אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק א › שאלה טו

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק א · שאלה טו

שאלה יד

שאלה עגונה אחת מק"ק חעלם שהיא עגונה זה כמה שנים והרבנים המופלגים ב"ד הצדק מק"ק הנ"ל גבו עדות בב"ד מאנשים ששמעו בו שנהרג גם נמצאו כל הבגדים שלו שהוכרו כל הבגדים שלו בט"ע וסימנים מובהקים ביער הסמוך לכפר שהיא דרכו לעשות מלאכתו שם וגם ביער ההוא נמצא ראש אדם בלי עור ובשר רק העצם והועד שהיה לו שני שינים רחבי' ובצד שפה העליונה ובדקו בראש ההוא ומצאו שני שנים רחבים ועקומים קצת ע"כ קצת תורף הענין והנה הרבנים המובהקים הנ"ל חילו פני לעיין בשריותא דהאי אתתא שלחו לכאן העגונה בעצמה לשקוד על דלתותי יום יום ולכן אף כי כעת תש כחי ולא אוכל לעיין כראוי ומכ"ש להאריך בפלפול הוצרכתי לעיין בדינה של ריבה זו אולי אוכל למצוא איזה צד היתר תשובה עברתי על העדיות וראיתי שיש מקום לחתור פתח ההיתר מן העד האחרון ששמע מהעכו"ם מסל"ת שנהרג האיש הזה כי מחמת הבגדים אין כאן היתר אחרי שלא נמצא ההרוג מלובש בהם ואף אם היה מונח הרוג סמוך אצלם משמע מהב"י שאין להתיר ואף שבתשובה אחת הארכתי והבאתי דעת תשובת אחרונים דמהני סמוך לו מ"מ כאן שנראה מענינו שהגולגלת מצאו רחוק ממקום מציאת הבגדים אף שאפשר לתלות שחיה רעה אכלתהו וכמו שכתוב בגב"ע שהרועים אמרו שהזאבים אכלוהו וא"כ גררו הראש ממקום למקום מ"מ עכ"פ אין לדרוש סמוכים שראש זה הוא של האדם שהיה לבוש בבגדים אלו והבגדים בעצמם אין מועלים להתיר כלל וסימני השינים ג"כ לאו סימנים נינהו דשכיחי אינשי טובא שיש להם שינים רחבים וכ"כ בש"ע דשינים גדולים לא הוי סימן ולקמן אכתוב בזה והעד השני שמעיד ששאל לעכו"ם א' האם אינו יודע מן החייט כו' והשיבו ששמע שיחת הרועים זה לזה שראוהו מונח ביער ואח"כ אכלוהו הזאבים פשיטא שאין מקום לסמוך ע"ז כלל כיון שמעיד להדיא שהעכו"ם לא היה מסל"ת רק השיב לו ע"י שאלה אינך יודע כו' והוא ממש כמ"ש בש"ס והא אי' חברינו קאמרו לה כו' ומבואר שם דכה"ג לאו מסל"ת הוא ולא מהני עדותו את והעד השלישי ששאל להערל שמצא הראש אם לא מצא רק הראש לבד כו' ג"כ אין לסמוך עליו שנראה ג"כ שהיא כל אמירתו ע"י שאלה וידע על מי הם מדברים וכיון שאין כאן התחלת מסל"ת כלל לא שייך לומר דהדרינן ומגלינן מלתא מינין כו' ומעתה אין לנו על מה להשען כ"א על עדות העד האחרון מוהר"ר אברהם במהר"ב צורף שהעיד וז"ל אשתקד אחר הפסח בין גישטאנין בשוק איז גיקומין דער קנעכט פין כפר בינטשע וואס דער חייט איצק פלעגט דארטין צו ארביטין אונ זאגט איין שאד אויף דעם איצק חייט וואס ער פלעגט בייא אונז צו ארביטין וואס ער איז נהרג גיווארין האב איך אים גיפרעגט פון וואניט וויסטו האט ער מיר משיב גיוען גוים האבין מיר גיזאגט אז ער איז נהרג גיווארין אונ מען האט אללי זייני זאכין גיפינן עכ"ל. והנה זה מסל"ת גמור איברא דאכתי כמה תיוהא איכא הכא דנהי דמה שלא הזכיר שם אביו ושם עירו אין בית מחוש כיון שהזכיר שם מלאכתו ואמר שהיה רגיל לעשות אומנתו אצלינו וידוע בעיר שאין שם איצק חייט אחר שהיה רגיל לעשות בכפר ההיא רק בעלה של אשה זו וגם אין לחוש שמא איצק חייט מעיר אחרת ג"כ היה רגיל לעשות שם כיון שבא לעיר הזאת ואמר בלשון דעם איצק חייט אין ספק שכוונתו על האיש הזה מעיר הזאת שהיא ידוע בכאן וכמבואר בשו"ת מהרי"ט ובשאר תשוב' ובתשו' הארכתי ג"כ בזה ממ"ש חז"ל ועשה כן למרדכי א"ל טובא מרדכי איכא כו' דקשיא להו שהיה לומר לאיש יהודי ששמו מרדכי אך לפי שהיה עומד בסיפור ממרדכי והיה ידוע ביניהם אמר אחשורוש סתם מרדכי דמסתמא ידעו שכוונתו על מרדכי הידוע והמן שלא היה אצל הסיפור וגם מרשעתו לא רצה להרגיש ואמר טובא כו' ע"ש אך שמ"מ יש לפקפק דשמא מחמת שנמצאו המלבושים ומציאת הראש יצא הקול מהרוגה של בעל האשה ומחמת זה אמור יאמר העבד הנ"ל שזה נהרג ואף שאמר שגוים אמרו לו ומצאו כל הדברים שלו ובלשון זה יש לצדד דחדא ועוד קאמר חדא ששמע מהגוים וגם לפי שמצאו כל הדברים וגם י"ל דמה שאמר אונ מען האט אללי כו' הוא ענין בפ"ע שמודיע לו ולא בתורת הוכחה על ההריגה מ"מ עדיין לא פלטינן מחששה שמא אותן העכו"ם עצמם ששמע העבד מהם לא היה להם ידיעה ברורה רק מאמת קול הברה אשר בעיר וסביבותיו ע"י מציאת הבגדים והראש שני יש לפקפק שדעת הרמב"ם בהיתר ע"פ מסל"ת צ"ל קברתיו שלישי יש חשש דלהריב"ש לא מהני מסל"ת מפי מסל"ת וגם דשמא לא היה המגידים הראשונים מסל"ת רק שהשיבו לעבד הלז ע"פ שאלתו ובעכו"ם המשיב לעכו"ם ע"פ שאלה יש סוברים דלא מהני עדותו:

והנה בדבר החששה שמא מה שאומר כן הוא ע"פ הקול שיצא הנה רב א' מהר"י בהר"ש סאמוט חשש לזה כמ"ש בתשו' ב"י הביאו בק"ע סימן קל"א ע"ש והב"י השיב לחלק בין קול של טביעה לקול של הריגה דאל"כ לא שבקת חיי לשום עדות שעל הרוב מי שנתעלם אומרים עליו שנהרג והביאו בק"ע סעיף קמ"ו וזהו דעת מהרשד"ם שהביאו בק"ע סעיף שלו ועיין בב"ש ס"ק ל"א וקצת אחרונים הקשו על חילוק זה מפסקי מהרא"י סימן קס"א דאף בענין הריגה חיישינן שאמר כן מחמת הקול ע"י שכתב עדות זה מספקת יותר מכל העדיות כו' וליכא למימר דקאמר בדדמי כמו באינך עדיות שכל מה שסחו הגוים היינו לאחר שיצא קלא דלא פסיק דנהרג דאיכא למיחש שסחו בדדמי כדמשמע במרדכי בגוי מסל"ת דנהרג דשמא אמר בדדמי כו' והנה בעזרת נשים ס"ק ע"ח כתב בשם שו"ת פ"מ ח"ב ס"ס כ"ז דמחלק דמ' שמעיד מפי גוי שנהרג חיישינן טפי שהגוי אומר פ' נהרג מחמת הקול כו' יע"ש והנה באמת שכן משמע מלשון תה"ד שהבאתי שהביא ראיה מהמרדכי אך לענ"ד נראה ברור דכל זה לא מיירי אלא היכא דידעינן בודאי שהקול שיצא אינו מחמת המגיד הלז רק מצד אחר נתפשט הקול וא"כ י"ל שגם זה שמגיד נהרג פלוני תמונה לא ראה זולתו קול דברים שמע וסמך ע"ז להגיד בסתם פלוני נהרג אבל אם אין אנו יודעין מאין היה התפשטות הקול מה"ת נתלה שזה אמר מחמת יציאת הקול אדרבא אנו אומרים להיפך שהקול יצא מחמת זה האיש שהגיד פ' נהרג ועי"ז יצא קול ואמירה דהאי ע"י שראה או ידע בבירור שנהרג ולכן בהא דתה"ד סימן רמ"ו ובפסקיו סימן קס"א ששם מיירי שידוע שהקול נתפשט שלא מחמת אמירה דהני א"כ חיישינן שגם זה אינו יודע יותר רק משמיעות קול משא"כ כה"ג דנ"ד מה"ת לתלות שמה שאמר זה מסל"ת ששמע מגוים שאמרו שפלוני נהרג שמחמת ששמעו הקול אמרו כן אדרבא אנו אומרים שעי"ז נתפשט הקול מחמת שעכו"ם הללו ראו וידעו מהריגתו של זה ועל פיהם יצא הקול בעיר והחילוק ברור לענ"ד ובק"ע למהרח"ש הביאו בע"נ כתב ג"כ לחלק דדוקא היכא שהטביעה היתה ידועה באמת ולא קול הברה בזה חייש התה"ד שמא ע"פ שידע שנטבע מעיד שרוב הנטבעים מתין אבל כשיצא רק קול לבד פלוני נהרג או פלוני טבע לא חיישינן שמחמת הקול העיד ומ"ש מהרא"י סימן קס"א אין הכוונה לומר שכל שהעיד בתר קלא דלא הוי עדות אלא הכוונה להפליג שאותו עדות מספיק כו' ע"ש ובאמת שמה שהביא מהרא"י שם מהמרדכי צ"ע דהתם לא קאמר דראה ההריגה אומר בדדמי ואם כוונתו למ"ש בשם הר"ש והר"ן נמי לא קאמרי אלא הכרה בט"ע דמסל"ת אינו נותן לב להכיר היטב ובתה"ד סימן רמ"ז כתב לחלק דדוקא אם היה מכירו בחייו אמרינן שסמך לומר בדדמי כשרואה דומה לאותו סימנים אבל אם לא הכירו בחייו לא אמרינן שאומר באומד הדעת ובודאי נסתכל היטב להכירו ע"ש וא"כ אין זה ענין לכאן לומר שאומר בדדמי מחמת הקול שכיון שמסל"ת הוא בודאי הוא אומר דברים כהווייתן והי' אומר ששמע קול שזה נהרג וכוון שאמר סתם אנו תופסין הדברים כמות שהם ולא חיישינן לחששה אחרת ועיין בב"ש ס"ק מ"ם מ"ש על דברי הח"מ לענין חשש שמא שמע מערכאות ע"ש ועיין בב"ש ס"ק ע"ו שכתב בשם התשובה לסמוך על ט"ע עכ"ל ועיין בס"ק קנ"ה ודבריו צ"ע וקצרתי ועכ"פ בנ"ד נראה שאין לחוש לזה שהעדות מחמת הקול ולא מיבעיא לחילוק מהרח"ש דכל שאינו אמיתת הדבר שיש לתלות שאומר בדדמי מחמתו רק קול לא חיישינן וכן נראה שהוא דעת הב"י ומהרשד"ם וכן בח"מ ס"ק מ"ז בתשובה שם וראה שמסכים להב"י אלא שכתב שהב"י כתב שאם אפשר לשאול לעדות הראשונים ו' וכאן בנ"ד שהעד שמע מפי העבד שאמר ששמע מגוים שנהרג פשיטא דלא שייך זה וכיון דליכא לברורי סמכינן ע"ז והכי מסתבר כמ"ש הב"י דאל"כ נפל דינא דמסל"ת בבירא שעל הרוב טרם יזדמן שיבוא אחד ששמע מעכו"ם מסל"ת הקול יוצא ואין לנו להחמיר כולי האי בעגונות אם לא במקום שיש רגלים לדבר דמחמת הקול אמר כן ומכ"ש כי הך סברא דכתיבנא שאם יש לתלות שאדרבה הקול יצא ע"י אלו שהגידו מחמת ידיעתן לית לן למיזל בתר איפכא הוא סברא נכונה וברורה א"כ פשיטא דאין כאן בית מיחוש:

וגם אין לחוש ולומר דלפי שאמר אונ מען האט אלי זייני זאכין גפינן שזה היה האומדנא שלו לומר שנהרג דז"א שהרי פירש שיחתו ששמע מפי הגוים שנהרג א"כ מה שאמר ממציאת החפיצים מלתא באנפי נפשיה קאמר ואפילו תימא שבא לומר שגם זה שמע מפי הגוים שהאיש נהרג ומצאו החפיצים שלו מ"מ אין במשמעות לשון זה לומר שאמרו הן לפי שמצא החפיצים שלו רק אנו תופסין הדברים כהווייתן ששמע מפיהם שפלוני נהרג ונמצאו החפיצים שלו ואין זה תלוי בזה כלל וכה"ג אמרינן לענין דיני ממון בביצה דף כ' ההוא גברא דאמר הבו ד' מאה זוזי ולנסוב ברתי אמר ר"פ ד' מאה זוזי שקיל ברתיה אי בעי נסיב כו' ואע"ג דאמרי' דאי אמר איפכא אי נסיב שקול פשיטא דהתם אומדן דעת הוא כיון שהתחיל לומר ברתיה כו' דרך תנאי הוא משא"כ בעלמא אין לתלות זה בזה ומה שאמרו שפלוני נהרג ומצאו החפיצים ידיעות שתים הם ואפשר אפילו אם אמרו מצאו החפצים מפלוני והוא נהרג אין תולין שאמירתם לבסוף נהרג הוא תלוי בזה שמצאו החפיצים שהלשון מורה שלא נאמר בתורת הוכחה ממציאת החפיצים רק להגדה בפ"ע ומכ"ש בזה שהתחלת הדבור היה מהריגתו של זה ועיין בתה"ד סימן ש"כ במי שמצוה לתת עשרים ליטר' ותקנה חגורה כו' הביא מהאי דבינה וכתב דמוכח מרש"י ותוספות שהטעם דאמרינן תפוס לשון ראשון כו' והקשה ע"ז דהא ש"מ מצי למהדר ומייתי מהסמ"ג דטעמא משום דשני צוואת הם כו' וכתב שיש ליישב גם לשון רש"י ותוספות כן כו' ע"ש ובתשו' אחת בענין העגונה מן סטחשיב כתבתי בזה ושם עמדתי על דברי הרמ"א בח"מ סימן רנ"ג שלכאורה דבריו תמוהים והבאתי שם דברי קצוה"ח וכאן קצרתי שזה לרווחא דמלתא משום דאפילו אם נאמר בדבר שבממון י"ל שתלאן זה בזה דרך תנאי מ"מ בכאן אין להוציא ממשמעות פשוטו של לשון שכ"א הוא ידיעה בפ"ע ואם היה הכונה ע"ד זה דרכן של בני אדם לומר פלוני נהרג והראיה שמצאו כל החפיצים ומדאמר אונ מען האט כו' אין לבדות חששא שמחמת זה אמרי בדדמי כלל וגם מחמת דעת הסוברים דבעי קישור דברים אין חשש כשאמר דרך התאוננות וכמבואר באחרונים ובדבר החשש של הרמב"ם צריך מסל"ת שיאמר קברתיו נראה להקל בנ"ד לפי שיש כמה חילוקים בדבר כמבואר באחרונים והנה לדעת ה"ה במזכיר שמו א"צ קברתיו ובנ"ד הזכיר שמו ולדעת הר"ן בתשוב' במכירו א"צ קברתיו וכאן אין ספק שזה העבד שהגיד בשם הגוים שאמרו לו שנהרג ונמצאו כל החפיצים שלו בודאי מכיריו היה שאל"כ מנין היה יודעין לומר שזהו ההרוג וגם יש סוברים שהר"ן מודה לחילוק ה"ה ולדעת הב"ח כשאמר דרך התאוננות אצ"ל קברתיו וכאן היה אמירתו דרך התאוננות כמש"ל ולדעת הר"י סאגיש שהביא הב"י כשלא נמצא בשעת הריגתו אצ"ל קברתיו וכאן נראה שלא היה נמצאים אצל הריגתו שכן נראה ממה שאמרו ער איז נהרג גיווארין ולא אמרו ראינו שנהרג ועכ"פ הו"ל למימר הרגוהו שלשון זה היה מורה יותר שהיה אצל ההריגה ולדעת מהרשד"ם באומר נהרג פלוני א"צ לומר ולדעת הב"י בתשובה בעד מפ"ע א"צ לומר קברתיו וא"כ בנ"ד דאיכא כל הני לטיבותא ומכ"ש לפי מ"ש האחרונים שכל הפוסקים חולקים על הרמב"ם ומסקנת דבריהם שנהגו להתיר בלא קברתיו א"כ אין כאן חשש כלל וגם מצד החשש עכו"ם מסל"ת מפי עכו"ם כבר העלו האחרונים בתשובותיהם להקל בזה ומה שיש לעיין בזה לפי מש"ל דהלשון משמע שהגוים שהגידו לא היה אצל ההריגה וא"כ יש להסתפק שהיה אחר ג' ימים שאין מעידין עליו דשמא תפח ונדמה להם שהוא זה וגם כי בכאן נראה שהיא בודאי אחר ג' ימים שהרי האיש הלז נעלם בתחלת החורף והגדה זו לא היה אלא אחר הפסח ולא מסתבר לומר שהגוים הגידו מה שראו בתחלת החורף דאם איתא היה הקול יוצא מיד ואף שאפשר שעד הנה הוו מתיראים לפנות פה כדמשמע מדברי שאר העדיות שהיה יראים שלא יבואו לידי חשד ואף מי שהוא נקי וידע הענין היה מכחידו תחת לשונו עדיין צ"ע אם יש לתלות בזה אך עדיין י"ל דודאי אחר ג' ימים אין כאן שהרי אם תרצה להחמיר ולומר שזה ההרוג לא היה בעל האשה ע"כ לומר שבעל האשה שהלך מאתנו הלך בדרך למרחוק ועודנו חי באשר הוא שם אף אנו נאמר ששהה כל ימי החורף וחזר לבא לכאן ושם נפל שדוד קודם הפסח ואז ראוהו העכו"ם המגידים עליו שנהרג אך מידי ספק ג' ימים לא נפיק ואמנם גם בספק זה דתוך ג' ימים רבו המתירין ובתשובה אחת הארכתי מאד על ענין כיוצא בזה והעליתי דאף המחמירין בספק תוך ג' יודו בנדון זה ונידון דידן יש מקום לומר שלא היה הכרתם ע"י פרצוף פנים כ"א ע"י הכרת כליו ובכל כליו לא חיישינן לשאלה ומכ"ש לדעת ר"ת דמהני הכרת כל גופו וגם יש לצרף קולא אחת שכתב המבי"ט שאם יש לנו איזה עדים שיצאה מכלל א"א דאורייתא ואם נשאת ל"ת אז מהני אף נכרי שאינו מסל"ת וא"כ בנ"ד האיכא עוד עדיות שהיה מקום להתיר על ידם אלא שקצרתי בהם לפי שא"א לסמוך עליהם שהם מפי עכו"ם ע"י שאלה (ואף שגם באותן עדיות יש מקום לספק תוך ג' מ"מ היה אפשר להתיר ע"י עדיות ההוא שאומר שראוהו שלם בבגדיו ועוד טעמים וקצרתים וא"כ בזה שיש לנו מסל"ת ואף אם נבא לספק תוך ג' מ"מ י"ל דחששא דנתפח ספיקא דרבנן ואף הסוברים להחמיר בספק זה מ"מ מהני נמי עדים העכו"ם ע"י שאלה ואף שלענ"ד אין לסמוך על דין המבי"ט בזה וכמ"ש הוא ז"ל עצמו שהוא דין חדש ומחזי כמאן דשרי תרבה אפ"ה סברא הוא כו' וכן בתשובה גינת וורדים כתב שהוא חידש כו' ועיין בספר עצי ארזים כתב שע"י שאלה הו"ל כספק מל"ת וגם זה צ"ע וקצרתי בכל זה לפי שלענ"ד אין אנו צריכים לזה רק לסניף בעלמא וגם כי לפי משמעות העד הר"מ ב"ר איסר הלוי חייט שאל את העכו"ם בכפר הסמוך להיער שנמצא הראש ושאל להעכו"ם שמצא הראש אם לא מצא רק הראש ושוב אחר החקירה אמר לו דער איצק שניידר פון חעלם כו' אונ האב אים גיזעהין ליגין אין גאנצין אין טין כו' והנה קצת משמע מהלשון שאמר לו אח"כ דער איצק כו' מכלל שמעיקרא לא הזכירו את שמו רק דברו ממציאת ראש או גוף ובכה"ג י"ל דשפיר מיקרי מסל"ת וגדולה מזו כתב מהרשד"ם דדוקא כגון איא חברינו בהניחוהו אצל' ואף אם לא הניחוהו אצל' י"ל דדוקא שאלה על האיש בפרטית בעינן ומצאתי בשו"ת כת"י להגאון בעל פ"י ומג"ש שכתב בענין שיהודים בקשו מהפקיד להיות שיהודי א' בא בעד חיותו בבקעה זו הראינו עצמותיו ונקבר והראה להם ואח"כ הגיד מעצמו שהיה מסבב כו' וכתב שברור שהפקיד הוי מסל"ת גמור כיון שהם לא שאלוהו ולא ביקשו לידע מי הו' רק שיהודי מת בכאן שיראה עצמותיו והוא הגיד מה שלא שאלוהו פשיטא דמסל"ת הוא והביא שם מתשו' ר"ב אשכנזי ומהרשד"ם ומהר"ם אלשיך וסיים בה כ"ש הכא דלא שאלו על המיתה ולא מי הוא כ"א מענין לענין באותו ענין נודע לנו מי הוא אין כאן בית מיחש וכן בתשובת הרב ב"י מוכח כן ואין להאריך כי זה אין ספק בעיני כלל עכ"ל ונ"ד נמי להא דמיא שלא שאלה על המיתה ולא מי הוא רק אם מצאו הראש לבד או כל הגוף וע"י סיבוב דברים הזכיר שם האיש בעל של האשה ומה שראה בו אין ספק שלדברי הגאון ז"ל הוי מסל"ת גמור וכבר האריכו בתשו' בענינים כאלה ונלאיתי לכותבן והמעיין בהם ימצא פנים להקל ולהחמיר ולכן יש להב"ד לחקור שנית מפי העד הנ"ל אם בתחלת הדברים הזכירו משם האיש איצק חייט או לא וכמ"ש הפוסקים דכה"ג יש לשאול שנים את העד ואם לא הזכיר משמו כלל מתחלה אז אע"פ ששאל לו על מציאת הראש מ"מ יש לצדד ע"פ דעת כמה תשוב' שגם זה הוי מסל"ת ומ"מ אף אי מהוי הוי סיעא לא מסייע' כולי האי לפי שנראה עכ"פ שהרגיש העכו"ם שבשביל האיש ההוא הוא חוקרו שהרי אחר החקירה אמר לו דער איצוק כו' וואס ער פלעגט תמיד מיט דיר צו ארבייטין אין סוף איך האב אים גיקענט כו' ואין זה דומה למ"ש הפוסקים דמה שהקרובים מחפשים אחריו לא חשיב שאלה דהכא על ענין ההריגה דברו והוא הרגיש שזה האיש הוא מבקש שפיר הוי הגדה ע"י שאלה אך מ"מ סניף גדול הוא להתיר בנ"ד ולכאורה היה מקום לצדד בזה שעכ"פ נפיק מאיסור דאורייתא כיון שנמצא הראש על הדרך שהיה בעל האשה הולך שמה וכמ"ש בשם המבי"ט ואף לפי מה שכתבתי בתשובה שאין זה כ"א כשאין שם שיירות מצוי' ושם הבאתי דברי הח"צ בתשובה מ"מ לפי דברי האשה היה ענין זה בעת השערוריה הגדולה שהיה הדרכים שוממים אך כבר שדא נרגא בדין המבי"ט ז"ל וגם דכיון דבינתיים נשקט הרעש וגם בלא"ה אין ספק כי באורך הזמן כמה חמרים וגמלים יצאו ושמא זה מונח שם זמן רב וגם מי יודע אם בכפרים מסביב לא נפקד מהם איש הלכך אין לסמוך ע"ז וגם בסימן השינים אין בזה סמיכה וכמש"ל וכן מבואר במהרא"י דאף מופלג קצת לא מהני ועיין בב"ש דדוקא מה שאינו בנמצא לרוב העולם שיני' גדולים כאלה הוי סימן מובהק אך מצאתי בדברי הגאון מופת דורינו בשו"ת נ"ב מהדורא תנינא חלק אה"ע סימן סמ"ך שכתב שעדות השיני' רחבים בהפלגה קצת חזי לאצטרופי לעד ראיה שהכירו אחר ג' ימים בט"ע ע"ש וא"כ ה"נ כיון שיש לנו עדות מפי עכו"ם מסל"ת אלא שי"ל שהיה אחר ג' ימים לזה מהני סימן השינים רחבים ואף שאין הנידון אותו הגוף עצמו שהכירו זה בט"ע היה בו סימן השינים ולכן אע"ג שהיה אחר ג' ימים חזי לאצטרופי לזה סימן השינים שרחוק לומר שנשתנו פניו של זה לפני בעל האשה וגם שהוא היה לו שניים רחבים ודמי לשאלה דיחיד ועיין בק"ע בשם שו"ת מהראנ"ח במי שהיה לבוש נזם כו' משא"כ בנ"ד דאמאי דקא מסהיד האי לא מסהיד האי ואפשר שגוף שראה העכו"ם היה בשינוי לאחר ג' ימים ובאמת לא היה שינים רחבים אך מ"מ בנ"ד שאין כאן ראיה ודאית אחר ג' ימים כמש"ל רק ספיקא וכיון דחזינן שהגאון ז"ל עושה מסימן זה ששינים רחבים בהפלגה קצת סיוע לצד ההיתר אף אנו נאמר שמסייע ידי ההיתר אף להמחמירין בספק תוך ג' ימים ובגב"ע כתוב שהדיינים ראו שאמת כאשר הגיד ראה כל הסימנים משני שינים הנ"ל שהם רחבים ועקומים קצת יש מקום לדון יותר לסימן שזהו אינו שכיח ורגיל להיות כלל ועיין בשו"ת נ"ב הל' סימן מ"ז כתב במי שהיה דר עם אשתו כדרך כל הארץ ולא היה שנאה ביניהם ודרכו היה לילך לסחורה ימים אחדים ולשוב לביתו הוה קצת רגלי' לדבר שאינו בחיים וראוי למצוא קולות וכתב שם קולא אחת אף שלא נמצאו הבגדים בסמוך לו כיון שנמצאו כל הבגדים דהיינו זופיצי שלו כו' יש רגלים לדבר שנהרג ויש סברא להאמין אף באינו מסל"ת אלא שכתב שאינו סומך ע"ז רק לסניף ע"ש וכן בסימן מ"ט שם המציא קולא להקל בספק תוך ג' אף בסימנים גרועי' דארוך וגוץ או חוורי וסומקי ע"ש וקצת יש לדחות דהתם נמי דוקא היכא שסימנים חיוורי וסומקי הוא בהאי גופא שהכיר זה בפרצוף פניו אלא שיש ספק שמא לאחר ג' משא"כ בנ"ד שהכרת הראש היא ענין בפ"ע וכמש"ל וקצרתי בכל דברים אלו וחובה עלי להודיע למעיין כי לא באתי לגבב קולות להעמיד עליהם יסוד ההיתר כי חלילה להקל מחמת זה לבד ועיקר יסוד ההיתר בזה אני בונה על עדות העד האחרון שלענ"ד דיו לבא מן הדין להקל משום עגונה כיון שמעיד מפי עכו"ם מסל"ת גמור רק בכדי לסלק יתידות הדרכים מה שיש איזה נטי' להחמיר כתבתי עוד כמה סניפים לצרף אותם להכריע הכף לצד ההיתר ועיין בתשובה מ"ב ומהרשד"ם דבעגונה ילדה הקילו יותר לסמוך אף על דעת יחיד לפעמים ומכ"ש בזה שבררתי ההיתר אליבא דכ"ע ואעפ"כ אני מזהיר לב"ד שבמקום האשה שלא יסמכו על דברי אלה להתיר האשה עד כי יבא דבר שנים מחכמי הדור דפקיע שמייהו למומחים ובקיאין בהוראה כי האידנא כחיש חילאי ולא צילא דעתאי ולא הייתי מכניס עצמו כלל לעיין בעסק כזה אך מה אעשה כי הבת קמה עם אמה בבכי' רבה וגם נעתרתי לבקשת הרבנים המופלגים ב"ד הצדק דק"ק הנ"ל אשר על טל ילדות האשה לבם הומה אמרתי ויהי מה אעירה פתחי ההיתר והבאים אחרי בהמה יראו אם ייטב בעיניהם יושיבו ב"ד של שלשה ויתירוה ואם לאו הרי דברי בטלין:

דרבי זעירא הק' אפרים

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה