בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
(חדר ט) חדושים ברמב"ם הלכות גיטין · פרק ו'
הלכה ג. ע' בהגה"ת מל"מ שהביא דברי עליות דרבנו יונה ז"ל וא"ת כו' וי"ל דשמא קטן הוא ולא יצטרך לגט ואין ראוי ליתן גט שלא לצורך שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה כו' ולדעתי יש להקשות דהא ע"כ מיירי שכבר הגיע לשנים דאל"כ השערות שומא נינהו כמ"ש תוס' בד"ה לקידושין ע"ש ולפ"ז אפי' יבדקוהו ולא ימצאו שערות יצטרך ליתן גט דהא איכא חזקה דרבא וחיישי' שמא נשרו וא"כ הדק"ל מה מועיל הבדיק' וזה כוונת התוס' שם דכתבו ואם ספקא הוא כו' ודוחק לומר כו' וע' בבית מאיר סי' מ"ג דמחק זה מדברי התוס' דאין לו מובן כלל ולפי הנ"ל א"ש דהתוס' כתבו דלא נימא דספקא הוא אם היה קטן או גדול בשעת הקידושין וצריך לבדקו דלא ליתן גט מספק כמ"ש ר' יונה דז"א דהא חיישינן שמא נשרו ובין כך ובין כך צריך ליתן גט אפי' לא ימצא שערות וע"ז כתבו ודוחק לומר כו' דהכא דלא כחזקה דרבא כו' ואז הי' האי בודקין לקידושין כפשטי' דלא נצטרך גט ולא כמ"ש בד"ה לקידושין דהיינו לענין אי קידשה אחר דא"כ אתי' שמואל דלא כהלכתא וזה ברור ונכון בס"ד שם במל"מ עמד בדברי הטור סי' קל"ב שכתב וא"א הרא"ש כתב דאפי' לאשה דעלמא הוי גט למ"ד אדם מקנה דבר שלבל"ע דלמאי הלכתא כתב זה וכמו שתמה ב"י דהא אנן קיי"ל אין אדם מקנה דשלבל"ע ולע"ד י"ל דנ"מ אם הטעם משום לשמה כמ"ש הרמב"ם א"כ לר"מ דלא צריך כתובה לשמה כשר אבל לטעמא דא"א מקנה דשלבל"ע א"כ הוי כאילו לא נכתב בציווי הבעל א"כ אף לר"מ פסול כיון דהבעל צוה לכתוב בשליחותו והם כתבו שלא בשליחותו וכמ"ש התוס' בסוגיא דאומר אמרו עיי"ש ולפ"ז י"ל דנ"מ לענין הטופס דהתירו לסופר לכתוב טופסי גיטין כמ"ש פרק ג' הלכה ז' א"כ לפי טעם רבינו משום לשמה רשאי הסופר לכתוב הטופס עכ"פ אבל לפי טעם השני דהוי כאילו לא נכתב בצוויו והוא קפיד שיכתב בציווי י"ל דגם הטופס אסור לכתוב דהא הבעל קפיד שיכתב הטופס ג"כ בצוויו והוא דין חדש וצ"ע ודוק:
עוד אמרתי להעיר על הקושיא שהבאתי לעיל פרק ה' הלכה טו"ב בשם הגאון ישועי"י אמאי לא עשתה היא ש"ק והבעל ישאיל לו החצר דהא הרשב"א כתב דהגט א"א לטלטלו דמוקצה הוא ולפ"ז י"ל דכיון דהאשה עצמה לא יכלה לקבל גט זה דלטלטלו א"י ולקנות החצר שמונח בתוכו מה שקנתה אשה קנה בעלה לס"ד דרבא דאכסוף א"כ לא תוכל לעשות שליח לקבל ג"כ דכל מידי דלא מצי' עביד השתא לא מצי משוי שליח וצ"ע כיון דהוא מצד איסור שבת ועיין בזה והנה הב"ש והפ"י הקשי הא מוקדם הוא והנה קיי"ל . בזה.
והנה הב"ש והפ"י הקשו הא כר"ש בשעת הדחק ופירש"י שהלך הבעל לדרכו וא"א לכתוב אחר והכא ודאי הוא שעת הדחק דתקיף לי' עלמא ואמנם י"ל דשם בשעת הדחק פסקינן כר"ש דמשעה שנתן עיניו לגרשה שוב ואין נבעל פירות וכאן לא נתן עיניו לגרשה דהא אינו רוצה לגרשה רק מיראה שמא ימות ודמי להא דאם מפייסא תפייס ועיין פירש"י ותוס' שם ואין להאריך גם י"ל דבגט שכ"מ דדעתו לאחר הגט בכל מה דאפשר כמ"ש תוס' בשם ר"ת וכוונתו לגרשה שעה א' סמוך למיתה ל"ש חשש פירות דבלא"ה צריכה להביא ראי' אימת מת וז"ב ובלא"ה קשה אמאי לא אמר הבעל דו"ד אין לי עמך בנכסייך ובפירותיהן ויקנו מיני' דהא קונין משכ"מ דהא קיי"ל מגופה של קרקע קנו מידו ובחידושי הארכתי לבאר דזה הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע דזה אינו רק סילוק ולא הקנאה ופ' תוס' שם ואכמ"ל.
הלכה יו"ד הפ"י הקשה מזה על דעת העיטור דדעתו דהיכא דהיא מחזרת אחר הגט זכות הוא לה ויוכלו לזכות לה דהא הכא אמרה הבא לי גיטי וא"כ לא גרע ממחזרת אחר הגט וא"כ יכול לקבלה ולזכות לה פ"ש ולע"ד נראה לפ"ר רבינו דשליח להבאה א"צ עדים והטעם שהרי הגט בידו כמ"ש הכ"מ הלכה ד' וא"כ אם השליח אמר לבעל שהוא שליח לקבלה והאשה הכחישתו ואומרת שהוא רק שליח להבאה ע"כ איירי דליכא. עדים וא"כ אף דהאשה מודה דעשאתו שליח להבאה מ"מ כיון דאין עדים בדבר מי יעיד ע"ז שהרי השליח והאשה מכחישין זא"ז וא"כ י"ל דהא באמת עשאתו שליח להבאה וא"כ לא הי' צריך עדים אבל עתה שעתה רוצה שע"י זה יהי' נעשה שליח לקבלה וא"כ ע"כ צריך עדים שיהיו בשעה שעשאתו שליח והבאה דהא ע"י זה נעשה שליח לקבלה וכאן הא לא הי' עדים ולכך לא נעשה שליח לקבלה אבל העיטור מיירי שיש עדים שהאשה מחזרת אחר הגט ולכך שפיר יוכל לזכות לה וז"ב ודוק. ועוד אבאר בזה אי"ה:
הלכה ט"ז וכשמבטל בפני אחרים צריך לבטל בפני שנים משמע דאם מבטל בפני השליח עצמו א"צ לבטל בפני שנים וכן כתב הב"י להוכיח מדברי רבינו אלה והטעם נראה דרבינו אזיל לטעמו דס"ל דשליח הולכה א"צ עדים וה"ה לבטלו ג"כ א"צ עדים והנה הכ"מ כתב לעיל ה' ד' הטעם דהבעל הימני' דנתן הגט בידו וה"ה גבי הביטול הרי הימני' דאי בעי לא מסר לה וז"ב. אבל הירושלמי לשיטתו דס"ל דש"ה צריך עדים כמ"ש הטור בשמו ולכך גם הביטול צריך עדים דהא לדידי' הוי דבר שבערוה וז"ב ולפ"ז נראה דאשה המבטלה ש"ק שלה צריך שנים לכ"ע דהא ש"ק לכ"ע צ"ל בפני עדים:
והנה רי"ו שהביא ב"י ס"ל לענין שליח הולכה דצריך שנים ולכך ס"ל גם לענין ביטול דצריך שנים והא דכתב רי"ו משמע דצריך לכתחלה להחזיקו בפני שנים והב"י תמה עליו דמפרש צריך להחזיקו ר"ל לכתחלה אבל לדעתי כוונת רי"ו לכתחלה היינו בתחילת עשייתו לאפוקי אח"כ כשבא לפנינו והגט בידו א"צ להביא עדים לפנינו מפני שהגט מוכיח בידו ונאמן לומר שעשאו בפני שנים וכדעת הרא"ש וזה ברור
והנה הטור ס"ל לעיל דאף דשליח הולכה צריך שנים. מ"מ השליח עצמו עולה בשביל אחד וחולק על אביו הרא"ש ז"ל ודייק כן מלשון הירושלמי ע"ש וכן בלשון הירושלמי שהביא ב"י שכתב שהשליח עולה ממנין השנים שמבטל בפניהם ועפ"ז י"ל דלא פליגי התוס' דף ל"ג ד"ה רבי בתירוצם הראשון שהביא ב"י ראי' מדבריהם על הירושלמי דהא התוס' כתבו דנ"מ אם ביטלו בפני א' ע"ש ור"ל דהשליח עולה משום א' וכשמבטל עוד בפני א' ה"ל שנים וזה לענין ביטול השליח הזה לבדו אבל לענין ביטול האחרים לא מצטרף השליח דהשליח אינו מוציא הקול ועדיין ל"ל קלא ודמי למ"ש התוס' בביטל בפני שנים שלא ביחד בתירוצם השני כמבואר למעיין היטב ובחידושי ביארתי היטב גם בתשובה ודוק:
ועפ"ז א"ש לשון הטור סוף סי' ק"ל שכתב בכת"י הבעל לא תנשא ואם נישאת לא תצא דהקשה הב"י דאם מיירי בע"מ אפי' לכתחלה תנשא לר"א ואם מיירי בלא ע"מ קשה קשה הא כלל רבינו גם כת"י סופר ובזה ודאי תצא ע"ש ולפמ"ש י"ל דשפיר מיירי בע"מ ואעפ"כ לכתחלה לא תנשא שמא יתן לה בלא ע"מ דהא מיירי בכת"י הבעל דכשר בדעבד ופסול מפני שאין בו זמן ואע"פ דבסי' קל"ג סתם הטור כהרא"ש דפסול בע"ח לחוד וצריך ע"מ ומכ"ש בכת"י הבעל וא"כ ליכא למגזר מ"מ אף דפסק שם לחומרא כהרא"ש הכא חשש לחומרא לדעת הרמב"ם ודוק היטב. והנה לכאורה יש ראי' לדעת רשב"ם מהא דאמרינן ריש לכתובות זמנו של שטר מוכיח עליו והקשה מהרש"א הא בלא"ה צריך זמן בגט משום ב"א או משום פירות (ותירץ דסגי בשכתב בו שבוע או חדש ע"ש. ואמנם ע' בב"ש סי' קכ"ז ס"ק י"ב דדעת כמה פוסקים דרק בדעבד כשר אבל לא לכתחלה וא"כ הדרא ק"ל ויש ליישב לפמ"ש בס' הפלאה הא כאן ל"ש ב"א או פירות דהא הזמן הוא לאחר מיתה ותירץ דל"פ רבנן ע"ש ולפ"ז י"ל דבכתב שבוע או חדש פשר בכה"ג אף לכתחלה דל"ש בזה ל"פ כיון דאף בשאר גיטין כשר רק לכתחלה אין כותבין וק"ל). ולפ"ד הרשב"ם א"ש דמיירי בע"מ וכשר בלא זמן וז"ב ואמנם נראה די"ל טעם רבינו דפוסל בע"מ דס"ל כמ"ש התוס' ד"ה הנהו קלא דרק ביש בו זמן נותנים ע"מ לב לזכור יום המסירה אבל אין בו זמן כלל אין מרגישים כלל ואמנם שם דכתב בו מכאן עד י"ב חדש בלא"ה צריכים העדים לשום לב על הזמן לדעת מתי יכלו יב"ח ולכך כשר בע"מ ודו"ק. ובזה מיושב קושית התוס' שהקשו הא גם מרישא דאם מתי מוכח דלא כרבותינו ולפמ"ש א"ש דשם שפיר העדים לא יתנו לב וצריך הזמן לגופו ודו"ק. ובזה א"ש קושית התוס' על רש"י דפי' לר' יוחנן דלקוחות יאמרו לה אייתי ראי' והקשו מב"מ דבכל גיטין א"צ להביא ראי' רק בנפל ולפמ"ש דודאי אם יש בו זמן בגט הע"מ נותנים לב כשלא נמסר בזמנו ומוציאין קול ומדלא יצא הקול לכך לא חיישינן ואין הלקוחות יכולים לומר אייתי ראי' דודאי נמסר בזמנו מדלא יצא הקול וכמ"ש לעיל אבל רש"י שפיר פי' דלר"י א"א לומר דלכך תיקנו זמן משום פירות דהא ס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה וא"כ אדרבה כאשר לא יתקנו זמן לא יוציאו ע"מ הקול ושפיר יוכלו הלקוחות לומר אייתי ראי' ודו"ק היטב. והנה רבינו השמיט הא דאמרי' בב"מ אי אתיא למטרף אמרו לה לקוחות אייתי ראי' וכבר עמד בזה בתומים סי' ס"ה ע"ש ולכאורה י"ל דלפי מה דקיי"ל כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק לפ"ז י"ל דל"ק קושית הש"ס וליחוש שמא כתב בניסן ולא נתן עד תשרי דהא בשעת הדחק כשר ואין לבעל פירות משעת כתיבה כמ"ש הב"ש סי' קכ"ז ואיך ניחוש לכתחלה מה דבאמת כשר בדעבד והוא רק חשש בעלמא וז"ב. ומצאתי בס' יד יוסף להגאון מהר"י מזאלקווי ז"ל בשינוי קצת שעמד בזה והש"ס פריך על המשנה שפיר אבל לדידן ל"ק ואצ"ל דיאמרו הלקוחות אייתי ראי' וז"ב ובס' ישועת יעקב ביאר דברי הב"ש דאנן מסופקין אי הלכה כר"ש ומספקא לא מפקינן מלקוחות ולכך בשעת הדחק סמכי' אר"ש ע"ש וא"כ א"ש דאיך ניחוש שמא כתב בניסן כו' דהא אפי' יארע כך עדיין יש ספק שמא באמת הלכה כר"ש וז"ב. ואמנם בישועת יעקב שם השיג על הב"ש דאין הפי' כן בש"ס רק דבאמת ס"ל דמשעה שנתן עיניו לגרשה כו' רק דאכתי איכא חשש חיפוי על ב"א ובשעת הדחק סומכין על ר"ש. דלדידי' זנות ל"ש ע"ש וע' בפ"י שכתב דקיי"ל כר"ש דאין לחוש משום פירות דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ותלך האשה לב"ד כמ"ש התוס' או דע"מ יוציאו הקול רק דמשום ב"א עדיין יש לחוש ובזה בשעת הדחק עבדינן כר"ש ובזה יהי' נסתר ע"ש אמנם הב"ש והישועת יעקב לא כ"כ ע"ש.
ובזה א"ש מה שהקשה הבעהע"ט אמאי לא פריך וליחוש משום בת אחותו ולפמ"ש דמשום בת אחותו לא חיישי' כיון דבשעת הדחק סומכין על ר"ש דזנות ל"ש ואיך ניחוש מספקא למלתא דלא שכיח אבל משום פירות שפיר פריך דנחוש כו' וליכא למימר דבשעת הדחק סומכין על ר"ש דס"ל משעה שנתן עיניו כו' זה אינו דהא באמת אנן לא קיי"ל כר"ש בהא רק דהסוגיא דגיטין ס"ל כר"ש כמ"ש בישועת יעקב באמת להשיג על הב"ש לדינא בזה ע"ש וכיון דאנן לא קיי"ל כר"ש בהא שפיר מקשה וניחוש שמא כתב כו' ודו"ק ועפמ"ש ליישב השמטת רבינו י"ל קו' התוס' מהא דב"מ דלדידן דסומכין על ר"ש בשעת הדחק דמשעה שנתן עיניו לגרשה כו' א"כ ל"צ לחוש עכ"פ מספקא שמא יכתוב בניסן ולא יתן עד תשרי דהא בשעת הדחק קיי"ל כר"ש וכמ"ש וע"כ א"צ העדים להזהר שיתנו הגט ביום שנכתב ואמנם הלקוחות שפיר יכולין לומר אייתי ראי' דלהוציא מידם שפיר יכולין לומר דילמא נתאחרה הנתינ כיון דהעדים, א"צ להזהר ולכך לא אמר ר"י משום פירי דאיהו ס"ל יש לבעל פירות ע"ש נתינה וכיון דאנן קיי"ל כר"ש בשעת הדחק יקשה לדידן אמאי צריך זמן הא בלא"ה יאמרו לה הלקוחות אייתי ראי' כמו שפירש"י אבל הש"ס דב"מ דאזיל אליבא דמתני' ולא ס"ל כר"ש דהא תנא קמא פליג אר"ש וכמ"ש בס' יד יוסף הנ"ל א"כ צריכין העדים להזהר בתחלה שלא יתנו הגט אלא ביום כתיבתו וא"כ אין הלקוחות יכולין לומר אייתי ראי' דמסתמא עשו העדים כדין ודו"ק כי נכון הוא והרב בישועת יעקב הקשה מהא דחתמו בי תרי ביומי' דר"ל דאמר משום תנאי כשר הא מסתמא נמסר אחר חתימת כולן וה"ל מוקדם ע"ש ואמנם לפמ"ש הב"ש דאם הבעל ידע מזה אז מחל הפירות וכשר א"כ א"ש דהא ר"ל לשיטתי' דס"ל משום פירות וכשר ואמנם יש להסתפק בכה"ג אם לר"ל כיון דחתמו תרי דהם העדים תו אין לבעל פירות וא"כ יש נ"מ להיפך אם מסרו לה ע"י שליח דאז כשר לר' יוחנן דס"ל משום עדים יש לבעל פירות עד חתימת כולן או עד שעת נתינה ולר"ל משעה שחתמו השנים משום עדים תו אין לבעל פירות או כיון דעדיין צריכי' לקיים התנאי יש לו וצ"ע. והנה י"ל דבר חדש דהא דפליגי ר"י ור"ל אי זנות שכיח או לא וכבר העירו בזה דאיך יתכן דפליגי במציאות ונראה דגם ר"י מודה דזנות לא שכיח והא דאמר משום בת אחותו היינו לפמ"ש התוס' לקמן דף ל"ג דרוב אינן מגרשין נשותיהן וא"כ כאן דחזינן דנתגרשה מאי חזית דאזלית בתר האי רוב דזנות לא שכיח אדרבה נזיל בתר האי רוב דרוב אינן מגרשין נשותיהן אלא ודאי דזינתה [ואמנם למ"ש התוס' דזנות בעדים והתראה ל"ש א"ש] והוכרח לגרשה דאסורה לו וזה נכון לדעתי ובזה נראה ליישב קושית בעל העיטור אמאי לא פריך בב"מ למ"ד משום בת אחותו ליחוש שמא כתב בניסן ולא נתן עד תשרי ובתוך כך זינתה דהא התם החשש שמא זינתה אחר כתיבת הגט ועל זה אין הוכחה מכתיבת הגט ושפיר אמרינן דזנות לא שכיח וז"ב. ובזה יש לפרש טעמא דר"ש דמכשיר נכתב ביום ונחתם בלילה וכבר כתבתי בשם רבינו דזנות בין יום ולילה ל"ש וזה תמוה דהא ר"י ס"ל דמכשיר ר"ש אפי' מכאן ועד עשרה ימים ולפמ"ש י"ל דהא שם החשש שתזנה אחר הכתיבה וע"ז ליכא הוכחה מן הגט וכמ"ש ור"י שפיר אמר משום בת אחותו היינו דמחמת זה י"ל דתיקנו זמן וזה דמשני אליבא דר"ש לא קאמינא והיינו דהא ר"ש מיירי בנכתב ביום ונחתם בלילה דהחשש הוא שזינתה אחר הגט והתם שפיר י"ל זנות לא שכיח וכמ"ש ודו"ק. ואמנם לפ"ז יקשה מהא דיבמות דפריך מ"מ לא תיקנו זמן בקידושי' הניחא למ"ד משום פירי כו' אלא למ"ד משום ב"א מא"ל הא שם לא שייך סברא זו ושפיר י"ל זנות ל"ש אף לר' יוחנן ויש ליישב:
ובירושלמי פ"ק עד שיאמר בפני נכתב ביום ונחתם ביום עד שיאמר בפ"נ לשמה ונחתם לשמה וע' פ"י וא"מ ונראה לבאר דק"ל להירושלמי קושית הש"ס דילן מאן תנא דבעי כתיבה לשמה ובעי חתימה לשמה ולא ניחא לי' בשינויא דש"ס דילן ולכן תירץ בע"א דהנה על חשש לשמה לא הי' צריך לומר רק בפני נחתם דסתם מתני' ר"מ דאמר ע"ח כרתי וכדאמר בש"ס דילן מהדרינן לאוקמי כר"מ דסתם מתני' כוותי' וגם על חשש נכתב ביום ונחתם בלילה י"ל דבשעת הדחק סמכי' על ר"ש ובשעת הדחק פירש"י שהלך למד"הי וא"כ כאן הוי בשעת הדחק וכמ"ש לעיל דאין חוששין מספק כיון דבדעבד כשר ואמנם טעמא דר"ש כיון דנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות וזה אי נכתב לשמה בציווי הבעל אבל אי לא נכתב לשמה בציווי הבעל דאומר הי' ר"מ אפי' מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה כשר א"כ עדיין בשעה שנכתב הגט לא נתן עיניו לגרשה ושפיר פסול נכתב ביום ונחתם בלילה ולכך צ"ל גם בפני נכתב לשמה אפי' לר"מ וזה כוונת הירושלמי ודו"ק היטב ובפ"י הקשה הא גיטין הבאין ממדה"י קלא אית להו ובס' אבני מילואים ביאר היטב דלר"ל דתלוי הכל בחתימה אין ידיעת יום המסירה מועיל כלל רק לר' יוחנן דס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה אז מהני הא דע"מ נותנין לב ליום המסירה ע"ש ודפח"ח ועפ"ז א"ש הירושלמי דפ' המביא תנינא על מתני' דנכתב ביום ונחתם בלילה דאמר ר' יוחנן משום אכילת פירות וא"ל ר"ל מעתה תחוש לגיטין הבאים ממדה"י שמא נכתבו ביום ונחתמו בלילה והיינו דר"ל ס"ל הטעם משום בת אחותו וכמ"ד איפוך קמייתא ולדידי' א"ש דל"ק מגיטין הבאין ממדה"י דע"מ יזכרו יום המסירה ואין חשש כלל אבל לר"י דס"ל משום אכילת פירות דמשעת כתיבה עד שעת חתימה וזה לא יועיל מה שיזכרו העדים יום המסירה דאכתי יסברו דנחתם ביום שנכתב וכמ"ש האבני מילואים ולכך מקשה שפיר לר"י וז"ב והנה שם השיב לו זה זיופו מדבר אחר וע"ש במפרש ולעי'ד נראה לפרש ע"פ ששמעתי בשם גאון א' ליישב קו' התוס' ריש גיטין אמאי חיישינן רק משום לשמה ולא משום פסולי אחריני כגון מחובר וכדומה ותירץ הגאון עפמ"ש הרשב"א לבאר הא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דבהמה בחייה בחזקת אמ"ה קיימא וכתב הרשב"א דכאן דהרוב מומחין מתעסקין לבטל החזקה לא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה דהא הרוב הוא לבטל החזקה ע"ש ולפ"ז בכל פסולין אף דאיכא חזקת א"א מ"מ אזלין בתר רוב ספרי דדיינא מגמר גמירי והם מתעסקין ולבטל החזקת א"א ולכתוב לה גט משא"כ בחשש לשמה דאם נימא דנכחב שלא לשמה א"כ לא נתעסקו כלל לבטל החזקה ושפיר אמרינן סמיך מיעוטא לחזקה ודפח''ח וזה ביאור הירושלמי זה זיופו בדבר אחר משא"כ הזיוף שלא לשמה הוא בגופו שלא נכתב כלל לעשותה גרושה ח"ב. ואמנם לפמ"ש ליישב קו' העיטור א"ש ג"כ מה דפריך ר"ל לר"י דבשלמא לר"י דמשום בת אחותו א"ש דלא חיישינן בגיטין הבאין ממדה"י לנכתב ביום כו' דהא בשעת הדחק סמכינן אר"ש דזנות לא שכיח אבל לר"י דטעמא משום פירות ל"ש לסמוך על ר"ש אף בשעת הדחק דהא לענין פירות אין כאן שעת הדחק ולא קיי"ל כר"ש בהא כמ"ש הב"ש והישועי"י ודו"ק כי קצרתי: