בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין
בבא קמא · דף פד.
ברש"י ד"ה מאי עבדינן הא גברא קטילא הוא דהו"ל עדות שאין אתה יכול להזימן וכו ובגליון הש"ס מקשה כיון דהיא עדות שאין אתה יכול להזימן לא מיקרי עדות ואמרינן שמא באמת לא הרג א"כ מאי פרכינן הא שפיר מתקיים משפט אחד אלא דפטרינן ליה משום דליכא עדות שהרג עיי"ש ונ"ל דהא הוכחת הש"ס הוא דאיך נחייב לכל הורג נפש משפט מות כיון דלטרפה שהרג לא נוכל לקיים זה לא היה לן לחייב גם לשלם שהרג וא"כ מאי תאמר דבטרפה שפטרינן הוא משום דילמא לא הרג כלל אנן אין אנו דנין על פרט רק על הכלל הא לפעמים שגם טרפה יהרוג ואיה"נ דאנו נפטרנו משום דחיישינן דילמא לא הרג אכן בכלל יש לפעמים שאמת הוא המעשה דטרפה הרג ואנן פטרינן לכל אחד מטעם דשמא אינו אמת אכן בכלל הוא לפעמים אמת וא"כ לשלם שהרג נמי נפטור אלא ודאי כהוכחת הש"ס דהיכי דלא אפשר ודו"ק (שם ע"ב) בגמרא והרי בושת ופגם דשכיח נעביד שליחותייהו אמרי הכי נמי דהא רב פפא אגבי ד' מאית זוזי לבשת וכו' וקשה לי גם על מה דפריך וגם על מה דמשני דמה פריך מפגם דפגם באונס ומפתה הוה שכיח והא בגיטין מבואר דזנות לא שכיח ואפילו למה שכתבו התוספת שם דדוקא זנות בעדים לא שכיח הא הכא נמי בע"כ מיירי בעדים דאי ליכא עדים ומודה מעצמו פשיטא דאין לחייבו כלל דמידה בקנס הוא ופטור ובע"כ דבדאיכא עדים על הזנות מיירי וא"כ מאי פריך הרי פגם דשכיח הא זנות בעדים לא שכיח ועוד דפריך מבושת ופגם ומשני רק על בושת לחוד כמה שאמרו בושת אע"ג דשכיחא ולמה לא משני נמי על פגם ואין לומר דמשני על בושת והוה"ד לפגם דהא על פגם לא שייך תירוץ הש"ס דקאמר בשת אע"ג דשכיחא לית ביה חסרון כים והא פגם הוה שכיחא ואית בה חסרון כיס נמי וא"כ אמאי לא עבדינן שליחותייהו ומפני כל אלו הקושיות נ"ל עיקר גרסת הב"ח שמחק פגם מקושית הש"ס וגרים והרי בושת עיי"ש וברור בעיני דמחמת קושיות הללו סובר דבאמת מפגם לא הוה פריך הש"ס גם מעיקרו והיינו משום דעל פגם פשיטא דלא עבדינן שליחותייהו כיון דלא שכיח כלל והנה בשו"ע (חו"מ סי' א') הובא דעת הרמב"ם דגם פגם אין מגבין האידנא ובסמ"ע (ס"ק י') הקשה אמאי אין גובין פגם הא בסוגיין אמרינן דשכיחא ואית בה חסרון כים עיי"ש וברור אצלי דהרמב"ם גורס נמי כגרסת הב"ח דהקושיא לא היה כ"א מבושת לחוד אבל בפגם פשיטא דאין מגבין מטעם דלא שכיחא שוב מצאתי בט"ז שם שכתב נמי דהרמב"ם מוחק פגם מקושית הש"ס עיי"ש וזה ברור: