בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
(חדר א) הלכות נדה ומקוואות · סימן קפו
(א) סעיף ב' עש"ך מה שהאריך בדברי הרי"ף. והנה מ"ש לחלק דלענין כתובה מצי הבעל לומר כיון דאין לך וסת איני רוצה ליתן לך כתובה ולשמש עמך אלא בעדים שמא תהי' רואה מחמת תשמיש ומשמשת בעדים ג"פ כו' וכן כוונת הראב"ד בספר בעל הנפש ע"ש ויש לבאר יותר דאם אינה רוצה לשמש בעדים אף דהבעל מרוצה בכך מ"מ כיון דיכול לגרשה בלא כתובה הוי כמשהה אשה בלא כתובה דקלה בעיניו להוציאה ועוד י"ל דהבעל יכול לומר כיון דאין לך וסת אני רוצה לגרשך ואפי' תתרצה אח"כ לשמש בעדים יכול הבעל לומר איני רוצה להכניס עצמי לספק שמא תראה מ"ת וא"כ כיון דיכול לגרשה בלא כתובה ה"ל ב"ז ולכך אין לה תקנה אלא דתיכף בתחלת נשואי' תשמש ג"פ בעדים ולא הוי ב"ז כיון דהתשמיש הזה הוא לתקנתה כדי שע"י זה יתברר שהיא אינה רואה מ"ת אבל לשמש בלא עדים אסור דהוי ב"ז ובזה י"ל טעם ר"מ דס"ל דלא מהני אפי' תשמש בעדים ג"פ משום דס"ל דהוי ב"ז כיון דאם הבעל רוצה יכול לגרשה בלא כתובה ור"מ לטעמי' דס"ל כל המשהה אשתו בלא כתובה ה"ל ב"ז ובזה א"ש מה דאמר רחב"א הן הן עוותי' הן הן תיקוניה ור"ל דלכן לא הוי ב"ז וז"ב. ואמנם יש לפרש דעת הרי"ף דהא דמשמשת ג"פ בעדים היינו דאז אפי' אחר כן תראה ג"פ מ"ת לא תיאסר לבעלה והיינו כדעת ר"ח דדוקא אם ראתה בתחלת נשואי' הוי רואה מחמת תשמיש אלא דהרי"ף ביאר יותר דצריך שתשמש ג"פ ולא תראה ואז הוי ככל הנשים ואפי' רואה אח"כ מחמת תשמיש מותרת לבעלה כדעת ר"ח וז"ב ועוד יש לפרש דלענין כתובה מיירי דאם תשמש ג"פ ולא תראה מ"ת אפי' אם אח"כ תראה ג"פ מ"ת מ"מ יש לה כתובה דנסתחפה שדהו וכמ"ש באע"ז סי' קי"ד וז"ש הרי"ף שאם תשמש ג"פ כו' ותמצא על עד שלה או שלו הרי עוותי' ותצא בלא כתובה כו' ובזה א"ש מה שדקדק הש"ך על הרי"ף דכתב וכבר פירשנוהו בכתובות ואמאי לא כתב וכבר פירשנוהו באלמנה נזונית ולפמ"ש א"ש דכל הנ"מ לענין כתובה ודו"ק:
והנה