בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות
חלק א · שאלה יח
אחר הדברים והאמת האלה הובא לידי עוד ג"ע משם שנית באריכות וזה אשר השבתי עוד על הג"ע השני:
הנה לפי המבואר מעדות הנ"ל מידי ודאי אשתהי יצאנו וכמבואר בק"ע בשם מהרב"א דכל שהי' במקום שגלי הים שוטפים לא מיקרי אשתהי וכ"נ מדברי מהרי"ט סימן ל"ב אבל עדיין מידי ספק לא יצאנו שהרי העד אמר אז דיא חוואליש פון לימהאן האבין גיקאנט שלאגין כו' מבואר שלא הי' ברור לו ששטף המים הגיעו אליו רק שהיו יכולין לשוטפו והרי אנן קי"ל בכל ספק אשתהי אזלינן לחומר' ולענ"ד קצת ראי' מלשון הש"ס דגבי עובדא דב' ת"ח נקט דחזינהו לאלתר ובההיא דדגלת קאמר דחזינהו בשעתיה וכבר כתבתי שהנ"ב עמד על דקדוק לשון זה אך לפי מה דקי"ל דספק אשתהי לחומרה א"ש כמ"ש בתשובה סימן ואמנם עדיין יש לצדד לשריות' דהך איתת' שהרי התוס' ורוב הפוסקים ס"ל להקל בספק תוך ג' ומבואר בהרבה תשובות שסמכו ע"ז להלכה וכתבו שכך פשטה הוראה ואע"פ שהר"ן כתב דגם התוס' מודים בספק אשתהי זיל בתר טעמא שביאר שם שאין הדבר מצוי שיראנו בתוך שעה לפליטתו וכ"ז בספק שמא אשתהי אחר פליטתו משא"כ בנ"ד שאנחנו מסופקים שמא הי' גלי הים שוטפים עליו א"כ אין מקום לחלק בין ספק זה לספק תוך ג' אמנם לענ"ד עדיין יש מקום לפקפק דבאמת י"ל תרי טעמ' בספק תוך ג' שהקילו התוספ' חדא משום דחשש' דשמא נתפח אינו רק ספיק' דרבנן ואזלינן להקל הרשב"א דמטעם זה יש מקום להקל ועוד י"ל דיש לנו לאוקמי בחזקת חי והשת' הוא דמת וכמבואר בדברי האחרונים והשת' להך טעמ' דנתפח הוי ספיקא דרבנן שפיר יש להקל גם בספק אם הגלים היו עוברים ושוטפים משא"כ אם נאמר דשמא נתפח הוי חשש' דאורייתא רק דבספק תוך ג' מוקמינן אחזקת חי א"כ אף אם נקיל בספק תוך ג' מ"מ בספק זה אם היו הגלים עוברים ושוטפים ספק שקול הוא ועיין מ"ש בתשובה סימן מ"ש ליישב ע"פ זה דעת הריב"ש וכתבתי שם דיש לחלק בין ספק תוך ג' שהספק אם מת או נהרג תוך ג' או קודם ג' אמרינן השתא הוא דמת או נהרג ומתחל' שפיר היינו מחזיקין אותו בחזקת חי ולא הי' חזק' בטעות משא"כ בספק אשתהי ך"ד שעות שכתב הר"ן שאינו מצוי שיראנו תוך שעה אחר פליטתו א"כ בנ"ד כשנמצא זה על שפת הים סתמ' דמלתא שכבר עברה שעה שנפלט מן המים א"כ הא קמן שהיינו מחזיקין החזקה בטעות וע"כ קודם לזמן המציא' יצא מחזקתו ואין אנו יודעין כמה אמרינן שמא יצא מחזקתו ך"ד שעות ויותר אך באמת ז"א דלפי סברת הר"ן גבי אשתהי שאינו מצוי שיראנו בתוך שעה לפליטת המים גם בהרוג י"ל שאינו מצוי שיראנו תיכף תוך שעה להריגתו וע"ש מ"ש עוד בישוב הדברים וגם ישבתי שם קושית הט"ז ומביאו הב"ש:
ואולם יראה לענ"ד שיש מקום לומר שאף המחמירין בספק תוך ג' יודו בנ"ד והוא משום דהא ודאי הנך פוסקים ס"ל דליכ' כאן חזקת חי או מטעם שכתבתי או מטעם שכתב הט"ז שם או מטעם שכתב הב"ש דמת זה כיון דלא ידענו אותו ל"ש לאוקמי אחזקתו והגאון בנ"ד פקפק בזה דמה בכך שלא ידענו אותו כיון שעכ"פ חי קודם שמת יש לו חזקת חיים ועדיין הוא חי ע"ש ועיין מ"ש בתשוב' הנ"ל ליישב הדברים על נכון ע"ש שכתבתי דאפילו תימא דחששה דנתפח ספיקא דרבנן הוא מ"מ אזלינן בתר שעת מציאתן וכמ"ש הט"ז והח"צ דחזקה גמורה היא שעת מציאתו משא"כ בנ"ד נהי שבספק שלנו אם היו הגלים עוברים ושוטפים אין כאן חזקת חי מ"מ גם חזקה דהשתא ליכא דמה בכך שהוא מת לפניך ואמרינן שמת זה כמה מ"מ י"ל שזרם המים עבר עליו וא"כ שפיר אזלינן ביה לקולא:
ועוד נלענ"ד יש כאן מקום להקל בספק זה ומתחלה אדון בדבר אם בנ"ד איתרע ליה חזקת חיות או לא ולכאורה הדבר פשוט דחזקת חיות איתרע ליה שהרי העד מעיד שהעכו"ם שנשארו בספינ' הגידו לו בזה הלשון אז שבת ערשט אין דר פריא האבין דיא חוואליש דעם מרדכי אראפ גיווארפין אין דעם וואסר אריין אם כן אף ע"פ שלא נזכר בדבריו שאמרו ששהו עליו בכדי שת"נ מ"מ עכ"פ איתרע ליה חזקת חיות וכמבואר בירושלמי בגיטין שהוסיפו על הנך שנותנין עליהם חומרי חיים ומתים שטפו נהר ואע"פ שי"ל שהעכו"ם הללו לא היו מסל"ת:
ואע"פ שלא נזכר שהיה דרך שאלה וכמ"ש הר"ן בתשובה סימן ג' וז"ל ואפילו שבא בלשון השאל' ומצאתי אלמנותו ואמר' שמת בעל' הראשון שנראה מתוך הלשון שהשליח לא אמר לה דבר אלא שהיא התחילה מעצמה מפני שהדבר רחוק בעיני אני תולה זה לקצור בלשון כו' ואמנם י"ל דהתם עכו"ם מפי עכו"ם הוא ובכה"ג כתבו הפוסקים לדייק מלשון הר"ן שכתב עכו"ם מסל"ת מפי עכו"ם מסל"ת דהיינו שצריך שיאמר בפירוש שהראשון היה מסל"ת משא"כ בישראל מפי עכו"ם כתבו בק"ע בשם מהראנ"ח דבישראל מפי עכו"ם תלינן להקל שהיה מסל"ת ועוד דאדרב' משם ראי' דהתם טעמו דהר"ן כמ"ש תחלה וז"ל והדבר רחוק בעיני שהתחיל' הנכרית ההיא לומר לאיש אשר לא הכיר' מעולם שבעל' הראשון מת אם לא שהיא שאלה עליו כו' משמע דהיכ' דליכ' הך רגלים לדבר שבא ע"י שאלה לא תלינן שבא ע"י שאלה וכמ"ש בשו"ת אא"ז מהר"מ מלובלין סימן קל"ג שביאר גם כן דברי הר"ן כמ"ש וא"כ בנ"ד הנך מכירין זא"ז נינהו ונוכל לומר שהם הקדימו א"ע לספר לו הני הרפתקי דעדו עלייהו וכדמשמע מתוך הלשון אז שבת ערשט בבקר האבין דיא חוואליש כו' וכ"כ בשו"ת מהרי"ט סימן כ"ה וז"ל וה"ה בישראל המעיד משמו של עכו"ם בסתמא וליתא קמן למבדקיא סמכינן אסתמ' דמלתא דמסל"ת היה מדלא אמר שע"י שאלה סיפר כו' ע"ש ואמנם אפילו נאמר דסתמ' דמלת' שאל אותם איה חבירינו וכ"כ בשו"ת מ"ב סימן דישראל מפי עכו"ם גרע וצריך לפרש שהיה מסל"ת שדרך ישראל לשאול על חבירו וגם שי"ל דבעינן קישור דברים מ"מ הרי העד מעיד שלפניו נתמלא הביידאק מים והתחיל לירד לתהומות ובכה"ג נהי דבזה לא יצאתה מכלל איסור דאוריי' שאין זה דומה לטבע במשאל"ס מ"מ בכה"ג נותנין עליו חומרי חיים ומתים כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה דספינ' שאבד' בים היינו שנשתבר' כלים המוליכים אותה והעוזרים לה ע"ש וכמ"ש בתשובה ר"ב אשכנזי ובנ"ב ואע"פ שאין כאן אלא ע"א מ"מ שפיר איתרע החזקה על ידה כמו במשאל"ס אף שאין כאן אלא ע"א מ"מ אם נשאת ל"ת וממיל' דה"ה לספינ' שאבדא לענין דאיתרע חזקת חיות וממילא דאיתרע לה נמי חזקת א"א דבחיות תליא מלתא. ומעתה יש להמציא קולא לפי מ"ש הנ"ב סימן ל"א לענין ספק תוך ג' שכתב הט"ז דאזלינן בתר שעת מציאתן ואמרינן כמו דהשתא מת כך הי' מת לפני כמה ימים וע"ז השיב דמאי חזית דאזלת בתר שעת מציאה בדרך זה זיל לאידך גיסא בתר שעת מציאה למימר כשם שהוא לפנינו בט"ע בפרצוף זה כן הי' ג"כ קודם בפרצוף זה ולא נשתנה כו' ומסיק דטעמ' דמחמירין בספק תוך ג' משום חזקת א"א ובזה פי' דברי הש"ע ביצא הקול מתחל' אשתו מותרת לד"ה משום דע"י הקול איתרע חזקת א"א ע"ש ולפי"ז בנ"ד דחזקה קמיית' איתרע וחזקה בשעת מציאה לומר כמו דהשת' מת כך מת לפני כמה ימים לא איכפת לן בהכי דמ"מ י"ל שגלי הים עברו עליו וא"כ נשאר לנו חזקה דשעת מציאה להתירא אמרינן כמו שהי' עתה בט"ע בפרצוף זה כך הי' קודם דלא נשתנה ואין לנו לתלות באחר דהאחר יש לו חזקת חיים וזה איתרע חזקתו ושפיר אית לן למיזל בתר שעת מציאה:
אך דעדיין יש לגמגם ולומר דע"א אינו מועיל להעיד על ספינה שאבד' לאורעי חזקתה דאע"ג דקי"ל דבעדות אשה ע"א מהימן טעמה דמלת' משום דהוה מדעל"ג וזה שייך דוק' היכ' שזה מעיד על בירור הדבר שפלוני מת אמרינן דהאמת אתו דלא משקר במלת' דעל"ג שמתיירא פן יבא ויעמוד חי לפנינו ויהי' נתפס בשקרו משא"כ במעיד על הספינה שאבדה אף אם בא יבא לא יתברר שקרו לעין כל כיון דבאמת נותנין עליו חומרי חיים ג"כ דספיקא הוה ובע"א שטבע במשאל"ס אע"ג דאיכ' נמי מיעוט' דמיעוט' שניצולין וא"כ אין זה נתפס בשקרו כ"כ מ"מ י"ל דרבנן הימנוהו כמו שהקילו בעד מפי עד אפי' מפי עבד או שפחה משא"כ בספינ' שאבד' שלא הקילו חכמים ממילא דע"א לא מהימן כלל כיון דלאו מלת' דעל"ג הוא וגם אשה דייקא ל"ש גבי מים דכמלחמה דמי ולפי"ז אף המקילין בספק תוך ג' י"ל דדוק' התם דע"י חזקה דאשה דייקא איתרע חזקת א"א משא"כ במים ובהכי מיושב מה שתמה מרן בנ"ב על הפ"י והש"י דאודי ליה בהא שתמה על התשובות המשמשים באיסור עגונה בס"ס הא אתחזק אסור' דא"א וע"ז כתב דהא בעגונה חזקה דאשה דייק' מרעא לחזקת א"א ע"ש סימן מ"ג ולפמ"ש י"ל דשפיר קא מותיב אהא שמצינו דמשמשים בס"ס אף במים ומלחמה ושאר ענינים המבוארים בש"ס דלא אמרינן בהו אשה דייקא ואפ"ה מקילין מחמת ס"ס ובזה יש לישב קצת גם מה שהקשה ב סימן מ"ט על מהריב"ל שדבריו סותרים זא"ז ע"ש:
אך לפמ"ש לעיל דאף במים מ"מ שפיר אשה דייקא לידע שטבע ושהו עליו לפי"ז שפיר יש מקום להקל בס"ס גבי טביעה וא"כ בנ"ד ג"כ שפיר איתרע חזקת א"א שיש לנו להאמין להעד בזה שראה שטבעה ספינתו כיון דמסייע לי' חזקה דאשה דייקא וא"כ נשאר לנו חזקה דשעת מציאתן כמו שהוא לפנינו עתה בפרצוף זה כך הי' מקודם ולא נשתנה:
ועוד דבנ"ד שמבואר בעדות הרבני מו' שאול שהעד אמר בפירוש שלא הי' שום שינוי בפרצוף בלי שום נפוח ובלי שום השתנות וכבר כתב מהרי"ט ב סימן ל"א וז"ל וכן בהועלה מן המים אם אין ידוע להם ששהה והם רואין שאין בו שום שינוי של נפיחה תלינן דהשתא הוא דסליק דאם איתא דאשתהי מתפח הוה תפח ועם זה יישב לשון הרמב"ם שכתב ונתפח דר"ל דאז אפי' בספק תולין לחומרא משא"כ בלא נתפח תלינן דהשתא הוא דסליק ע"ש וא"כ ק"ו הדברים בנ"ד דהא התם לא שכיח לומר השתא הוא דסליק וכמ"ש אח"כ מדברי הר"ן בתשוב' ואפ"ה קאמר כיון שזה מעיד שלא נתפח אמרינן דלא אשתהי בזה ומכ"ש שהספק שקול אם היו הגלים עוברים ושוטפים או לא כיון שזה העיד בפירוש שלא הי' נפוח כלל ע"כ שהיו הגלים עוברים ושוטפים ולא אשתהי ולענ"ד יש להביא ראיה לדברי מהרי"ט ממ"ש הפוסקים דלהרי"ף דוקא אי אשתהי ד' או ה' ימים במים אבל יותר אין מעידין וע"ז הקשה בנ"ב דא"כ אף בתוך ה' ימים אין להתיר דלמא אחר הוא דכבר אשתהי ה' ימים במים ועפ"י דברי מהרי"ט הנ"ל י"ל דהכי קא משני שאני מיא דצמתי ואין מניחין אותו לתפוח וכיון דחזינן דהאי לא תפח אמרינן שזהו שטבע בתוך ה' ימים ול"ח שאחר שמונח כבר ה' ימים במים דא"כ הי' לו לתפוח וכן יש ליישב לפי"ז מ"ש בשו"ת מהרי"ט ח"ב סימן ל"ג וכן הקשו בכנסת יחזקאל וכן בנ"ב דלהמחמירין בספק תוך ג' ל"ל למנקט עובדא דדגלת דאסקוה בתר ה' יומא ת"ל דמחמת ספק שמא שהה תוך ג' נמי אין מעידין ולפמ"ש י"ל דאי מהא לא אריה דשמא ראו בבירור שלא נתפח ואין להחמיר בספיקו ואמנם על קושי' זו בלא"ה הי' אפשר לומר דמספיקא לא מצי לאקשויי דהוה מ"ל דהתם בדגלת בידוע שטבע ושהו עליו דאזיל ליה איסורא דאורייתא הלכך שפיר מצינו להקל אשתהי ג' ימים משא"כ היכא שהוא ודאי אחר ג"י אז אע"ג דאזיל איסורא דאורייתא אפ"ה אין מעידין וכמבואר בשו"ת הריב"ש דבודאי נשתהה ג"י אין כאן עדות כלל אלא דק"ק לפי"ז דאם איתא דמצינן לאוקמי בידוע א"כ השתא נמי מנ"ל לאקשויי דלמא יש חילוק אף באשתהי ג"י בין היכא דאזיל ליה איסורא דאורייתא אבל לפמ"ש א"ש דלא מסתבר ליה לחלק ולומר דאף בידוע שהוא אחר ג"י אם לא נתפח מעידין כיון דסתמא נקט אין מעידין אלא עד ג"י משמע דבכל גווני אין מעידין ואע"ג דלהמחמירין בספק תוך ג' קאי לשון זה דדוקא בידוע שהוא תוך ג' וא"כ משמע דאף בלא נתפח בודאי אפ"ה אין מעידין בספק י"ל דמה שאינו מחלק בין לא נתפח בודאי היינו משום דלשון זה קאי גם באם הוא ודאי אחר ג' ובכה"ג בכל גווני אין מעידין:
ובזה י"ל מה שהקשה מהרי"ט בח"א סימן קל"ט ובח"ב סימן ל"ה שכתב דמלשון המשנה שבנוסחת ירושלמי ובויקרא רבה אין מעידין לאחר ג"י משמע דוקא בברי לאחר ג' הא סתמא מעידין כו'. ולפמ"ש י"ל דלכך נקט הכי משום דמתני' רוצה להשמיענו דבכל גוונא אין מעידין אף בידוע בבירור שלא נתפח משא"כ בסתמא אז היכא דידוע בבירור שלא נתפח שפיר מעידין ועכ"פ בנ"ד כבר כתבתי דעדיף טפי מספק אשתהי פשיטא שיש לנו לומר דכיון שלא נתפח מסתמא היו הגלים עוברים ושוטפים עליו ומכ"ש לפי מה דנקטי הרשב"א והר"ן ל' הרמב"ם בפשיטות דבאשתהי נמי דוקא אם נתפח אין מעידין אלא שהם הקשו עליו מל' הש"ס דמשמע דאמרינן שתפח ואינו ניכר וי"ל דזה דוקא היכא שאין מעיד שידוע לו בבירור שלא הי' נתפח אלא דלכאורה יפלא יותר דלפי דברי הרמב"ם מאי קפשיט הש"ס דלמא התם לא נתפח דא"ל שהי' ידוע להש"ס דל"ה עובדא בהכי ז"א דהא משני שאני מיא דצמתי ואין מניחין לתפוח אלא דמיירי בכה"ג שלא תפח וראיתי בנ"ב שהרגיש להקשות בזה על המרדכי שכתב דאם לא נתפח מעידין אפילו אחר כמה ימים ע"ש ואמנם לענ"ד בשיטת הרמב"ם דס"ל דאשתהי דמים קיל טפי מאחר ג' ימים שמת או נהרג ביבשה דשם אף בודאי שלא נתפח אפ"ה אין מעידין דפרצוף פניו משתנה ג' ימים אחר מיתה כמבואר מדבריו שם ובהפ"מ ולכך פריך שפיר מדגלת לפי מה דס"ד דמיא לא צמתי ואין חילוק ביניהם ומשני דמיא צמתי ואינו משתנה אבל אי אשתהי אחר שהועלה אף על גב שלא שהה ג' ימים שיעור שישתנה מ"מ זימנין דתפח ואין מועיל בו הכרה אבל כ"כ דלא תפח ל"ח שמא תפח ואינו ניכר כיון שהעד אינו אומר בדדמי אמרינן מסתמא ידע ביה שלא נתפח והכירו היטב ובהכי ניחא מה דקשה לכאורה בעובדא דב' ת"ח ל"ל דחזינהו לאלתר נימא דלא נתפחו ולפי מ"ש י"ל דודאי למאי דס"ל למסקנא דנפשטה האבעיא מדגלת דל"ח שיאמר בדדמי אם כן אם לא תפח לא בעינן לאלתר משא"כ התם דנשים כע"א דמיין ובס"ד דש"ס הוה בעי למימר דחיישינן דאומר בדדמי והתם משמע שהת"ח לא הובאו לפנינו כלל רק שהנשים אמרו דאסקינהו קמן אם כן אי לא קאמרו דחזו לאלתר יש חשש שמא נתפח ואמרי בדדמי הלכך צריך לאלתר דוקא:
וכ"ז בסתם אבל במעיד בבירור שלא היה שום נפוח ושום השתנות כלל וגם יש ספק אי אשתהי דשמא היו הגלים עוברים ושוטפים נראה דכ"ע מודים דשפיר מעידין ומכ"ש שיש כאן קצת סימנים אף על פי שאין לדונם אף כסימנים אמצעים מ"מ יש לצרף כה"ג להקל וכדמשמע בק"ע בתשובת ר"א בן חיים ע"ש סימן רע"ז ואף שהוא החמיר בנידון דידיה (וגם שי"ל דהתם כוונתו היכא שמעיד שראה את זה לבוש בנזם כזה) מ"מ בנ"ד עדיף טובא מההיא דהתם דספק גלים שוטפים עדיף מספק אשתהי שעה א' וגם שיש עדים שלא היה נפוח והשתנות פשיטא שיש לצרף סימנים אילו ולומר דל"ש שיתרמה שנשתנה פניו בדומה ממש לדמות דיוקנו של בעל האשה וגם היה לו זומר שפרענקליך ונקב באזן ימין ואתרמי שעתה פלטו הים לזה האחר ומכ"ש בזה שכל גופו שלם הי' לכ"ע שריא ומבלעדי כל זאת מדברי רבינו בצלאל אשכנזי בתשובה מבואר דס"ל דאע"פ שהמסל"ת לא הגיד בפירוש שהיה מונח במקום שגלי הים שוטפים רק אמר שנמצאו על שפת הים מ"מ אמרינן כיון שהיה מונח על שפתו מסתמא זרם המים שטפוהו ומחלק דוקא באסקו' אגישרא שהוא יבשה ממש בכה"ג אי אשתהי אתפח אבל מאי דסח עכו"ם זה דנמצאו על שפת הים היינו ממקום שגלי הים עוברים ומגיעים ומ"ה הכיר אותם היטב וע"ש עוד דכתב שהר"ן ז"ל בתשובה מיירי כשראוהו על היבשה במקום שאין גלי הים מגיעים מש"ה החמיר הר"ן ע"ש ולפי זה בנ"ד שהעיד בהדיא שהיה מונח במקום שהיו גלים יכולי' לבוא ולעבור עליו ורגלו אחת עדיין היו מונח תוך המים אמרינן דסתמא דמלתא עבר על נפשו המים בכל עת ומצמת צמתי ליה ודרך אגב אכתוב מה שראיתי דבר תמוה בשו"ת הרי"ף סימן קי"ט שכתב וז"ל וא"צ שיראו תוך ג' שלא הצריכו רבותינו ז"ל כך אלא במיתת המים שמשתנה צורתו במים כו' והוא דבר תמוה מאד ולא האמנתי שיצא מפה קדוש הרי"ף ז"ל לולי שמצאתי בפסקי מהר"מ רקנטי סימן הרי"ף אינני מבין כלל ודבריו שגבו ממני וצ"ע:
ועתה אשובה אראה היתכן להתיר אשה זו לשיטת הרז"ה ז"ל דס"ל בע"א שראה הטביעה אמר בדדמי ומבואר בריב"ש וגם בתשובת האחרונים דידע הו"ל כראה לענין זה דאמר בדדמי והיינו אף דחזינהו לאלתר דהא מוקי הך דב' ת"ח בראה הטביעה מש"ה אין מועיל מה דחזינהו לאלתר אי לאו דקאמרי סימנים ואין לצדד ולומר כיון דכפי העדות שמעיד זה נחסר מהספינה גם שני א"י ואם כן בכה"ג לא אמר בדדמי וכמ"ש מהרי"ט סימן ל"א אפילו אם ראה ממש הטביעה של זה דלמה יאמר בסמיכות דעתו שזהו פלוני הן רבים הנטבעים והנחנקים מי מפיס כו' דנראה דמהרי"ט לא החליט דבר זה היכא שראה או שמע שזה בעצמו טבע רק שנשא ק"ו בעצמו דאף היכא שראה הטביעה יש סברא לומר דלא אמר בדדמי בכה"ג שהיו שם עוד א"י וישראלים וכ"ש בנידון דידיה שלא ראה ושמע טביעתו של זה בעצמו רק טביעת הספינה ואפשר לו שימלט ע"י דף או חבי' ולמה ידון וישפוט שזהו הוא משא"כ בנ"ד ששמע טביעתו של זה בעצמו אף מהרי"ט לא החליט לומר דלא נימא בדדמי ועוד שסברת מהרי"ט בזה צ"ע כיון דעכ"פ יודע הוא שזה טבע ג"כ אף שיודע שהיו שם עוד נטבעים מ"מ במעט שינוי שמשתנה בפרצוף ונדמה לצורתו של זה אמר בדדמי שזהו הוא ומצאתי בנ"ב סימן מ"ז שכתב גם כן דבכה"ג שייך בדדמי ע"ש ועוד דבנ"ד אפילו תימא שהכירו בפניו טרם הבט לברית שמזה נודע לו כי הוא איש עברי מאחיו וכיון שלא היה בספינה רק יהודי זה אמר בדדמי דהיינו האי דטבע אמנם בנ"ד אף שלא הביט לברית מ"מ כיון שמבואר מעדותו שהא"י שמצאו מת הגיד לו אשר הוא יהודי. והוא הי' ידוע לו שלא הי' בין הנטבעים רק יהודי זה הלכך אמר בדדמי בשינוי מועט לדעת הרז"ה ז"ל:
והנה בנ"ב מוכיח דידע הוה כראה דאל"כ תיקשי על הרז"ה קושית הרמב"ן כו' ועיין מה שכתבתי ליישב והוכחתי דאין מוכרח דידיעה הוה כראיה וכ"כ בבאר היטיב בשם מהר"א ששון שכתב דדעת כל הפוסקים אחרונים להתיר בלא ראה הטביעה אפי' שמע הטביעה. ועוד יש לצדד ע"פ מ"ש שם בשם מהרח"ש סימן נ"ו דאפי' למ"ד אם שמע הטביעה ראה מיקרי היינו דוקא כשידע ידיעת אמיתית אבל אם לא ידע אלא מכח השמועה וקול הברה לא וא"כ י"ל דכאן כיון שלא שמע רק מפי העכו"ם שאמרו לו שביום השבת השליכוהו המים מן הביידאק אין זה ידיעה אמיתית כיון שלא הגידו לו ששהו עליו כשת"נ וא"כ אפשר שיחשוב דשמא שכאשר קלו המים חלף הלך לו וגם אפשר דלא האמין לשמועתם וכל כי הא לאו ידיעה אמיתית הוא ואמנם נלענ"ד דז"א דאף מהרח"ש אינו מקיל כ"א כשלא הי' זולתי קול דברים בעלמא לא נודע מבטן מי יצא ומי הי' המגיד הראשון משא"כ בזה ששמע מפי העכו"ם שאמרו לו שנפלו למים ול"מ אם מסל"ת אלא אפי' הי' דבריהם תשובה על שאלתו אי' חבירינו וכמ"ל מ"מ זה ל"ש לענין העד שאעפ"כ הוא מאמין לדבריהם שהרי אין מי שמכחיש אותם ועיין בתשובת הר"ן לענין הגדת הצופה וכ"נ מלשון העד שהאמין לדבריהם ועוד שהרי עיקר בעדותו שהניחו על הביידאק בשעה שגברו המים ונתמלא על כל גדותיו (דמה"ט כתבתי לעיל דאיתרע חזקת חי) והעתיקו את הביידאק ממקומו ואחר שני ימים בא להביידאק ולא מצאו אע"פ שיש לו מקום לתלות שנזדמן לו ספינה קטנה ואזיל לעלמא מ"מ רגלים לדבר שהאמין לשמועתו מהעכו"ם וסמך לבו שבודאי בנהרא טבע וגרע לענ"ד ממה שכתב הריב"ש דכיון שאומר שראה הפניסקל הפוך הרי חושב בטביעת מכלוף ע"ש:
אמנם בגוף הדין שהמציא מהרח"ש צ"ע כמ"ש בתשובה אחת ושם ישבתי דבריו אך בנ"ד נראה ברור דמיקרי ידע הטביעה וראיות רבות מתשובת האחרונים ואין להאריך:
ואמנם יש לצדד עוד ע"פ מ"ש דברים ה"א להפליא על הריב"ש שמבואר מדבריו דאם אמר קברתיו אף שראה הטביעה מהני וע"ז נפלאתי דקברתיו אינו מועיל רק לענין דלא אמר בדדמי על המיתה אבל מ"מ עדיין יש לחוש דאמר בדדמי על הכרה בט"ע ונראה שהזקיקו לזה מ"ש הרז"ה בראש דבריו דאי אמר מת וקברתיו פשיטא דמהימן דהא אפי' אשה גופה מהימנא ואע"פ שכ"כ לענין מלחמה נלמוד מזה גם לענין מים דהא מים כמלחמה דמי וכמו דגבי מלחמה כיון שאמר קברתיו שנסתלק חששא דשמא לא מת ונדמה שמת שרינן לה ול"ח לשמת טועה בהכרתו וסובר שזהו בעל האשה ואינו זה (וכמ"ש באמת הש"ג בשם ריא"ז דס"ל דאין להתיר כ"א ע"י סימנין) ה"נ גבי מים כיון שאמר קברתיו ל"ח גם לשמא טעה ואמר בדדמי על הצורה כיון דחזיי' ליה לאלתר משא"כ אם לא אמר קברתיו חיישינן שמא לא מת ונדמה לו שמת וכמ"ש לעיל לפרש דברי הרמב"ן והך הוכחה שכתב בעהמ"א דקברתיו מהני במלחמה דהא אפי' אשה גופה מהני שייך נמי גבי מים דכמלחמה דמי ואפ"ה הוצרך לאוקמי הך עובדא דדגלת בלא ראה הטביעה משום דס"ל דאסקוה לקמאי אינו כמו קברתיו וא"כ יש חשש בדדמי על המיתה ובעובדא דב' ת"ח דאוקימנא דחזינהו לאלתר רק מחשש בדדמי וקאמרי סימנים אינו מחשש בדדמי על הצורה כיון דחזיי' לאלתר רק מחשש בדדמי על המיתה אמרינן כיון דהנשים נתנו עיניהם לחפש אחר סימנין והוי כקברתיו כיון דטרחו כולי האי מסתמא דקדקו יפה יפה שלא זה וזה יש בהם רוח חיים או שי"ל במאי דקאמרי סימנין היינו סימן שמת ממש כגון שטלטלוהו ולא היה נודד כנף או שאר סימני מיתה כך נלענ"ד לפרש דעת הריב"ש אליבא דבעה"מ והיינו שכתב אח"כ שהרמב"ן הקשה על הבעה"מ דמי דחקו לאוקמי דקאמרי סימנין לוקמי דקאמרי הנשים קברנום א"ו דמ"מ יש לחוש לבדדמי דאשה וא"כ בנ"ד שהעד העיד קברתיו פשיטא דאף בעהמ"א יודה דאתתא דא שריא לפמ"ש לפרש דבריו אליבא דהריב"ש ז"ל:
ואמנם לענ"ד אף שהדברים מוכרחים אליבא דהריב"ש ז"ל מ"מ דוחק בעיני לפרש כן דברי המאור אמנם יראה לענ"ד דהדין דין אמת אליבא דרז"ה דהיכא דמעיד דחזיא לאלתר ואמר קברתיו שפיר מועיל עדותו ואין חוששין לבדדמי דצורה משום דאמרינן כיון דטרח ביה כולי האי ונטפל בקבורתו בודאי הכירו יפה ונתן עיניו ולבו עליו לידע דהיינו הך שנטבע בעל האשה ומה"ט מועיל נמי קברתיו במלחמה ואע"ג דבלא"ה חיוב מוטל עליו לקברו כדין ממ"צ מ"מ כיון שנתעסק עמו כ"כ אמרינן דודאי הכירו יפה ול"א דטעי ואמר בדדמי אלא היכא שי"ל שראה אותו בראיה בעלמא והלך לו וכ"מ בשו"ת מהרי"ט:
אמנם היכא דאמר אסקוה לקמאי אע"ג דהוי כמו קברתיו לענין דאין לחוש שמא לא מת כיון שטלטלוהו ולא היה נודד כנף מכל מקום עדיין יש לחוש לבדדמי דצורה שהרי לא טרח ביה כלל ומחמת שראה הטביעה אמר בדדמי שזהו הוא ולכך הוצרך לאוקמי עובדא דב' ת"ח דקאמרי סימנים ועובדא דדגלת בלא ראה הטביעה דאל"כ אף דאסקוה אגישרא ובודאי מת מ"מ חיישינן לבדדמי דצורה וס"ל לבעל המאור דטפי ניחא ליה להש"ס לאוקמי דקאמרי סימנין מלוקמי דקאמרי קברנום:
ואמנם בדברי הריב"ש שכתב דבעל המאור ס"ל דאסקוה קמאי אינו כמו קברתיו א"א לפרש כוונתו דאינו כמו קברתיו לענין שלא ניחוש לבדדמ' דצורה אבל מ"מ מועיל לענין בדדמי דמיתה ולא לענין בדדמי דצורה א"ו דהריב"ש מפרש דברי בעהמ"א דס"ל דאין לחוש לבדדמי דצורה אי חזינהו לאלתר וכמו קברתיו במלחמה ועכ"פ בין לפירש הריב"ש בין לפי מה שפרשתי אתתא דא שריא אף לדעת בעל המאור ז"ל:
איברא שלענ"ד מה שביארתי ההכרח שהכריחו להריב"ש לומר דקברתיו מועיל אף בראה הטביעה לבעל המאור ממה שכתב במלחמה מועיל קברתיו יש לדחות ולומר דשאני מלחמה כיון שאומר נהרג יצא היה חבול וקברתיו שפיר יכול להכירו היטב ע"י ט"ע בפרצוף פנים עם החוטם ולא ניחוש ליה דלמא אמר בדדמי שאינו משתנה כלל משא"כ במים אע"ג דלא אשתהי מ"מ המים משנים קצת צורת הפנים ויש לחוש שאומר בדדמי:
ואפשר ליישב בזה מה שהקשו התו' על רש"י שכ' שהמים משנים צורת הפנים ואין ניכר כ"כ שהקשו דלקמן אמרי' דאי אשתהי תפח ולפי מ"ש י"ל דרש"י דייק בלישניה ואין ניכר כ"כ ור"ל דבאשתהי אין ניכר כלל משא"כ בזה דחזינהו לאלתר ואי לאו חשש בדדמי היה מועיל ההכרה מ"מ אין ניכר כ"כ וחיישינן דאמר בדדמי וכמ"ש התוס' דע"י שינוי מועט יאמרו שאלו בעליהן (ולעיל כתבתי ליישב באופן אחר) וא"כ אפשר שזהו שיטת בעל המאור ולכך בההיא דדגלת שלא ראה הטביעה אי חזייה בשעתיה שפיר דמי כיון שלא ראה הטביעה אין כאן בדדמי ולפי זה נפל הך היתירא בבירא דבמים וראה הטביעה אף קברתיו אינו מועיל לדעת בעל המאור ז"ל:
אמנם כן נלענ"ד שאעפ"כ יש להמציא תרופה בנ"ד דע"כ לא קאמרינן אלא היכא שהעד מעיד בסתמא דאמרינן שמא נשתנה צורתו קצת ע"י המים ומחמת שראה הטביעה ויש כאן שינוי תולה בזה שהוא בעלה של אשה זו ואע"פ שאינו בדומה ממש מ"מ תולה דאיכא שינוי מחמת המים שמשנים קצת אבל הא ודאי אין אומרים שישתנה ע"י המים עד שידמו פניו ממש לדמות דיוקנו של זה וכן מבואר בנ"ב סימן דבט"ע דגוף שמשתנה קצת הוא תולה במה שמכירו היטב הוא מחמת שנשתנה ע"ש דמחלק בין ט"ע דבגדים שמועיל אף בראה הטביעה ולפי זה בנ"ד שהעד מעיד להדיא שהסתכל בפניו היטב והיה כמו בחיים חיותו בלי שום נפוח כלל ובלי שום השתנות וכמו שמבואר בג"ע שהעיד מוהר"ר שאול בשמו ששמע מפיו אם כן י"ל דבכה"ג ל"ש בדדמי כיון שלא היה שום שינוי בפרצוף והיה כמו בחיים חיותו ולהא ליכא למיחש שמא נשתנו פניו ממש לפניו של בעל האשה הנטבע וא"כ ע"כ שהוא בעל האשה ואין כאן בית מיחוש וא"ל דא"כ לוקמא בההוא דב' ת"ח שהעידו דחזינהו לאלתר ולא היה שום שינוי כלל ול"ל לאוקמי דקאמרי סימנין ז"א די"ל דכיון שאורחא דמלתא שהמים משנים קצת לא מוקי ליה בהכי דהו"ל לפרושי וגדולה מזו כתבו התוס' והרא"ש דהכא מיירי שאכלים כוורי ונשחת צורת פניהם וצ"ל דאורחא דמלתא הוא דאל"כ מי דחקו לאוקמי בסימנים נימא שצורת פניו שלמה ועיין מ"ש אא"ז מהר"מ בזה:
ועוד י"ל דלכאורה קשה דאיכא סימנים לאלתר ל"ל וד"ל כמ"ש הב"ש דדרך רבותא נקט וצ"ל כמ"ש התוס' דהנך סימנים סימנים אמצעים דמהני בצירוף ט"ע והשתא אתי שפיר דכבר כתבתי ליישב קושיות הרמב"ן על הרז"ה דנוקמא בלא ראה משום דמשמע ליה הא דנקט היו באים בספינה וטבעו שהוא אך למותר אתי לאשמועינן שהנשים העידו גם על הטביעה ואשמועינן דאע"ג שראו הטביעה וליכא חשש בדדמי מ"מ התיר רבי על פיהם כיון דאמרי סימנים מובהקים גם כן משא"כ אם נימא דמיירי שראו שלא היה שם שינוי בפרצוף ממילא דאזיל ליה חשש בדדמי לגמרי א"כ הא גופא קשיא דלאיזה צורך נקיט במלתיה שהנשים ראו הטביעה ג"כ כיון שהעידו דליכא שינוי ואין כאן חשש בדדמי כלל מה לי לא ראו ומה לי ראו אלא שהעידו להדיא שלא היה שינוי סוף סוף אין כאן בדדמי ובאמת משמעות הברייתא שבא התנא להורות לנו דאע"פ דהמעשה כי הוה בראו הטביעה והיה שם חשש בדדמי אפ"ה התיר רבי והיינו ע"י סימנים אמצעים דמצרפין להו עם הט"ע דכיון דלאו עלייהו לחוד סמכינן אלא אסימנים ג"כ שפיר דמי וההיא דדגלת לא בעי לאוקמי בהכי דא"כ ל"ה מצי למפשט דאינהו דעביד כריב"ב דדלמא שאני היכא דמעיד להדיא שלא היה שינוי גם ת"ק מודה ועוד דלא משמע כן ממאי דמסיק אבל אשתהי כו' וא"כ בנ"ד שהעיד שהסתכל היטב בפנים והיה כמו בחייו בלי שום נפוח כלל ובלי השתנות יראה שאין לחוש דלמא אומר בדדמי ואף בעהמ"א יודה מזה דאע"פ שראה הטביעה מועיל עדותו ומכ"ש בזה שאין כאן ראיה גמורה רק ידיעה בלבד מיקרי ובלא"ה דעת קצת פוסקים דידיעה אינו כראיה וא"כ פשיטא שיש להקל בכה"ג:
ועוד יש לצדד להקל ע"פ מ"ש מהרי"ט סימן ל"ג דכי אמרינן דהיכא דראה הטביעה אמר בדדמי היכא דלא איכפת ליה כלום דמלתא דלא רמי' עליה דאינש לאו אדעתיה אבל הכא מלתא דרמיא עליה הוא לחזור עליו לחמדת הממון אשר שם בחגורתו וטרח טובא לבקשו ולהכירו ומסתמא לא היה פורש משם אם לא שמצאו בודאי והכירו יפה ובידוע כשהלך לבדקו בחגור אשר על בשרו חשיב כמו קברתיו כו' והנה אע"פ שמהרי"ט סיים שם שזו סברה הוא ואינו סומך עליה למעשה לפי שאין לו ראיה נראה קצת דלענין חשש קברתיו הוא שכ"כ לפי שהיה פקפוק בעדותו של עכו"ם שלא הגיד בפירוש שטלטלו והפשיטו ואפילו תימא דאכולא מלתא קאי מ"מ נלענ"ד דבתשו' שאח"ז קבע בה מסמרות שהרי כתב בפשיטות להתיר אשת השמאלי אע"פ שהעכו"ם ראה הטביעה ע"ש וא"כ י"ל דבנ"ד שמבואר בג"ע שהאיש מרדכי היה נאמן ביתו והיה בא עמו בספינה בעסקי מו"מ שלו דבכה"ג הבעה"ב שלו צריך לקבל תשובה כמבואר בפוסקים ובפרטות בשו"ת צ"צ סימן צ"ג דכיון שהנער היה משרתו ובעסקו הלך עמו הוי כגורם מיתתו שמת בדרך בצינה ובקור כו' ע"ש וא"כ נראה דבכה"ג ודאי עליה דידיה רמיא לחזור עליו ולבקשו ולהכירו באופן שיתוודע לו ממיתתו ואפי' תימא דלאו כ"ע דיני גמירי מ"מ הא קמן דטרח טובא וכמבואר בעדותו שטרח לחזור עליו עד פרסה וא"כ מסתמא לא פירש משם עד שמכירו יפה וכמ"ש מהרי"ט בנידון דידיה וכ"מ בק"ע סעיף דמייתי דברי מהרי"ט בקצרה דהיכא דהוה מלתא דרמי' עליה לידע לא אמרינן דאמר בדדמי ומשמע בין בדדמי דצורה ובין בדדמי דמיתה לא אמרינן בכה"ג:
ונלענ"ד ראיה מהא דמהדרינן לצורבא דרבנן אבידה בט"ע והתוס' כתבו דאף ע"ה נמי אית ליה ט"ע אלא דחשדינן ליה במשקר אלמא דאות ל"ה ל"ח דלמא מחמת שהוא יודע בעצמו שאבד חפץ כזה אמר בדדמי ואינו מעלה על דעתו שמא גם אחר אבד כזה כמו במלחמה ומים וראה הטביעה דחיישי' דלמא אמר בדדמי וסובר שזהו ואינו מעלה על דעתו דלמא האי אחרינא הוא שנטבע והיינו משום דהתם עליה דידיה רמיא מלתא לידע אם היא אבידתו או גיטו מעיין ביה שפיר ולא אמר בדדמי ואע"ג דהתוס' בגיטין דף כ"ז כתבו גט דחיישינן שמא הוא סבר שהוא שלו לפי שא"י שיש יב"ש אחר או יודע ואין נראה לו לחוש שגם הוא אבד גט ולכך אומר שהוא מכיר אע"פ שאינו מכיר כו' הרי להדיא דבאמת גם בגט חיישי' בכה"ג אבל כי מעיינת בה לאו מלתא הוא דהתם ה"ט דכיון דלאו מלתא דעל"ג הוא א"כ חשדינן ליה במשקר כדמשמע לשון התו' שהוא אומר שמכיר אע"פ שאינו מכיר משא"כ בנ"ד דל"ח למשקר רק לדלמא אמר בדדמי והיכא דרמיא עליה לידע לא אמר בדדמי ובהכי ניחא לי מה שהקשה הפ"י שם על התוס' ד"ה מצאו קשור כו' דמיירי שמצא בעצמו ומכיר שהיה שלו ונאמן במיגו דאי בעי אמר לא אבדתי וע"ז הקשה דלפמ"ש התוס' לעיל א"כ הוה מיגו בדדמי ולפמ"ש לק"מ דדוקא אם נימא מחמת בדדמי אינו מוציא שקר מפיו אז לא אמרינן מיגו וכמ"ש התוס' לענין מלחמה בעולם משא"כ בזה דנימא מחמת שדומה לו שמסתמא הגט שלו אומר שמכיר בט"ע שזה הגט שנאבד אע"פ שאינו מכיר שפיר שייך מיגו דהיינו הפה שאסר כו' דמה לו לומר שאבד ויצטרך להוציא שקר מפיו שמכיר שתיקתו יפה לו מדיבורו שיסברו שלא אבד כלל:
אמנם לענין קושי' הפ"י אפילו תימא דמ"ש התוס' שיאמר שמכיר אע"פ שאינו מכיר היינו שידמה לו בט"ע שזהו הוא מ"מ י"ל דהפה שאסר שאני אלא דקושטא דמלתא הוא דהך בדדמי היינו שיוסיף לשקר מחמת בדדמי שלא נאבד גט מאדם אחר יאמר שמכירו בט"ע אע"פ שאין בו ט"ע כלל וגבי מלחמה וטביעה ל"ח לבדדמי כה"ג שיוסיף לשקר בשביל שהוא מדמה כך דהא חזינן להרז"ה דס"ל דאי אמרתיו נאמן אלמא דל"ח שיוסף לשקר בשביל דמיונו (וכמש"ל דה"ט דהרמב"ם דס"ל דאין קברתיו מועיל אף לאשה עצמה דס"ל כטעמא קמא כו' הני דאיקטול כו') ואין חשש רק שידמה לו באמת שזהו הוא וזה אנו למדין מגט ואבידה דל"ח לזה היכא דדמי' עליה:
איברא שיש לדחות ולומר דהתם שאני שאין שם שינוי כלל ואין בכח המדמה להטעות עינו שיסבור שזהו שאבד זהו שנמצא שהרי החפצים לא ישוו ואין לו במה לתלות השינוי הלכך ל"ח לבדדמי כה"ג משא"כ בזה שיש לתלות השינוי מחמת המים שמשנים קצת וכמש"ל וא"כ אע"פ שלא ישתנה ממש לפרצופו של זה מ"מ מחמת בדדמי שפיר טעי ואמר דהיינו ההיא שנטבע אבל מ"מ נראה דסברה טובה היא דהיכא דבשעת ראייתו רמי עליה לידע לא אמר בדדמי דדוקא היכא שבשעת מעשה ראה סתם ולא רמי עליה מידי אמרינן דאומר בדדמי שזהו הוא ואע"פ שעתה שבא לפנינו להעיד להתיר אשתו ודאי רמי עליה למימר קושטא דמלתא מ"מ חיישינן דלמא בשעת ראיה לא הוי מסיק אדעתיה ואינו מועיל מה שאמר עתה ברי לי דוגמא לדבר במי שאינו יודע הלכות שחיטה אע"פ שאומר ברי שלא שהה ולא דרס אחר שלמד הלכות שחיטה אינו מועיל ה"נ דכוותיה אבל היכא דרמי עליה בשעת ראיה מי הוא זה אמרינן דודאי מידק דייק ולא אמר בדדמי ויש לסברא זו ראיות הרבה בש"ס ולא רציתי להאריך לפי שלפ"ז היה יוצא לנו קולה גדולה היכא שהעד הלך בכוונה לראות המת ולהכירו בכדי להעיד להתיר אשתו וא"כ נאמר דבכה"ג ליכא חשש בדדמי אף שראה הטביעה ולא משמע כן בפוסקים ועוד דא"כ למה מוקי הרז"ה עובדא דדגלת שלא ראה הטביעה נימא דמיירי בכה"ג ואמנם בנ"ד שהעד העיד להדיא שלא היה שום השתנות כלל דשפיר נלמוד מגט דל"ח בכה"ג לבדדמי דכולי האי לא ניחוש שמא היה שינוי קצת ונדמה לו שאין כאן שינוי מחמת שראה הטביעה ולפיכך אמר שהוא כמו בחיים חיותו שהרי מדברי מהרי"ט מבואר דכל שיש אומדנא דמוכח דטרח ביה לבקשו ולהכירו אז אמרינן דודאי הכירו יפה א"כ ק"ו בנ"ד שפירש העד ישראל להדיא שנסתכל בו היטב ולא ראה שום שינוי והכירו יפה שאין לנו לתלות דאמר בדדמי ומכל הלין טעמי נראה דאתתא שריא לאנסובי אם יסכימו שני חכמים כו' דברי זעירא הק' אפרים: