בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין
בבא קמא · דף לט:
בתוד"ה דאי אמרת מעליית אפוטרופס בסוה"ד ונראה דאפילו נאבד דבא משל היתומים שלא ישבע וכו') יש כאן שינוי הלשון ממה שאמרו בגיטין (דף נ"ב) בתוד"ה הלכה כאבא שאול דשם כתבו אבל כל כמה דלא ידעינן אם נאבד כלום אין ראוי להשביעו על דבר זה בלא טענה עיי"ש ויש נ"מ לדינא בין שינוי הלשונות דאילו למה שכתבו התם כל כמה דלא ידעינן אם נאבד משמע דדוקא כשספק אם נאבד ואלא משום דבשותפין ואריסין נשבעין גם שלא בטענה מפני התקנה ובאפוטרופס פטרוהו בכה"ג שכל השבועה אינה אלא מתקנה משום דאתי לאימנועי אבל אי מחויב שבועה דאורייתא כגון שודאי נאבד ממנו חפץ ידוע צריכים לישבע לכו"ע ואילו מלשונם שכתבו כאן דאפילו נאבד ודאי שלא ישבע הרי להדיא שאפילו משבועת התורה נמי פטרוהו לאפוטרופס, והנה זה לשון הטור (חו"מ סי' ר"צ) אין לחייבו שביעה שלא פשע כל כמה דלא ידעינן אם נאבד ליתומים דבר וכו' עכ"ל וכתב שם הפרישה ודאי אם ידוע שנגנב מידו דבר חייב לישבע שמא פשע בה עד שנגנב על ידי פשיעתו דכבר נתבאר דאפוטרופס חייב לישבע שבועת שומרים אבל היכי דלא ידעינן שנגנב מידו דבר אין להשביעו מספק וכן פסק המחבר בשו"ע שם דאם ידעינן שנאבד חייב וזהו כדברי התוספת בגיטין, ופלא גדול ששום אחד מן הפוסקים לא זכרו שהכא בסוגיין כתבו התוספת מפורש דאפילו בנאבד ודאי אין להשביעו וגם על מפרשי הש"ס אנכי תמה מאוד שלא הרגישו על שינוי הלשונות בין התוספת דהכא לתוספת דגיטין שזהו גם נ"מ גדולה לדינא, הן אמנם שמצד גודל התמיה יש לי ליישב דברי התוספת וממילא גם לדברי הפוסקים דמה שכתבו התוספת כאן היינו רק אליבא דרבנן דאבא שאול דאמרי להדיא אדם מבריח עצמו מן השבועה ולדידיה אפילו משבועת התורה נמי פטור ומשו"ה כתבו דאפילו בדידעינן ודאי שנאבד ומחויב שבועה דאורייתא כדין שומר נמי פטור אכן בגיטין כתבו אליבא דכו"ע ואפילו לאבא שאול נמי ואע"ג דאיהו סובר דאין אדם מבריח עצמו מן השבועה אפ"ה כתבו התוספת דהיינו דוקא בטענת ודאי הוא דסובר אבא שאול הכי אבל כל כמה דלא ידעינן אם נאבד סבר אבא שאול נמי דאין אדם רוצה שישביעוהו על כך בחנם וכה"ג כתב המהרש"א בגיטין דרבנן ואבא שאול לא פליגי אלא בטענת ודאי אבל בטענת שמא גם לאבא שאול אין משביעין עיי"ש, ולפי"ז מיושב דברי הטור ושו"ע דאליבא דידן דפסקינן כאבא שאול כתבו שפיר דבידעינן ודאי צריך לישבע ורק כל כמה דלא ידעינן ודאי שנאבד אין צריך לישבע אפילו לדידיה ולא זכרו מה שכתבו התוספת כאן דאפילו בידעינן ודאי נמי אין צריך לישבע משום דלא כתבו הכי כ"א לרבנן דאבא שאול ולא קיי"ל כוותייהו ואע"ג דאליבא דאמת מיושב דבריהם אבל תימה רבה על ששום אחד מן הפוסקים והמפרשים לא הרגישו כלל בסתירת דבורי התוספת הללו ולא זכרו כלל לחלק בזה ודו"ק: