אור ברסלב
בית אהרן (בק) בבא קמא › דף עט:

בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין

בבא קמא · דף עט:

דף עט.

בתוד"ה כיון דראוהו גזלן הוא כלומר שעשה במקום גלוי ולא דמי לגונב בבית או בחצר כוונתם דהא ודאי בגונב בבית או בחצר אע"ג דראוהו עדים נמי חייב דאלת"ה א"כ כל היכא דאיכא עדים על הגניבה ניפטרו וא"כ היכי משכחת לדין זה מעיקרו דהא בלא עדים אינו חייב כלל ובודאי דאם ראוהו עדים נמי חייב ואמאי לא אמרינן כיון דראוהו גזלן הוא ועל זה תירצו דשאני הכא שעושה במקום גלוי אכן לענ"ד לא הוצרכו לזה דבאמת יש לומר היכי דהגנב יודע שעדים רואין מיקרי גזלן אפילו כשגונב בבית נמי והא דמחייב באיכא עדים היינו כשהגנב לא ידע שיש עין רואה והעדים הסתירו עצמן וראו ושוב מצאתי כן בשמ"ק. דף פ' ע"ב בגמרא בשבת סיד הנה הנו"ב (מהדו"ת חאו"ח סי' ל"ג) הוכיח מכאן דלאו דוקא כתב אשורית אלא אפילו כתב גלחות הוה נמי דאורייתא ודלא כשיטת האור זרוע מובא ברמ"א (או"ח סי' ש"ו) דדוקא כתב אשורית הוה דאורייתא דאי כדבריו מאי מקשה כאן הש"ס בפשיטות בשבת ס"ד הא אפשר לכתוב בגופין שלהם אלא ודאי דאי אפשר כלל שיהיה איזה כתב שבעולם מותר בשבת עיי"ש ולי נראה שאין מכאן ראיה דניחזי אנן דאפילו לדבריו מי ניחא דאטו לא משכחינן שום כותב שלא יהיה כ"א דרבנן והא בכותב שלא כדרכן כגון בשמאלו וכדומה לכו"ע אינו כ"א דרבנן ואכתי מאי מקשה הש"ס בשבת ס"ד הא יש לומר דכותב שלא כדרכו אע"כ דפשיטא ליה להש"ס דשבות כזה הנעשה על ידי ישראל אינו נדחה אפילו לצורך מצוה דדוקא שבות דאמירה לעכו"ם שאין ישראל עושה שום מעשה דוחים שבות זה אצל מצוה וכמה שכתב התורי"ד בגיטין (דף ח' ע"ב) ליישב מהך דהזאה שבות שאינה נדחית נמי מפני הפסח וממילא שגם ראיית הנו"ב אידחי דשפיר יש לומר, דכותב בגופין שלהם לא הוה כ"א דרבנן ואפ"ה פשיטא ליה להש"ס שאין שבות הזה נדחה מפני שום מצוה כיון דישראל הוא העושה את המלאכה ואין להקשות מההיא דצנור שעלו בו קשקשים ממעכן ברגליו הרי דשרו שבות גם על ידי ישראל בעצמו כשעושה אותו שלא כדרכו דיש לומר דמשום פסידא שרינן יותר דכיון דאדם בהול על ממונו אי לא שרית ליה איסורא זוטא בזה דכלאחר יד יבוא לעשות איסורא רבה על ידי עצמו אבל משום מצוה דלא שייך האי טעמא לא שרינן שום שבות כשישראל עושה בעצמו וכעין זה תירץ בהגהות מרדכי הובא במג"א לסי' ש"ז סק"ז) עיי"ש ויותר נ"ל להוכיח מכאן דאפילו שבות דשבות נמי אסור לישראל לעשותם בעצמו דלשיטת האור זרוע דבכתב של גלחות אינו כ"א שבות א"כ מאי פריך בשבת ס"ד הא אפשר לכתוב בכתב גלחות ושלא כדרכו דהיינו בשמאל דהוה שבות דשבות אע"כ דאפילו בכה"ג נמי אסור על ידי ישראל במקום מצוה ועיין במג"א שם שמסיק דשבות שלא כדרכו שרי גם על ידי ישראל במקום פסידא וצריך לומר דמקום פסידא שאני ממקום מצוה וכמו שכתבתי בכדי דלא יבוא למיעבד איסורא רבה וכנ"ל ודוקא במקום פסידא התיר המג"א ודו"ק, ואמנם אפשר שיש לדחות ולומר דהא דכותב בשמאל פטור היינו כשעי"ז יש שינוי בעצם הכתיבה דהכתיבה אינו יפה כל כך אבל אם הוא אומן לכתוב בשמאל כתיבה יפה כחו בימין יש לומר דחייב שפיר מדאורייתא דדמיא למי ששולט בשתי ידיו בשוה דחיובו הוה מדאורייתא ולפי"ז נדחה ראייתי דשפיר יש לומר דשבות דשבות שרי אפילו על ידי ישראל ואפ"ה פריך בפשיטות בשבת ס"ד דלא אפשר לכתוב על ידי שינוי בשמאל דאם יכתוב כתיבה שאינה יפה לא יניחו בעלי השלטון דכל דבר הנעשה בערכאות יקפידו על הכתיבה שתהיה יפה וכתיבה יפה סוף סוף הוה דאורייתא אבל באמת היכי שכותב בשמאל כתיבה שאינה יפה כתב גלחות איה"נ דמותר גם על ידי ישראל לצורך מצוה ועיין בספרי האחרונים שנסתפקו אם מותר לכתוב דיפעשע בשבת להודיע לצדיק וחכם שיבקש רחמים עבור חולה ולמה שכתבתי אם כותב בשמאל כתיבה שאינה יפה אפשר דמותר כיון דהוה שבות דשבות ומותר אפילו על ידי ישראל במקום חולי וצ"ע. סליק פירקא החובל פרק שמיני (דף פ"ג ע"ב) בגמרא התורה אמרה משפט אחד יהיה לכם משפט השוה לכולכם בספר ים התלמוד רצה ליישב בזה דברי הב"י בשו"ע (חו"מ סי' ל"ג) שכתב דטריפה פסול להעיד אפילו בדיני ממונות ורבים תמהו בזה מה פסול שייך בטרפה להעיד על דיני ממונות הא תינח בדיני נפשות פסול הוא מטעם דאינו בזוממי זוממין משום דגברא קטילא בעי למיקטל אבל בדיני ממונות מה פסול שייך בזה וכתב לתרץ משום דבעינן משפט שוה לדיני נפשות כמה שאמרו כאן אלא שאח"כ דחה זה והקשה על הב"י דאיך אפשר לומר דטרפה יהיה פסול בדיני ממונות דא"כ היכי משכחת כלל להוציא ממון עפ"י עדים ניחוש דילמא טרפה הם וכמו דמוכיח הש"ס דאזלינן בתר רובא וא"כ בדיני ממונות דלא אזלינן בתר רובא קשה ניחוש דילמא טרפה הם עיי"ש ובהגהות מפרשי הים שם תירצו זאת עפ"י מה שכתב הישועות יעקב בכמה הקומות לחלק דאף במקום דלא אזלינן בתר רובא מ"מ ברוב שכבר הוחזק לענין שאר דברים אז אפילו היכי שנולד לנו הספק במקום דלא אזלינן בתר רובא מהני ג"כ רוב זה משום דנתחשב ונתחזק אתנו לודאי וכעין מה שכתב הרמב"ם (פט"ז מהלכות סנהדרין) דאם עד אחד אמר על חתיכה שהיא אסורה ואח"ז אכל אותה אדם לוקין על ידו כיון שכבר הוחזק וא"כ ה"נ כיון דרוב זה שאינם טרפה כבר הוחזק לענין שאר דברים מהני נמי אפילו לענין ממון עיי"ש ואין דמיונו עולה יפה דע"כ לא כתב הרמב"ם דכיון שכבר הוחזק מהני היינו דוקא בחתיכה וכדומה שאי אפשר להשתנות שהשתא תהיה חלב ואח"כ תתהפך זו החתיכה גופא להיות שומן דאם אך חתיכה זו חלב היא בהכרח שלעולם תהיה כן ומשו"ה כיון שכבר החזקנו אותה ע"י עד אחד שחלב היא ובעת מעשה היה מהני עד אחד בהכרח שתשאר כן לעולם לא כן בטרפה שכל רגע עתיד ואפשר הוא להיותו נטרף א"כ מה מועיל שהוחזק לנו שקודם לא היה טרפה הא אכתי יש לומר שמא השתא הוא דנטרף ורק כעת צריכין אנו להחזיקו מחדש שגם עכשיו אינו טרפה מחמת הרוב וא"כ בממון דלא מהני רוב אי אפשר להחזיקו ונשאר קושית המחבר וזה ברור, ובעיקר דברי הב"י והמרדכי בטעם דטרפה פסול להעיד בדיני ממונות עיין מה שכתבנו בחידושינו לעיל (דף ע"ה ע"ב) טעם נכון:

תוכן העניינים

בית אהרן (בק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה