בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
(חדר נז) לקוטים במסכת חולין · דף מ"ג ע"ב
שם בש"ס ומאי שנא מחתיכ' אחת משתי חתיכות וקשיא לי לפמ"ש הכ"מ בדעת הרמב"ם דס"ל כל הספקות מדאורייתא מותרין רק בספק כרת ע"ש א"כ מה פריך ומ"ש מחתיכה אחת משתי חתיכות הא שם הוה ספק כרת ומדאורייתא לחומרא והכא הוא רק ספק לאו ומדאוריית' לקולא ואמנם הא דהוכרח הכ"מ לחילוק זה הוא למ"ד שם בכריתות דלא בעינן חתיכה אחת משתי חתיכות וא"כ יקשה להרמב"ם אמאי חייבה תורה אשם תלוי הא כל ספק מדאורייתא שרי ולכך חילק הכ"מ דשם הוא ספק כרת ומדאורייתא לחומרא אבל למ"ד בעינן חתיכה אחת משתי חתיכות והיינו משום דאז הוי אתחזק איסורא א"צ לחילוק הכ"מ והיא היא תירוץ הש"ס כאן התם אתחזק איסורה וכו' וז"ב:
ובזה נלע"ד לתרץ קושית התוס' ד"ה שאני מהא דחתיכה אחת ספק חלב ספק שומן דלא אתחזק איסורא ואעפ"כ מביא אשם תלוי ע"ש דלמ"ד לא בעי' חתיכה אחת משתי חתיכות בלא"ה צריך לחלק בין ספק כרת ובין ספק לאו כמ"ש הכ"מ וא"כ לא קשה ודו"ק:
הנה דעת רש"י דבהמסס אפילו נקב מצד אחד טרפה והנה אם נימא טעמא דרש"י דחיישינן שמא גס הצד השני השני כמ"ש התוס' דף נ' ע"ב ד"ה מחט אתי שפיר קושית המפרשים אהא דאמרינן המסס ובה"כ כחדא חשיב להו והא אין שיעור טרפותן שוה דהמסס מצד אחד טריפה ובית הכוסות דוקא נקב משני צדדים טרפה וכיון דאין שיעור נקיבתן שוה לא מצי לאחשבינהו כחדא כמ"ש תוס' לתרץ הא דלא חשיב חסרון בשדרה וחסרון בריא' כחדא משום דאין שיעורן שוה דזה במשהו וזה בחסרון חוליא ע"ש ואמנם לפמ"ש א"ש דהא באמת נקיבתן שוה דדוקא מעבר לעבר טריפה רק בהמסס אפילו ניקב מצד אחד חוששין שמא גם הצד השני ניקב כיון שעורו דק וא"כ שפיר חדא נחשבו ושפיר קאמר המסס ובה"כ חדא נינהו וז"ב:
והנה התוס' שם והרא"ש כתבו שם בתחלה טעמא דרש"י דבהמסס אפי' מצד אחד טריפה כיון דעורו דק ואפילו אם תמצא לומר דאין סברא לומר דטריפה הואיל ולא ניקב אלא חצי העור מ"מ י"ל דחיישי' שמא ניקב כולו והבריא כדחיישינן בישב לו קוץ בושט למ"ד חוששין לספק דרוסה ע"ש.
והנה מה שכתבתי ליישב קושית המפרשים זה לפירוש השני דטעמא דהמסס מצ"א דחיישינן שמא הבריא כמו בושט למאן דחייש כו' אבל לפירוש קמא דעורו דק ואפי' ניקב רק מצ"א טריפה בלא חשש שמא הבריא לא יצדק תירוצי הנ"ל דהא לפירוש זה אין נקיבתן שוין בעצם וצריך לומר דהא דמשני דהמסס ובה"כ חדא חשיבי אזיל לפירוש בתרא דטעמא משום דחיישינן שמא הבריא ונתרפא וזה ברור וא"כ עולא דלא חייש בושט שמא הבריא לדידי' הא דהוכיח רש"י דהמסס לא בעי אלא מצד א' מדלא תני בברייתא הלא בה"כ ע"כ דאזיל לפירוש קמא וז"ב. ובזה א"ש מה שהקשו תוס' בד"ה הנך לעולא דלא ס"ל הא דרכיש בצר לי' י"ח טריפות ולפמ"ש א"ש דלעולא שפיר י"ל דהמסס ובה"כ לאו כחדא חשיב ותרי נינהו ודו"ק היטב:
והנה הפוסקים פסקו כעולא ופסקו ג"כ דחוששין לספק דרוסה וע' ברא"ש מה שכתב בשם זקנו הראב"ן דהש"ס לא חשש להאריך ולחלק ע"ש. ולכאורה י"ל דהא לקמן מסקינן התם אתחזק איסורא הכא לא אתחזק איסורא ופירש"י דישיבת קוץ בלא נקיבה אין כלום ובמקום אחר כתבתי דצ"ל לרש"י דגם הפנימי לא ניקב מעבר לעבר דאל"כ ודאי הוי רעותא והארכתי בזה במ"א ואמנם י"ל בפשיטות לפי מה שפירש"י וקורט דם אין בו בפנים והתוס' כתבו דאין לחוש אפילו יש בו בפנים אם אין בו בחוץ כיון דלא חיישינן שמא הבריא ע"ש והנה משום ס"ס לא שייך דהא אינו מתהפך כמ"ש הפרי מגדים דאחר שחיטה ליכא חילוק בין ניקב לחוץ או לא ע"ש וא"כ ליכא למימר דלכך פירש"י דק"ד אין בו בפנים דאז הוי ס"ם שמא לא ניקב החיצון ושמא אחר שחיטה דהא זה אינו מתהפך רק דהתוס' כתבו דהא דלא אמרינן הכא נשחטה הותרה משום דשכיח דניקבו שני העורות כמ"ש התוס' בפרק ד' אחין והראש יוסף כתב דהאי ספק שמא לא ניקב החיצון אינו ספק השקול לדעת התוס' דקרוב הדבר שגם הוא נוקב ע"ש ואמנם הספק שמא אחר שחיטה זה הוי ספק השקול וה"ל למימר נשחטה הותרה ואפי' אביי ורבא דלא ס"ל ביבמות דף למ"ד אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת היינו דשם נולד הספק הריעותא בחיי הבעל ומחזיקין מאיסור לאיסור כמ"ש הש"ך סימן נו"ן אבל האי ספק שמא אחר שחיטה לא נולד מחיים וכ"ע מודדו אמרינן בי' נשחטה הותרה וא"ש מה שפירש"י וקורט דם אין בו בפנים דאם יש ק"ד בפנים ודאי מחיים נעשה ותו לא אמרינן נשחטה הותרה ולא קשה קושית התוס' וזה פירוש התם אתחזק איסורא הכא לא אתחזק איסורא היינו כפירש"י דישיבת קוץ בלא נקיבה לאו כלום הוא כיון דליכא ק"ד בפנים לאו ריעותא הוא כלל ואמרינן בה נשחטה הותרה ותלינן דלאחר שחיטה ישב הקוץ בושט וז"ב ומעתה בהא דפריך ומ"ש מספק דרוסה ומשני קסבר עולא אין חוששין לס"ד היינו קודם דמסיק הכא לא אתחזק איסורא וכו' וסלקא דעתי' דש"ס דעולא מיירי ביש בה קורט דם בפנים וא"כ נולד הריעותא מחיים דהא ליכא למימר דילמא לאחר שחיטה נולד דהא איכא קורט דם ושפיר דמי לספק דרוסה אבל למאי דמסיק הכא לא אתחזק איסורא והיינו ע"כ בדליכא ק"ד בפנים כפירש"י א"כ לא דמי כלל לספק דרוסה ושפיר פסק ראב"ן כעולא ודו"ק:
ובזה איש מ"ש בהג"א דמתוס' משמע דהלכה כעולא וכבר תמה א"ז ביש"ש דמתוס' שלנו משמע להיפך ולפמ"ש י"ל דכוונת הג"א לתוס' דיבמות דתירצו משום דשכיח דשני העורות ניקבו מוכח דהלכה כעולא באין ק"ד בפנים דנשאר ספק לאחר שחיטה ואמרינן נשחטה הותרה ודוק וכן הרא"ש פסק כעול ע"ש טעמו וראיתי בתה"א להרשב"א שהקש' על פירש"י באין ק"ד בפני' א"כ ודאי לאחר שחיטה ניקבה כמו במחט שנמצא בבה"כ ותירץ דכאן בושט דאוכלין ומשקין עוברין בו אמרינן דאוכלין ומשקין שטפוהו ע"ש ואמנם זה מהני דאין הוכחה דאחר השחיטה ניקב אבל עכ"פ ספק הוא שמא אחר השחיטה נעשה ואמרינן נשחטה הותרה ודו"ק:
ע' פירש"י דף נ"ב ע"א ד"ה כתוב בהלכות גדולות כל היכא דבעי בדיקה כו' ונלע"ד דרש"י לשיטתו דהא דבעי בדיקה בנפולה הוא משום שמא נפסקה חוט השדרה או רוב הצלעות או עקירת חוליא כמו שפירש"י לעיל דף נ"א ע"ב ד"ה אבל בדיקה בעי ובזה אף אנו בקיאין אבל הבה"ג י"ל דס"ל כהרמב"ם דהבדיקה משום שנשתנה מראה י"ל דאין אנו בקיאין כמו שפירש"י לעיל דף מ"ד ע"ב ד"ה הני מילי ע"ש דכתב מילתא דתליא בסברא כגון מקיפין בריאה דאיכא למימר דילמא לא מדמי חזותא או כגון דמיא לבשרא ע"ש ופעמים שאדם טועה בהן ודו"ק:
הנה איז רמ"א ז"ל בהג"ה בסימן ל"ג סעיף ט' כתב ויש מכשירין אם אין קורט דם מבחוץ ואין חוששין שמא נתרפא והקשה הש"ך הרי כתב רמ"א בסעיף ט' דאם יש לחוש שניקב הפנימי ע"י קוץ או מחט דחיישינן שמא ניקב גם החיצון וע"ש תירוצו ולע"ד י"ל דנהי דרמ"א פסק כעולא דלא חיישינן שמא נתרפא מ"מ שמא ניקב חוששין ולכן בס"ד שניקב הפנימי מעבר לעבר חיישי' שמא ניקב גם החיצון ואין לושט בדיקה מבחוץ אבל בס"ט מיירי שגם הפנימי לא ניקב מעבר לעבר רק לדעת המחבר חוששין שמא נתרפא והרמ"א לא חשש לזה דפסק כעולא וממילא ליכא שום חשש על החיצון וז"ב
והנה הש"ך תירץ דכאן נמצא הקוץ תחוב בושט ואנו רואין שלא ניקב לכך מכשירין דאינו היה ניקב גם החיצון היה ניכר ומשא"כ בס"ד דאין הקוץ לפנינו אלא דיש לחוש שניקב ע"י קוץ גרע טפי די"ל אילו היה הקוץ לפנינו היה ניקב לחוץ ע"ש ולדבריו יש להקשות מאי פריך בש"ם ולעולא מ"ש מספק דרוסה הא כאן עדיף דהקוץ תחוב לפנינו ואילו היה ניקב היה ניכר ואפשר דהש"ס פריך להאי דאמר נמצאת איתמר ולפ"ז הי' אתי שפיר דהפוסקים פסקו כעולא אף דפסק דחוששין לספק דרוסה ולפמ"ש א"ש דלמסקנא דישב איתמר לא קשיא מידי אך זה דוחק קצת ובחידושי לש"ע יו"ד כתבתי.
והנה א"ז הב"ח כתב דהם נמצא שהאדים הבשר כנגד המעיים טריפה מספק חשש דרוסה ואפילו לא אתחזק דורם לפנינו ע"ש והט"ז תמה עליו דרק באתחזק דורס כתב רש"י כן ע"ש ובתב"ש ונלע"ד ראיה לדברי הב"ח מהא דזבחים דף ע"ד דמוקי לה בדרוסה ופריך אי דידע לשקלי"ד כו' והא משכחת לה דהאדימו כולן בבשר נגד המעיים רק באחד אתחזק דורם והוא טריפה ונתחלף באחרים דלא אתחזק בהו דורס וע"כ צ"ל דבכה"ג כולן אסורות וכדעת הב"ח:
עוד השיג עליו הט"ז מהאי אומצא דאסמיק היכא משכחת לה ולא ידענא מה קושיא דאיכא לומר דהאדים הבשר שלא כנגג המעיים גם מה שהקשה מהא דסימן נ"ז סעיף ט"ז דהארים הבשר כנגד המעיים והא בלא"ה טריפה לדעת רש"י אפילו לא אתחזק דורס יש ליישב דהא כתב הרשב"א בתשובה סי' רע"ז שהביא הט"ז ויש מי שחושש משום ספק דרוסה כו' וא"כ י"ל דנ"מ אם יש דורס לפנינו ובדקו ומצאו שהאדים הבשר נגד המעיים הוא ודאי דרוסה אבל כ"ז שלא מצאו כן אינו טריפה. ופשטות דברי הר"ן משמע דבלא אתחזק דורס איירי אבל לדינא ודאי כין דהסכימו כל חכמי ישראל לדברי הט"ז דאין לחוש כלל משום זה לדרוסה הכי קיי"ל ולא באתי אלא ליישב דברי א"ז הב"ח ז"ל זכותו יעמוד לי:
והנה בלא"ה י"ל קושית הש"ך ס"ק כ"א על א"ז רמ"א דהא הא דושט אין לו בדיקה מבחוץ הוא מפני שהוא אדום כמ"ש המחבר סעיף ו' ע"ש וא"כ י"ל דמיירי שהחיצון הלבין דבזה כשר כמ"ש הט"ז ס"ק יו"ד בשם א"ז רש"ל והריא"ז ע"ש ובזה שפיר י"ל דאם אין קורט דם מבחוץ כשר כשר ואפשר דלדעת המחבר אף בזה טריפה דחיישינן שמא נתרפא אבל רמ"א בשם י"א מכשיר בזה כיון דאין ק"ד מבחוץ אלא דהש"ך לשיטתו דלא ס"ל כמהרש"ל ולדעת א"ז מהרש"ל יש ליישב דפירש הבריא נתרפא והקשו המפרשים הא בלא"ה אין לושט בדיקה בחוץ ולפמ"ש א"ש דמיירי בהלבין החיצון ואף לדעת הראב"ן דס"ל דהלבין החיצון טריפה לדעת רש"י מ"מ י"ל היינו דאתחזק דורס כדעת הט"ז וכאן מיירי דלא אתחזק ואף דהב"ח כתב דאפילו בלא אתחזק דורס י"ל דהא זה מחשש ספק דרוסה ואמנם עולא לשיטתי' דס"ל אין חוששין לספק דרוסה ודו"ק
והנה בסעיף ב' כתב א"ז רמ"א וכ"ז לא מיירי כו' אבל אם יש לחוש שנקב ע"י קוץ אפילו לא ניקב רק הפנימי טריפה דיש לחוש שמא נקב גם החיצון וושט אין לו בדיקה מבחוץ והקשה הש"ך ס"ק כ"א הא אפילו הוי לושט בדיקה מבחוץ חיישינן שמא נתרפא כמ"ש המחבר בסעיף ע' וע"ש ולכאורה י"ל לפי סברת הש"ך דהך חששא דנתרפא חששא רחוקה היא ולא חיישינן והא דחייש לה המחבר והפוסקי' דלא כעולא היינו מדחזינן דהקוץ תחוב בפנימי ומסתמא ניקב גם החיצון כיון דהעורות דקים כמו שכתבו התוס' ביבמות והרא"ש כאן לכך חיישינן שמא נתרפא אף שהוא חשש רחוק אבל כאן דהוא ספק אם ע"י קוץ או ע"י חולי אמרינן להיפך שהוא ע"י חולי דאם היה ע"י קוץ ודאי היה ניקב גם החיצון דחשש נתרפא הוא חששא רחוקה ולמה נחוש לה ולכך כתב רמ"א דושט אין בדיקה מבחוץ וא"כ שפיר י"ל שהוא ע"י קוץ ובאמת ניקב החיצון אלא דאין לו בדיקה מבחוץ ודו"ק:
ובזה יובנו דברי התוס' דחילקו דמיירי ע"י חילי ובחיצון לא ניכר שום חולי דהיינו דע"י חולי אין רגלים לדבר דניקב גם החיצון ממילא לא חיישינן שמא נתרפא שהוא חששא רחוקה ואמרינן שודאי לא ניקב החיצון ודו"ק:
וע' ט"ז סימן מ"ט סק"א דכתב דהוי ס"ס שאינו מתהפך והנה"כ השיג עליו דזה שפיר מתהפך כמ"ש בש"ך סימן ק"י בדיני ס"ס אות ע"ו וע"ש בש"ך מה שכתב דכאן צריך אתה לדון אם היה שם מחט כלל ע"ש והנה כוונתו סתומה ולא נודע ונראה לע"ד כוונתו דכאן לא בעינן מתהפך דע"כ אתה צריך להתחיל שמא מחמת חולי ואת"ל מחמת מחט שמח לא ניקב אחד מהאברים דאם אתה מתחיל שמא לא ניקב אחד מהאברים (דאז לא שייך שוב לומר ואת"ל נקב כמבואר) זה אינו דהא אם אתה מתחיל שמא נקב א' מהאיברים צריך אתה לומר ע"י קוץ דע"י חולי לא שייך זה דבלי מחט א"ח לנקב א' מאיברים וזה כוונת הש"ך אבל בסימן ל"ג אף דהוי מתהפך מ"מ זה הספק ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקבו שניהם זה אינו ספק כלל דשכיח שניקבו שניהם ע"י מחט או קוץ כמ"ש התוס' ביבמות ודו"ק:
והנה לפי הנראה מלשון הרשב"א בחידושיו דהא דושט אין לו בדיקה מבחוץ היינו דהעין משוטט הנה והנה וצריך בדיקה יפה ע"ש היטב ולפ"ז י"ל דהוא ספק חסרון ידיעה נחשב דאילו השגיח יפה במתינות היה רואה הנקב ולכך אינו מצטרף לס"ס ולכך ספק ע"י חולי או ע"י מחט וקוץ לא' הוי ס"ס וטריפה וא"ש קושית הש"ך אמאי לא כתב שמא נתרפא דזה הוי ספק גמור דא"א להכיר כלל והוי שפיר ס"ס ודו"ק:
והנה רש"י פירש הכא לא אתחזק איסורא דישיבת הקוץ בלא נקובה לאו כלום הוא ע"ש ואמנם האי צורבא מרבנן דאמר נמצאת איתמר ס"ל דישב לחוד הוי ג"כ אתחזק איסורא ודמי לספק חלב ספק שומן או דהוי ספק בשחיטה כמ"ש הפוסקים ולפ"ז לדידי' גם נמצאת ויש ק"ד הוי אתחזק איסורא לשיטת האי צורבא מרבנן אבל לדידן דישב איתמר ולא הוי אתחזק איסורא גם בנמצאת ויש ק"ד י"ל דלא הוי איתחזק איסורא דק"ד בנמצאת לא גרע מישב דק"ד בפנים ולא מחוץ לאו כלום הוא כמ"ש התוס' ויש ליישב בזה הא דהקשה הרשב"א על התוס' דכתבו דעולא מיירי ביש ק"ד בפנים דא"כ מאי קאמר בנמצאת לא אצטריך עולא למימר דכל חיוי ברייתא קוצי אכלי הא כל חיוי ברייתא ליכא ק"ד ולפמ"ש א"ש דלפי שיטת האי צורבא מרבנן דאמר נמצאת איתמר ודאי מיירי עולא באין ק"ד ודו"ק:
הנה הט"ז בסימן נ"ז כתב דלפי פי' הרשב"א יש נ"מ אם לא האדים הרי הוכחה לפנינו שלח נגע באיברים כו' נמצא שבכל מקום ששייך דרוסה בנן שם הוא קיל לענין נקב טפי מקוץ להאי מ"ד דקוץ אין לו בדיקה בנקב ע"ש ולפי"ז י"ל דין חדש לפי פירש"י דחתול וץן. אין לה דרוסה כלל רק כנקובת הקוץ מ"מ הא אמרינן בש"ס ורבנן זיהרא אית לה ולא קלי זיהרא א"כ אם בדק אח"כ ולא ניכר שם רושם כלל גם לנקב לא חיישינן דהא באמת אית לה זיהרא ודו"ק: