בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין
בבא קמא · דף עב:
בתוד"ה דאי ס"ד וכו' ומיהו יש לומר דתקרובת עכו"ם אפילו לא אסורה אלא מדרבנן חשיב שפיר לאו דמאריה כיון דאסרו חכמים בכל הנאות וכו' וצריך ביאור דסוף סוף כיון דאיסור הנאה אינו אלא מדרבנן ומדאורייתא אינו אסור בהנאה אמאי הוה לאו דמאריה הא מדאורייתא דמאריה הוא ומאי שנא לענין שחיטה שאינה ראויה דאמרינן לעיל דאי מדרבנן לא איקרי שחיטה שאינה ראויה אע"ג דרבנן אסרוה כיון דמדאורייתא שחיטה ראויה הוה לא משגחינן אאיסורא דרבנן ואמנם הביאור כן הוא דבענין מה שהקפידה התורה דלא לחייב ד' וה' היכי דשחיט לאו דמאריה הטעם פשוט דבעינן שיפסיד למאריה ואז מחויב על זה משא"כ היכי דלא הוה דמאריה בשעת הטביחה לא הפסידו בזה וליכא על מה לחייבו ולכן מאיזה טעם שיהיה כיון דעכ"פ אין למאריה חלק בזה לא שייך לחייבו ונהי דמדאורייתא מיקרי דמאריה כיון דחכמים הפקיעו חלקו ואסרוהו בהנאה שעל זה יש להם רשות הרי מעתה אינו שלו ולא חייב אבל מה שהקפידה התורה שיהיה שחיטה ראויה לאכילה אם הקפידה היתה שיאכלנה דוקא אז באמת היתה אפילו אם מחמת איסור דרבנן מונע מלאכלה ג"כ לא חייב ואפילו אם עומד ארי ואין מניח לאוכלה נמי לא היה חייב כיון דבעינן שיאכלנה וסוף סוף לא יוכל לאכלה אבל באמת לא הקפידה התורה שיאכלנה דוקא ורק שיהיה היתר אכילה אע"ג דלא יאכלנה והיתר אכילה שפיר מקרי כיון דמדאורייתא מותרת וזה ברור ובתשובה הארכתי ועמ"ש לעיל דע"א. ברש"י ד"ה והאחרונים משלמים ג' לשור וכגון שהוזמו האחרונים תחלה דאי עדי גניבה הוזמו תחלה בטלה לה עדות טביחה דילמא בעלים מכרוהו עכ"ל והנה לעיל (דף ע' ע"ב) על מה שאמרו בגמרא שאם אין גניבה חין טביחה כתב רש"י דילמא שלו הוא וא"כ למה שינה כאן לכתוב טעם אחר דשמא בעלים מכרוהו ויש לומר דהכא דמיירי שמתחלה היו עדי גניבה רק שאח"כ הוזמו והנה אי אפשר היה מתחלה לקבל עדים על גניבה אם לא כשיעידו הם בעצמם או שנדע מפי אחרים שהשור הזה היה של פלוני הבעלים דאם לא העידו שהיה של פלוני מכבר אף אם ראוהו שלוקח השור מביתו לא יוכלון להעיד שגנב הוא דשמא שלו הוא נוטל ובע"כ שהעידו הם שידענו שהוא של פלוני וזה גנבו ועתה כשהוזמו לא הוזמו אלא שהם לא ראו הגניבה אבל על זה לא הוכחשו שהשור אינו של פלוני וכ"ש כשזה נדע מעדים אחרים שהוא של פלוני וכיון שבע"כ זה נדע שהשור היה של פלוני הבעלים לא שייך לומר דילמא שלו הוא של הגנב כיון שנדע שהיה של פלוני אע"כ דנאמר דילמא בעלים מכרוהו אבל לעיל דמיירי התם שאם אין עדי גניבה כלל שמעולם לא קבלנו עדות על גניבה איה"נ דנאמר דילמא שלו הוא מעולם וא"ש שינוי לשון שברש"י ודו"ק. ברש"י ד"ה בטלה כל העדות וכו' ואפילו חזרו והוזמו אח"כ אין משלמין שהרי בטלה עדותן כבר והוכחשו דכיון דלא גנב לא טבח ואהכי לא מחייב וכו' ותמיה לי טובא על מה שכתב רש"י דעדי טביחה הוכחשו בהזמת עדי גניבה הא יש לומר דבעלים מכרוהו ואין כאן שום הכחשה וכמה שכתב רש"י גופא בדיבור דלעיל ועפ"י דוחק יש לומר דבאמת אין סברא שנאמר מעצמינו שהבעלים מכרוהו דמהיכי תיתי שנימא הכי ועלינו לומר דבודאי כיון דהבעה"ב היה לו השור מכבר היה לו גם עתה ורק כיון כיון שהעדים אומרים כן עכ"פ שידעון שזה השור אשר היה לפלוני טבחו עתה ואז אם לא נאמר שהבעלים מכרוהו יוכחשו על ידי זה העדים המעידין שראוהו שטבחו ולהכחיש העדים עי"ז לא נוכל ובע"כ נאמר שמסתמא הבעלים מכרוהו בכדי שלא יוכחשו העדים וכל זה הוא כשלא הוזמו העדי טביחה א"כ כיון שנדע שבאמת טבחו לשור של פלוני וא"כ מהיכן לקחו ובפ"כ שנאמר כי הבעלים מכרוהו משא"כ היכי שהעדי טביחה הוזמו אח"כ ובאמת לא ראו כלל שטבח שור של פלוני אז בודאי שנימא כיון דעדי גניבה הוזמו ולא גנב כלל ודאי שלא טבח אותו ג"כ כי מהיכן יקח אותו לטבוח ומעצמו לא נימא שהבעלים מכרוהו כי מהיכי תיתי נימא כן מעצמינו ולפי"ז אתי שפיר דברי רש"י דבדיבור דלעיל דמיירי דעדי גניבה הוזמו תחלה ועדי טביחה לא הוזמו עדיין ודאי שאין ראיה מהזמת הגניבה להכחיש הטביחה דכיון שעדים מעידים שראוהו שטבחו בע"כ שנאמר שהבעלים מכרוהו אכן כשהוזמו אח"כ עדי טביחה כדמיירי רש"י הכא אז הוי מעיקרא מהזמת הגניבה גם הכחשה לטביחה דזה לא נאמר שמכרו וכיון שלא מכרו א"כ ודאי שלא טבחו נמי ודו"ק. והנה הנמוק"י כתב על דיבור רש"י דלעיל וז"ל מדפירש רש"י הכי שמעינן דסבירא ליה לרש"י דהכחשה לאו תחלת הזמה היא ומשו"ה לא מוקמינן דאיתזום אגניבה תחלה דאי הוה תחלת הזמה אע"ג דכי איתזום עדי גניבה עדי טביחה נמי איכחוש וכו' עיי"ש ולא זכיתי לעמוד על דעתו דהא רש"י כתב שם להדיא הטעם משום דהבעלים מכרוהו ואין כאן שום הכחשה לגבי טביחה ומה ענין זה להכחשה תחלת הזמה כיון דלא הוכחשו כלל ואמנם אפשר להוכיח כהנמוק"י מדיבור זה של רש"י דפירש להדיא שהזמת הגנבה הוה הכחשה לגבי טביחה ואפ"ה לא מחייב הרי דסובר דהכחשה לאו תחלת הזמה הוא ודו"ק היטב בזה. בתוד"ה אין לך בו וכו' ועוד דלא עדיף מיגו מעדים שאם היו עדים מסייעים לאלו לא היה להם כח להכחיש את אלו דהא תרי כמאה וכ"ש מיגו וכו' ולענ"ד אינו דומה מעלת המיגו לעדים דכשיש עוד עדים לא הועדף בזה נאמנות של העדים הראשונים אלא שרק מספר העדים נתרבו וזה אין חשוב למעלה כיון דתרי נמי הוה כמאה ואין נ"מ אם יבואו שני עדים או יותר משא"כ על ידי המיגו הועדף ונתאלם כח הנאמנות של העדים הללו שהם יש להם המיגו והאחרונים אין להם המיגו וק"ל: