בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין
בבא קמא · דף נח.
בתוד"ה א"נ וכו' ומסתברא דהוה"ד איניש דעלמא שאינו שומר וכו' ואין סברא לחלק בין רועה שמוטל עליו להתעסק ולשמור וכו' נראה בעיני בכוונתם דלכאורה מההיא דרועה לא קשה משום דאפשר לחלק דבאיניש דעלמא שאינו מוטל עליו השמירה כשבא להציל מציל מדין השבת אבידה ולכן בכה"ג הוה ליה דין דמבריח ארי אבל ברועה שאינו עושה מרצון נפשו משום השבת אבידה אלא מדין שמירה שנעשה שלוחו של בעל הבית וכדין שליח שנוטל מה שהוציא ובאמת היה מקום להוכיח כחילוק הזה דבלא"ה קשה מאי שנא הכא לגבי רועה דחוזר ונוטל מבעל הבית כל מה שהוציא ואילו לגבי מושיב אבידה אמרינן דאינו נותן לו שכרו כ"א כפועל בטל ובשמ"ק לב"מ הביא קושיא הזאת בשם הריטב"א עיי"ש ובע"כ לחלק דגבי רועה שאני שאינו עושה זאת מדין השבת ואבידה אלא משום שהוא שלוחו של בעל הבית להציל מהפסד ולכן נוטל כל מה שהוציא וא"כ גם לענין הדין דמבריח ארי נימא הכי דרועה כיון שהוא שומר אינו מבריח ארי אלא יש לו דין שליח של בעל הבית לזה כתבו התוספת דאין סברא לחלק בין רועה לאיניש דעלמא ומכח קושית הריטב"א אין להוכיח כלום דבאמת גם במשיב אבידה נוטל מה שהפסיד ומה שאינו נוטל כ"א כפועל בטל היינו משום דכיון שהוא עסוק במלאכה כבידה ואמדינן דעתו שמסתמא ניחא לו במנוחה ממלאכתו הכבידה וליקח פחות אבל ברועה שאין מבטל ממלאכה כבידה שפיר נוטל כל מה שהפסיד ועיין בסמ"ע (סי' רס"ד סק"ח) כן נ"ל דעת התוספת ולא כמה שכתב הריטב"א בשם התוספת שמחלקים בין רועה למשיב אבידה וק"ל. בגמרא היכי נפל והנה בעל פנים מאירות הקשה בחידושיו דמאי פריך היכי נפל הא רש"י פירש במתניתין נפלה לגינה באונס מגג בעלה הסמוך לגינת חבירו או שהיתה רשות הרבים גבוה מן הגינה ונפלה א"כ מאי פריך היכי נפיל דילמא מיירי בכה"ג ואיני מבין מאי קאמר מר דאיהו גברא רבה הא רש"י לא פירש כ"א לשון הנפילה דלשון נפלה משמע ממקום גבוה למקום נמוך ועוד דבע"כ דנפלה ממקום גבוה מיירי מדמוקי לה בנחבטה ועל ידי החבט שקעתה להתבואה בקרקע ואי לאו דהיה חזק הנפילה מכח שנפלה ממקום גבוה לא היתה שוקעתן בקרקע ולזה פירש דמיירי כשרשות הרבים גבוה מן הגינה או שנפלה מן הגג אבל הכא פריך הש"ס היכי היה אופן הנפילה אם על ידי פשיעה או אפילו באונס משום דפשיטא ליה דאי נפלה מאליה בלא הוחלקה במימי רגליה דחשיב פשיעה ומשלמת מה שהזיקה וכמ"ש בשם השמ"ק ולזה פריך היכי נפיל דתהא הנפילה אונס ומוקי רב כהנא כשהוחלקה במימי רגליה ורבא כשדחפתה חבירתה:
ומתוך דברינו נ"ל ראיה מן הסוגיא לשיטת הראב"ד שהבאתיו לעיל שחולק על פירוש התוספת דלעיל דמיירי שאינה יכולה לירד כדרכה דא"כ אפילו נפלה משלמת מה הזיקה דתחלתו בפשיעה וסופו באונס הוא והראב"ד חולק ואומר שאעפ"י שיכולה לירד אם נפלה פטור ולא קרי לה תחלתו בפשיעה דכי יאחזנה בזנבה והובא בב"י (חו"מ סי' שצ"ד) עיי"ש דהנה לפי מה שכתבתי דזה פשיטא להש"ס דכי נפלה מאליה הוה פשיעה א"כ קשה אפילו כי דחפתה חבירתה מאי הוי נהי דהנפילה היתה באונס אכתי ליחייב מטעם דהוה תחלתו בפשיעה לענין נפלה מעצמה דכה"ג הקשו התוספת לעיל בד"ה נפלה דהוה תחלתו בפשיעה לענין ירדה כדרכה ועל קושיא הזאת תירצו התוספת דאורחא דמילתא נקיט ירדה כדרכה אבל באמת הוה"ד נפלה ובשמ"ק תירץ דמשום הכי נקיט במתניתין ירדה כדרכה דשם הפשיעה נקיט ושם הפשיעה הוא ירדה כדרכה עיי"ש ושני התירוצים הללו אינם שייכים על קושיתי דתירוץ השמ"ק ודאי לא שייך כ"א על קושית התוספת דהפשיעה הוא ירדה כדרכה אבל לפי מה שכתבתי דהפשיעה הוא נפלה בלא אונס וא"כ למה תני ירדה הא נפלה נמי חייב ותירוץ התוספת משום דאורחא נמי לא שייך דהתם כיון דלא מצי לאפלוגי אלא כשיכולה לירד כדרכה אתי שפיר דאורחא דמילתא נקיט אבל בקושיתי דלא משכחת כלל לנפלה שיהא פטור והיאך תני במתניתין נפלה פטור לא שייך תירוץ זה כלל וצריך לומר בע"כ דאמרינן דנפלה מעצמה בלא אונם חייב לאו מטעם פשיעה הוא דמה פשע בזה שהעביר הבהמות ברשות הרבים דכי אין לאדם רשות על זה להעביר בהמות ברשות הרבים אלא החיוב הוא בזה משום דכיון שנפלה שלא באונס שלא דחפוה ולא הוחלקה אלא מעצמה קפצה וכיון דמעצמה קפצה חייב לשלם על ההיזק שהזיק בהמתו כדין של ורגל ברשות הניזק וכן כתב הפרישה שם דהיינו טעמא דחייב בקפצה בלא אונס וממילא דאינו חייב כ"א בקפצה מעצמה בלא אונם אבל בנפלה באונס אין לחייבו דאי אפשר לומר בזה תחלתו בפשיעה לענין נפלה מעצמה כיון דגם בזה לא מיקרי פושע והרי הוכחנו שנפלה מעצמה לא חשיב פושע מטעם שיש רשות לכל אחד להעביר בהמותו ברשות הרבים והיינו ממש כסברת הראב"ד שטען דמה פשע והלא יש לו רשות להעביר בהמותיו ברשות הרבים וכי יאחזנה בזנבה ודלא כסברת התוספת דחשבי פושע בזה שהעבירם ברשות הרבים ואכן בסברת התוספת יש לומר דדוקא במקום שיכול לירד כדרכו הוא דסברי התוספת דהוה פושע דאין לו להעביר את בהמותיו גם ברשות הרבים במקום שיכולה לירד כדרכה לגינה של חבירו משא"כ היכי שכדרכה אינה יכולה לירד ורק שקפצה ונפלה בזה לא הוה פושע כיון דלאו כדרכה הוא לקפוץ ולא הוה ליה לאסוקי אדעתיה ולא קשה תו קושיתי מנפלה מעצמה דזה ודאי דלענין זה לא נחשב פושע ודו"ק כי זה נכון ועיין מה שכתבתי עוד בסמוך מזה. בגמרא ואפילו כל היום כולו עד שתצא ותחזור לדעת, היש"ש והתורת חיים הקשו דלמה שכתבו התוספת לעיל דהכא מיירי כשאינה יכולה לירד כדרכה וא"כ איך חזרה לשם עיי"ש שנדחקו לתרץ דמיירי שהלכה מצד אחר דרך פתחים ומתחלה היתה הגינה סגורה ולא היה אפשר לה לירד ולפי מה שכתבתי בדבור דלעיל דגם בנפלה מעצמה בלא אונס חייב נמי לשלם כל ההיזק א"כ יש לומר דבפעם השני קפצה ונפלה מעצמה וכ"ש הוא דהשתא כשנפלה בפעם ראשונה מעצמה דחייב כ"ש היכי דנפלה פעם שניה דנפילה זו ודאי פושע הוא משום דאמדה נפשה להתם וכל טצדקי דאית לה למיעבד עבדא הלכך הו"ל לאיזדהורי מינה דלא ליעברה בההוא אורחא עד שיאחז בה בכח או שינעל בפניה כראוי ודו"ק. (שם ע"ב) בתוד"ה שמין בית סאה באותה שדה וכו', וקשה דהיכן מצינו שתי שומות הללו דבקרא לא כתיב וכו', ונראה דמלשון בשדה אחר דייק רש"י דצריך לשום השדה גופא אגב שדה אחרת, דאי כפירוש התוספת דשמין הערוגה אגב אותה שדה גופא, א"כ לאו שדה אחר הוא אלא אותה שדה גופא וכזה כתב הראב"ד לפי דרכו שם וכן קושיא השניה דלמ"ד קלח בס' קלחים למה נקיט סאה במתניתין עיין במהר"ש מה שכתב בזה: