אור ברסלב
בית אל חלק ב (חדר ט) חדושים ברמב"ם הלכות גיטין › פרק שמיני

בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

(חדר ט) חדושים ברמב"ם הלכות גיטין · פרק שמיני

פרק ז

כז הלכה א' מה שהקשה הרשב"ץ הובא בכ"מ מהא דאם לא באתי עד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש לא תנשא עד אחר י"ב חדש אע"פ שודאי יתקיים התנאי כו' לע"ד יש לחלק דשם הרי כוונתו הי' שבדעתו לבוא אחר יב"ח ולכך התנה שתמתין עד יב"ח א"כ אמרינן דלא תנשא עד יב"ח שמא יבוא כמו שהי' בדעתו אבל כאן הוא רוצה שתתגרש וגם שתקיים התנאי אמרינן ודאי שתקיים התנאי והוא ירצה לקבל המעות כמו שהי' בדעתו בשעת נתינת הגט וז"ב:

א הלכה א' ע' בהה"מ דכתב דהרי"ף מחלק בין איסורא א לממונא ומצאנו גם לענין תנאי כפול דמחלק רבינו בין גיטין וקדושין לדיני ממונות בשם הגאונים בפ"ו מה' אישות דין י"ד דבגיטין וקידושין מחמרינן ורבינו השיג עליהן דהא משפטי התנאים מתנאי ב"ג וב"ר ילפינן דממון הוא ע"ש אבל כאן שפיר י"ל כן. והנה מארן ז"ל העיר דהא בלא"ה צריך הזמן משום בת אחותו או משום פירות ואיך שייך לומר בגט זמנו של שטר מוכיח עליו והוא חילוק נכון וע' מהרש"א בכתובות דף ב' ד"ה לאפוקי דהקשה ג"כ איך שייך זמנו ש"ש מוכיח דהא צריך הזמן להכשיר הגט לכתחלה ותירץ דה"ל לכתוב שבוע חדש דג"כ כשר לכתחלה ועב"ש סי' קכ"ז ס"ק י"ב אם כשר לכתחלה וכותבין כן ע"ש וגם י"ל דלכך לא כתב שבוע או חדש או שנה דחשש שמא תתפוס האשה הפירות ותאמר דקודם לזה נתגרשה כמ"ש תוס' ריש גיטין:

ב והנה רשב"ם דגט שאין בו זמן כשר לר"א בע"מ ולפ"ז א"ש ול"ק קושית מהרש"א וא"ש זמנו ש"ש מוכיח עליו דהא קיי"ל כר"א וכשר בלא זמן ואמנם כיון דגם לר"א בעי ע"ח שמא ימותו ע"מ ותצטרך לע"ח א"כ גם זמן צריך לכתחלה שמא ימותו ע"מ ולא נדע מאיזה זמן נחשוב הגט בין לענין ב"א בין לענין פירות ואף להפוסקים דרק עצה טובה הוא מ"מ צריך משום עצה טובה וא"כ הדרא ק"ל דל"ש זמנו ש"ש מוכיח עליו ולכך שפיר אתקין רב בגיטין מיומא דנן ולעלם לאפוקי מר"י דבגיטין אין הוכחה אבל בממון ודאי קיי"ל כר' יוסי דזמנו ש"ש מוכיח עליו וכמ"ש הכ"מ ודו"ק:

ג ועיין בהפלאה דהקשה שם בכתובות אהא דכתבו התוס' ואע"ג דגט שאין בו זמן פסול כו' הא בין לטעמא דב"א בין לטעמא דפירות ל"ש הכא דהא אמר אם מתי ואם כן צריכה ראיה ועדי מיתה ע"ש ואם נימא באמת כן נסתר מ"ש הכ"מ דצריך זמן משום דאם אין בו זמן פסול דבהא דאם מתי דעלי' אמר רב הונא דחולצת דמספקא לי' אם הלכה כר' יוסי בזה ל"צ זמן כלל כמ"ש ההפלאה וא"כ ממ"נ אם כוונתו שיחול הגט בשעת מיתה לא מזמן הכתוב בשטר א"כ א"צ לזמן כלל ושפיר אמרינן דזמנו של שטר מוכיח דמעכשיו אמר ושפיר צריך זמן ודו"ק היטב. ולפ"ז י"ל דרב דתיקן מיומא דנן ולעלם בשאר גיטין תיקן לא בגט שכ"מ דבהם צריך זמן ול"ש זמנו ש"ש מוכיח כו' וכן פירש"י דבכל גיטין תיקן אלא דפירש משום שכ"מ ולפמ"ש א"צ לפרש כן ואעפ"כ שפיר אמר הלכה כר' יוסי דהא ר' יוסי בממון קאי ובזה א"צ זמן כלל ושייך זמנו ש"ש מוכיח ודו"ק:

ד והנה כתב רבינו דאם ניסת לא תצא וכבר סבבוהו ורובו בעלי חצים הר"ן והרשב"ץ חתרו ליישב ולהצילו אבל מעט אשר הציל כאשר כתב בעצמו דאין דברי הרב ז"ל מחוורין ובאמת י"ל דהרמב"ם שפיר פסק כר' יוסי דזמנו ש"ש מוכיח וכמ"ש בה' נחלות אלא דלחומרא חשש שלא תנשא לכתחלה וס"ל דהוי פסול מדרבנן ולכך פסק אם ניסת לא תצא כמשפטו בכל פסול דרבנן ודו"ק. ובזה א"ש מ"ש הה"מ דבש"ס לא נזכר דאם נשאת לא תצא אלא בע"מ דבש"ס אזלא דלא כר' יוסי אבל כ"ז ליתא דהא כתב רבינו דאם אבד הגט אינה מגורשת ומשמע דמותרת לכהן וליבם וצ"ע ואפשר דלכך לא פסק בגיטין כר' יוסי אף דבממון פסק כר' יוסי משום דמוקמינן לה אחזקת א"א וכאן דניסת ממ"נ היא בחזקת א"א וכמ"ש תוס' גבי קידשה אביה בדרך ע"ש וגם זה דחוק . (ה) והנה בש"ס דף ע"ד מאי ותתן כו' ותנן נמי גבי קידושין כה"ג כו' ע"ש בתוס' ד"ה א"ב דלעיל גבי גט המ"ל כן דפשטה ידה כו' ואמנם לפמ"ש רבינו א"ש דאם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר אפי' לרב יהודא תשאר תחת השני ותתן לראשון מאתים זוז כמו לרבינו בתנאי אם תתני וניסת לאחר ועיין:

ו ועמ"ש הה"מ דיש מי שסובר כו' ומ"מ לא דחו דברי הברייתא כו' שהרי אם הוא אינו רוצה לקבלו הגט פסול כו' י"ל דהיש מי שסובר ס"ל דאם לא רצה לקבל הי' מגורשת ואינו מגורשת ואם ניסת תצא ולכך א"ש דלא תנשא שמא לא ירצה לקבל ותהי' באיסור א"א ובניה מן השני ממזרים אבל רבינו לשיטתו דס"ל לקמן הלכה כ"א דהגט פסול וידוע דלרבינו כל פסול דרבנן אם ניסת לא תצא וא"כ א"צ לחוש שמא לא ירצה לקבל דאפי' לא ירצה לקבל לא הוי איסור א"א ולא תצא וז"ב:

ז והנה בלא"ה י"ל דמה"ת נחוש שלא ירצה לקבל דהא התנה שתתן לו ועתה רוצה לקבל מה"ת נחוש שישתנה דעתו מרוצה ללא רוצה ועמ"ש התוס' במכות ט"ז ואולם התוס' כתבו דחיישי' שמא לא יהי' לה ליתן לו ע"ש והה"מ לא כ"כ והיינו דתלוי אי אונסא כמאן דעביד דאי אונסא כמאן דעביד י"ל דהוי גט וע' תומים סי' כ"א ואמנם י"ל דאם הי' בידה ליתן לו קודם הזמן שקבע אף דבסוף לא הי' לה הגט בטל וכמ"ש האגודה ואין להאריך. ואמנם כבר ביאר בס' א"מ דאם נתבטל התנאי ע"י אונס לכ"ע לא מהני טענת אונס אפי' למ"ד יש אונס בגיטין ע"ש וי"ל דהברייתא וסתמא דש"ס פליגי אם נתינה בע"כ שמי' נתינה ולכך הרמב"ם דפסק דשמי' נתינה אלא דהחמיר כל"ק משום חומרא דא"א ופסק דהגט פסול אבל לחוש שמא לא תקיים התנאי שהוא לא ירצה לקבל לא חשש וז"ב:

ח ומ"ש הה"מ וכן הדין בכל תנאי שהוא ביד אחרים כו' והלח"מ הקשה, הא לאחר תצא ע"ש ולע"ד יש לחלק דשם הנשואין של השני הם מעכבים מלקיים התנאי שהוא שתנשא לפלוני דכ"ז שלא גרשה השני לא תוכל להנשא לפלוני וא"כ עיקר קיום התנאי הוא ע"י שיגרשה השני ואיך נימא שבעבור זה לא יצטרך לגרשה דשמא יגרשה ותקיים התנאי ואפי' נימא שמא ימות ותקיים התנאי דאם תחוש שמא ימות יש לחוש ג"כ שמא ימות אותו פלוני ולכך אמרי' תצא ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה