בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין
בבא קמא · דף סו:
בגמרא אילימא לפני יאוש למה קרא פשיטא וראיתי בספר ים התלמוד שהקשה דילמא מיירי לפני יאוש ואפ"ה שפיר איצטריך קרא דקרבנו משום דבשעת שחיטת הקרבן הוא קונה אותו בשינוי מעשה כמבואר לקמן (דף ס"ח) דטביחה הוה שינוי מעשה וא"כ ס"ד דקנה אותו בשינוי מעשה ויהיה מרוצה לקרבן קמ"ל קרא דקרבנו דפסול עיי"ש, ולא אבין קושיתו דהא השינוי הוא בא לאחר הטביחה ומהא דלקמן גופא ממקום שהביא מוכח דבשעת טביחה עוד לא קני ורק אחר הטביחה הוא דקני מדמחייב הגנב שטבח בדו"ה ואי נימא דמתחלת השחיטה קני א"כ אידך כי טבח שלו הוא ולאו דמאריה קא טבח וחיוב דדו"ה לא בא כ"א בגמר טביחה דוטבחו כולו בעינן וכמש"כ לקמן (דף נ"ה ע"ב) דפריך שם לעולא מההיא דגנב והקדיש ואח"כ טבח משלם וכו' ותני עלה בחוץ ענוש כרת ואי אמרת יאוש לא קני כרת מאי עבידתיה עיי"ש ואי נימא דקני בשינוי דטביחה מאי פריך דילמא לעולם יאוש לחוד לא קני ואפ"ה ענוש כרת משום דאיכא שינוי מעשה דטביחה אלא ודאי דהשינוי מעשה בא לבסוף ובשעת טביחה לא קני עוד וכיון שכן ממילא לא חל ההקדש וכי קא שחיט לאו קרבן שחיט אלא חולין ופשיטא דלא עלה לרצון ולא צריך קרא דקרבנו על זה ואפילו אם היינו אומרים דהשינוי בא מיד כי קא שחיט פורתא ועשה אותה נבילה הרי זהו השינוי אפ"ה לענין קרבן הכא פשיטא דלא מהני דהא קודם ששחט ההוא פורתא ודאי דחולין היתה ומיד כששחט פורתא בעזרה אסרה כדין חולין שנשחטו בעזרה וכמבואר לקמן ע"ב כי שחיט בה פורתא אסרה ופשיטא דלרצון אינו עולה וכן מה שהקשה עוד על מה שכתבו האחרונים בישוב שיטתו של הרמב"ם דסובר דכל הספיקות שריא מן התורה והקשו עליו מכמה מקומות ותירצו דהיכא דכתבה התורה את האיסור בפירוש אמרינן דודאי אסרה תורה ולא ספק משא"כ היכא דכתיב ההיתר בפירוש אמרינן דדוקא היתר ודאי התירה תורה ולא ספק ומשום הכי ספק גזל נמי מותר ולא אמרינן בכל ספק ממונא דהא הוה ספק איסור גזל ולמה לא יכפוהו הב"ד על זה כמו בכל ספק איסור וכקושית מוהר"י בסאן אלא דמשום דהתורה כתבה בגזל את האיסור בפירוש לא תגזול אמרינן דודאי גזל אסרה ולא ספק גזל ולכך ספק גזל מותר ולפי"ז קשה בהך דסוגיין דילמא אתי קרא דקרבנו בכה"ג דאי לא הוה כתיב קרא דקרבנו א"כ היה ספק גזל כשר להקרבה כיון דספק גזל מותר ושלו הוא דמיקרי לכך כתבה התורה קרבנו בפירוש להורות דבעינן שיהיה קרבנו ודאי ולא ספק ובספק אסור עיי"ש שהתפאר מאוד בקושיא זאת ולענ"ד דלא קשה מידי דכמו דמקרבנו ידעינן קרבנו ודאי ולא ספק ה"נ מכי יקדיש איש ביתו דרשינן נמי הכי ביתו ודאי הוא דמצי להקדיש ולא ספק ובספק גזל אין יכול להקדיש וא"כ שפיר מקשה הש"ס אי לפני יאוש למה לי קרא דקרבנו והא מקרא דביתו ידעינן דספק גזל אין יכול להקדיש כלל ובודאי שאיננו עולה לרצון ודו"ק: