בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין
בבא קמא · דף קח.
בגמרא רבא אמר למי שהפקדון אצלו כיון דשילם מקני ליה כפילא ועיין בתוספת (ב"מ דף ל"ד) בד"ה אלא מהא שכתבו דאע"ג דאומר הריני משלם מהני לענין זה כשילם ממש מ"מ היכי דנשבע תחלה בעינן שילם ממש ואפילו לרבא דסובר שאין זה חסרון במה שאטרחיה כבר בשבועה עיי"ש וזה טעמא בעי דא"כ אפילו אמר הריני משלם נמי ויש ליישב עפ"י מה שכתבנו בחבורינו שם בב"מ דיש שני טעמים להקנאת הכפל. א) משום דירצה להיות בטוח בקרן, ב) משוה דלא אטרחיה לבי דינא ובאומר הריני משלם דלא שייך טעם דלא אטרחיה התם יהיה ההקנאה מטעם דבטוח בקרן דכל זמן דלא אמר הריני משלם יכול לפטור נפשיה ועתה שכבר אמר הריני משלם דאין יכול לחזיר בטוח הוא בקרן וא"כ לא שייך זה כ"א כשאומר הריני משלם. קודם שק שנשבע דבאופן זה הוה אמירתו הריני משלם קבלת הדין ממש מטעם דין שומרים ופטור על ידי זה משבועת השומרים שפיר אין יכול לחזור אבל היכי דנשבע כבר ונפטר על ידי השבועה מכל חיובי השומרים שהיה עליו ואם אומר כעת הריני משלם הוה כמו שירצה לתת מתנה דבודאי יכול לחזור וכיון שכן ליכא הכא שום אחר מהטעמים המועילים להקנאת הכפל דטעם דבטוח על הקרן לא שייך דהא גם עתה אינו בטוח דיכול לחזור וטעם דלא אטרחיה לבי דינא נמי לא שייך דמי יודע אולי יטריחהו לבוא עוד לב"ד ובלא ב"ד שיכפוהו לשלם לא ישלם ומשו"ה לא מקנה לו כפילא משא"כ כששילם לו ממש הרי יש עכ"פ טעם דלא אטרחיה לבי דינא ושפיר מקנה לו כפילא וכל זה ברור לענ"ד, בתוד"ה רבא אמר וא"ת דהכא סבר כבר דאע"ג דאטרחיה וכו' ולענ"ד נראה ליישב דהכא הוה הטורח מה שטרחו לב"ד למעליותא לענין הקנאת הכפל דעיקר טעם דהקנאת הכפל הוא משום דהמפקיד יודע שהנפקד יוכל לפטור עצמו על ידי שבועה ולכן בהך ניחותא שבטוח הוא בקרן מקנה לו הכפל וכפרש"י בר"פ המפקיד וא"כ אם מקנה לו הכפל מספק שמא יפטור כ"ש כשנשבע וכבר נפטר אם אח"כ רוצה לשלם ודאי שהניחותא יותר גדולה וראויה להקנאת הכפל ובכה"ג אפילו אם אטרחיה נמי מקנה לו מטעם דבטוח הוא בקרן דטעם דבטוח לחוד נמי סני להקנאת הכפל וכמה שכתבתי בחבורי לב"מ שלא הוצרך לטעם דלא אטרחיה כ"א במקום שבלא"ה בטוח בקרן וכגון בשואל שאין לו מיגו לפטור עצמו בזה אמרינן דשילם מהני מיהא מטעם דלא אטרחיה אבל היכי ברק על ידי הוצאתו בטוח הוא בקרן אז אפילו אטרחיה נמי דמצד ניחותא דבטחון הקרן מקנה ועיין היטב מה שכתבתי שם, וא"כ הכא בסוגיין דהניחותא דקרן יהיה יותר גדול על ידי זה שנשבע כ"ש דמקנה לו כפל אע"ג דאטרחיה אבל התם בב"מ דלא נתחייב בהודאתו ואדרבה רצה לפטור א"כ משום ניחותא דהודאה אי אפשר להקנות הכפל וכיון דאטרחיה נמי ליכא שום צד להקנאת הכפל וזה ברור: