אור ברסלב
בית אהרן (בק) בבא קמא › דף סד:

בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין

בבא קמא · דף סד:

דף סג.

בתוד"ה למעוטי דבר שאין מסוים אית דגריס לאתויי וכו' והנה בגירסא דלאתויי גופא איכא נמי שני שיטות וגרסאות חלוקות רש"י גרס לאתוי דבר המסוים וכלומר אבל דבר שאין מסוים לא ולפי"ז בעצם הדין אין נ"מ בין גירסא דלמעוטי דבר שאין מסוים ובין גרסת רש"י לאתויי דבר המסוים דבשניהם אין חייב בכפל דבר שאין מסוים דממעטינן זה מקרא וכמו דממעטינן לעיל בסוגיא דבר שאין מסוים מקרא דשלמה ה"נ ממעטינן הכא מקרא דחמור ואע"ג דלעיל קאמר למעוטי והכא לאתויי הכוונה אחת דלאתויי דקאמר הכא היינו דוקא לדבר המסוים ומכלל דדבר שאין מסוים ממעטינן ואמנם הר"ח גרים לאתויי דבר שאין מסוים וגירסה זו אמנם צריכה ביאור דמאי שנא לעיל ממעטינן מקרא דשלמה והכא מרבינן והן אמנם דהרא"ש בפ"ק דקדושין כתב דהאי לאתויי פירושו למעוטי הוא וממעטינן דבר שאין מסוים אבל הר"ח כתב להדיא דמרבינן הכא דחייב אפילו על דבר שאין מסוים ובישוב הקושיא דמאי שנא מההיא דלעיל דממעטינן זה מקרא דשלמה כתב לתרץ דהחילוק הוא משום דקרא דשלמה כתוב בטוען טענת גנב ובההיא הוא דממעטינן אבל קרא דהמצא תמצא דמיירי בגנב עצמו ובו מרבינן לחייב כפל אפילו בדבר שאין מסוים ומה שקיצר הר"ח בטעם החילוק שביניהם האריך לבאר הר"י אבן מיג"ש והוא שהפסוק דשלמה דרשינן בריבוי ומיעוט ולא בכלל ופרט כמבואר לעיל דכל ריבויא הוא וידוע שהריבוי כולל לרבות יותר ואפילו דבר שאינו כעין הפרט וממילא שאפילו בלא קרא דשלמה הוי מרבינן אפילו דדבר שאין מסוים ובע"כ דבא קרא דשלמה למעט ומיעט דבר שאין מסוים דאילו לרבות אין צריך קרא והפסוק הזה הנאמר בגנב עצמו דרשינן אותו בכלל ופרט כמבואר בסוגיין שדי שור בין המצא וכו' והרי דהמצא תמצא כללות הם וכל דבר שדרשינן בכלל ופרט אין מרבין אלא כעין הפרט ואחרי שהפרט דבר מסוים הלא בע"כ דדרשינן כעין הפרט דדוקא דבר המסוים חייב וממילא דפרט דחמור שמצאנו אותו לפרט מיותר אתי לרבות דבר שאין מסוים דאילו למעט אין צריך קרא ועוד סברא אחרת יש לחלק בין טוען טענת גנב לגנב עצמו דלענין שבועה הלא דבר פשוט דלא משבעינן כ"א על דבר המסוים כמ"ש אין נשבעין אלא על דבר שבמשקל ושבמנין וכו' והנה טוען טענת גנב שאין חייב בכפל כ"א לאחר השבועה ולכן כיון שעל דבר שאין מסוים אין משביעין ממילא שפטור נמי מכפל אבל גנב עצמו שחייב בלא שביעה נמי וא"כ כי הוה דבר שאין מסוים מאי הוה דלענין כפל גופא אין סברא לחלק בין דבר המסוים לדבר שאין מסוים ורק לענין השבועה הוי החילוק ובגנב עצמו שאין צריך שבועה חייב נמי אפילו בדבר שאין מסיים נמי אלו תוכן דבריו הובא בשמ"ק עיי"ש, והראב"ד הוסיף עוד דאפילו טוען טענת גנב חייב נמי בכפל על דבר שאין מסוים והא דממעטינן מקרא דשלמה לפטור בדבר שאין מסוים היינו דוקא לענין שבועה דמודה מקצת דהתם כתובה אשר יאמר כי הוא זה וכו' אבל בשבועה דשומרים חייב נמי אפילו בדבר שאין מסוים וממילא שאפילו טוען טענת גנב דצריך שבועה חייב נמי על דבר שאין מסוים, הארכתי להביא ולבאר בזה דיעות הראשונים בכדי ליישב דעת הרמב"ם מקושית היש"ש דזה לשון הרמב"ם (פ"ב מהלכות גניבה הלכה ב') וכן הגונב עבדים ושטרות וקרקעות אינו משלם תשלומי כפל שלא חייבה התורה הכפל אלא במטלטלין שגופן ממון וכו' אבל העבדים הוקשו לקרקעות וכו' עכ"ל והיש"ש הרעיש ע"ז למה השמיט הרמב"ם דבר שאינו מסוים דפטור נמי מכפל כמסקנת הש"ס וגם במה שמסיים הרמב"ם דעבדים ילפינן מדהוקשי לקרקעית הקשה הלחם משנה דהא לעיל בריש פירקין אמר השתא דאמרת כל ריבויא היא כל הני פרטי למה לי חד למעוטי קרקעות וחד למעוטי עבדים ומשמע דלא נפיק ליה מהקישיא דעבדים לקרקעות אלא צריך מיעוטא אחרינא לעבדים עיי"ש ואיני רואה בזה שום קושיא דהא הרמב"ם הכא מיירי בגנב עצמי ובדין דגנב עצמו איה"נ דלא ממעטינן לדבר שאינו מסוים דדוקא בטוען טענת גנב היא דממעטינן וכמו שהבאתי בשם כל גדולי הראשונים וגם זה אין להקשות דהא בפ"ד שם כשכותב הדינים דטוען טוענת גנב לא זכר נמי דפטור על דבר שאין מסוים דהא גם עבדים ושטרות וקרקעות נמי לא חשיב התם ובודאי דדעתו הוא מדהביא בהלכות טוען א כל אלו אין מחויב שבועה ממילא ידעינן דפטור מן הכפל דהא כפל בטוען טענת גנב ליכא כ"א בשבועה, וא"כ גם דבר שאין מסוים לא הוצרך להזכיר לענין פטור כפל כיון דזכר דאין נשבעין עליהם ממילא ידעינן דאין חייב בכפל ועוד דאפשר שסובר כשיטת הראב"ד דגם בטוען טענת גנב חייב בכפל בדבר שאין מסוים ומשום דלא אימעיטו לעיל כ"א משבועה דמודה במקצת ולא משבועת השומרים, וגם קושית הלחם משנה הנ"ל דהא בש"ס איצטריך מיעוט מיוחד לעבדים ולא יליף מהיקישא נמי לא קשה מידי דהא התוספת לעיל (דף ס"ג ע"א) בד"ה עבדים הקשו באמת למה איצטריך מיעוט לעבדים והא בריש פירקין גופא ילפינן עבדים מהיקישא ותירצו דדוקא לס"ד דילפינן מכלל ופרט לא איצטריך מיעוט מיוחד אבל הכא דכתיב כל ריבויא הוא ואי לאו דכתיב מיעוט מיוחד לעבדים לא היה ממעטינן מהיקישא עיי"ש, והרי מתבאר להדיא כשנלמוד מכלל ופרט ילפינן לעבדים מהיקישא וא"כ דמיירי הכא בגנב עצמו ובגנב עצמו הוה הלימוד מכלל ופרט וכמה שהבאתי בשם הר"י מיג"ש דדוקא בטוען טענת גנב הוא דילפינן על ידי ריבוי ומיעוט אבל בגנב עצמו הוה הלימוד מכלל ופרט ושפיר דייק הרמב"ם לכתוב דעבדים ילפינן מהיקישא דכן מפורש בסוגיא דריש פירקין דלמאי דילפינן מכלל ופרט ממעטינן עבדים מהיקישא וזה ברור:

תוכן העניינים

בית אהרן (בק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה