אור ברסלב
בית אהרן (בק) בבא קמא › דף צז.

בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין

בבא קמא · דף צז.

דף צה.

בגמרא ואי ס"ד עבדא כמקרקעי דמי אמאי פטור ברשותא דמריה קאי ופירשו התוספת משום דהוה כקרקע דאין נגזלת וקשה לי מכאן על מה שכתבו התוספת בב"מ (דף ס"א ע"א) דהא דקרקע אין נגזלת לאו מקרא יליף אלא מסברא משום דאי אפשר להזיזה ממקומה אבל עבדי דניידי אע"ג דהוקשו לקרקעות עובר שפיר בלא תגזול עיי"ש והא הכא בכל הסוגיא מוכח דאי עבדי כמקרקעי דמי אין נגזלים כמו קרקע הן אמנם דבב"מ (דף ס"ה ע"א) כתבו התוספת דמשו"ה הוצרך הש"ס לומר גבי התוקף עבדו דפטור משום דלא ניסתריה עבדיה דהיינו משום דמיירי דלא נחת אדעתא דגזלנותא אבל אי נחית אדעתא דגזלנותא איה"נ דפטור בלא"ה משום דעבדים נגזלים ולכן פטור מלשלם בעד המלאכה כמו בגזל מטלטלין ועשה בהם מלאכה אכן למה שכתבו התוספת כאן דאפילו נחת בתורת גזלנותא לא נפסק מרשותא דמאריה דהוה כקרקע וכן מוכח כל הסוגיא דאי כקרקע דמי אין נגזלים נמי כמו קרקע וזהו דלא כתוספת בב"מ שהבאתי דסברי דאפילו אי כקרקע דמי לכל מילי מ"מ לענין גזילה לא דמי לקרקע ואולי צריך לומר דדוקא לענין איסור דלא תגזול כתבו כן התוספת דבעבדים יעבור על לא תגזול אע"ג דבקרקע אינו עובר אבל לענין קנין כמו דבקרקע אין מועיל בהם שום קנין של הגזלן ולעולם ברשות בעלים עומדת ה"נ בעבדים וכן כתב הפנ"י לפי דרכו שם עיי"ש ועיין מה שכתבנו בחידושינו לעיל (דף צ"ו ע"א) עוד מזה ודו"ק. בגמרא רב יוסף בר חמא הוה תקיף עבדי דאינשי דמסיק בהו זוזי וכו' עבדא נהום כריסיה לא שווי אמר לו אימור דאמר רב נחמן כגון דארו עבדיה וכו' אמר לו אנא כרב דניאל וכו' אמר לו הני מילי היכי דלא הלוהו וכו' וקצת יש לתמוה אמאי לא מקשה קושיא הזאת תיכף כשאמר לו עבדא נהום כריסיה לא שויי מיד הו"ל לאקשויי דאפ"ה כיון דהלוהו אסור וכדרב נחמן ויש מזה להביא ראיה למה שכתב השמ"ק בב"מ דמה דאמר רב נחמן לעיל התם אבל בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר לאו בתרתי לטיבותא מיירי אלא או או קאמר או לא קיימא לאגרא ועביד למיגר או דלא עביד למיגר וקיימא לאגרא אבל בתרתי לטיבותא לא אסר גם רב נחמן ולכן על התירוץ דעבדא נהום כריסיה לא שווי שלא נהנה כלל מעבודתם והוה בזה תרתי לטיבותא דזה לא נהנה ולא חסר לא יכול לאקשויי מדרב נחמן דבכה"ג גם רב נחמן מודה דשרי רק לבתר דמשני ניחא ליה דלתירוץ זה הוה זה נהנה וזה לא חסר פריך מדרב נחמן. אלא שזה גופא צ"פ דמאי מייתי מדרב נחמן לאסור גם הכא בעבד הא אליבא דרב נחמן לא הוה האיסור כ"א משום מיחזי כריבית מחמת גזירת הרואים וכפרש"י והרא"ש שם וא"כ לא שייך זה אלא בחצר דלאו כו"ע יודעים בטיב האיש והחצר אם עביד למיגר ולאגרא אבל בעבד כיון דסברא הוא שכל בעל הבית ניחא ליה בזה דלא ניסתרי עבדיה וא"כ כו"ע ידעי זה ולא שייך גזירת הרואים ואמאי יהא אסור וצ"ע. בגמרא דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר וכתבו הראשונים דהאי צריך להעלות לו שכר דקאמר רב נחמן היינו מכאן ולהבא דאילו בדיעבד ליכא למימר כיון דלאו אדעתא דהכי אוזפיה ובודאי דריבית קצוצה לא הוה וא"כ איך אפשר לומר דיחזיר לו מה שכבר דר דהא אבק ריבית אינה יוצאה בדיינים אע"כ הכי קאמר הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר כלומר שאסור לדור אלא בשכר ועיין בשמ"ק לב"מ ולענ"ד נראה דאי משום הטענה הזאת לא איריא עוד לפרש כן ברב נחמן דשפיר מצינן לפרש דרב נחמן גם בדיעבד קאמר שצריך להחזיר ואע"ג דאינו כ"א אבק ריבית דהא רב נחמן עצמו קאמר בב"מ (דף ס"ו ע"ב) השתא דאמרינן אסמכתא לא קניא הדרא ארפא והדרא פירי ולפרש"י שם דלמסקנא הוה הטעם משום ריבית דבד"ה הכא הלואה כתב וז"ל ומיחזי כריבית וכריבית קצוצה דמי ואין אבק ריבית בהלואה אלא במכר כמרבה בפירות עכ"ל הרי להדיא שרב נחמן סובר דבהלואה אין חילוק בין אבק ריבית לריבית קצוצה לענין דיוצא בדיינין וגם אבק ריבית יוצאה בדיינין ועיין בפנ"י מה שכתב שם לתרץ לשון רש"י דנראין דבריו כסותרין זה את זה דמתחלה כתב ומיחזי כריבית וכריבית קצוצה דמי דלשון זה משמע שריבית קצוצה ממש לא הוה זה ואח"כ כתב דאין אבק ריבית בהלואה ומשמע דריבית קצוצה הוה וכתב לתרץ דודאי ריבית קצוצה ממש לא הוה כ"א בשקוצץ בשעת הלואה אבל התם דלא קצץ מעיקרא לשם ריבית ואף אם קצץ אין ההוספה ידוע דשמא לא יעשה פירות להכי ודאי דלא הוה ריבית קצוצה ממש אלא רק כריבית קצוצה לענין שיוצא בדיינים עיי"ש הרי עכ"פ גם לדבריו לענין דיוצא בדיינין הוה כריבית ממש וא"כ ה"נ נפרש דמה דקאמר רב נחמן דצריך להעלות לו שכר היינו בדיעבד ויוצא בדיינים נמי דבהלואה אין אבק ריבית ואמנם וללישנא קמא דהתם דהלוהו קאמר וכדמוכח כל הסוגיא דהכא כמה שכתבו התוספת בע"כ דמטעם אחר מוכרחים לפרש דרק לכתחלה קאמר דכיון דמסיק דרב נחמן מיירי בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר ובזה אפילו אבק ריבית נמי לא הוה וכמה שכתב הרמב"ן דבהלוהו ואיכא נמי תרתי לטיבותא לא קיימא לאגרא ולא עביד למיגר אפילו אבק ריבית לא הוה והיינו דדייק רש"י בד"ה קמ"ל דמיחזי כריבית פי' דאפילו אבק ריבית מדרבנן נמי לא הוה אלא רק מיחזי כריבית וא"כ ודאי דרק לכתחלה קאמר שצריך להעלות לו שכר דאיך אפשר להחזיר בדיינים דבר שאפילו אבק ריבית לא הוה ובחדושינו לב"מ הארכתי הרבה לבאר כל הסוגיא דהתם בנוגע לדין זה אי רב נחמן דוקא לכתחלה או גם בדיעבד קאמר ואין כאן מקומו יותר ומשם תדרשנו. (שם ע"ב) בגמרא ושמואל אמר יכול לומר לו לך והוציאו במישן פירוש אעפ"י שמישן במלכות אחרת הוא ובמלכות זו אינה יוצאה כלל אפילו במדינה אחרת אפ"ה כיון דאיכא מדינא ומלכות בעולם שמקבל למעות הללו יכול לומר לו לך והוציאו לשם אבל אין לפרש דמישן הוה נמי באותה מלכות א"כ מאי שנא מישן דנקיט הכי הו"ל לך והוציאו במדינה אחרת אלא ודאי דהכא בפסלתו מלכות מיירי ובכל המדינות של מלכות זו אינה יוצאת ורק במישן ששם מקבלים לכל המטבעות הפסולות וכן כתב השמ"ק בשם הראב"ד וז"ל יכול שיאמר לו לך והוציאו במישן ששם כל מטבע יוצא ואפילו פסלתו מלכות עכ"ל ואם כי זה פשוט לא הוצרכתי להאריך בזה מפני ששגו בזה גדולי עולם דהנה בתוספת כתבו דרב ושמואל סברי כרב הונא דלעיל דלרב יהודה דחשיב מטבע שנפסל כנסדק וכו' ולא מצי פטר נפשיה במטבע שנפסל וכו' והקשה הפנ"י דהא הכא מיירי במטבע שנפסל במדינה זו ויוצאה במדינה אחרת כדאמר שמואל לך והוציאו במישן ובזה כו"ע מודים דבכה"ג לא הוה רק נפסל ושפיר יש לומר דרב ושמואל סברי כרב יהודה עיי"ש, ולמה שכתבתי לא קשה מידי דמה דאמרינן בפלוגתא דרב הונא ורב יהודה דאם יוצאה במדינה אחרת לא הוה רק נפסל היינו כשיוצאה במדינה אחרת באותו מלכות וזה רק פסלתו מדינה הוא דמיקרי ופסלתו מלכות היינו כשבמלכות זו אינה יוצאת בשום מדינה ואע"ג דבמלכות אחרת יש מקומות שמקבלים מ"מ כיון דבמלכות זה אינה יוצאה הוה כנסדק לרב יהודה וא"כ שפיר הוכיחו התוספת דבע"כ רב ושמואל כרב הונא ס"ל דהא הכא רק במישן אית ליה דרך דשם מקבלים כל הפסולות אבל הכא פסלתו מלכות לגמרי ובשום מדינה אינה יוצאה במלכות זה ובכה"ג דפסלתו מלכות לרב יהודה הוה כנסדק דדוקא בפסלתו מדינה הוא דסובר דהוה רק כנפסל אבל בפסלתו מלכות סובר רב יהודה דכנסדק הוה והכא הוה פסלתו מלכות מדאינה מהלכת כ"א במישן דוקא והפנ"י הבין דמה דיוצאה במישן דמי לפסלתו מדינה דלעיל וזה אינו וכמו שכתבתי וזה ברור ועיין מה שכתב הרא"ש ובפלפולא חריפתא שם ואחר כותבי זה ראיתי ביש"ש שכתב וז"ל יכול לומר לך והוציאו במישן ופירוש אף במקום אחר שהוא חוץ לאותה מלכות ולשם היא יוצאת עכ"ל הרי להדיא כדברי דמישן היינו חוץ למלכות וא"כ הוה זה פסלתו מלכות דלרב יהודה הוה כנסדק ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

בית אהרן (בק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה