אור ברסלב
בית אהרן (בק) בבא קמא › דף קיד.

בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין

בבא קמא · דף קיד.

דף קט:

ברש"י ד"ה הרי אלו שלו דמסתמא נתייאשו הבעלים מיד וקננהו היאך ביאוש ושינוי רשות עכ"ל ובגליון הש"ס הקשה דא"כ היאך אמרינן בברייתא בסמוך קסבר יאוש כדי לא קנה הא הוי יאוש ושינוי רשות אע"כ דלא חשיב שינוי רשות ולכאורה היה אפשר ליישב עפ"י מה שכתב בשמ"ק דבעל החמור הזה כשנוטל מן המוכס אינו מתכוון לקנות בחמור של מוכס כ"א מה כשנגד חמורו אבל אם החמור של המוכס שוה יותר מחמורו במותר הזה אין מכוון לקנות וא"כ למותר הזה אין לו שינוי רשות ונמצא דמה שכנגד חמורו יש לו שינוי רשות וכנגד המותר אין שינוי רשות ולפי"ז שפיר יש לומר דמתניתין מיירי בליכא מותר וכנגד החמור הוי ליה שפיר שינוי רשות וברייתא מיירי בדאיכא מותר וכנגד המותר ליכא כ"א יאוש גרידא אכן אע"ג דבשמ"ק הביא בשם יש מפרשים לאוקמי הכי מתניתין וברייתא אבל ברש"י אי אפשר לפרש הכי דהא בסמוך בגמרא פרש"י דברייתא פליגא על מתניתין ואי נפרש הכי לא פליגי כלל והברייתא מפרש למתניתין דדינא דמתניתין אינו כ"א בליכא מותר אבל באיכא מותר יחזיר המותר לבעלים הראשונים ולכן המחוור כמה שכתב בגליון הש"ס גופא דברייתא ומתניתין פליגי בזה גופא אי מיקרי שינוי רשות בכה"ג כשנטל בע"כ וכסברת התוספת דלעיל (דף ס"ז) ומה שהקשה דלפי"ז איך קאמר תו איכא דאמרי אם וכו' מאי טעמא יאוש כדי קנה הא יש לומר דס"ל כמתניתין דמיקרי שינוי רשות לא קשה מידי דאפ"ה קאמר על זה יאוש כדי כיון דהשינוי רשות אינו גמור ולכן אע"ג דסובר כמתניתין דאפ"ה מהני לקנין השינוי רשות הזה בכל זה כיון דאין זה שינוי רשות גמור קרי ליה יאוש כדי כלומר שאין בזה שינוי רשות גמור וכיוצא בזה מוזכר בשמ"ק בשם המאירי עיי"ש ועוד יש לומר כמה שכתב הרשב"א בחידושיו דמה דקאמר בסמוך יאוש כדי לאו יאוש כדי ממש אלא לומר אעפ"י שלא היה ביד גזלן וקודם שיבוא ליד זה אלא יאוש כדי קני לגמרי ביד זה משום דהוה ליה יאוש בידא דמוכס ושינוי רשות בידא דהאי ואין צריך שתהא יד לוקח באמצע עיי"ש וברור שגם רש"י יפרש כן וק"ל. שם במשנה המציל מן הנהר וכו' או מן הלסטים וכו' הרי אלו שלו והנה בנתיבות (סי' שס"א) הקשה היאך מצאנו ידינו ורגלינו בדין זה והא קיי"ל דיאוש כדי לא קנה רק יאוש ושינוי רשות ומבואר בחו"מ שם דלא הוה שינוי רשות אלא אם מכר לו הגזלן מדעתו אבל אם מכרו בטעות לא מיקרי שינוי רשות וכמה שכתב הרמ"א בשם הרשב"א וא"כ אמאי קני לי' כאן זה המציל הא המציל מן הלסטים קתני דמשמע בע"כ וא"כ אין כאן שינוי רשות כלל רק יאוש לחודיה ויאוש לחודיה לא קנה עיי"ש והנה על המשנה גופא ודאי דלא נתכוון להקשות דהא תנא דמתניתין סובר דאפילו שינוי רשות כהאי דבע"כ נמי הוה שינוי רשות דהא זה פשוט דכמו דהלוקח נוטל מגזלן בע"כ דגזלן דלא מהני הוה"ד בגזלן שנותן בע"כ דלקח דלא מהני נמי דהא טעם הדבר דאם נטל מן הגזלן בע"כ דגזלן דלא חשיב שינוי רשות משום דאין הגזלן מכוון להקנות לו בזה וממילא א קנה הלוקח ונמצא דלא הוה שינוי רשות ולפי טעם זה כ"ש אם הלוקח לקח בע"כ דידיה ולא נתכוון לקנות דאין זה שינוי רשות דכשם שבעינן בקנין דעת המקנה כ"ש דבעינן דעת הקינה וכן כתבו בתוספת לעיל (דף ס"ז ע"ב) דהיינו טעמא דברייתא דפליגא על מתניתין וסובר דאם נטל מחזיר לבעלים הראשונים משום דכיון דהמוכס נתן לו בע"כ דלוקח ולא לקח זה מדעתו משו"ה לא הוי שינוי רשות עיי"ש וא"כ לתנא דמתניתין דסובר דבנתן לו המוכס שלא מדעתו דלוקח דהוה שלו וכפרש"י דקני ביאוש ושינוי רשות וכמה שכתבתי בדבור דלעיל בארוכה דתנא דמתניתין פליג עם הברייתא וסובר דאפילו יאוש כזה דהוה בע"כ דלוקח נמי הוי יאוש לפי"ז שפיר קאמר האי תנא במציל מן הלסטים דאע"ג דהוה בע"כ דנותן אפ"ה הוי שלו דהוה שינוי רשות וצריך לומר דקושיתו הוא אליבא דידן דפסקינן דשינוי רשות דבע"כ לא הוי שינוי רשות וכתנא דברייתא ואפ"ה פסקינן בחו"מ (סי שס"ח) דמציל מן הלסטים הרי אלו שלו ולזה שפיר הקשה הא במציל דהוה בע"כ אין כאן שינוי רשות כלל ויאוש לחודיה הא לא קנה ובזה קושיתו עצומה אכן מה שתירץ והעלה לחלק דדוקא כשנתייאש אחר שבא ליד הגולן הוא דלא קנה ביאוש לחודיה והוא מטעם שכבר נתחייב הגזלן בהשבה אבל אם ראה אנס בא כנגדו והמטלטלין מונחים עדיין לפניו ונתייאש וכיון שנתייאש קודם שבא ליד הגזלן קנה המחזיק בזה קנין גמור על ידי היאוש לחודיה דכיון שבשעה שבא היאוש עדיין לא נתחייב הגזלן בהשבה ואפילו אי נימא דהגזלן גופיה אינו קונה דלדידיה שגרם להיות היאוש ועל ידו נתייאשו הבעלים חשיב זה באיסורא ולא קנה אבל החיוב יהיה בזה מטעם גרמי ולא מטעם דלא קנה אבל אתו אחר שקנה שפיר קנה קנין גמור ביאוש לחודיה עיי"ש ותיתי לי דבחיבורי לב"מ (דף כ"ו ע"ב) כוונתי בזה לדבריו והעליתי דבכה"ג דגזילה בא לידו אחר יאוש לא נתחייב בהשבתה גם הגזלן גופיה קנה זה ואע"ג דהוא גרם לזה אין חייב כ"א מטעם גרמי ואכן הוכחתי שמה שדין זה במחלוקת שנויה בשיטת התוספת והרמב"ן דהנה בשם הרמב"ן כתבתי שמה דהטעם דלא מהני היאוש היכי דבא לידו באיסורא היינו משום דנעשה שומר של בעלים ואכן התוספת לעיל (דף ס"ט ע"א) בד"ה כל שלקטו כתבו דהיינו טעמא משום דכבר נתחייב בהשבה וגם באבודה הוה טעם זה לשיטתם ושם המתקתי עוד דמשו"ה מיאנו התוספת בפירוש הרמב"ן משום דלשיטתם אזלי דסבירא להו דאפילו אם החפץ מונח ברשות הבעלים נמי מהני היאוש דכן משמע להדיא בב"מ (דף כ"ו ע"א) בתוד"ה וניזול שכתבו שאין בעה"ב מתייאש ממה שמפסיד בביתו ולמה להו לומר שאין מתייאש תיפוק ליה שאפילו אם מתייאש נמי לא מהני כיון שבביתו וברשותו הוא מונח אלא ודאי דסבירא להו שאפילו ברשות בעלים נמי מהני יאוש ומשו"ה לא מצו לפרש כפירוש הרמב"ן מטעם דהוה כברשות בעלים אלא מטעם דכבר נתחייב בהשבה ולפי"ז יש לומר דלשיטת התוספת דמטעם דנתחייב בהשבה הוא דלא קני יאוש בגזלן וא"כ בכה"ג דלא שייך טעם זה כיון דבא לידו אחר יאוש שפיר יש לומר דגם הגזלן קונה ביאוש אבל לשיטת הרמב"ן דטעם דאבידה משום דלא מהני היאוש דהוה כברשות בעלים ובגזילה הוה רק הטעם משום דעל ידי זה לא דמי לאבידה ולזה יש לומר נמי שאפילו בכה"ג שבא ליד הגזלן אחר יאוש מ"מ כיון שהגזלן גרם שיבוא היאוש לא קנה ג"כ דהא אכתי לא דמי לאבידה דבאבידה בא היאוש מעצמו בלא כפייה ואונס והכא הגזלן גופא גרם היאוש ולכן בגזלן דיאוש לא כתיב בו בהדיא רק דבעי למילף מאבידה אכתי לא מצי למילף ועיין בחדושינו לעיל (דף ס"ה ע"א) שהארכתי בזה. (שם ע"ב ברש"י ד"ה בשבויה הקילו דספיקא בעלמא הוא ולכאורה קשה דהא בכתובות (דף י"ג ע"ב) ברש"י ד"ה לזו יש עדים כתב כולנו עדים שנבעלה הרי דמחזקינן אותה לודאי נבעלה ומטעמא דכיון שנשבית לבין העכו"ם שהם פרוצים בעריות כולנו עדים שנבעלה ובחבורינו לכתובות שם הארכתי הרבה לבאר דיש לומר דשבויה חשיב כודאי מכח האי טעמא רק שזה דוקא אם לא נולד בו ענין אחר להקל אבל אם נתהוה בו ענין אחר להקל בזה הקילו בשבויה ולכן הכא כיון שיש כאן מסיח לפי תומו המעיד על כשרותה ראו חז"ל להקל אבל אם לא נתהוה בו ענין אחר לא הקילו וכיוצא בזה כתב הר"ן בכתובות ועין מה שכתבנו בחידושינו שם באריכות ואכ"מ יותר (דף קט"ו ע"א) בגמרא מר סבר יאוש ואח"כ שינוי רשות וכו' ומר סבר לא שנא והנה הרמב"ם ז"ל פסק דשינוי רשות ואח"כ יאוש נמי קני ותמהו עליו כל נושאי כליו הא קיי"ל רב ור"י הלכה כר"י ור"י הא ס"ל דדוקא יאוש ואח"כ שינוי רשות הוא דקנה הא שינוי רשות ואח"כ יאוש לא קנה, ונ"ל דקושיתם הוא לפי הבנתם בדעת הרמב"ם דסובר בכל אופן דשינוי רשות מהני אפילו אם אח"כ נתייאש ובאיסורא בא לידו וכתבו הטעם משום דסובר דשינוי רשות עצמו הוה קנין בצירוף יאוש וכמה שכתב הקצוה"ח (סי' שס"ב), אכן לי נראה דגם הרמב"ם לא פליג היכי דבאיסורא אתי לידו דיועיל יאוש אפילו בצירוף השינוי רשות אלא הרמב"ם סובר לחלק כמה שכתב הב"י בחו"מ (סי' שס"ט) דע"כ לא מיקרי באיסורא אתי לידו כ"א היכא שהלוקח ידע שגזילה או גניבה הוא אבל אם בשעה שנתנוה לידו לא ידע שגזילה היתה לא מיקרי זה באיסורא אתי לידו של המקבל עיי"ש, והכי איתא להדיא בלשון הרמב"ם (פ"ה מהלכות גזילה) וז"ל נטלו מוכסין חמורו והחזירו לו אחרת הרי זה שלו וכו' וחזקתה שנתייאשו הבעלים ממנה ואינו יודע בודאי שהיא גזילה עכ"ל, הרי דדייק בלשונו ובטעם התירו משום דאינו יודע שהיא גזילה, אבל אם ידע שגזילה היא איה"נ שגם הרמב"ם מודה דלא מהני היאוש שבא אחר שינוי הרשות משום דבאיסורא אתי לידו, ולפי"ז אתי שפיר דפלוגתתם הוא בכה"ג שידע שגניבה הוא ובכה"ג הוא דסובר ר"י דלא קנה ובזה מיושב נמי קושית הש"ך (חו"מ סי' שנ"ג) על הרמב"ם מסוגיא דב"מ (דף כ"ב ע"א) ת"ש הגנב שנטל מזה ונתן לזה וכן ירדן וכו' מה שנטל נטל ומה שנתן נתן בשלמא גזלן וירדן דקא חזי להו ומייאש אלא גנב מי קא חזי ליה ופריך מכאן לאביי דסובר יאוש שלא מדעת לא הוה יאוש ולשיטת הרמב"ם מאי מקשה הא יש לומר כיון דאיכא הכא נמי שינוי רשות ולכן אע"ג דבשעת נתינה לזה אכתי הוה יאוש שלא מדעת אח"כ שנתוודע הוה עכ"פ שינוי רשות ואח"כ יאוש דמהני נמי אע"כ דהא בהא תליא ולאביי דיאוש שלא מדעת לא הוה יאוש מטעם דבאיסורא אתי לידו ממילא נמי דשינוי רשות ואח"כ יאוש לא מהני נמי מהאי טעמא עיי"ש, ולמה שכתבתי ניחא דהא בברייתא שם קאמר הגנב שנטל מזה ונתן לזה דלשון זה מיותר, אלא בא להורות דמיירי התם דהנטילה מזה והנתינה לזה היתה כאחת ובמעמד אחד והמקבל ראה גם את הנטילה איך שנטל ממנו ונתן לידו וכיון שכן דמיירי התם דהמקבל ידע שגזילה היא גם הרמב"ם סובר דלא מהני היאוש שיבוא אח"כ ובעינן דוקא דהיאוש יבוא קודם להכי שפיר הקשה לאביי ועיין בסמ"ע (סי' שס"א) שהשיג על הב"י וסובר דאפילו בידע מקודם שגזילה היא מיקרי נמי שינוי רשות עיי"ש, ולבד שלשון הרמב"ם עצמו משמע כהב"י וכנ"ל גם הראיה שהבאתי לזה מן הש"ס דאלת"ה יקשה קושית הש"ך אע"כ כהב"י ודו"ק בזה:

תוכן העניינים

בית אהרן (בק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה