרו תקפו כבר דחה זאת הרא"ש בסנהדרין ואי משום סברת הר"ן דסבור היה שאינו עושה י"ל דס"ל להרמ"א דלא שייך לומר באיסור תורה סבור הייתי שאין זה עבירה וס"ל דיחוד אסור מן התורה ולכן לא ס"ל לומר שיכול להגיד סבור הייתי שאין זה איסור כיון שפשט איסורו בישראל שהוא עבירה עיין בח"מ סימן ל"ד סעיף כ"ד ועיין במ"ל פ"ד מהלכות מלוה ולוה מש"ש ולכן מקשה הד"מ מהא דחשוד על עריות דכשר לעדות על הרשב"א דכתב דקול פוסל לעדות:
והנה בספר עצי ארזים כתב דהרשב"א מיירי בקלא דל"פ ורב נחמן דאמר דחשוד על עריות דכשר מיירי בקלא דפסק ותמהני עליו דאם כן היאך אמר רב ששת ארבעים בכתפיה הלא אין מלקין רק על קלא דל"פ וכמ"ש גם הרמב"ם בפרק כ"ד מהלכות סנהדרין ועיין בשו"ת מהר"מ מלבלון שאלה פ"א דכתב וז"ל ואין להסתפק בזה אם יש לפסלו מחמת שיצא עליו אז הקול בכל הקהלה שגנב או כפר באותו הפקדון וגם בסבת זה נתגרש מתוך הקהלה הוי כמו קול דאתחזיק בבי דינא דחוששין לו לענין דין פנויה שיצא עליה קול שנתקדשה כו' דדבר פשוט הוא דכיון דנתברר אחר כך שלפי ענין המעשה שהיה לא נפסל לעדות מן הדין כו' פשוט הוא שחוזר להכשירו הראשון עכ"ל וכתב עוד דמ"ש הרשב"א ואם יצא עליו קלא דל"פ אין מוציאין ממון בעדותו מיירי באיסור ערוה ויצא עליו עדי כיעור וקלא דל"פ וכו' כדין הנטען על האשה דפ"ב דיבמות שע"פ אותן העדים היה הדין דמפקינן האשה מהנטען כיוצא בו יצא הקול על איזה עד הבא להעיד וס"ל להרשב"א דהדין נותן שכיון שמספיק אותו עדות לאפוקי איתתא מהנטען כ"ש שמספיק שאין מוסרין לו שבועה ואין מוציאין ממון אפומיה דס"ל להרשב"א דזה הוי כמו שהעידו עליו שבא על הערוה שהוא פסול לעדות לדעת כל הפוסקים עכ"ל ועיין בתשובת מ"ב סימן נ"א ותמהני שהלא הרשב"א ס"ל בנטען על האשה שאף בקלא דל"פ לחוד בלא עדי כיעור תצא מהנטען וכמ"ש בשמו הרב"י בא"ע סימן י"א וא"כ ה"ה בעד החשוד סגי בקלא דל"פ לחוד בלא עידי כיעור לשיטת הרשב"א הנ"ל:
והנה לפי מה שכתב לעיל מוכח דהרמ"א אינו מחלק בין חשד עריות לחשד שאר עבירות מדכתב על דברי הרשב"א הנ"ל בד"מ וצ"ע מהא דחשוד כו' וגם מדסתם דבריו בהג"ה וכתב דאין אדם נפסל על ידי הקול ואף דכתב כגון בחשוד על עריות כוונתו להורות הדין דאף דכשר לכל עדות אבל פסול לעדות נשים אבל לעולם אפילו בשאר עבירות כשר בחשוד אבל נראה ליישב דברי הג"ה שלא יהיו סותרים דבריו שבתשובה דהנה הטעם דאין אדם נפסל ע"י הקול הוא מחמת שכל ישראל בחזקת כשרים הם לכן בהאי גוונא שכתב רמ"א שאינו נפסל על ידי קול היינו שהיה מוחזק בחזקת כשרות רק שאח"כ נעשה חשוד ובכה"ג שפיר כתב דאינו נפסל ע"י קול כי מוקמינן ליה בחזקת כשר אבל בהא דכתב רמ"א בתשובה דניכרים לריקים ופוחזים היינו אנשים כאלו שהמה עמי הארץ וכל עמי הארץ בחזקת שהוא פסול עד שיוחזק שהולך בדרך הישר כדאיתא בח"מ סימן ל"ד סעיף י"ז ואם כן לאנשים כאלו לא היה להם חזקת כשרות כלל והמה נפסלים ע"י קלא דל"פ כנ"ל וכן הוא כוונת מהרא"י סימן רכ"ד ואף שאינם פסולין רק מדרבנן מ"מ כבר יצאו מחזקת כשרות:
ולפ"ז בגווני דנ"ד לכאורה יש להתיר האשה ע"פ העד הנ"ל שאף שיצא עליו קלא דלא פסיק יש להעמידו' בחזקת כשרות וא"ל שהוא הוא מאנשים ריקים ופוחזים כה"ג שכתב רמ"א ומהרא"י הנ"ל שלא היה חזקת כשרות דמנין לנו לומר כן ואדרבא הרמ"א כ' דאין לחוש שמא העד הראשון פסול היה ואף גם בנ"ד תלינן שעד עתה שיצא עליו הקול היה בחזקת כשרות תמיד ושוב אין לחוש לקלא דל"פ:
אבל לפי מה שהעיד עליו העד ר' אברהם שהאיש שלמה בעצמו הודה שהוא גנב ואע"פ שאין אדם משים עצמו רשע כבר כתב בכה"ג בח"מ סימן ל"ד דהיכא דאיכא הוכחה לזה נאמן לפסול את עצמו וכאן אע"פ שזה שישב בבית האסורים אין הוכחה כ"כ די"ל דהיה רק חולק עם הגנב דאינו פסול לעדות או בעלילה באו עליו אבל י"ל כאן דאיכא ג"כ עליו קלא דל"פ שמוחזק לגנב אם כן נהי דהקלא דל"פ לחוד אין מוציאו מחזקת כשרות כנ"ל מ"מ הא הודה בעצמו ויש הוכחה לדבריו הקלא דל"פ לפסלו לעדות ואין להתיר דהוי מסיח לפי תומו כיון דבסוף דבריו הוא להתיר בא כיון שמזכיר את האשה וכמ"ש בק"ע בשם מהרשד"ם סימן שמ"ח:
אבל נראה לומר דאין לפסול העדות ויש להתיר האשה על פי העד הלז דכיון דעל פיסול העד שלמה אין שני עדים רק העד ר' אברהם ופלגינן דיבורא ואינו נאמן לפסול העד שלמה הנ"ל ולעד כשר מחזיקינן ליה וה"ל עד מפי עד שמעיד שמת ואף שאינו מזכיר שם אביו אבל כיון שמזכיר שמו ושם עירו ושם אשתו ושם חמיו הוי כאלו הזכיר שם אביו כמו דאיתא בשו"ת הרבה דשם חמיו ושם אשתו עכ"פ הוי כשם אביו:
עוד נראה לי לפי מ"ש בשו"ת מ"ב סימן נ"א שאין לחוש לקלא דל"פ גם כאן בנ"ד אף שהעד בעצמו הודה שהוא גנב ויש לצרף הודאתו עם הקלא דל"פ דליהוי כאלו יש הוכחה שאומר אמת ובכה"ג אדם עושה עצמו רשע כמ"ש הכנה"ג הנ"ל מ"מ יש להוכיח דבכה"ג דאדם מודה בעצמו ועד מעיד עליו גם כן לפוסלו אינו נפסל בכך מהא דכתובות באומרים העדים אנוסים היינו מחמת ממון דאמרינן דאין אדם משים עצמו רשע ואף שכל א' מהעדים מודה בעצמו על רשעתו ומסתמא מעיד על חבירו שעשה מעשה רשע מ"מ לא מהימני וש"מ דאף במודה מעצמו ועד מסייעו מ"מ אינו נפסל בכך ואין זה נחשב להוכחה לדבריו דליהוי מהימן רק אין אדם משים את עצמו רשע ומחמת הודאתו אינו מהימן וגם מחמת העד האחד אינו נאמן לפסלו כנ"ל:
גם עיין שם בשו"ת מ"ב הנ"ל דמיירי ג"כ שהעד הודה לבסוף שעשה הגניבה ומ"מ מכשירו ע"ש. והנה לכאורה היה אפשר לומר דאף דכתב הרמ"א בסימן י"ז סעיף ה' דאין לחוש שמא הראשון פסול היה היינו דוקא שהעד אינו אומר ששמע מפסול משא"כ בעד שאומר ששמע מפסול דאורייתא עכ"פ צריכים לברר הדבר אולי אמת הדבר ששמע מפסול דאורייתא ולפי זה בנ"ד צריכים לברר הדבר אם האיש שלמה אינו פסול לעדות מחמת עבירה מדאורייתא ע"פ עדים כשרים ובפרט לפי מ"ש הח"מ ס"ק י"ז דכל עד מפי עד צריכה האשה לחקור היטב ע"ש רק די"ל דע"כ מוכח דאף בכה"ג א"צ בירור מהא דאיתא בכתובות דף ק"ו בתוס' בד"ה והאמר ר' יוחנן כו' וז"ל שהרי העד גרוע מן הקול עכ"ל עיין שם במהרש"א דמפר' דהוכחתם מדלא מוקמינן דאתא עד אחד ואמר דהוא בן גרושה כו' ולמה מוקי ביצא עליו קול ע"ש והנה רש"י מפרש שם ד"ה ואחתיניה מן הכהונה עד שיבדקו הדבר שמעלה הוא לכהונה עכ"ל הרי מה דאמרינן ואחתיניה הוא רק לברר הדבר וכן איתא גם כן בספר ש"מ שם וא"כ הרי אפילו לענין יוחסין לא מוקי הגמרא דבא עד אחד ואמר שהוא בן גרושה כו' בכדי שנחתיניה עד שיבורר הדבר מחמת שאין עירעור פחות משנים אף שמעלה עשו ביוחסין ומכ"ש לענין עדות שאינו מועיל עד אחד לפסול את העד שנצטרך לברר הדבר אלא אדרבא אפילו בירור אין צריכים כי אין עד אחד פוסל והא דכתב הב"ש ס"ק דשואלין אותו שמא שמע ממי שאינו ראוי להעיד היינו שאנחנו נדע הדבר שהאיש שאומר בשמו אינו ראוי להעיד אבל לא בכה"ג שהעד אומר שהעד ששמע ממנו הוא פסול ע"פ קלא דלא פסיק דא"צ אפי' לברר אפי' במקום שאפשר לברר וסמכי' אחזקה דכל ישראל בחזקת כשרים המה ויש להתיר האשה ע"פ העד הנ"ל ואין לחוש דילמא יש עוד בעולם עיר ששמה ברססטצקי כיון דלא הוחזק וכמ"ש בשו"ת צ"צ סימן נ"ח ובשאר מקומות. סוף דבר שלפענ"ד האשה מרת פריבה בת מוה"ר מאיר חייט חונה פ"ק מותרת להנשא לעלמא ובלבד שיסכימו עמי ה"ה הרב הגאון המפורסם מוה"ר מאיר אב"ד ור"מ דק"ק בראד והקרייז ואחי הגדול הגאון מוהר"ר זלמן מרגליות נ"י המה יתנו עידיהן ויצדיקו הדברים אם ייטב בעיניהם להתיר הן מטעמא דידי או מטעמא אחרינא אזי גם אני סניף להתיר דברי צעיר הק' חיים מרדכי מרגליות מבראד חונה פ"ק ברעסטצקי יע"א: