בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
(חדר א) הלכות נדה ומקוואות · סימן קצד
(א) סעיף א' ואפי' בדקה עצמה. כ"כ הרשב"א ולאפוקי דעת ראבי' דבבדיקה סגי. וקשה לי על דעת ראבי' מהא דפ' החולץ דפרכינן והא א"ר תבעוה לינשא צריכה ז"נ ומאי קושיא דילמא בדקה. עצמה ומצאה טהורה (ב) בט"ז ס"ק ז' מ"ש על הת"ה דשם בחזקת שימור קיימי הנה דבריו דפח"ח אך עדיין קשה למ"ד לאו בחזקת שימור קיימי מה יענה למשנה זו וע"כ כדעת התה"ד ואמנם יש לומר דהא דלא בעלה עד השתא אין ראי' דלא יבעול אח"כ דמים גנובים ימתקו ועד השתא הי' פת בסלו ואמנם בבעל חזי' דאדרבא משום דנדה חמירא לי מותר להתיחד וצ"ע. ואמנם אפי' למ"ד לאו בחזקת שימור קיימי מ"מ ס"ס התורה חסה דאכתי לא אייעד וא"כ אח"כ כשחזר ולא נגח הוא שב לקדמותו ולחזקת שאינו מועד אבל כאן סתם אדם לא מצי מוקמי אנפשי' וכמ"ש הט"ז ומ"ש הט"ז דסתם שורים בחזקת שימור קיימי לרווחא דמלתא כ"כ:
(ג) מה שהקשתי לעיל על ראבי' מהא דפ' החולץ י"ל דזה דמשני רבנן שלוחייהו הוי משדרי והיינו שיבדקו עצמן בשעת התביעה ע"ש.
ד והנה בסדרי טהרה סי' קצ"ד הביא דברי הפוסקים דלסתור לא בעינן הרגשה והקשה לפ"ז אמאי בימי ספיר' חולין הא כיון דל"ב הרגשה הוי דאורייתא ע"ש ולע"ד נראה דהא כבר הקשו הכ"מ והט"ז על כל כתם הא הוי ס"ס וכתבתי לעיל ע"פ מה שפירש"י בפ' הרואה דטעמא דכתם שלא יבוא להקל בנדה דאורייתא ע"ש ולפ"ז ל"ק כלל דמה בכך דאיכא ס"ס מ"מ חז"ל גזרו אטו נדה דאורייתא שראתה מגופה וז"ב. וזה לע"ד טעמא דתולה בכל דבר שיכולה לתלות דכיון דאיכא למתלי בדבר אחר תו ל"ש גזרה שיבואו להקל בנדה דאורייתא דהא העולם יתלו במאכולת או בדבר אחר וז"ב ובזה א"ש הא דאין תולין כתם בכתם וא"ל מ"ט וא"ל לפי שאין תולין וזה אין לו ביאור ועיין פירש"י ובגליון פי' בשם הערוך דקבלה הוא כך לבני אדם ולפמ"ש א"ש דממ"נ אם יראו דכתם זה טמא יתמהו אמאי השני טהור וז"ב והשתא א"ש מה שהקשה הסדרי טהרה אמאי תולין בימי ספירה דהא באמת איכא ס"ס אלא דחז"ל חששו משום העולם דיאמרו מדזה טהור גם דם נדה גמורה היא טהור ואמנם כיון דאיכא למתלי שפיר יתלו בדרך אחד ול"ש גזרה ודו"ק:
ה י"ר טעם המנהג דאין טובלות תוך מ' ופ' דהא יש להקשות על הנוהגים שלא לבעול על דם טוהר משום חומרא דר"ז והא דם טוהר התירה התורה בפירוש ואיך יכלו חז"ל לאסרו וכמ"ש הט"ז סי' קי"ז גבי חלב וצריך לומר דעל הנשים גזרו שלא יטבלו תוך מ' ופ' וממילא לא ישמשו אך למ"ד טבילה בזמנה מצוה וכן בזמן הש"ס דהי' טבילה בזמנה מצוה משום טהרות כמ"ש התוס' גם על הטבילה לא יכלו לאסור ואמנם עתה דליכא טהרות וקיי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה שפיר יכלו לאסור הטבילה וממילא אסור התשמיש וז"ב:
סימן קצ"ה