בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות
חלק א · שאלה ח
שאלה אשה א' ישבה עגונה כמה שנים שבגד בה בעלה והרחיק נדוד וזה כמו שתי שנים ויותר שהגיע לאזנה שנפטר בעלה בק"ק טרעספאלי ונשאה לבה לדלג על הערים לחקור אחר אמתת הדבר ואחר החקירה עלה בידה ג"ע מע"מ ווארשא ומק"ק טערעספאלי כאשר באו הדברים ברוב ענין בג"ע שנגבה בב"ד הנ"ל וזה שבתה הבית ימים כביר ואין איש מתחזק לשקוד על תקנתה אולי יש תקוה להוציאה מכבלי העיגון על פי העדיות הללו והיא יושבת ונפשה עגומה ולבה הומה על טל ילדותא הלהן תעגינה מהיות לאיש וזה ימים האי אתתא אתיא הנה ועייניה מטייפין טיף להדי טיף נפשה בשאלתא לעיין בדינה אשור הייא כי היכא דמישלם צערא דהאי אתתא וגם מק"ק זאלזיץ במכתב שלחו לחלות פני להוציא לאור משפטה ואם אמנם ידענא בנפשאי שאני איני כדאי ששלחו לי ובפרט כי אריוותא קדמיהון גאוני ארץ היושבים כסאות למשפט ואינון שאלין לתעלי' וגם כי הגיעו הימים יומי דחושבנא ועיינתי בחושבנאי ולא פש גבאי הי תורה ומצות דמגני עלאי וחליש לבאי ולא מצינא למיקם עלה דמלתא דלא צילא דעתאי. ופתחתי פתחא לנפשאי לא עלי המלאכה לגמור. ואין שטר זה מכניס וגומר. להקל עליה מתוך חומר רק את אשר ישים ה' בפי אותו אשמור. כי תורה היא ובפתחי שערים אמרי' תאמר. ולפעמים יבא הלך אף כי נתעב ונאלח וימצא מקום להתגדר לפני מלך להתאדר וגם כי על מזוזות פתחי עני' זו שמרה תזעק מרה ולעצור במילין מי יוכל אמרתי מצוה הבאה לידי לא אחמיצנה וידי תביאנה אשר תעלה ראשון ואם אמנם דרכי מעולם מתקו לי רגבי הפלפולים כבר אמוראי דנחית ומסיק מרגניתא מים התלמוד והדריך בנעלים. הזמן גרמא אילין יומיא דלא להתנאה. אך אל זה אביט הנוגע בעיקר ההוראה אקומה ואסובבה לעשות לה פה למצוא לה פתח קטן כחודה של מחט סדקי. והגדולים אשר בארץ חפיצי צדקה. המה יביטו יראו וירחיבו פיהם. ויגביהו פתחם כדלתות היכל ואולם. ואם יתנו קולם כי אשה עצורה:
ומימי מי מערה חלילה להקל מתוך חומר בלי צורה כי הלכה אני אומר ולא למעשה עד יסכימו שלשה גדולים מפורסמים אדירי התורה:
תשובה יש פה מקום עיון הרבה לפי שבכל העדיות לא נמצאו מי שהעיד על שם אביו ושם עירו ואף שיש שהגידו שהיה לו אשה בק"ק בראד ויש שהעיד שהי' מהעיירות הסמוכים מ"מ אין זה מספיק להתיר כמ"ש לקמן. אך נלענ"ד לצדד להיתרה ע"פ עדות מו' דוב פישל במו' זעליג שהעיד לפני הב"ד בווארשא והרא' לפניהם שט"ח בח"י ה' אברהם שחתם א"ע אברהם בה' ירוחם פישל וא"כ הרי הוא מעיד על שמו ושם אביו וגם אמר בעצמו שיש לו אשה בק"ק בראד וא"כ הו"ל כמעיד על שמו וש"א וש"ע דזה הוי כאילו אמר מקום דירתו בק"ק בראד כדאמרינן בעלמא תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו כו' ואף אם באמת לא היה דירתו בק"ק בראד רק סמוך לו מ"מ יש לצדד ולומר לפי שהיה מטרפולין של העיירות הסמוכים והוא היה במקום רחוק ממדינה זו שאינם מכירים בשם העיירות הקטנים הסמוכים לכאן לכך תלה עצמו שהוא בן כרך גדולה הידוע וניכר להם וכיון שערים סביב לה הם סרים למשמעתה הם נקראים על שמה ומצאתי און לי בש"ות ב"ח סימן ק"ה שכתב וז"ל שלישית צריך לבאר שאברהם הנ"ל הודיע לכל שהיא מק"ק הראדנא ואשתו הגידה שבעלה היה דר עמה סמוך להראדנא איזה פרסאות:
ולפענ"ד לפי שמולדתו ובית אביו היו בק"ק הראדנא כו' כמו שאמר אברהם לאליעזר כי אם אל ארצי כו' ועוד נראה דודאי אברהם זה עיקר דירתו היה בק"ק הראדני' אלא שיצא משם לפי שעה כו' ולא להשתקע כו' ועוד דהרב מו' יעקב שיחי' הביא ראי' מדברי הרמב"ן במלחמות אהא דאמרינן תבדוק נהרדע' במלה היינו הרבה עיירות עד היכא דסגי קבא דנהרדעא אלמא דהסביבות נקראים ע"ש העיר שהוא מטרופילין באותו אקלים ה"נ קרא עצמו ע"ש הראדנא עכ"ל והנה טעמים הראשוני' אפשר דל"ש בנ"ד אך הטעם האחרון שהביא בשם מהר"י הוא ממש כנ"ד וסברא זו כתב ג"כ אא"ז הגאון המופלג מו' מאניש חיות האב"ד ז"ל ווילנא ז"ל כמבואר בתשובת ב"ח החדשות שנדפסו ע"י ת"ל ע"ש סימן ס"ב שהגאון מוה' אברהם עפשטיין כתב לזקיני הנ"ל וז"ל ומ"ש מכ"ת לישב דבריו מחמת שהם סביבות הקהלה י"ל שאומר ק"ק הראדנא כוונתו לסביבות שנקראים ע"ש הקהלה כו' זה לא נ"ל כלל ויש לי ראיה מהא דאמרינן בפרק האשה שלום בפלוגתא דאביי ורבא אי חיישינן לתרי יצחק ואייתי אביי ראיה מהאי גיטא דאשתכח בנהרדעא כו' ורבא אמר יבדוק כל העולם מבעיא ליה כו' ומעתה אם היה אפשר לפרש שאם מזכיר ראש הב"ד אין הכוונה מאותה קהלה לחודיה בדוקא אלא אכל פרוודה' הסרים למשמעתם א"כ למה נדחק רבא להכריח מכח קו' דיבדוק כל העולם הו"ל להכריח דעכ"פ יבדוק כל פרוואדה דנהרדעא כו' וא"ל דבאמת כוונתו אכל פרוודהם ובזה מדויק לשון כולה ז"א דמאחר לפי האמת מסיק רבא משום כבודו דאבוהו דשמואל שלח הכי שלא יהא נראה כשואל דבר שא"צ אם כן הי' די לבדוק נהרדעי לחוד ובזה היה כבודו במקומו מונח כו' ולפענ"ד אין קו' כלל דלפום הך סבר' דכל פרוודאה נכלל בשם נהרדעי א"כ כשרצה לעשות משום כבודו להצריך בדיקה לא היה אפשר לחלק בין הפרקים להצריך בדיקה לנהרדעי דמצווחי' עליה בבי מדרשה מה נשתנה אילו מאילו דבתר שמא אזלינן וגם פרוודהם נכללים בשם זה ועוד דע"כ מה שעשה משום כבודו היינו לפי שאינו רק חומרא שא"צ משורת הדין לפיכך חש לכבודו להצריך בדיקה וא"כ ע"כ הוצרך בדיקה לנהרדעי וכל פרוואדה דהוא מסתבר עכ"פ אף שלא הוצרך לכל העולם משום דל"ח לתרי יצחק שמא אנדרילאי אחר היה בנהרדעי והלך לו מ"מ למאן דאיתא במתא שפיר יש להחמיר להצריך בדיקה לכבודו. משא"כ אם היה מצריך בדיקה לנהרדעי לחוד נפיק מיניה חורבה שיסברו דס"ל דודאי צריך בדיקה באותה העיר אלא שאין פרוודאה בכלל אותה העיר וא"כ חומרא דאתי לידי קולא היא שאם יארע שיוחזק עוד יצחק סביב לעיר הזאת לא ניחש לה ובאמת ז"א דדינא הוא שגם כל סביבותיה כאותה העיר עצמה דיינינן ליה וא"כ מדאגה בדבר פן יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות כי הסביבות לא מן השם זה לכך הוצרך להחמיר משום כבודו לבדוק נהרדעי כולה דהיינו עם פרוודאה ואין סתירה מכאן לזקיני ז"ל ונראה מהגאון מהר"א ז"ל שבאותה שעה נעלם ממנו דברי הרמב"ן הנ"ל עד שהגיע לידו תשובת הב"ח:
ומצאתי בשו"ת גאוני בתראי סימן כ"ז שם נדפס ג"כ תשובת הב"ח הנ"ל שבתשובות הישנות סימן ק"ה ותשובת הגאון מהר"א עפשטיין והב"ח וגם תשובת הגאון מהר"י ז"ל וכתב וז"ל ומה שהביא הגאון מהר"י ראיה מהרמב"ן. לענ"ד אין ראיה חדא מאחר דבאמת לפי דעת רבא דקי"ל כוותיה לא היה דעת ר"י רק משום כבודו אף אנו נאמר דאף זה שיקראו שם נהרדעי אכל העיירות שסביבותיו אינו ומעולם לא נקראו בשמן ומה ששלח תבדוק נהרדעי כולה משום כבודו דאבוהו דשמואל כמו שאומרים בעיקרא דדינא הכי אף שקצת דחוק לומר דאביי ורבא מחולקים בהכי מ"מ איך נוציא דין להקל ועוד דאף אם נאמר דתרווייהו ס"ל דשם נהרדעי מיקרי אף על העיירות הסמוכות מ"מ אין ראיה לעיירות אחרים דאפשר דנהרדעי היו נקראים כל פרוודה' ע"ש וכן נראה מכתובות דף נ"ד בבל וכל פדוודה' נהוג כרב נהרדעי וכל פרוודהא נהוג כשמואל ועד היכן נהרדעי עד דסגי קבא דנהרדעי כו' סוף סוף נראה מזה דנהרדעי הוה דומיא לבבל שעיר המטופל לה נקראת בבל וגם שם המדינה נקראת על שמה וא"כ גם נהרדעי היה כך שכל פרוודאה נקרא ע"ש נהרדעי כו' ובזה מדוקדק דלא קאמר עד היכן פרוודהא אלא להורות שגוף המדינה נקרא ע"ש נהרדעי כו' והנה על דיחוי הא' העיד בעצמו שהוא דחוק. ומה שדחה עוד שהיא נקראת ע"ש נהרדעי אני תמה דלפי זה מה זה ששואל עד היכן נהרדעי ומתנח בה סימן כו' דהו"ל למימר סימן מובהק וגלוי לכל עד מקום שנקרא נהרדעי. א"ו שכ"א היה לו שם בפני עצמו אלא שמ"מ שפיר הוא נכלל בכלל נהרדע' עד היכן דסגי קבא כו':
וראיתי בתשובת הגאון מוהר"ר יעקב שם שכתב דמלשון רש"י שכתב שמא אנדרלנאי אחר הוא בנהרדעי כו' לא כתב בנהרדעי וסביבותיה ש"מ בדיקה בנהרדעי לחוד קאמר כו' ועוד דאף לפי פירש הרמב"ן ז"ל שהיה ידוע ומפורסם לתלמוד שכל עיירות הסביבות דסגי קבא כו' היו קורין אותן ע"ש המקום נהרדע' אבל לא ילפינן מזה לשאר עיירות כיון שאין כל העולם קורין אותן עיירות ע"ש המקום ההוא עכ"ל מ"ש מפירש"י אינו מוכרח כלל לענ"ד כיון דאנן אמרינן דפרוודה' נכלל בשם נהרדעי א"כ ל"ל לרש"י לפרש דבר שאין בו צורך בסוגיא לפירושו דהרמב"ן הוצרך לבאר זה לפירושו בסוגיא בצד קלוני' מתא כו' שהוא מטעם כאן נמצא וכאן היה ע"ש מה שא"כ לפירש"י שם לא נ"מ בזה וי"ל דגם רש"י מודה לזה דבכל דוכתא פרוודה' נקרא ע"ש העיר:
ועוד י"ל דרש"י ס"ל דבגט שאנו מדקדקין בו הרבה שיהיה מוכח מתוכו פשיטא שיש לפרש אותו המקום שדר בו אם יש לו שם בפ"ע וכדאמרי' בגיטין ס"פ מי שאחזו אתקין שמואל בגיטא כו' מיומא דנן ולעלם לאפוקי מדר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו כו' ופירש"י דאף על גב דאנן קי"ל כר"י מ"מ משום חומרא דא"א יש לפרש ולעשות באופן שיהא כשר לכ"ע וגם בשאר שטרות נראה דלכתחלה יש לפרש מקום העמידה שם הפרטי ולא שם הכללי ומ"מ אין להביא ראיה מהא דאמרי' א"ל ר"ה לספרי אי יתביתו בשילי כתביתו בשילי כו' אע"ג דממסרן לכו בהיני ופירש התוס' דב' עיירות אילו קרובות הן כדאיתא בביצה כ"ה ר"ה מכתפי ליה מהיני לשילי כו' ושם פירשו ששני עיירות אילו בתוך התחום הם מ"מ אין זה ראיה דעיירות אילו כ"א היתה חשובה לעצמה ואין אחת מהנה טפילה לחברתה כלל הלכך צריך מקום הכתיבה עצמה משא"כ אם העיר הקרובה טפילה לה אבל מ"מ נראה דלכתחילה יש לפרש אף בשטר שם המקום ביחוד ומכ"ש בגט שאף אם יש לו שני שמות צריך לפרש שניהם בגט מה שא"כ בנ"ד דיבורא מיקרי ואמר וטפי ניחא ליה לתלות ש"ע ע"ש הכרך הסמוך לו:
ונראה שאף הרמב"ן מודה לזה שצריך לכתוב שם העיקר בגט רק דהתם מיירי שאמר שכתב מקום העמידה בפרט שהרי כתב בצד קלוני' מתא ומ"ש אנא אנדרלנאי נהרדעי אינו אלא מקום הלידה שהוא מתיחס ע"ש נהרדעי וכמ"ש הר"ן בתשוב' שהמתייחסים אל מקום ידוע כותבין בחתימותיהן ובשטרותיהן כותבין פ' דמיורק' ואינם כותבין פ' דממתא מיורקא ע"ש סימן מ"ב והביאו הב"י סימן קכ"ח וא"כ ה"נ כיון שכתב נהרדעי סתם ולא דממתא נהרדעי מתפרש שפיר שהוא מתייחס אל מקום זה. ואם חוששין לתרי יצחק היה צריך לבדוק נהרדעי וכל פרוודהא שאולי הוא מאותן מקומות דסגי קבא דנהרדעי ואפ"ה מתייחס אל נהרדעי ומ"ש עוד דאף לפירש הרמב"ן י"ל דעד היכא דסגי קבא דנהרדעי היה נקראים ע"ש נהרדעים כבר כתבתי שזה ג"כ דחיית מהר"א הנ"ל ותמהתי לעיל ע"ז דא"כ סימנא ל"ל כו' אך אחר העיון נלענ"ד שאין זה ראיה שהרי ידוע שנהרדעי היה בבבל רק שהוא נחלק למחוזות הרבה ומחוז אחד נקרא נהרדעי ויש בו כמה עיירות אבל שם המדינה בכללה בבל והכי משמע בדוכתי טובא וכדאמרי' במגילה דף כ"ט תניא רשב"י אומר כו' כ"מ שגלו שכינה עמהם בבל היכי אמר אביי בבי כנישתא דהוצל ובבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעי כו' ע"ש ולכך התם דאמר בבל וכל פרוודהא נהוג כרב נהרדעי וכל פרוודהא נהוג כשמואל ובאמת מחוז נהרדעי ג"כ נקרא בכללו בבל ע"ש המדינה ובפרטות היה נקרא נהרדעי ע"ש המחוז והיה במחוז זה כמה עיירות ולכך שואל עד היכן נהרדע' ר"ל כיון שיש עליה שם בבל ג"כ והרי אמרי' דבבל נהוג כרב לזה קאמר עד היכא דסגיא כו' אבל משם ולהלן אף שאפשר שנקרא ג"כ בשם נהרדעי מ"מ דינו כבבל דנהוג כרב ומ"מ שם העיירות שבמחוז זה שפיר היו נקראים נהרדעי ע"ש המחוז כמו בבל. וכ"מ בחידושי הרמב"ן ליבמות שכתב ארץ נהרדעי יש בו עיירות כו' וכן בחולין דף כ"ז אמר ר"י על שמואל אית לי רב בנהרדעי איזיל אחזיה וידוע שמקומו של שמואל בנהרדעי וכן בד"ט:
ומ"ש הרמב"ן עד היכא דסגי קבא כו' לאו דוקא דהא לא איתמר ההיא אלא מנהגא דמשם ולהלן דינו כבבל דנהוג כרב משא"כ הכא דבתר שמא אזלינן וכל ששם נהרדעי עליו צריך בדיקה וכ"מ קצת מדקאמר נהרדעי וכל פרוודאה הוא מגרשי העיר וחצריה כדאיתא במכות דף י' וחברון עיר מקלט והא כתיב ויתן לכלב את חברון אמר אביי פרוודאה כו' ופירש רש"י כפרים ועיירות הסמוכים לה ונקראים על שמה נתנו לכלב עכ"ל וא"כ ה"נ דקאמר וכל פרוודאה מתפרש שהם נקראים על שמה ואע"ג דהכא אינו החצירים הסמוכים ממש כדמשמע מדקאמר עד היכא דסגי כו' וכן משמע מדברי הרמב"ן הנ"ל שכתב יש בו עיירות רבים מ"מ שפיר שייך שם פרוודאה כל שהם סמוכים ונקראים על שמה וראיתי שהמגיה בתשובת גאוני בתראי כתב ותמהני על הגאונים שלא הביאו ראיה מב"ק וממכות שפרוודה' קרוי ע"ש חברון ולענ"ד לאו ראיה דהתם ודאי בכה"ג מיירי שהם נקראים על שם חברון ואין להם שם אחר כלל ואדרבא משם יש לפקפק גם על ראיה זו דנהרדעי כמ"ש:
ועכ"פ זכינו לדין שיש מחלוקת בין האחרונים ז"ל בזה שדעת אא"ז הגאון מוהר"ר מאניש חיות ז"ל דשפיר תלינן מה שאמר בהראדנא לפי שהוא ראש הקהלה ומשמע שלסברא זו הסכים הב"ח שהרי כתב ראיית הרב מוהר"ר יעקב ולא פרכה ודעת הגאון מהר"י ומהר"א שאין לסמוך על סברא זו כיון שלא נקראו ע"ש העיר הגדולה אין סברא לומר שקרא שמו עליו כיון שאינו משם רק סמוך לה:
ולפענ"ד היה נראה קצת ראיה לדברי אא"ז מיבמות דף י"ז אי לאו דהרפני' מאתיה איכסוף א"ל כסף גולגלתא להיכן יהבת א"ל לפום נהרא א"ל א"כ מפום נהרא את כו' משמע שלפי שפום נהרא הוא ראש הקהלה שנותן לשם כסף גולגלתא שפיר הוא מתיחס על שם העיר פום נהרא וא"כ ה"נ דכוותיה ואע"ג דאיכא לדחויי דהתם ה"פ שבאמת עיר הרפני' היו גובין כסף גולגלתא בפ"ע רק רב המנונא היה נותן כסף גולגלתא שלו לפום נהרא ולכך א"ל להיכן יהבת כו' א"כ מפום נהרא את כיון שהוא יוצא מכלל הרפני' בזה שנותן כסף נפשות ערכו למ"א משא"כ אם היו כל אנשי הרפניה נותנין לפום נהרא אין סברא שמחמת זה נוכל לכוללם בשם פום נהרא ומ"מ אע"פ שאין ראיה לדבר סמך גדול הוא דבכה"ג שפיר זמנין שקורא שמו על שם העיר היושבת ראשונה במלכות:
אך דאין זה מספיק לומר בנ"ד דהוה כהעיד שמו וש"א וש"ע כיון שאמר שאשתו היה בבראד א"כ אפ"ת דזה כמראה מקום על דירתו וגם אינו מתנגד למה שהוא באמת לא היה קביעות מקומו בבראד דבשם זה נכלל הכרך וכל הסמוך לה מ"מ עכ"פ צריך בדיקה כל העיר וסביבותיה אם לא הלך שום אדם משם ששמו וש"א כך וכמ"ש הב"ח בנ"ד לבדוק ודבר ברור הוא שא"א לעשות בדיקה זו כיון שכבר עברו ז' שנים שיצא זה ומי יודע אם לעת הזאת כמה אנשים ששמם כך נסעו מזה מן העיר וכל סביבותיה ואין יודע ומכיר אותם וכדאיתא במדרש ויצא יעקב והלא כמה חמרים וכמה גמלים יצאו וראיתי בתשובת הגאון מהר"י הנ"ל שכתב וז"ל זולת זה שהרי כתב בריב"ש סימן תק"ח גבי אברהם פארח ממלכות קשטילא צריך לבדוק כל מלכות קשטילא כו' ומיהו יש לחלק דקשטילא הוא מלכות ואפשר שיש שם עיירות הרבה משא"כ כאן וראיה לזה מתשובת הריב"ש שכתב בשם הרמב"ן והרשב"א בעובדא דענן בר חייא שחששו לפי שהוחזקו וקשה ל"ל למימר שהוחזקו ת"ל דאפילו לא הוחזקו חיישינן וצריך לבדוק כיון שהיה כמה עיירות כו' שנקראים בשם נהרדעי כמ"ש במלחמות אלא ע"כ צ"ל דאף שהיו כמה עיירות אי לא הוחזקו ל"ח וא"צ לבדוק ול"ד לקשטילא שהוא מלכות עכ"ל ואני תמה על חילוק זה דקשטילא הוא מלכות כיון שגם מסורא ועד נהרדעא כמה עיירות שנקראים נהרדעי ודאי שכולם צריכים בדיקה ומ"ש ת"ל דאפילו לא הוחזקו כו' א"ז קושיא כיון שאין שיירות מצויות וגם לא הוחזקו אף אותה עיר עצמה א"צ בדיקה וכמ"ש רש"י מי חיישינן לב' יצחק בעיר א' רבא אמר ל"ח כיון דלא הוחזק:
ומ"ש הריב"ש שם וז"ל אחרי שאין מזכיר שם עירו רק שהוא מקשטילא ואפשר שיש בקשטילא אחרים ששמם כן והלך לירושלים וצריך לבדוק בכל קשטילא אם היה שם אברהם פארח ויצא משם ענו לי כמה אנשים יש בקשטילא ששמם אברהם פארח אמרתי א"כ הדבר שאין כאן עדות שהרי הוחזקו ב' יב"ש עכ"ל כוונתו דמתחלה היה מסופק שמא יש בקשטילא אחרים ששמם כך ויצאו ול"ש לומר שלא הוחזקו כיון שזה אינו אומר שהיא מעיר הזאת רק שהוא מקשטילא והיה חושש שמא בקשטילא הוחזקו כמה אנשים כן כמו שהיה באמת משא"כ בהאי גיטא דסורא נהי דאפשר ששאר עיירות הקרובות צריכין בדיקה דל"ש לומר שלא הוחזקו דדלמא באמת הוחזקו. מ"מ נהרדעא עצמה לא היה צריכה בדיקה אם לא היה מוחזק לנו רק א' וגם שאר עיירות לא היו צריכין בדיקה אם היינו יודעין שאין מוחזק שם מי ששמו עוד ענן בר חייא ולכך הוצרכו לומר שהיו מוחזקין לתרי ענן:
וגם נלענ"ד מ"ש הרמב"ן והרשב"א בחידושיו ועובדא דגיטא דאשתכח בסורא שלא במקום שיירות נמצא אלא היו מוחזקין בתרי ענן ולפיכך בדקו עד נהרדעי ולא חששו לשתי נהרדעי ואע"ג דמצאו אחרינא אמר אביי דל"ח כו' נ"ל מה דקאמר שהיו מוחזקין בתרי ענן ר"ל השתא אחר הבדיקה שמצאו עוד אחד ששמו ענן בר חייא ומ"ש ולפיכך בדקו זה מוסב על שלפני פניו ושיעור הלשון כך הוא שנמצא במקום שאין ש"מ ולפיכך בדקו עד נהרדעי. ולא חששו לב' נהרדעי דהיינו לבדוק כל העולם משום דאין ש"מ אבל מ"ש שהיו מוחזקין בתרי ענן היינו לפי האמת דחייש ליה רבא לפי שהוחזק כאן עוד ענן אחר וכ"מ מתוס' דף קט"ו ד"ה יצחק דהא לקמן גבי ענן חייש רבא לגמלא פרחא כיון שהוחזקו שהי' שם ענן אחר ע"ש ועוד דל"ש לומר דצריך בדיקה לפי שהיו מוחזקין לתרי ענן דא"כ בדיקה זו למה דמה דאתחזק אתחזק ומה דלא אתחזק לא אתחזק אלא ע"כ דודאי צריך בדיקה כיון דאיכא טובא דשמייהו הכי וכדאמרינן והא חבו בר נאנאי כו' רק ע"י בדיקה אנו יודעין שאין שם יותר והיינו דלא הוחזקו וכשאנו יודעין או מוצאין על ידי בדיקה עוד מי ששמו כך היינו הוחזקו וכ"מ מלשון הרמב"ן במלחמות שכתב ורבא אמר יבדוק כל העולם כו' אבל לא היו צריכין לבדוק אלא עיר נהרדעי ומוחזקים היו בה שאין שם אנדרלאי אחר דבזה לא נסתפק אבוה דשמואל כו' עכ"ל משמע דלעולם אותה עירה צריכה בדיקה ואז נדע שאין שם אחר אף לרבא וצ"ע בפוסקים ואין להאריך:
ומעתה נחזי אנן שעפ"י העדות הניגבה בק"ק טרעספאלי בעדות של מוה' צבי שאמר שהו' מן סמוך לבראד אין מקום להתיר' שהדבר ידוע שהרבה יש באקלים זה ששמם אברהם וגם לא הזכיר ש"א ואף שדעת מהר"מ מלובלין להתיר גם בזה ע"י בדיק' וכ"ד כ"פ כמ"ש בב"ש מ"מ בזה שלא הזכיר שם עירו ממש דבר רחוק הוא לבדוק על משך זמן רב כזה ועיין בב"ש בק"ע סימן ע"ז בשם הרא"מ שבפסק אחד דעתו דבאומר יהודי ממקום פלו' מת ל"מ החיפוש רק שכתב מהריב"ל להקל אם לא יזכור שנאבד אדם בצירוף שאר קולות וא"כ מי הוא זה היודע שלא נאבד אדם בכל האקלים בזמן רב כזה וגם עפ"י עדות מו' דוב פישל הניגבה בווארשי אע"פ דהוי כמעיד ע"ש וש"א כמבואר מהוועקסיל שביד הנ"ל מ"מ הרי לא אמר שיש לו אשה בבראד ובאמת לא היתה דירתו בכאן ואע"פ שאין זה ראיה לסתור כמש"ל דאפשר כוונתו על הסביבות השייכי' לכאן וגם י"ל ששינה קצת שם עירו במתכוין וכמ"ש הר"ן בתשוב' ב סימן ל"ג וז"ל ולענין הס' שנסתפק לכם מפני שהעיד על קריאת שמו חיים כו' כיון שיש עדות מספיק בדב' שבעל' של זו מת אלא שנולד' ספק בשם זה אין לחוש לפי שקריאת שמו בענין זה הוא עשוי להשתנות שכבר הועד בפניכם שהוא אומר כשיצ' מעירכם שירחק נדוד וישנה שמו כדי שתהא אשתו עגונה כו' וא"כ ה"ה בנ"ד שניכרים הדברים דמסני סני לה שהרי מבואר בג"ע שרצה לעשות שידוך שם אלא אחר שאמרו לו שיש אגרת מאשתו פירש ואמר שיש לו אשה בבראד וא"כ י"ל שאע"פ כן לא רצה לגלות מקומו איה ואע"פ שיש לחלק דהתם אמר בפי' שישנה שמו וכיוצ' בזה כתב בתשובת גאוני בתראי הנ"ל מ"מ אין נלענ"ד דהתם נמי עביד דגזים ולא עביד ואפ"ה תלינן בהא והכא נמי דכוותה ועדיף טפי בנ"ד שהו' סתם דבריו ולא יהיה נתפס בשקרו כיון שהוא סמוך לו יתנצל שהיה כוונתו על הסביבות אך דכ"ז אם היה העדות מספיק להתירה בלא זה רק שניחוש לסתיר' זו שאמר מבראד ובעלה של אשה זו אינו משם היינו אומרים שכוונתו סמוך לה או שעשוי להשתנות וכנדון דהר"ן או אפשר שאחר שהרחיק נדוד גם אשתו עקרה ממקומו והלכה לכאן להיות משרתת וכדומה והוא נודע לו מזה ולכך אמר שיש לו אשה בק"ק בראד ובזה אנו יכולין לחקור אם היה כן אבל מה יושיענו זה כיון שאין כאן עדות מספיק להתירה שהרי אין כאן שמו וש"א וש"ע דהנך תלתא בעינן להתירה בלא חיפוש ואדרבה אם כך היה המעשה שאחרי אשר הלך בדרך למרחוק גם היא בביתה לא ישכנו רגליה ונסעה לבראד א"כ אם באת לומר שהוא בעל האשה ע"כ כך היתה כוונתו א"כ יש לחוש שמא אחר הוא שהרי שמו וש"א שכיח טוב' בעלמ' ששמם כן והרי אין כאן זכרון לעירו מה תאמר לפי שאמר אשתו מתגוררת בבראד אין זה מועיל שהרי רבות בנות מעיירות קרובות ורחוקות באות הנה כפעם בפעם לעמוד לשרת ואין כאן מקום היתר לכאורה:
שוב הוגד לי בשם האשה שכך היה הענין שהיא היתה משרתת בכאן כמה שנים אחר נסעו ושוב בא האיש לכאן ותבעה אותה לדין ונעשה פשר ביניהם שידור עמה רק התנצל שצריך להוליך איזו עגלות לווארשא והבטיח שכשישלים שכירתו יחזור לכאן לדור עמה כאורח כל ארעא ומאז הלך שוב לא חזר ולפי"ז נראה לצדד להקל דזה הוי כשמו וש"א וש"ע ומ"מ צ"ע אם יש להקל עי"ז לומר דהוי כשם עירו שהרי הטור כתב אההי' דיצחק בן מיכאל וז"ל וי"א דוקא שלא הוחזק עוד א' באותו מקום בזה השם וגם ל"ש שיירות כו' ופי' בפרישה שי"ל שבאותו העיר א"י אם יש עוד א' בעולם ששמו כן דאל"כ חיישינן שמא העדים ראו יב"ש זה באותו העיר וסברו שהוא מאותו העיר ואותו יב"ש ראוהו שמת כו' והביאו הב"ש בקצרה ס"ק ג' ועכ"פ בעינן שבאותה העיר לא הוחזק אחר כמבואר בש"ע שם וזה שייך במקום דירתו ממש משא"כ בזה שלא היה דר בכאן רק אשתו מתגוררת בכאן בתורת משרתת וא"כ י"ל כשם שי"ל שזה בעל האשה הזאת כ"כ י"ל שמא אחר הוא שאשתו מתגוררת בכאן דשכיח טובה דאתי לה מעלמא אך נלענ"ד דהכא שנעשה פשר ביניהם שיבא לק"ק בראד לדור עמו הו"ל כקובע דירתו בכאן ול"ח לאחר שלא ידענו שרצה לקבוע דירתו בכאן דזה לפי שהיה בדעתו לקבוע דירה שפיר נקרא ע"ש העיר הזאת ומצאתי בירושלמי דיומ' פ' שני שעירים מ"ו דאית' התם קרא מסייע למתני' והמשלח את השעיר כו' אמר ר' מנא ואפי' כתנ' דבריית' אתי' היא כאנש דסליק מטברי' לציפורין עד דהוא בטברי' אמרין בצפורין הוא יתיב ע"ש ועיין בקה"ע שם מבואר כמ"ש דכיון שבדעתו לעלות לשם קורין אותו ע"ש העיר הזאת ועוד דבנ"ד שידוע לנו שהלך לשם לווארשי ושמו וש"א כך והאחר א"י לנו שהלך לשם וא"כ בכה"ג הא קי"ל דל"ח לתרי יצחק ואי"ה יבואר לקמן מ"מ נלענ"ד דבלא"ה בנ"ד אין אנו צריכין לכ"ז כיון שמבואר בג"ע שנמצא בק"ק זבארוב ג"כ וועקסיל בחתימה זו אברהם במו' פישל והיו החתימות שוות ונתקיים בב"ד שדימו אותם והיו הדמיון עולה יפה ומשמע שהיה ידוע לב"ד שאותה חתימה שנמצאת בזבארוב מאיש לוקחה זאת בעלה של האשה הזאת ואפי' הבע"ד שנמצא אצלו הוועקסיל מהימן ע"ז שלקח וועקסיל זה מבעל האשה וא"כ הרי לפנינו שעדות שאמר מ' פישל מווארשי הוא עדות מספקת שאין מקום לנטות כ"א על בעל אשה זו דוק':
ואין לפקפק מהא דקיי"ל שאין מקיימין ע"י דימוי החתימות אלא מב' שטרי שדות כו' מ"מ ה"ד היכ' שאינו מקוים משא"כ היכ' שמקוים וידוע לנו שהחתימה אמת אז מדמי' לחד' חתימה וסגי בהכי וכמ"ש הש"ך סימן ס"ו ס"ק כ"ו דראיית הריטב"א ברורה מהך דמחוי ח"י אחספא ושדי בב"ד וא"כ היכא שאותו המלוה שחתימה זו אצלו אומר שלקח חתימה זו מבעל האשה או שעידי הקיום מעידין שבעלה חתם א"ע לפניהם מהני לדמות חתימה שנמצאת בווארשא אצל מוה' פישל ואע"פ שדעת רב שרירא גאון ז"ל דבח"י הלוה אין מקיימין משתי שטרי שדות כבר חלקו עליו בעה"ת והטור והש"ך כתב שכ"ד הרי"ף הרא"ש והרמב"ם וסמ"ג ע"ש ולענ"ד מוכח שכ"ד התוס' ג"כ דמהני הך קיום מדאורייתא ולא מטעם קיום שטרות דרבנן שהרי בכתובות דף כ"ח ד"ה קיום כתבו תימ' כיון דמדאוריית' א"צ קיום א"כ כל אדם שירצה יזייף ואומר ר"י כו' א"נ כגון שנתקיים משדה א' או מב' שדות ויוצא מתחת עצמו דאמרינן לעיל שמא זייף כו' הרי מבואר דהך קיום משדה א' או מב' שדות קיום גמור הוא מדאורייתא ואע"פ שכתבו אח"כ דמגיטין מוכח דאפי' היכא דאין מכירין כלל הוי מדאורייתא כמי שנחקרה בב"ד וכ"כ התוס' בד"ט מ"מ בהא דהך קיום ע"י שטרי שדות קיום גמור הוא לא אשכחן דהדרי בהו:
ואמנם נראה ברור שאף לדעת הגאון ז"ל דס"ל דהך קיום רק מטעם ק"ש דרבנן נגעו בה ולכאורה קשה לדחות דברי הגאון בפרט בדבר ערוה החמורה והב"ח תופס דברי הגאון עיקר אף לענין דבר שבממון מ"מ נלענ"ד פשוט שגם הגאון מודה בנ"ד דשפיר מקיימין ע"י דימוי דהא לענין עדות אשה יש להקל טפי מבד"מ כמבואר סימן י"ז וכיון דמקילין בעדות אשה אפי' מפי עבד ומפי שפחה מכ"ש שיש להקל בזה דהא היכא דצריך קיום מדרבנן עכ"פ מקיימין בכה"ג ועוד נלענ"ד דע"כ לא קאמר רש"ג דאין סומכין על הקיום משתי שטרי שדות אלא דוקא בכה"ג שהלוה טוען מזויף בכה"ג לא סמכינן אהך קיום משא"כ היכא דליכא דמכחיש שפיר סמכינן על הקיום ובהכי א"ש מ"ש הט"ז שם ב סימן ס"ט דביו"ד סימן רכ"ח משמע דאפי' במידי דאורייתא מהני מה שמכיר החתימה דהא מהני שם לענין נתינת רשות כמ"ש שם מתשובת רמב"ן עכ"ל ולפמ"ש א"ש דאין דבריו סותרין לדברי ר"ש דהתם ליכא מאן דמכחיש ליה והלכך מהני הכרת החתימות ושוב מצאתי באו"ת שכתב לחלק כן וא"כ בנ"ד פשיטא דגם רב שרירא מודה דמהני דמיון החתימות:
ועוד היה נלע"ד דע"כ לא קאמר ר"ש אלא משום דע"י דימוי החתימות זה לזה אין להוציא ממון מחזקת הלוה משא"כ התם בי"ד דהרמב"ן לענין איסורא מיירי בנשבע שלא לעשות בלא רשות פ' מהני אם מכיר כ"י שנותן לו רשות שפיר מהני הכרה ובאמת צ"ע דמנ"ל להט"ז דהתם מיירי כשמכיר ע"י דמיון החתימות דלמה מיירי כשהוא מכיר בט"ע ומצאתי בס' קצה"ח סימן מ"ו שהרגיש בזה וכתב דסתם דברי הרמב"ן משמע דאף שמכיר ע"י דימוי החתימות מהני לכן כתב לחלק כמ"ש שדעת הגאון שאין מוציאין ממון ע"י סימנים מש"ה ל"מ דמיון והילכך גבי שבועה מהני סימנין ודוקא בפלניא דהאי סימן הוא לענין נפשות או הוצאת ממון ל"מ אבל באיסור מועיל כמו דמהני סימנים להתיר א"א ע"י סימנין שנהרג פ' כמ"ש התוס' פג"ה ע"ש שהאריך וא"כ בנ"ד פשיטא דעכ"פ ב סימן הוא דמהני בעגונה להתיר. אמנם מ"ש על הט"ז דלמא הרמב"ן מיירי ע"י ט"ע שוב ראיתי שז"א דע"כ ל"ש ט"ע אלא היכא שראה אותה חפץ או אותו אדם בעצמו כ"פ שייך לומר שיש לו בו ט"ע וכדאי' פ' אלו מציאות כלים ששבעתן העין כו' משא"כ בההיא דהרמב"ן בתשו' דמיירי בנשבע שלא לזוז בלא רשות חמיו וכתב לו חמיו בכ"י שהוא נותן לו רשות וע"ז כתב דכל שהוא מכיר כ"י חמיו סגי בהכי א"כ ל"ש לומר שהוא מכיר אותו הכתב עצמו בט"ע דהא מעולם לא שלטא ביה עינו אלא שהוא מכיר ע"י שראה כ"פ כ"י ויש לו ט"ע שאותיות כאלה הוא רגיל לכתוב בתמונת אותיות אלו ומהני להרמב"ן וא"כ כשיש לפנינו כ"י ממש כענין הא דמחוי ח"י אחספא ומדמה האותיות זה לזה והם שוים פשיטא דעדיף טפי מט"ע כה"ג שהוא מעלה בזכרונו אותיותיו אלה ואפ"ה מהני להרמב"ן ומכ"ש בכה"ג שהרי לפנינו ועינינו הרואות שהמכתב מכתב אחד הוא דסמכינן עליה:
ולפ"ז מ"ש התוס' כתובות דף ך' ד"ה דלמא דדוקא ע"י דמיון החתימה אין מקיימין אבל היכא דמכירין חתימת העדים בט"ע אע"פ שיש חתימה אחרת ת"י מקיימין כיון דמכירין החתימה אם זייף היה ניכר וכ"כ הרא"ש וכ"כ הש"ך שם ס"ק כ"ד בשם כמה פוסקים צ"ל דה"ד שהט"ע הוא מאותן החתומין בעצמם או מאחרים שראו כשחתמו ומכירים בט"ע שזהו היא החתימה שחתמו העדים לפניהם דאל"כ אלא שמכירין שכן רגילין עדים אלו לחתום בתמונת אותיות אלו א"כ לא עדיף מקיום שע"י דמיון החתימה דאין מקיימין אם יש חתימה כזו ת"י וזה מבואר בלשון המרדכי בשם ר"ת שכתב וז"ל אבל קיום השטר ע"י עדים החתומים בו אפי' יש למלוה אלף שטרות לא אמרינן זייף שהרי העדים מתוך כוונת הלב וט"ע מכירין ובחוט השערה הן מכירים השינוי וכ"מ לשון ר"ת בסמ"ג ובהגמיי' אבל ט"ע מחמת שרגיל בחתימתו לא עדיף מדמיון בעלמא וכ"נ מדברי הרמב"ן בחידוש' לכתוב' הביאו בש"מ שכתב דלדברי רש"י אי אית ליה לההיא שטרא אחרינא בח"י דסהדי לא מקיימין לעולם עד דאתי סהדי ומסהיד על ח"י דהיא היא או דהתם ודאי מקיימין דבט"ע ודאי מכיר הוא בכתיבה מזויפת א"נ כגון דאתי סהדי ואמרי אשתמודענא לה דהי חתימה פ' דבכה"ג נמי מקיימין לה כו' וכ"נ מדברי הרא"ה ע"ש אלא שלפ"ז צ"ע מההיא דכתובות דף כ"ח הנ"ל שכתבו התוס' דמיירי בנתקיים משתי שדות ויוצא מתחת ידי עצמו דאמרינן לעיל שמא זייף כו' ולפ"ז קשה דא"כ מה מועיל הקיום שמקיים הגדול מה שראה בקטנו זה כ"י של אבא דהא משמע התם דהקיום הוא ע"י שמכיר בט"ע לפי שהוא רגיל בחתימתו כדאמרינן התם ואי אשמועינן אביו משום דשכיח גביה כו' ע"ש ומה מועיל קיום זה כיון שיש לו שטר בחתימה זו תו ל"מ מה שמכיר חתימת אביו ע"פ מה שרגיל בחתימתו וצ"ל דרש"י ור"ת לא ס"ל הך שנוי' דהר"י ז"ל וצ"ע בלשון הר"ן ז"ל:
ולכאורה יש להוכיח דשפיר סמכינן אט"ע כה"ג אף במידי דאורייתא אף להוציא דבר מחזקתו דהא קי"ל דפיקח ונסתמא יכול להוליך גט אע"פ שא"י למי נותנו משום דאל"כ איך סומא מותר באשתו כו' אלא בט"ע דקלא כו' ואף לעדות היה כשר אי לאו משום דכתיב או ראה כמבואר בפוסקים ואע"ג דכתב הב"ש סימן קמ"ב ס"ק י"ח שצריך שיהיה ידוע לנו בל"ז שזו אשת המשלח היינו בזה"ז דלא מהימנינן לצורבא מרבנן בט"ע גבי גט ובאמת שדבריו תמוהין בעיני ראיית הש"ס דסומא יכול להביא גט משום דאל"כ איך סומא מותר באשתו כו' והרי גם בזה"ז סומא מותר באשתו כו' והא דכתב ב סימן קל"ב דבזה"ז אין צורבא מרבנן נאמן בט"ע גבי גט סתם מיירי בשליח שאבד גט דחשדינן ליה דמשקר משום שאומר בדדמי ומשום שכירות שלו או שלא יהא לבעל תרעומות עליו משא"כ הכא ל"ש זה וזה מבואר ג"כ בש"ס דחולין דאמר רבא מריש ה"א סימנ' עדיף מט"ע דהא מהדרינן אבידתא בסימנא ולא בט"ע השתא כו' אמינא ט"ע עדיפא דאל"כ איך סומא מותר כו' אלא בט"ע דקלא ופירש"י ומאבידה לא ילפינן דהתם משום חימוד ממון חיישינן כו' ועכ"פ מבואר דשפיר סמכינן אט"ע דקלא וא"כ הרי ט"ע דקלא הוא ג"כ כה"ג שהוא רגיל ובקי בקול ששמע זה כ"פ ונתחזק בדמיונו וכיון שהקול ששמע עכשיו הוא דומה לו שפיר סמכינן עליה בנתינת הגט וכן בארץ ישראל או בנתקיים בחותמיו מהני ט"ע דקלא שיש לו באיש ובאשה ומינה יליף רבא בעלמא דמהני ט"ע היכא דליכא למיחש דמשקר מחמת חמדת ממון כגון באבידה וא"כ בט"ע כה"ג שזה שרואה עכשיו דומה לאותו שראה כבר נמי ט"ע גמור:
ולפי"ז כשהחתימה של עדים לפנינו ואנו מדמין זה לזה דמסתבר דעדיף מט"ע כה"ג שאינו רק מכח הדמיון בזכרונו מחמת הרגילות ולא בפועל ממש כמ"ש נמי ט"ע גמיר הוא ואית לן למסמך עליה ולפי"ז מ"ש בקצה"ח בדעת ר"ש שדימוי החתימות אינו רק כסימנים שאין מוציאין ממון בסימנין ז"א דע"כ דמיון החתימות עדיף מסימנין שהוא דומה לט"ע שעל כיוצא בזה אמרו ט"ע עדיפא אלא נלענ"ד דע"כ ל"ק ר"ש אלא דאין מקיימין משתי שטרי שדות כו' היכא שאין מקיימים אלא שאכלום בשופי או אף במקויימים כיון שמ"מ יש לחוש שמא זייף הכל אלא כיון דאיכא תרי ל"ח כולי האי בזה ס"ל לר"ש דהיינו דוקא בקיום עידי השטר משום דקיום שטרות דרבנן אבל בבע"ד לא סמכינן ע"ז משא"כ היכא שידוע בבירור שהוא חתימתו של זה כההיא דמחוי אחספא גם ר"ש מודה דשפיר מהני ואין זה דומה לסימנים שאין מוציאין ממון על ידם משום דסימנים חיישינן שמא אתרמי סימנים כסימנים דהא מה"ט איכא מ"ד סימנין דרבנן ורוב הפוסקים ס"ל דהכי קי"ל משא"כ בזה דהוא מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח שיהיה כ"י זה דומה לזה וכה"ג ט"ע מיקרי ולא סימנים כלל. וגם כי מ"ש התוס' בחולין שאין מוציאין ממון היכא דאתי להדי ואמרי חפץ דהאי סימנים כו' דפלוני הוא לא בריר' כולי האי דהא משמע ביבמות בעובדא דשומשמי ובכתו' פ' הכותב ופ' א"נ בתוס' דשפיר מוציאין ע"י סימנים היכא דליכא למיחש דחזי ליה בביתי' ול"ש מיגו ע"ש ובש"ך סימן רצ"ז באורך:
אמנם מדברי ר"ת שהביא המרדכי משמע באמת דמה שמקיימים ע"י דימוי אינו רק מחמת קולא דקיום שטרות שהרי כתב וז"ל ואפי' יוצא מת"י אחר אנו בושים כו' אבל להקיף החתימה הוי כמו דברים שאין מקיפין תדע מדבעינן שתי שטרות כו' ע"ש משמע להדיא דס"ל דקל הוא שהקילו בקיום שטרות לקיים ע"י דמיון וגם ראיתי בספר העיטור דף ל"ה כתב וז"ל בשם רבינו האי לא על כל אדם ראוי לסמוך כשאומר זו דומה לזו שהמזייף טרח לדמות עד שאותו שזייפו דומה בעיניו שזהו כתיבתו כדאמר רבא אין ח"י הוא מיהו קמי דרב אחא לא חתמי ואמר ר"ז טבעא דבבל גרמה לי דלא חזינ' דמא בין טבעא לטבע' לא ידענ' כ"ב בין דמא לדמא וצריך אדם שידע סודות הזיוף עכ"ל:
אך נראה דכ"ז דוק' היכ' שהלוה טוען מזויף דאז יש רגלים לדבר משא"כ היכ' שהלוה אין טוען כלום ודאי דראיה גמורה היא מה שהחתימות שוין ול"ח לזיופ' וגם ר"ת לא קאמר דחיישינן להכי אלא אם יש בידו שטר מחתימת יד עדים אלו ובכה"ג ס"ל דאין מקיימין ע"י דימוי ואפי' בשטר מקוים דאל"כ תקשי עליה מט"ע דקלא דסמכינן עלי' אע"כ דשאני הכא דאיכ' חשש זיוף שמכוון מלאכתו ומאמן את ידו למען שיתו אותיות אלה דומה בדומה ממש ואף שאנחנו מקיפין החתימות לא יורגש השינוי כ"א ע"י ט"ע שחתם א"ע ממש שאז מתוך כוונות הלב הם מכירים משא"כ בט"ע שוו מט"ע דקלא דל"ש זה ומצאתי און לי בשו"ת עה"ג סימן ק"י שכתב שם לענין א' שהביא עדים שהם מכירים שהוא אחיו של ראובן בט"ע דקלא וכתב דשפיר הוי הכרה כדמוכח פג"ה ואין להקשות מהא דפ' ד' מיתות ושאר כל חייבי מיתות אין מכמינים כו' ופירש"י והיו רואין אותו כו' ואע"ג דשומעין קלי' דמצי למימר לאו אנא הואי כו' די"ל דוודאי אם המסית יכחיש את העדים ויאמר לאו אנא שומעין לו ולא יוכלו לחייבו קטלא אבל היכ' דליכ' הכחשה בדבר כמו בנדון דפג"ה יש לסמוך על ט"ע דקלא כו' ע"ש:
ולכאורה קשי' על דבריו דהא הש"ס מדמה ט"ע דפרצוף פניו לט"ע דקלא ובט"ע דפ"פ ודאי ל"מ הכחשה דידי' וקטלינן ליה אלא הוא הדבר אשר דברתי דט"ע דקלא שאני כיון דל"ש ט"ע על אותו הקול ששומע עכשיו רק לפי שרגיל בקול זה וזה הקול ששומע עכשיו הוא דומה לאותו הקול לפיכך לא סמכינן עליה רק שלא בהכחשה דאם מכחיש אמרינן דלמא טעו בדמיונם זה שדימו קול זה להקול שהיו רגילים לשמוע מאיש זה משא"כ בט"ע דפ"פ שהט"ע הוא בגוף ולא בדמיון ל"ח לטעות כלל:
וראיתי בשו"ת שבות יעקב ח"א סימן ק' שכתב לענין עדות עגונה לצדד להתיר אם הכירו בט"ע דקלא והבי' שו"ת עה"ג הנ"ל וכתב שדבריו אינם מוכרחים וקצתם אינם ברורים כו' גם הראיה שהביא מפ' ד' מיתות אין ראיה מוכרחת דאפשר דד"נ שאני ובעינן ראי' ממש כדאיתא בסנהדרין דף ל"ז כו' ולענ"ד ז"א דהא הש"ס מייתי ראיה דט"ע עדיף מסימנא בד"נ דאילו אמרו פ' דהאי סימנא כו' לא קטלינן ליה כו' והא דבעינן בד"נ ראיה ממש היינו שצריכים לראות גוף המעשה שפ' הרג את פ' לאפוקי מעובדא דשמעון בן שטח שנכנס לחורבה וסייף בידו כו' משא"כ היכא שראה גוף המעשה אלא שהכיר מי הרוצח ע"י סימנים או ט"ע דקלא אי הוי מהני בעלמא מהני גם הכא וע"כ יש לחלק דש"ה דמכחיש ליה וכנ"ל מ"ש בש"י הנ"ל שם דזה ודאי אינו דא"כ איך מכשיר בגיטין סומא לשליחות דלמא אתי בעל ומערער ומכחיש ופסיל ליה לגיטא וכדחיישי' בריש גיטין כה"ג ולפענ"ד לק"מ דבא"י שהוא מצוי לקיימו וכן בח"ל כשהוא מקוים שפיר מצינו למסמך אף בסומא כשעת נתינת הגט כשהי' מכיר אף הבעל בט"ע דקלא דלא מצי לערעורי כיון שהוא מקוים ודאי מיד הבעל בא לו ולב' יב"ש ל"ח כל דלא הוחזק רק דלענין לשמה חיישינן להכי כיון דאיכא מיעוטא דלא גמירי ע"ש בריש גיטין בתוס' ובהר"ן הא לא"ה ל"ח ועוד יש בזה כמה דרכים ולא עת האסף פה:
והנה דעת הרמב"ם דמשטר מקויים מקיימין ע"י דימוי ודלא כר"ת ונ"ל שגם בעה"ע חולק שכתב וז"ל ואיכא מ"ד אימר זייף הכל אבל אות בעד לא זייף ואין פי' לדבריו ונ"ל שצריך להגיה אבל אותו העד לא זייף ור"ל דחיישינן שמא גם השטרות שמקיימין מהם הם מזויפים אבל לומר שזייף רק אותו העד לכוין חתימתו עם השני שטרות זה לא אמרינן וא"כ משטר מקוים מקיימין וזה האיכא מ"ד חולק על מ"ש מקודם דחיישינן שמא זייף וכיון החתימה לחתימה והלכך אין מקיימים אפי' משטר אחר ואפי' ע"י עדים כו' וזהו שסיים אחר דברי ר"ת שכתב לחלק בין קיום ע"י דימוי לקיום ע"י ט"ע וז"ל ולדבריו ע"י עדים מקיימין אותו השטר אבל לא בקיום חתימות אחרים ואנן כתבינן מה דסבירא לן עכ"ל ר"ל דלר"ת ל"מ אם מקיים מחתימת מקוימין ולהך איכא מ"ד דטעמא הוא דשמא זייף הכל א"כ שפיר מקיימין ומש"ך משמע דמחלוקת בעה"ע הוא על ר"ת ממ"ש בתחלה שאין מקיימין אף ע"י עדים ולענ"ד מסוף דבריו ניכר כמ"ש שהרי סיים אבל לא בקיום כו' ואפשר דתרוייהו איתנייהו דבעה"ע ס"ל שאין לחלק בזה דלדיעה קמייתא אף עדים ל"מ ובקו' הרמב"ן והרא"ה על רש"י דאף בעדים זמנין דטעו וכ"כ הסמ"ג על ר"ת וקשיא לי שהרי רבא טעה בחתימתו כו' ולדעת האיכא מ"ד אף מחתימת אחרים מקיימין היכא דלכ' למיחש בהו לזיופא כגון שהן מקויימין וע"ש ולקצר אני צריך:
ומכל הלין טעמא שכתבתי נלענ"ד דבנ"ד ודאי סימן מובהק הוא מה שהחתימות דומות לכ"ע ועוד שהדבר פשוט שאף ר"ת לא קאמר אלא דחיישינן דלמא מחמת חמדת ממון טרח וזייף שיהיה נדמה כאילו היא היא וכדברי רבינו האי הנ"ל משא"כ בזה שעל עדות אשה הכל נאמנים להעיד וכ"כ בח"מ בתשו' ס"ק כ"א לענין כתב שאינו מקוים דקיום זה מה הוא דבשלמא גבי ממון יש לחוש שמא מלוה זייף כו' ע"ש וא"כ בנ"ד שזה שנמצא אצלו הוועקסיל בק"ק זבארוב או אחרים יעידו בבירור שהיא חתימת בעל האשה הזאת ועינינו הרואות שהוא דומה ממש להחתימה שבווארשא למאי ניחוש לה לכוין לזייף ליכא חשדא רק לדלמא אתרמי שמא כשמא ויהיה כ"י דומה ממש לכ"י של זה פשיטא שאף א' מרבויא אינו בנמצא והוא סימן יותר מנקב יש בצד אות פ' דזמנין מתרמי הכי לפי שהיריעה יש בה נקבים נקבים משא"כ בזה אף אני חוכך קצת דאפשר שאף שלענין ממון סמכינן על הדמיון מ"מ לענין איסורא י"ל שאין אנו בקיאין וכי בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה להקל באיסור א"א וכבר נפסקה הלכה בי"ד סימן ל"ו לענין נקבי' בריאה ובבני מעים כו' שאין אנו בקיאין בהקפה להכשיר וכיוצא בזה כתבתי לעיל בשם רב האי דמייתי מהא דמחמרינן לענין נדה שלא להפליג בין דם לדם ולזה רמז ר"ת שהביא המרדכי שכתב להקיף החתימות הוי שא דברים שאין מקיפין ור"ל כהא דאמרינן אין מקיפין בבועי כו' זין מקיפין בלב ובאמת שאין הנדון דומה לראיה כ"כ דהתם הטעם בבועא משום שעשוי להשתנות וכן מגסה לדקה או מחוליא לבר חוליא שאין א' דומה לחבירו משא"כ בזה שאם נאמר שא"א למזייף לכוין היטב עד שלא יהיה ניכר ע"י הדמיון מה"ת לא נקיף זה לזה ואפשר דלישנא בעלמא נקט וכוונתו דכמו דהתם אין מקיפין כמו כן קשה להכיר אם זה דומה ממש או לא ועכ"פ צ"ע מהא דקי"ל שאין בקיאין בהקפה:
ולפי"ז צ"ע גם על הש"י שדעתו להתיר ליונה שהעידו שראו מרחוק שחתכו ראש יהודי א' והיה צועק והכירו בט"ע דקלא שזה בעל האשה ולפי מ"ש צ"ע דהא אפי' אם שני הענינים לפנינו אמרינן דלא בקיאין בהקפה וד"ל דט"ע דקלא עדיף טפי וכמש"ל ולכן נלענ"ד שאין הנדון דומה להך דנדה ודחולין שהרי הטור ובעה"ת ס"ל דאף בכ"י הלוה מהני ע"י דימוי החתימות אף להוציא ממון וע"כ שאין זה ענין למאי דקי"ל דאין בקיאין במראית דם משום שצריך הבחנה גדולה כזה משא"כ כאן וכבר כתב אא"ז בת"ש סימן ל"ח דאע"ג דגבי נדה החמירו לאסור כל מראה שחור התם משום חומרא דכרת גזרו טפי ותו דלפעמים הוא מסור לנשים כו' ולכן החמירו אפילו בכתם משום לא פלוג משא"כ הכא ע"ש וא"כ ה"נ דלענין חזקת א"א אמרינן אוקי נגדה חזקה דאשה דייקא וכיון דהתם משום חומרא בעלמא הוא אע"ג דאיכא חזקת טהרה ובעגונה אקילו בה רבנן ומכ"ש לפי טעם השני שכתב אא"ז א"כ ל"ד להדדי וגם מהא דקיי"ל דאין מקיפין אין להחמיר כאן דהא הא קמן דנהוג עלמא לדמות החתימות ולהוציא ממון ולא אמרינן ביה דלא בקיאינן ואף לדעת ר"ש שלא אמרו כן אלא משום קיום שטרות דרבנן מ"מ לדעתו אף בזמן התלמוד לא סמכו ע"ז אלא משום קיום שטרות דרבנן וא"כ אנן בדידן שאבדה חכמת החכמים ולית בקי כלל אף בדרבנן לא היה מקום להוציא מהמוחזק ומכ' בכת"י הלוה דסוגיין דעלמא כהטור ובעה"ת לדמות החתי' ולקיים עי"ז להוציא ממון וע"כ דס"ל ש"ה שע"י משמוש וכיוצא בו משתנה וגם שאפשר בקל לטעות בדמיון כזה לומר שדומה לנקב שאחר שחיטה משא"כ בזה ששני החתי' לפניו ומקרב אותם אחד אל אחד ולמראה עיניו ישפוט כי כמות זה כן זה בכה"ג שפיר בקיאינן וסמכינן עלה דמלתא ואצ"ל בגוונא דנ"ד דל"ח דלמא אתרמי שמא כשמא וגם במכתב ידמו וישוו זה אינו מתקבל על הדעת כלל שזה א"א אם לא שיזייף במתכוין בעובדא דב"ב דקם אזרונקי וכתב והכא ליכא למיחש להא מלתא:
ונלענ"ד ראיה מדאמרינן בגיטין דף כ"ז כגון דקאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט א' של יב"ש וכתבו התוס' שלפירש"י צ"ל שלא ראו העדים חתימת הגט שאם ראו ואומרים שזה כת"י ולזה חתמו פשיטא שיחזור ולא היה צריך להשמיענו דהא ודאי ל"ח דלמא אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים וחתימה כחתימה עכ"ל וא"ל דש"ה דאיכא נמי חתימת העדים ובהא הוא דפשיטא ליה דל"א ז"א שהרי כתב בטור סימן קל"ב בשם הרמ"א דאף אם יש עדים אחרים ששמם כשם אלו מ"מ אם מעידים על חתימת ידם מהני וע"כ משום דל"ח לשמא אתרמי חתימה כחתימה כלל והכי פסק בש"ע שם בפשיטות ואף שיש לדחות קצת ע"פ מ"ש הב"י ליישב קושיית הסמ"ג על ר"ת שהרי רבא טעה בחתימת עצמו בפ' ג"פ וכתב הב"י דלאו קושיא היא דאנן הכי קאמרינן דלא שכיח למיטעי כשמקיים החתימה ע"י ט"ע כי היכי דשכיח למיטעי כשמקיימין ע"י דימוי מחתי' לחתי' כו' ע"ש וא"כ ה"נ כיון שהעדים מקיימין בעצמם ודאי אין לחוש שמא אתרמי חתימה כחתימה משא"כ בנ"ד שהוא ע"י דימוי אך לענ"ד שחילוק זה א"ש היכא דאיכא למיחש לזיופא שהוא מכוין לדמות ממש אז א"א להכיר ע"י דימוי משא"כ בעדים עצמן שאחר כוונת הלב הן הן הדברים ובשינוי כחוט השערה הם מרגישים ולא שכיח שיטעו כלל ולדמיון ממש ליכא למיחש משא"כ בזה שנאמר דלמא אתרמי חתימה כחתימה מבלי משים על לב לזייף ולדמות ויהיה נדמה לעין שהם דומים הדבר ידוע בחוש שא"א לאדם להיות טובע חותם של חבירו ממש בלי כוונה ועדיף טפי מהא דל"ח דלמא אתרמי שמא כשמ' ועדים כעדים ומכ"ש דל"ח דלמא אתרמי שמא כשמא וחתימה כחתימה ונראה פשוט דכ"ע מודו בהא דאם איתא דזמנין אתרמי שיהיה דומה אף בלא כוונה א"כ מ"ט באמת קיום שטרות רק מדרבנן בשלמא אי אמרינן שא"א שיהיה כ"י של זה דומה לזה א"ש דל"ח לזיופא דאף כשיתכוון מלאכתו ממש רחוק הוא שלא ניכר קצת ויהיה נתפס בשקרו משא"כ אם אפשר שאף בלא כוונה ידמה זה לזה א"כ כ"ש דמצי מכוון כשירצה לזייף ומדאורייתא נבעי קיום ודוחק לומר דמ"מ מרתת לזייף מחמת העדים עצמן שיכירו וידעו שאין זה כ"י אלא נראה דבכל גוונא מרתת שלא יתברר זיופו שרחוק הוא שיהיה דומה ממש אף בכוונה ומכ"ש שלא בכוונה שאין לחוש כלל:
ולכן בנ"ד צריך להושיב ב"ד על כך לעיין בשני הוועקסלין ולשקול בפלס מאזניים כלם אם הם שוים ממש וכמש"ל בשם רב האי לא על כל אדם ראוי לסמוך כשאומר זה דומה לזה ואף שזה לנעול דלת בפני הזייפנים ועושים כוונים למלאכתם מ"מ פשיטא דגם בנ"ד צריך דקדוק גמור כזו כי על שמו וש"א לבד נראה שדעת כל גדולי הפוסקים שאין לסמוך להתיר אף בשביל שאנו מדמין יש צד היתר והלכך אם הב"ד ישבו גם בחנו ודקדקו היטב ועין בעין ראו דשוו להדדי זה האות כי מוהר"ר פישל המעיד בווארשא על בעלה של אשה זו העיד עדותו ויצא מעדותו שמת בבריסק ואתתא שריא. איברא דדא עקתא דבשלמא אם מו' פישל היה מעיד שראה שמת שפיר היה מקום להתירה כו' אבל בכאן שמוהר"ר פישל בעצמו אינו מעיד רק מה ששמע מאנשי ק"ק בריסק כמבואר בג"ע א"כ אלו שהגידו על מיתתו לא ידעו מאומה משם אביו וש"ע כלל ויש לחוש שאותו ר' אברהם וויינר שאנשי ק"ק בריסק הגידו שמת אחרינא הוא ומעלמא אתי לשם אבל אחר העיון נראה דיש מקום להתירה ע"פ עדות זה שהרי מבואר בלשון הג"ע אונ ער איז גיפארין לק"ק בריסק דליטא זענין אנשים משם גיקומין אונ האבין גיפרעגט אוב דער ר' אברהם וויינר האט בכאן איין ווייב דען ער איז גישטארבין ולשון זה מורה להדיא שעל ר' אברהם הידוע ביניהם היו מדברים והיה ניכר בעיניהם לפי שהיה בעל עגלה כמוזכר בג"ע שאל"כ כך היה להם לשאול אם יש שם אשה שבעלה היה שמו ר' אברהם וויינר וסברת זאת מבוארת בק"ע בשם כמה תשו' וביחוד בשו"ת מהרי"ט סימן למ"ד כיון ששאל ה"ר יצחק על דוד טובי בודאי על דוד טובי הידוע להם היתה השאלה שהרי לא שאל אם ידע איש א' ששמו דוד טובי אלא על דוד טובי הניכר וידוע לעד שאל וכ"כ במהרי"ט שם סימן ל"ו כיון דאמר העכו"ם לה"ר יצחק את כהן ואת שאשי הרגו נראה הדבר שהיה מדבר הנודעים להם שאלמלא לא היה העכו"ם יודע שהיה נודע לה"ר יצחק לא היה אומר כן דכמה איכא בשוקא אלא הול"ל ראיתי שני עברים א' שמו כהן כו' ע"ש והביא דברי מהרשד"ם דס"ל הכי ע"ש שהביא דברי מהרשד"ם הנזכר בק"ע סימן ש"מ ושמ"ד וגם הביא ראיות מדאמרי' בחולין עורב זה עורב אטו קמן קאי כו' ומדאמרינן הנודר משמן כו' וגם מאזוב שאין לו שם לוויי כו' ע"ש וע' ברש"י פרשת חיי שרה אנכי בדרך פי' דרך המזומן דרך הישר באותו דרך שהיה צריך וכן בכל ב' ולמד וה"א המשמשים בראש התיבה ונקודים בפתח מדברים בדבר פשוט שנזכר כבר במ"א או שהוא מבורר וניכר באיזו הוא מדבר עכ"ל רש"י וא"כ פשוט דבנ"ד שאמרו דער אברהם בודאי שהוא מבורר וניכר באיזו הוא מדבר וכן איתא בד"ט ולענ"ד יש עוד סמך לדבר מדאמרינן במגלה דף ט"ז ועשה כן למרדכי א"ל מנו מרדכי א"ל היהודי א"ל טובי מרדכי איכא ביהודים א' היושב בשער כו' ונראה שדקדקו כן שהי"ל לומר ועשה כן לאיש יהודי ששמו מרדכי אלא שהיה סבור דסתמא דמלתא יודע על איזו מרדכי הם מדברים הידוע ביניהם ולכך אמר לו למרדכי סתם והמן ברשעתו לא רצה להרגיש ושאל לו מנו מרדכי ואז הוצרך לפרש לו היהודי כו' ופשיטא דבנ"ד ששאלו אנשי ק"ק בריסק אוב דער אברהם וויינר כו' שמבואר מלשונם שעל הידוע ביניהם היו שואלים וכ"מ בשו"ת ב"ח החדשות סימן ס"ט תשובת הגאון מוהר"ר מן ז"ל האבד"ק וינא שכתב וז"ל בנ"ד לא הזכיר רק שמו יוזל בלבד מראש ועד סוף ולא ש"א וש"ע וכמה יוסף איכא בשוקא כו' אלא אפילו לדברי העד ששמע מהראש שהסיח לפ"ת שיהודי דער לאנג יוזל משמע שהיה מדבר ומכירו ויודעו לזה יוזל אשר יאמר עליו כי הוא זה כו' ומה גם בעדות אברהם איך האב גימאלין בייא איין מילנער דער וויל דער יוזל איז דער היים גיוועזין משמע בפירוש שהא"י הטוחן היה דר שם כו' ואפילו לא היה אומר מהוך עמיז בפירוש הו"ל כאילו אמר זה יוזל שמכאן שהרי שם היה דר הגוי וכאן נמצא כ"ה ומה היה לו להזכיר שם העיר שהוא עומד בגבולה וסמוך לה כו' ע"ש וא"כ פשיטא דבנ"ד נמי הענין מורה שזה אברהם היה בעל עגלה והיה ידוע וניכר במחוז ההוא שהיה נע ונד דרך יום כה כו' והיה מקום תחנותו לפעמים בווארשי ולכך שאלו שם עליו אוב דער אברהם האט בכאן קיין ווייב ולא הוצרכו ליתן סימנים או לשאול בלשון אם יהודי א' ששמו אברהם יש לו אשה כאן לפי שעל הידוע הם מדברים וסתמא כפירושו שעל אותו האיש שהיה רגיל שם וניכר וידוע למו' פישל עליו היו מדברים וכיוצא בזה כתב בק"ע סימן קס"ט בשם תשובת ב"י דכיון שבא למקום ההוא להעיד מסתמא היה ידוע שהוא מאותו מקום הו"ל כמזכיר ש"ע ואע"ג דבסימן קע"א כתב דלמעשה אין לסמוך ע"ז מ"מ הכא עדיף טפי כיון ששאלו אם יש לו אשה שם א"כ ודאי על אותו שקבע שם מקום תחנותו הם שואלים ואף שבאמת לא היה קביעות דירתו שם מ"מ הם אמרו על האיש הזה שהיה רגיל שם ובק"ע סימן רצ"ד כתב בשם מהראנ"ח דלא בעי שיעיד שהוא בן עיר רק שהיה באותו העיר ג"כ די בזה לשיטת הרבה פוסקים עכ"ל וא"כ בנ"ד שנראה מאנשי ק"ק בריסק שכוונתם היה להעיד לאשת ר' אברהם זה להתיר אותו והוכחנו מלשון העד שהיו מדברים על ר' אברהם וויינר הידוע וישאלו אנשי המקום על אשתו של ר' אברהם זה כי אותה הם מבקשים להתיר וא"כ ה"ז עדות ברורה על ר' אברהם במוהר"ר ירוחם פישל בעלה של אשה זו שמת בבריסק ואתתא שריא:
ובר מן דין נלענ"ד שיש לצדד להיתירא דכיון שנודע לנו מעדותו של מוה"ר דוב פישל שבעלה של אשה זו יצא מווארשא ללכת לבריסק ומדיבורם של אנשי ק"ק בריסק מבואר שבאו להעיד לאשת ר' אברהם שיצא מווארשי לבריסק הרי שידוע להם עכ"פ שזה בא מווארשא לשם ושמו אברהם וויינר ומת שם ולמו פישל ידוע שזה היה מכונה שם בשם זה אברהם וויינער וכיון שידוע לנו שזה הלך מווארשא לבריסק ואחר אין ידוע לנו שהלך לשם יש לנו לתלות שאותו הידוע לנו שהלך לשם מת וכמ"ש הח"מ ס"ק ל"ה דבעובדא דמכליף בן מלול אשתו ידעה שיצא בעלה ע"ד ללכת לעיר פאס והעד העיד שנהרג סמוך לפאס ל"ח דלמא בעלה אזל לעלמא ואחר אתא לפאס ונהרג והוי ממש כההיא דיצחק ר"ג כו' ולומר דלמא גם אחר אזל לאספמי' אע"ג דשכיחי שיירות לאספמיא מ"מ אין זה ודאי שמי ששמו כשמו הלך ג"כ לאספמיא כו' וא"כ ה"נ דכוותיה ע"ש בח"מ שכ' כן גם בדעת הטור בשם הרי"ף דאם הוחזקו שנים אלא שהאחד ידוע שהלך לשם והשני לא נודע מקומו אין תולין שמת אותו שידוע לנו שהלך לשם יע"ש ואם אמנם לענ"ד מ"ש דעובדא דמכלוף מיירי בכה"ג שהיה ידוע לאשתו שיצא ללכת לפאס הוא תמוה בעיני שהרי בכל התשובה שם לא נזכר מזה כלל ועיקר טעמו משום שלא הוחזק בעיר עוד א' וכתב וכ"ת שאני הכא שאיש א' שמו יב"ש נפל ממנו גט זה עומד לפנינו כו' אבל הכא דלמא כמה מכלוף בן מלול איכא בעולם יש להביא ראיה ממ"א דגר סימן ביבמות יצחק ר"ג כו' הלכך בנדון זה אפילו אי שכיחי שיירתא אם לא הוחזק מכלוף בן מלול אחר אתתא שרי' כו' וכן בתשובה שאחריו שהשיב למי שרצה לחלוק ע"ז ע"ש לא נזכר כלל ועכ"פ היה לו לבאר זה שלפי דעת הח"מ עליו נשען יסוד ההיתר ואדרבה שם משמע שאשתו לא היה לה שום ידיעה מהליכת פאס כלל כמבואר למעיין שם ובבד"ה כתב דאפשר גם להרא"ש אע"פ שכתב שלא העיד על שם מקומו כיון שהעיד שנהרג קרוב לפאס ולא הוחזק בפאס מכלוף אחר הוי כמזכיר ש"ע וכ"נ מהראיה שהביא מהרמב"ם שכתב אמר א' יצא עמנו ממקום פ' מחפשין משמע דבכה"ג הוא עובדא דמכליף דאל"כ מאי ראיה מייתי ורבינו ירוחם כתב בעובדא דמכלוף שהיום כך ימים היה דר במקום פ' ויצא משם הרגוהו בדרך עכ"ל הרי שהזכיר שם עירו עכ"ל הב"ה והנה מ"ש כיון שנהרג קרוב לפאס כו' הוא תמוה בעיני דמשמע התם להדיא דפאס אינו מקום דירתו של הנהרג רק לפי שנמצא קרוב לשם הביאוהו לשם וזה העד הכירו ומ"ש מדאייתי מהא דאמר א' יצא כו' לענ"ד ז"א דעיקר ראייתו הוא מההיא דיצחק בן מיכאל דמייתי מעיקרא והא דאמר א' יצא כו' מייתי אגב גררא דמוכח דאף היכא שלא הזכיר שמו כלל רק יצא א' סתמא מותר ע"י חיפוש ובהזכיר שמו מותרת אף בלא חיפוש וכתב ב"י ראיתי שכתב דמיירי שהזכירו העיר שיצא מכלוף משם ובידוע לנו שבעלה של אשה זו יצא מאותו המקום שאומרים העדים שיצא משם וכן מפורש בדברי רבינו ירוחם כו' ואף על פי שכתב תשובת דין זה בשם הרד"ך מ"מ שפיר שמעינן שאותו מעשה במזכירים ש"ע ובסגנון שנשאל מהר"ד כהן נשאל הרא"ש ושניהם השיבו בסגנון א' (ולענ"ד דמ"ש רבינו ירוחם והורה הר"ד כהן שהסימנים אינם כלום כו' הוא מדברי הרד"ך עד אך אמנם יש להתירה כמבואר בתשובת הרא"ש שגדול א' במקומו של הרא"ש הובא הענין לפניו ולא רצה להורות היתר ועיין בכלל ד' סימן י"א שם חתם הר"ד כהן להסכים על דברי הרא"ש בענין עצירת גשמים ע"ש אך בתשובת הרא"ש שם מסיים ושלום לה"ר ברוך וכן למשמע ממליצת הרא"ש בתחלת התשובה מטיבותיה דמר הבינינו מברכותיך כו' נראה שהיה שמו ר' ברוך ויותר נראה דט"ס הוא ברבינו ירוחם וצ"ל והורה הרא"ש ולפי שבלשון העדות שהובא בתשובת הרא"ש איתא העיד ר' דוד הכהן כו' אמנם ברבינו ירוחם התשוב' קצת בשינוי ששם כתב ראיה מלשון הרמב"ם דל"מ סימנים ובהרא"ש ליתא גם לשון השאלה משונה קצת וצ"ע):
ולענ"ד הדבר קשה להעמיד כן בהרא"ש שכפל בלשונו שהעד לא העיד שהיה בעל אשה זו וגם לא העיד שם מקומו וגם אח"כ כד מייתי עובדא דתרי יצחק כתב הרי מה שהבאתי דומה לנדון זה שהרי העדים לא העידו כ"א על שמו אבל לא הכירו את מקומו ולא את אשתו וכן מבואר לענ"ד ממ"ש שם דאלו העידו עדות גמורה שידעו שהיה בעלה של אשה זו בהא לא הוה אמר אביי חיישינן לתרי יצחק אלא הוה אמר יבדק אותו מקום כדקאמר בתר הכי תבדוק כולי נהרדעי כו' ולכאורה הדברים מתמיהים שאם העידו שהוא בעל אשה זו מה בדיקה צריך עוד והדבר פשוט שיש כאן חסרון הניכר כמו שיש כמה ט"ס בתשו' זו וכצ"ל וא"נ מיירי שהעידו שהכירו שם מקומו לא הוה אמר אביי חיישינן אלא הוה אמר יבדק כו' וקצת אפשר לישב בלא הג"ה שמ"ש הרא"ש שידעו שהיה בעלה של אותה אשה לאו דוקא אלא ר"ל שהיה בעל של האשה ששמה כך ולזה צריך שפיר בדיקה שמא יש שם עוד א' ששמו ושם אשתו שוים וע"ז קאמר הרא"ש דא"כ לא הוה אמר חיישינן כו' אלא יבדק כו' וצ"ע וכן מלשון החולק עליו שכתב דצריכין אנו לידע שום סרך שהוא זה שהיה בעלה של זו או שיצא מכאן כו' משמע דלא היה ידוע אם יצא מכאן ונראה שר"ל שצריך שיהיה ידוע לעד המעיד שזה שמת יצא מכאן ובעובדא דקורטבא דמשמע בש"ס שהיה ידוע להם באספמיא שזה שמת בא מקורטבא דאל"כ יש לחוש שמא מעלמא אתי וכ"מ ממ"ש הרא"ש דלמה כמה מכלוף בן מלול איכא בעולם ולא אמר בעיר הזאת משמע שלא העיד שם מקומו:
ואשר אני אחזה לי בפי' הרא"ש לענ"ד דשם מקומו נחלק לב' אופנים א' הוא שידוע לעד מקום קביעות דירתו של זה מעולם ואז פשיטא כל שמכיר העד שזה שמת היה קביעת דירתו במקום פ' שאין מקום לחוש לעלמא כלל רק שמא יש עוד א' באותו העיר ששמו כך ולהא ל"ח כל שלא הוחזקו ואופן השני שיודע שם מקומו שיצא משם לעת הזאת ומ"מ א"י היכן היה קביעת דירתו ובנ"ד שיודעין שזה יצא מווארשא אבל מ"מ אין יודעין אם היה קביעתו שם וא"כ אכתי איכא למיחש דלמא אחרינא אתא לשם ששמו כך ושוב יצא משם כיון דשכיחי שיירותא ובהכי נמי מיירי עובדא דהרא"ש שזה העד ידע מקום שיצא משם אבל מ"מ לא העיד שם מקומו דהיינו מקום דירתו וזה מבואר מלשון רי"ו שכתב והיום כך ימים הי' דר במקום פ' ויצא משם כו' ומ"ש דר במקום פ' אין ר"ל שידע שזאת מקום תחנותו מאז ומקדם רק שראה אותו דר שם ואפשר שלא בקביעות ולכך היה מקום לחוש כיון שלא העיד מקומו ממש וא"כ מה בכך שיצא ממקום זה הא כמה מכלוף איכא בעולם וא"כ יש לחוש שבא ג"כ לעיר הזאת מעלמא ויצא משם לזה מייתי ראיה מעובדא דתרי יצחק דל"ח לאחרינא דאתא מעלמא כל שלא הוחזקו והרמב"ן והרשב"א ג"כ מפרשים מהך עובדא דתרי יצחק עד"ז אלא שהם פי' מטעם כאן נמצא וכ"ה והרא"ש לא נחית להך סברא והשתא שפיר מייתי ראיה מדברי הרמב"ם ונסתלק מה שהשיגו עליו דהרי הרמב"ם כשתלך למקום פ' קאמר וזה הוי כאילו הגידו ש"ע ולפמ"ש א"ש דנהי שהי' ידוע להם שיצחק זה בא משם מ"מ מאן לימא לן שהוא אותו יצחק ב"מ שיש לו אשה בעיר הזאת דלמא א' ששמו כך היה בעיר זאת ומשם בא לכאן ואין זה אותו שקבוע בעיר אלא ודאי חיישינן והא"ש נמי מה דמייתי דברי הרמב"ם אמר א' יצא עמנו ממקום פ' מחפשין באותה העיר כו' דמשם ראיה דליכא למיחש לאחרינא דאל"כ מה מועיל החיפוש באותה עיר דלמא א' אתי מעלמא דרך עיר זו אע"כ שאין חוששין ומ"מ חפוש בעיר זו בעי כיון שלא הזכיר שמו כלל אבל אם הזכיר שמו כגון עובדא דתרי יצחק אף בדיקת העיר לא בעי דהא לא הוחזקו ודעת החולק עליו שם הוא דעכ"פ אותה העיר צריכה בדיקה והך דאספמיא הוי טעמא שאין ממנין ב' ר"ג ועוד שהיה ידוע שלא הלך אחר לאספמיא ולכך לא הוצרך בדיקה ואף הרמב"ם מיירי בכה"ג שיהיה ניכר שמת יצחק בן מיכאל מאותו מקום ואין שם אחר ועיקר הרבותא דל"ח דלמא מעלמא אתא לכאן והרא"ש ס"ל דודאי הוה שם בעובדא דיצחק ר"ג מקום לחוש שמא אחר ששמו כך יצא מקורטבא לשם דלא מסתבר שהושיבו שומרים כו' אלא דל"ח לזה כלל כיון דלא הוחזקו ומצאתי בשו"ת מהר"מ אלשקר סימן ס"ז שכתב וז"ל וכ"ש שאפילו הרא"ש ז"ל עצמו לא שרי אלא בשהיה ידוע שהיה שם באותה העיר בעלה של אשה זו ולא הוחזק בעיר מכלוף בן מלול אחר וכדאיתא בתחלת תשובה שכתב ז"ל אמנם יש לחפש לה היתר ממ"א כיון שידוע שהיה שם בעלה של אשה זו מכלוף ב"מ ואם לא הוחזק מכלוף אחר בעיר נראה דאתתא שריא ע"כ משא"כ בנדון שלנו דלא נודע מאיזה עיר היה ולא מאין בא ולא לאן הוא הולך כו' עכ"ל זה מבואר כמ"ש ונראה שמדייק זה ממ"ש הרא"ש מכלוף אחר בעיר כו' משמע שבעלה של זו היה ידוע שהיה שם ובתשובת ב"י מדייק ג"כ מזה אבל קרוב לשמוע שמהר"מ אלשקר מפרש מ"ש כיון שידוע שהיה שם בעלה של אשה זו כו' הך שם הוא בקמ"ץ ור"ל שהיה שם באותה העיר וזה מבואר קצת למעיין בלשונו ונראה דס"ל דאי ר"ל שמו של בעל והך שם נקוד בציר"י ק' דהא פשיטא ומאי למימרא אבל בלשון רבינו ירוחם איתא כיון דידוע שהיה שם בעלה כך כו' מבואר שמפרש השם שכתבו בציר"י ומ"מ דברי הרא"ש נראה כמ"ש:
ומצאתי בשו"ת הגאון המפורסם מוהר"ר יושיע ז"ל בעהמ"ח שו"ת פ"י ומג"ש בתשובת כת"י שתחת ידי תשובה ארוכה להתיר בכיוצא בזה וכתב וז"ל בנ"ד שיש עדים שבעלה של זו היא בודאי באותו גליל כנזכר בעדות של ר' זעליג שהלך עמו עד ג' פרסאות מקראקא ונפרד ממנו והוא הלך לקראקא אשר הדרך הולך על כפר גרושקי כנזכר בעדותו של הגוי א"כ זה היה בודאי כאן אלא שניחוש שמא גם האחר בא והוא נהרג ובעלה של זו אזיל לעלמא להא ל"ח דכל הוחזקו פירש"י באותה העיר צ"ל פירושו באותו העיר שנמצא בה הגט דאז אמרינן מאן יימר שזה הגט נאבד מיד זה שמא מיד האחר ואע"פ שכתבו התוספת פכ"ה דלרבה מיירי דידעינן דמזה יב"ש נפל כו' מכלל דלר"ז חייש אפילו בכה"ג ש"ה דמ"מ כיון דהוחזקו ב' יב"ש בכאן אבל בנ"ד שזה היה בודאי בכאן ומאחר לא ידעינן א"כ במקום האבידה לא הוחזקו שנים ומה בכך שהוחזקו שנאבדו שנים מקראקא מ"מ כאן במקום שנולד הספק בעינן הוחזקו תדע כו' וכן ביבמות גבי יצחק ר"ג שפסקו הפוסקים דמיירי בלא הוחזקו כו' מיירי שיצחק ר"ג יצא עם עדים לאספמיא ולא ידעו העדים אם הוא יצחק הדר בקורטבא או אחר בא לקורטבא הא אי הוי ידעינן דיצחק בעלה של זו יצא מקורטבא והלך לאספמיא אפילו הוחזק עוד יצחק ר"ג בקורטבא ל"ח אפילו לאביי שהלך השני כיון דלא ידעינן מיניה וא"כ כיון שידעינן בנידון זה שהיה בגליל זה אמרינן ודאי זה נמצא וזה היה דהא הכא לא שכיחי שיירתא דלא מיקרי שכיחי שיירתא אלא מקום שווקים כגון היכא דמזבנא כיתנא כו' ואפילו את"ל דבנ"ד כיון שהיה אחר יריד יערסלב שבני קראקא חוזרים לביתם משם ועוברים על דרך בריגל ואם כן איכא למימר שמא גם אחר חזר לביתו מיערסלאב ומיקרי שיירות מצויות מ"מ נ"ל דשרי בנ"ד דע"כ לא כתבנו לעיל דהוחזקו ושכיחי שיירתא אע"ג דידעינן ודאי שזה הלך לשם אין פירושו דכיון דשכיחי חיישינן שמא גם השני הלך עם השיירות לשם אלא משום דאיכא תרתי לריעותא אחד דבקורטבא גופא הוחזקו תרי יוסף ולא ידעינן השני היכן הלך ואיכא למיחש לדידיה ועוד כיון ששיירות מצויות איכא למיחש גם לעלמא אבל אי לא הוי חיישינן לעלמא אע"ג דהוי שיירות מצויות מקורטבא לאספמיא והוחזקו לא מיקרי תר"ל כיון דליכא למיחש לעלמא אלא להאי אתרא לחוד וידעינן בודאי דמהאי אתרא אזיל חד מינייהו ואין ספק מוציא מידי ודאי כו' אלא א"כ לא ידעינן האי מינייהו אזיל וכעובדא דענן ב"ח כו' ואע"ג דמלשון התוס' כו' ועוד דהתם נמי הוי פירוש הכי דאי ש"מ בכל המקומות חיישינן שמא בא בתוך הבאים אבל אי אין באין מכל המקומות לא חיישינן לדידיה כו' הנה לשיטת הרא"ש וסייעתם דבעינן תר"ל נראה ברור דהכא ל"ח דליכא אלא חדא לריעותא ועתה נאמר דאפילו לשיטת הרמב"ן והרשב"א כו' נראה להתיר ג"כ בנ"ד דאינהו לא חיישי בגט אם נמצא במ"א אלא אי לא ידעינן שזה אבד גט בודאי אבל אי ידעינן שזה אבד ל"ח אפילו אי שכיחי שיירות כו' ועוד דנ"ד דמי ממש ליצחק ר"ג שהיה א' בעיר קורטבא עדים מעידים שאחד יצא עמהם אמרינן ודאי זהו כיון דלא הוחזקו כאן באחר ה"נ זה היה ביערסלב שהיה אחד מן הנאבדים וא"כ אמרינן כאן נמצא כו' אפילו לא היו העדים יודעים מי יצא עמהם מיערסלאב כ"ש שזה יצא עם עדים פשיטא דאין כאן כ"א חשש דשכיחי שיירתא לחוד שמא אתא מעלמא עוד א' מהנאבדים דחששא דהוחזקו אין כאן כיון שלא הוחזק ביערסלב שנים כו' וברור בעיני דלדברי הרמב"ן אפי' הוחזקו ב' יצחק ר"ג בקורטב' ושכיחי שיירתא וידעינן באחד שהלך לקורטבא ודאי והשני לא ידעינן ליכא למיחש לדעלמא דכאן נמצא כיון שהוא לפנינו כאן לא ניחוש לאחר וכן לאותו השני דכאן לא חיישינן כיון שזה ודאי הלך ולא נזכר בדברי הרמב"ן וסייעתו דבגט ידעינן שאבד זה ופשוט דלסברתו כאן נמצא כאן היה כו' וכ"נ לדקדק מדברי הב"י בתשו' בדיני מסל"ת סימן א' אלא בנידון שאין ידוע לנו אם בעלה של זו היה הולך ממצקא לווירבצא כו' משמע אי הוי ידעינן שהולך ממצקה לוירבצא שריא אע"ג שלא הגידו אלא שם היביב ומי ידעינן מהיכן הוא אם הוא מכאן או מעלמא כו' ואגב אורחא ק"ל עוד מ"ש בתשובת ב"י הנ"ל דמה שהתיר הרא"ש בעובדא דמכלוף מיירי שהזכירו שם העיר כו' וע"ק כיון שהעיד שהנהרג דר במקום פלוני ואין אחר בעיר פשיטא דזהו דהא אין לחוש לאחר מעלמא כו' ואפשר שדר שם לאו דוקא שהעדים הגידו שההרוג היה דר שם אלא ר"ל שיצא מכלוף אחד ממקום פלוני שהיה דר שם ואיכא למימר שמא מעלמא בא לאותו מקום ויצא עמהם ולא זה בעלה והיינו ממש עובדא דיצחק ר"ג וכמש"ל:
ונראה ברור לענ"ד בלי ספק אפילו אם לא היה כוונת הב"י כן מ"מ לדעת החולקים עליו וס"ל דלהרא"ש לא בעינן שם עירו צ"ל דמפרשי דמעשה דמכלוף ב"מ היה שאנו יודעין או שהעדים מעידין שהלך מכלוף מעירו לפאס ובאו עדים שנהרג אחד סמוך לפאס וכמ"ש דאל"ה פשיטא דאין ראיה מיצחק ר"ג דהתם מעידין בני אספמיא שבא מקורטבא לשם אלא דלא ידעינן שמא אחר בא מעלמא לקורטבא להא ל"ח אבל בנידון דידיה שהעידו רק שמו וש"א מאי מדמי להו אהדדי וצריך לדחוק דמסבר' מדמי שם אביו לש"ע אבל לפי פירושינו דגם התם היו יודעים שהלך לפאס וידעינן שיצא משם לאותו הדרך אלא שהעדים לא ידעו כלום והעידו סתם שנהרג מכלוף סמוך לפאס ואנו יודעין שיצא משם אלא דאיכא למיחש שמא אחר מעלמא אתי או שמא בפאס היה עוד אחד ששמו כן ויצא ולכן כתב כיון שלא הוחזק עוד אחד בעיר ר"ל בעיר פאס והיינו ממש עובדא דיצחק ר"ג דגם שם התם אי פירושו דידענו שהלך לשם ה"נ ידענו ואי לא ידענו אלא שהעדים מעידים שיצא משם לאספמיא כ"ש הכא שאנו יודעין עכ"ל הנה העתקתי מקצת תשובת הגאון ז"ל ויש בידי גם כן מה שהשיב לו הגאון מוהר"ר אברהם ז"ל בן הגאון בעל מ"ב לסתור דבריו והוא חזר והשיב לו לחזק דבריו באריכות גדול בפילפל רחב לכל צד בחריפות ובקיאות ובסוף התשובה שניה כתב ראיה ממעשה דקולר דפשיטא שאם העיד גוי סתם חבורה מתו בדרך ולא הגיד באיזה דרך אף ע"פ שאנו יודעין שחבורה אחת הלכו בדרך אחד לא תלינן בהו ולא חיישי' חיפוש כלל שא"א לחפש בכל העולם שלא הלכה חבורה באותו זמן אלא שדרך הוא שמתיר כיון שמעיד שהלכו בדרך אנטוכי' אמרינן ודאי הני נינהו אע"ג דשכיחא שיירתא בלי ספק גם בלי ספק דהוחזקו שהרבה חבורות הולכים בכל יום בדרכים מ"מ כיון דאלו ודאי סמכינן על זה ושרינן ק"ו בנ"ד דמזכיר שם עירו שהוא סימן יותר מובהק דהא סמכינן עליו לפעמים אחר החיפוש שלא יצא כ"א זה לחוד וא"כ אי ידעינן שהלך בדרך זה שרינן ופשיטא דלא נתנו שיעור כמה מיקרי קולר כו' ולפ"ז היה נראה דאם עד מעיד שראובן הלך בדרך זה ובא אחד והעיד שראובן שהלך בדרך זה מת מתירין את אשתו ואף ע"ג דראובן טובא שכיחי מ"מ כיון שידעינן שראובן הלך בדרך זה תלינן ביה דלא גרע מקולר וכן מצאתי בתשובת ב"י ביהודי שהיה שמו אברהם והלך עמו יהודי בדרך הרחיים כו' אלא דלענין מעשה לא רצה לסמוך על זה ומ"מ ל"ד לנ"ד דהתם איכא למיחש לרובא דעלמא דכמה אברהם איכא בעלמא כו' ובלי ספק דבדרך זה הולכים כמה אברהם בכל יום ול"ה ספק כלל כיון דשכיח טובא הוי כודאי אבל קראקאוויר דליכא למיחש כ"א לבני עיר זה כו' ועוד נראה דשאני עובדא דהב"י דאין הגוי מעיד שנהרג באותו דרך שאמר אברהם שאפשר שהיהודי מעיד שהלך כלפי מזרח והגוי אינו אומר אלא שנהרג סמוך לרחיים ואפשר שאחר בא ממערב לשם ונמצא שאינו מעיד ודאי שהיה זה שהלך בדרך זה אבל הכא שאנחנו יודעין שזה הלך בדרך זה לקראקא והגוי אמר שבדרך הליכתו לקראקא נהרג הוי ממש דומיא דקולר ובזה מיושב תשובת הרמב"ם שהביא הב"י שהתיר באיש מעכו כו' ועוד האריך הגאון וממה שהעתקתי אפילו קצהו תראה דלדעת הגאון ז"ל אתתא זו שריא בפשיטות שהרי לפי עדות מוהר"ר פישל הלך בעלה של זו ששמו אברהם וויינר מווארשא לבריסק ואנשי קהלה בריסק מעידים שאחד ששמו כך בא מווארשא לבריסק ומת שם והרי לא הוחזק לנו אחר ואע"פ ששיירות מצויות מווארשא לבריסק מ"מ אין כאן חשש משיירות דרובא דעלמא כיון שהם מעידים על איש שבא מווארשא לשם וגם כי בווארשא גופיה אע"ג דודאי שכיח אברהם טובא מ"מ כיון שמדברי אנשי בריסק ששאלו אוב דער אברהם כו' עכ"פ מבואר ששאלו על ר' אברהם וויינער בעל עגלה אשר הזכיר מוהר"ר פישל בתחלת העדות וא"כ ודאי לא שכיחי שיהיו שם הרבה שתפסו אומנות זה ויהיו נקראים בשם זה וכיון שזה ידוע לנו ודאי שנסע לשם ואחר כיוצא בשם זה אין ידוע לנו כלל נראה דלית דין צריך בשש דאתתא שריא ועיין בק"ע סימן רכ"א בשם מבי"ט אם נאבד יהודי שהלך ממקום פלוני למקום אחר ואחר כך באותו דרך נמצא הרוג דמדאו' תלינן שזה הוא הנאבד כו' ובש"ת שב יעקב ונ"ב האריכו בזה וגם אני הארכתי בתשובה סימן בזה אמנם בנ"ד נראה דעדיף טפי מההיא שעכ"פ הוזכר שמו וגם שם אומנתו וגם שהיה מכונה על שתי אומנות ביחד ואע"ג דצירוף סימן שאינם מובהקים אינו מועיל מ"מ בזה שעכ"פ לא מיקרי ש"מ לגבי הא מלתא שיהיו נקרא בכנוים אלו ויהיה דרכו לשם וכ"ע מודו דאתתא שריא:
ועוד יש לצדד בנ"ד ע"פ עדות מו' אברהם מק"ק טרעספאלי אשר העיד שהר' אברהם שנפטר שם בחורף העבר האט גיהאט איין צייכן אויף דעם שטערין איבער דעם לינקן אויג וכבר ידעת שדעת הפוסקים דרושם וצמצום מקום הוי סימן מובהק ומשמע מקצת פוסקים דכה"ג שאמר על המצח על העין השמאלית צמצום המקום מיקרי ואע"פ שלא פרט אם בצד הימין של עין שמאל או בצד שמאל או באמצע מ"מ כיון שפרט איזה עין צמצום מקום הוי וכ"כ בנ"ב סימן נ"א דמדכתיב הב"ש בסוף אם העיד על רושם תחת העין ולא העיד תחת איזה עין ל"מ משמע שם שאם העיד תחת איזה עין מהני וא"כ ה"ה הכא לכאורה הוי סימן מובהק אם אמנם כי קשה לסמוך ע"ז לבד ואין להאריך בדבר שכל האחרונים האריכו בזה אך דבנ"ד נראה דשפיר מועיל סימן כה"ג מטעם שכתבתי לעיל דאשה זו ודאי עכ"פ יצאה מחשש איסור דאורייתא וא"כ אפי' תימא סימנים דרבנן שפיר מועילין סימנים כאלו:
ועוד נלענ"ד לצדד ע"פ העדות הנגבה בק"ק טרעספאלי שהאחד אמר שזה אברהם הנפטר שם היה לו רושם במצחו על העין השמאלית וא"כ עכ"פ קצת צמצום מקום והשני שלא פרט בדבריו שהיה על העין השמאלית רק על העין סתם העיד שהיה מן סמוך לק"ק בראד ואומנתו שהיה ווינר ובאגרת הנכתב מטרעספאלי מבואר שהי' בעל עגלה ובא מן ווארשא וע"כ שני העדים על אברהם א' העידו שהרי העידו ע"פ הכרוז היוצא שם בבה"כ ובהמ"ד כל מי שיודע מאברהם זה שמת יבא ויעיד כמבואר באגרת הנ"ל וא"כ ודאי שלא מת שם עובר אורח אחר ששמו אברהם כ"א זה לבד ותרווייהו באיש א' קמסהדי ונתברר לנו מעדותם שהיה זה שנפטר שם מן סמוך לבראד והיה וויינר ובעל עגלה והיה לו רושם במצח ובא מווארשא לשם וע"פ העדות של מו' פישל בווארשא נתברר לנו שבעלה של אשה זו הי' נקרא ר' אברהם וויינר והיה בעל עגלה וע"פ האשה נתברר לנו שהי' מקום רחנותו סמוך לבראד והיה לו רושם במצחו ע"ג העין השמאלי וכן ידוע לאנשים אחרים וגם נתברר ע"פ מו' פישל הנ"ל שבעלה של אשה זו נסע מווארשא לבריסק (ואע"פ שהעדות שמת הוא מטרעספאלי הוגד לי כי בריסק וטרעספאלי עיר א' הוא ובלשון בני אדם כשנוסעין לטרעספאלי אומרים שנוסעים לבריסק כי דא ודא אחת היא רק שיש להמחוז ג"כ שם בפ"ע טרעספאלי ונהר ווייסל מפסיק ביניהם ובמקומות אחרים קורין לעיר הקטנה הטפלה לה ע"ש העיר הגדולה שהיא סמוכה לה) וא"כ אם באנו לחוש לאחר ע"כ לומר שעוד אחד סמוך לבראד בא לווארשא ונקרא ג"כ ר' אברהם וויינר בעל עגלה והיה לו רושם במצחו ע"ג העין השמאלית וגם הוא נסע משם לבריסק וזהו שמת שם ולא בעל של האשה זו ודבר פשוט דבכה"ג ודאי סברת הגאון בעל תשובת פ"י שהבאתי לעיל אמת ויציב בלי שום חולק כיון שידוע לנו שבעלה של אשה זו שיש בו כל הסימנים הללו ודאי נסע לשם ואחר שיהיה בו הסימנים הללו אין ידוע כלל ודאי כלא הוחזקו ואין שיירות מצויות דמי ושרינן לה ועיין בשו"ת ח"צ סימן קל"ד ב סימן רושם על המצח ולא היה שם צמצום מקום כלל ומתיר על ידי הבגדים דל"ח לשאלה דמ"מ שאלה דיחיד מיקרי דאע"ג שאין זה סימן מובהק ואפשר שימצא כו' מ"מ הא לא הוחזקו כו' ע"ש באורך ומכ"ש כאן שצמצם לומר אל העין השמאלי וגם יש לצרף ע"פ מ"ש בשו"ת מהר"מ אלשקר סימן ס"ז בשם תשובת הרמב"ם על אחד שהעידו עליו שמת ושמו כלף מארץ מצרים ממנית זפתא והיה בינוני הקומה וזקנו שחור והשיב הרמב"ם ששמו עם שם מקומו עם אלו הסימנים שאינם מובהקים מספיקין לענין התרת עגונה וכתב משה עכ"ל. וא"כ כ"ש בנ"ד שהועד על זה שהיה לו פיאות שחורים וזקנו געל דלא שכיח האי ואע"ג דמ"מ הוי סימן שאין מובהקין ואין מועיל הצירוף בסימן שאינם מובהקים מ"מ פשיטא כי הנך סימנים שאינם מובהקים עם צירוף הרושם שהם מסייעים שיש בו ממש שלא לחוש לאחר דאתי מעלמא והיו בו כל הסימנים הללו אחרי שידוע לנו כי כאן נמצא כאן היה בעל האשה זו שידוע שזה תוארו וגם רשומו ניכר שהיה על מצחו תמיד. ומכ"ש בנ"ד שכבר כתבתי דמלשון העד מוהר"ר פישל שאמר ששאלו אנשי בריסק אויב דער ר' אברהם כו' לשון זה מורה באצבע שעל ר' אברהם הידוע ביניהם הם מדברים כמבואר בכמה תשובות וגם אני הוכחתי והבאתי ראויות נכוחות לזה וכבר בררתי שעדות מוהר"ר פישל מבורר שעדותו היה על בעלה של אשה זו שזה מתברר על ידי דמיון החתימה שנמצא בק"ק זבארוב מכל הלין טעמי היה נלענ"ד דאתתא דא שריא כשיושיבו ב"ד על כך לדמות החתימות כמש"ל ואז יתירו לה כדין אשה הנשאת על פי ע"א ואמנם דברי אלה רק לעורר לב הגאונים המפורסמים אשר מובטחני בענוות צדקם המה ישמעו וילמדו ק"ו מקטנים כמוני היום אשר ראיתי ונתון אל לבי להיות מהפך בהיתרא דהך אתתא ולהלכה אני אומר אבל לא למעשה כאשר מראשית זאת הודעתי שחלילה וחלילה לעשות מעשה אם עד השלשה לא בא. ואם כשרים הם ירצו ויסמכו את ידיהם ויצא הדבר בהיתר מלפניהם גם אני אהיה נטפל לעושי מצוה לענות אמן אחריהם כ"ד זעירא מן חבריא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד:
אלה דברי דודי הרב הגאון הגדול המפורסם מוהר"ר אלכסנדר סענדר מרגליות האב"ד דק"ק סאטנוב: