בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
(חדר נז) לקוטים במסכת חולין · דף פ"ה
בלילי י"ט י"ל דה"פ דמילה בתחלת יו"ט דהיינו בלילה לא נהיג ולתי' דיו"ט כבר חל ולכך לא דחי אח"כ הספק לודאי י"ט שכבר חל אבל כאן חלין תרוייהו בהדי הדדי ומאי חזית דדחית מספק עשה דכיסוי ולא דחית ספק לאו דיו"ט ולפ"ז א"ש הברייתא וא"צ להגיה ודו"ק ועי' תוס':
שם ור"ש עוף טמא מ"ט י"ל דר"ש לטעמי' דדריש טעמא דקרא ולכך דריש אשר יאכל דטעמא דקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר ולכך טעון כיסוי אבל באופן דאין אוכל הבשר אין טעון כיסוי ובזה א"ש קו' התוס' ד"ה ור"ש ודו"ק:
ע"ב ד"ה אימא פשיטא דהוי ירך אמו שהיא טרפה. הנה אף שהיא טרפה אכתי אהני לי' שחיטת אמו לטהרה מידי נבלה אבל הרשב"א כתב דכיון דלדידי' לא מהני שחיטה דהוי נבלה א"כ גם שחיטת אמו לא מהני לי' והוי נבלה ול"ד לבן ט חי דס"ד דמהני לי' שחיטת אמו היינו משום דשחיטה מהני לי' וא"כ אף דשחיטת אמו לא מהני לדידה והוי טרפה ששחטה מ"מ לדידי' דלאו טרפה היא ס"ד דלהני לי' להכשירו ודו"ק ואולי כן כוונת התוס':
ודף פ"ד ע"א תוס' ד"ה בעינן כבר כתבתי לעיל דמדברי הרמב"ם לא משמע כן ועתה ראיתי כי גם לעיל בתוס' דף פ' ד"ה ובמוקדשין לא משמע כן א שם ע"ש]:
דאל"כ לא קשה קושיתם ודף פ"ג ולגררי' ולכסיי' מי לא תנן היינו לפי דמשני כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת וא"כ בדם שעל הסכין שאין ראוי ליתן עפר למטה ודאי צריך לגררו ומעכבת ופריך שפיר אבל למסקנא דיליף מקרא דמהחיה כו' שוב אין צריך להא דר"ז וי"ל דבכל ענין עפר למטה אין מעכב וא"כ דם הניתז ושעל הסכין א"צ גרירה ועפ"ז א"ש קושית התוס' יצא זה ודו"ק]: