אור ברסלב
בית אהרן (בק) בבא קמא › דף עג.

בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין

בבא קמא · דף עג.

דף עב:

בגמרא א"נ דפסלינהו בגזלנותא הש"ך חו"מ (סי' מ"ו ס"ק ק"ב) הקשה מכאן על שיטת הרא"ש בפ"ב דכתובות דאם באו עדים לפסול לעדים החתומים על השטר אפילו אם אמרו שעדיין פסולים הם אפ"ה השטר כשר ודלא כתוספת שם (דף י"ח) דדוקא אם אומרים שהיו פסולים ועתה כשרים והובא דעתו בחו"מ שם סעיף ל"ז והא הכא דאמרינן דנ"מ משום פסידא דלקוחות הרי להדיא דהיכי דפסלי להו בגזלנותא נפסל השטר אפילו למפרע אפילו קודם שהעיד עליו נעשה גזלן לאביי דסבירא ליה למפרע הוא נפסל וקיי"ל כוותיה עיי"ש, והנה בספר הפלאה מתרץ לקושית הש"ך דאפילו לדעת הרא"ש עכ"פ תרי ותרי הוה וא"כ בקרקע מוקמינן בחזקת בעלים הראשונים ומשו"ה ניחא הך דסוגיין דבאמת השטר אינו מועיל כאן כיון דהוה תרי ותרי אוקי את הקרקע בחזקה בעלים הראשונים ומה שכתב הרא"ש דהשטר כשר היינו בשטר של ממון עיי"ש אלא שאח"כ דחה זה הוא עצמו שאי אפשר לומר כן לפי מה שכתבו התוספת דלמאי דקיי"ל בשתי כתי עדים המכחישות זו את זו דכל אחת באה בפני עצמה ומעידה משום דמוקמינן להו אחזקת כשרות מיירי התם בכתובות דוקא כשאומרים שהיו קרובים משנולדו דליכא לאוקמי אחזקה א"כ בהך דסוגיין דמיירי דפסלינהו בגזלנותא שאפשר לאוקמינהו אחזקה ממילא מתכשרים השטרות בכה"ג ולא יפסידו הלקוחות משום חזקת כשרות דעדים עיי"ש, ובמחילה מכבוד תורתו ערבוב דברים קא חזינא בדבריו דמה שכתבו התוספת בכתובות דהתם מיירי דוקא בקרובים משנולדו אינו כ"א לשיטתם דאינם אומרים שעדיין פסולים הם ולכן אם לא היו פסולים משנולדו שפיר הוה שייך למוקמי להו אחזקה אבל לשיטת הרא"ש דמעידים שהם פסולים גם עתה אין צריך לכל זה דבלא"ה לא שייך כלל חזקת כשרות כיון דהעדים ודאי פסולים דאחרונים נאמנים לפסול את גופו של עדים ודוקא על השטר הוא דאיכא תרי ותרי וגבי שטר לא שייך חזקה דבשלמא גבי שתי כתי עדים המכחישות איכא חזקת כשרות אבל התם לא שייך חזקת כשרות כיון דעדים פסולים ודאי ואין הספק אלא בשטר וכן כתב הקצוה"ח להדיא שם סקכ"א ולפי"ז שפיר בהך דהכא דפסלינהו בגזלנותא לא שייך בהו חזקת כשרות כיון דעדים פסולים הם ואין הספק אלא בשטר ובשטר ליכא חזקה ולכן אפי' לשיטת הרא"ש אין מועיל חזקה וק"ל. בתוד"ה שהעידו בבת אחת וכו' וקשה לר"י דמה מרוויח הקונטרס בהזמת טביחה תחלה וכו' עיי"ש ונ"ל ליישב דהנה אע"ג שזה ודאי דכמו בהוזמו על הגניבה בטלה עדות של טביחה כן בהוזמו עדי טביחה בטל עדות הגניבה אופן הביטול לא דמי זה לזה דבהזמת הגניבה איתבטיל הטביחה על ידי הכחשה והוכחשו עדות הטביחה דאם אין גניבה אין טביחה אכן בהזמת הטביחה אין שום הכחשה על הגניבה דיוכל להיות שהגניבה אמת אלא דאיתבטל עדותם מטעם פסול דכיון דתוך כדי דיבור איפסלו לא מהימנינן להו תו על הגניבה ג"כ והנה הא דאמרינן דהכחשה לאו תחלת הזמה ולא נוכל שוב להזימם אין הטעם משום דנתבטל עדותם ובלא"ה לא מפקינן ממון על ידי עדותם להכי אין יכולים לקבל הזמה דמאי איכפת אם עכשיו נתבטל אנן אשעת עדותם קא חזינן דאם בעת מעשה היו יכולים לחייב שפיר נוכל לדון בהו דין הזמה אלא עיקר הטעם דהכחשה לאו תחלת הזמה היינו משום דכיון שהיה הכחשה וכבר נתבטלו על ידי הכחשה שעל הכחשה ליכא הזמה דלעדים נוכל לעשותם שקרנים על ידי שני דברים היינו על ידי הכחשה ועל ידי הזמה ובהכחשה פטרה התורה מכאשר זמם וכיון דכבר הוכחשו ונעשו עדי שקר על ידי פטור מקנס דכאשר זמם וכבר איפטרו היאך אפשר אח"כ לקבל הזמה ולעשותן לעדי שקר דהא כבר נעשו שקרנים ונפטרו וכל זה היכי דהביטול היה על ידי הכחשה משא"כ היכי דהביטול היה על ידי פסול שנתוודע לנו דבהגדת עדות זה נפסלו שפיר נוכל לקבל עליהם הזמה ולעשותם לעדי שקר דעד עתה לא דיינינן להו לעדי שקר אלא דלא מהימנינן להו ועתה על ידי ההזמה נעשה אותם לעדי שקר ודוקא אם נודע לנו עליהם פסול גניבה או גזילה שבעת הגדת העדות היו פסולים ולא היה עליהם שם עדים כלל ליכא לקבל עליהם הזמה משא"כ אם בעת ההגדה כשרים היו אלא שעל ידי הגדה הזאת נפסלו אפשר לקבל עלייהו הזמה כללו של דבר דעת רש"י יהיה דהזמה אי אפשר לקבל כ"א היכי דנודע עלייהו פסול שהיה קודם ההגדה מטעם דאין עליהם שם עדים או בנתבטל העדות על ידי הכחשה כיון דכבר הוכחשו על ידי דבר הפוטר אותם מהזמה אי אפשר לחייבם שוב משא"כ היכי דבעת מעשה כשרים היו ובהגדתן נפסלו אפילו אם נתוודע פסולייהו קודם הזמה מצינן לקבל עליהם הזמה דשם עדים היה עליהם וגם דבר הפוטר נמי לא היה ולהכי בהזמת הגניבה דהוכחשו על הטביחה נפטרים מטעם הכחשה משא"כ בהזמת הטביחה. נהי דאיתבטלה עדות הגניבה אכן כיון דבעת מעשה כשרים היו והכחשה נמי ליכא כאן מקבלינן הזמה ואכן התוספת סברי דטעם הכחשה לאו תחלת הזמה אין זה דוקא מטעם הכחשה רק כיון דנתבטל עדותם לא מקבלינן הזמה להכי שפיר מקשו אכן דעת רש"י יהיה דוקא הכחשה ולא פסול אחר. וראיתי בהגהות הרש"ש שנסתפק דלאביי דסובר הכחשה לאו תחלת הזמה אם יזימו להעדים בזה אחר זה אי אמרינן כיון דבעת אשר הוזם כבר בטלה עדות שתיהן ולכן אפילו הוזם אח"כ גם השני פטור עיי"ש ולפי מה שכתבתי הנה לדעת רש"י ודאי דאין מקום לספק זה דכיון דנתבטל העדות שלא על ידי הכחשה ראוים שפיר להזמה ואפילו לשיטת התוספת נמי לענ"ד אין מקום לספק הזה דהא עדות של השני לא נתבטל וראוי הוא להצטרף עם אחר א"כ מהיכי תיתי לא נקבל הזמה עליו ודו"ק. ברש"י ד"ה איתזמו להו אגניבה וכו' אלא איפסלו להו אגניבה משום פסולי עדות ע"כ ובשמ"ק תמה אמאי הוו פסולים גם משעת גניבה דהא מסקינן לעיל דבמה שהעידו תוך כדי דיבור לא שייך למפרע נפסל אפילו מן המוקדם על המאוחר וכמה שכתב רש"י גופא בד"ה והלכתא ועיין במהרש"א שישב נמי על מדוכה זאת, ולענ"ד אין בזה שום סתירה דעל ידי תוך כדי דיבור יש בזה מעלה וחסרון, המעלה הוא בזמן. שלא נחשב פסול כ"א לאחר שעבר הזמן דתוך כדי דיבור משא"כ בתוך כדי דיבור אין נפסל עדיין כיון שיש בידו לחזור ולעימת זה יש נמי חסרון דאם עבר הזמן ולא חזר הרי בטל עדותו וכיון שכל הדברים שדיבר בתוך כדי דיבור נחשב כדיבור אחד נתבטלו כל הדיבורים שדיבר בעת ההיא ומעתה אין כאן ריח קושיא דלעיל דדיינינן מאימתי נפסל ואם נוכל לחשבו על עדות הטביחה כפסול מכבר שלא יהא נחשב כעד לענין שיהא ראוי להזמה בזה שפיר אמרינן דעדיין לא נפסל כיון דהטביחה היתה בתוך כדי דיבור של הגניבה ורק אחר כדי דיבור נפסל משא"כ הכא דדיינינן לענין גוף העדות שהעידו אם יש לחייב על זה בזה אמרינן דבטל כל העדות שהעיד בתוך כדי דיבור דהכל כדיבור אחד נחשב ואם נתבטל מקצת נתבטל כולו וזה ברור ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אהרן (בק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה