אור ברסלב
בית אל חלק ב (חדר נז) לקוטים במסכת חולין › דף פ"ה ע"ב

בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

(חדר נז) לקוטים במסכת חולין · דף פ"ה ע"ב

דף פ"ה

א"ל ר"פ לאביי ע' ריטב"א שכתב דאין הוכחה מקדשים פסולים דלא שכיח ולא גזרו ודחה פירש"י ע"ש והנה הש"ס קאמר סד"א הואיל ואמר ר"ש כו' והיינו כיון דר"ש לא אחשביה לשחיטת טריפה שחיטה כלל לענין שיאסרו משום חשנב"ע גם לענין נבלה לא נחשבה לשחיטה כלל לטהרנה דאל"כ הוי תרתי דסתרי אהדדי ועמ"ש הרשב"א לענין גיד של עולה דאין ראוי שתחשב אכילה לענין גיד ולא לענין נבלה ועולה ומיגו דאחשבי' לענין גיד אחשבי' לענין נבלה ועולה וה"ה הכא וז"ב. ואמנם זה אם חשנב"ע דאורייתא אבל אם היא דרבנן ומשום גזרה אטו קדשים בחוץ ובקדשים פסולים דל"ש לא גזר ר"ש כמ"ש הריטב"א א"כ אין הטעם לר"ש משום דלא חשיב לי' שחיטה אלא משום דל"ש בהו לגזור ומה שייך לומר סד"א הואיל ואמר ר"ש כו' אלא ודאי דלר"ש דאורייתא היא וזה פירוש דברי הש"ס. ובזה א"ש דבקידושין אין מאריך כמו כאן וע' בתוס' ודו"ק

עור יש לפרש קושית ר"פ לאביי כמ"ש ר"ת דמהך מתני' גופא קשיא לי' והיינו דאי ס"ד דר"ש סבר חשנב"ע דאורייתא א"כ אמאי ס"ל דגזור רבנן דישרפו הא כל הנקברי' לא ישרפו דילמא אתי ליהנות מאפרן דהא מדאורייתא ודאי אינן בשרפה כמ"ש התוס' ורק גזרה אטו קדשים בחוץ ואמר לי' אביי והתנן כלומר ממטונך דהא חיה נמי תני בשרפה וא"כ בשלמא אם בהמה וחיה מדאורייתא י"ל דגזרו חז"ל יותר אטו קדשים בחוץ דלא ימנע ממצות שריפה דאורייתא ולא חשו שמא יבואו ליהנות מאפרן דזה דרבנן כמ"ש הפ"י אבל אם הוא דרבנן ודאי קשה למה גזרו בחיה גזרה אטו בהמה דבבהמה גופא הוא רק דרבנן ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה