בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין
בבא קמא · דף קה.
בגמרא אבל גזילה קיימת צריך לילך אחריו חיישינן שמא תייקר או דילמא וכו' לשמא תייקר לא חיישינן, וקשה לי למה חששו רק לשמא תייקר, ולמה לא חששו שמא שוה פרוטה במדי וכדאמרינן גבי קדושין כה"ג בקידשה בתמרי אעפ"י שכור תמרים בדינר מקודשת מספיקא דחיישינן שמא שוה פרוטה במדי ומכ"ש הכא דמעיקרא ודאי היה על זה שם גזל כיון דהוה שוה פרוטה ודאי ומזה היה אפשר להוכיח כסברת הר"ן בקדושין (דף י"ג) דהטעם בזה משום דכיון דהאשה נתרצית לקבל זה בקדושיה הוה כאילו אמרה לדידי שוה פרוטה וכדאמרינן הכי לגבי פדיון הבן (קדושין דף ט' ע"א), אלא דאפ"ה בעינן שיהיה שוה פרוטה במקום אחר משום דהיכא שאינו שוה פרוטה בשום מקום לא מיקרי כסף ולא מצית אמרה לדידי שוה דאין בכחה לעשות ממון לדבר שאינו ממון כלל רק כל שהוא ממון באיזה מקום אלא דבמקום שעמדה אינו ממון בזה מצית אמרה לדידי שוה עיי"ש שזהו הסבר דבריו, ולפי"ז לא שייך זה כ"א בקדושין שהאשה קיבלה זה מרצונה משא"כ הכא בגזילה לא שייך הטעם דלדידי שוה דאילו לדברי המפרשים שסוברים והטעם הוא כיון שבמדי יש עליו שם ממון חשיב ממון שתתקדש על ידי זה אפילו בלא טעם דלדידי שוה, א"כ הכא בגזילה אמאי לא יועיל טפם זה לאחשובי ממון, ונ"ל ליישב דבגזל לא שייך החשש דשמא שוה פרוטה במדי הא הטעם דגזל פחות מפרוטה אינו חייב בהשבה הוה משום דפחות מפרוטה מחיל איניש וסברא זאת שייך אפילו כי שוה פרוטה במדי נמי דסוף סוף כיון דבמקומו לא שוה פרוטה לא חשיב, זה לגביה ומחיל, וא"כ מה דמיון זה לקידושין דהתם לא קפדינן כ"א שיהיה על דבר הזה שם ממון ולכן אמרינן שפיר כיון דבמדי יש על זה שם ממון חשיב ממון לענין קדושין אבל לגבי גזל נהי דיש על זה שם ממון מ"מ ממון כהאי שבמקומו אינו שוה פרוטה מחיל איניש וכיון דמחיל אינו חייב תו בהשבה והגע עצמך אם גם בממון ממש אם היינו יודעים שבודאי מחל נמי לא היה חייב בהשבה אלא דבממון גמור אמרינן מסתמא לא מחיל איניש אבל פחות משוה פרוטה במקומו ידעינן שמסתמא בודאי מחיל ולכן אע"ג דשם ממון הוה על זה, אי ידעינן שבמדי שוה פרוטה מ"מ אינו חייב בהשבה דממון כי האי מחיל איניש ואפ"ה לשמא תייקר חיישינן שפיר דכיון שתייקר ויהיה שוה פרוטה במקומו לא מחיל כיון שיכול להתייקר ולעמוד על פרוטה במקומו. אלא דאכתי צריך ביאור דהנה בטעם הדבר מה דבעינן דוקא פרוטה בכל עניני ממון כגון גניבה גזילה וכיוצא בזה כתבתי בדיבור דלעיל שני טעמים משום מחילה ומשום דבעינן שיעור עיי"ש שכן הוא דעת המגיד משנה והנה לטעם דמחילה פשוט דלא שייך החשש דשמא שוה פרוטה במדי דסוף סוף כיון דבמקומו לא שוה פרוטה אמרינן דמחיל ואכן לטעם המגיד משנה משום דבעינן שיעור למה לא נימא כיון דבמדי יש על זה שם ממון הוה שיעור חשוב אפילו בכל מקום וכמו דלגבי קדושין אמרינן הכי ולכאורה יש להוכיח נמי מסוגיין דטעם זה עיקר דאי לטעם דמחילה מה שייך החשש דשמא תייקר הא תיכף מחל והו"ל של הגזלן וברשותו הוא דאייקר אלא ודאי דלאו מטעם מחילה ורק משום דבעינן שיעור ופחות מכשיעור אין מצוה עליו להשיב מ"מ עכ"פ הו"ל של הנגזל כמו כל גזילה דאתייקר דהוא של הנגזל, אכן באמת לאו ראיה היא דיש לומר אפילו לטעם דמחילה נמי כל מידי דאפשר שתתייקר לא מחיל דמהיכי תיתי ימחול כיון דאפשר להתייקר ותעמוד על פרוטה וכמה שכתבתי, וכן כתב השמ"ק להדיא בשם התוספת שאנץ וז"ל חיישינן שמא תייקר וכי אמרינן פחות משוה פרוטה למחילה ניתנה במידי דמצי לאוקורי לא תחיל כיון שיכול להוקיר ולעמוד על שוה פרוטה עכ"ל ועיין במנחת חיטך שם שכתב דנ"מ בין השני הטעמים הוא דלטעם דמחילה אם נתייקר ברשותו של גזלן הוא דאתייקר כיון דמיד מחיל עיי"ש, ולמה שכתבתי זה אינו ואע"ג דמחיל איניש בפחות מפרוטה היינו דבר שאין יכול להתייקר אבל דבר שיכול להתייקר לא מחיל וזה ברור ואע"ג שבדיבור דלעיל הוכחתי ממתניתין דידן דסובר הטעם משום שיעור דאל"ה יקשה קושית התוספת דמינה אין להוכיח דמוכרת הוא דכבר נאמרו תירוצים אחרים בישוב קושית התוספת ויש לומר שפיר כאינך תירוצי ואין להוכיח מזה, וכן מוכח מן הש"ס דסנהדרין דהטעם הוא משום מחילה והמגיד משנה וסייעתו דסברי מטעם שיעור אפשר דיסברו כטעם הר"ן בזה דהחשש דשמא שוה פרוטה במדי הוא מטעם דהוה כאמרה לדידי שוה וא"כ אינו שייך כ"א בקדושין ולגבי גזילה לא שייך כל עיקר ודו"ק בזה: