בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין
בבא קמא · דף לז:
בגמרא שבת שבת ושבת אחד בשבת ושני בשבת, והנה הרמב"ם, שם כתב דהרי זה ספק אם הוא מועד לשבתות בלבד או לשלשת הימים ששנים מהן חול והמ"מ נשאר בקושיא על זה שזכר דרק לשלשת הימים הוא מועד והיה לו לומר בכל הימים שלא מצינו חילוק מיום ליום אלא משבת לחיל עיי"ש, ונ"ל ליישב עפ"י מה שכתב הנמוק"י דטעמא דאמרינן דנגח שור וחמור וגמל נעשה מועד לכל משום דילפינן ליה מהעדאה דיומי דכיון דאייעד לתלתא יומי דלא דמו אהדדי כמאן דאייעד לכולהו יומי דעלמא דמי הכא נמי כיון דאייעד לתלתא מיני כמאן דהועד לכולהו מיני דמי עיי"ש ולפי"ז הרמב"ם לשיטתו דסובר דבנגח שור חמור וגמל אינו מועד באמת כ"א לשלשת המינים וכמה שכתב המגיד משנה דמפרש דהאי מועד לכל דקאמר בש"ס הכוונה לכל הני שלשת מינים בע"כ דגם בימים סובר נמי דאינו מועד כ"א לשלשת הימים דכיון דהעדאה דמינים מימים ילפינן ואם בימים היה מועד לכל הימים גם במינים היה צריך להיות מועד לכל המינים אלא ודאי דגם בימים סובר דבאמת אינו מועד כ"א לשלשת הימים בלבד. ואפילו למה שכתבתי אני בדבור דלעיל שדוקא בהעדאה דסירוגין כיון דההעדאה אינה גמורה שבינתיים ראה מינים ולא נגח בזה הוא דסובר הרמב"ם דאינו מועד כ"א לשלשת המינים משא"כ בנגח שור חמור וגמל סובר הרמב"ם דהוי מועד לכל מינים שבעולם. וא"כ הכא שבת שבת ושבת ואחד בשבת ושני בשבת דהוו רצופין היה צריך להיות מועד לכל יומי, יש ליישב נמי עפ"י מה שכתב המהרש"א בתוד"ה שור שור דהך בבא דאינו מועד לשבת לכו"ע אינו מועד קתני וסתמא הוי מועד נמי לחול עיי"ש, ולפי"ז בע"כ צריך לומר דהך בבא מיירי שביומי דחול שבין שתי השבתות ראה ולא נגח דאל"ה אפילו בשבתות לחוד נמי הוי סתמא מועד לכל אע"כ דראה בין השבתות ולא נגח וכיון שכן א"כ גם הכא דמיא להעדאה דסירוגין דכמו דהתם כיון דחזא ולא נגח לא הוי העדאה מעליא לשוויה מועד לכל המינים דעלמא ה"נ כיון דחזא ביומי דחול ולא נגח לא הוי העדאה לכל יומי אלא לשלשת ימים שנתייעד להם, ובהכי אתי שפיר נמי מה שבבעיא דשור שור ושור חמור וגמל כתב נמי הרמב"ם דאינו מועד כ"א לשלשת המינים וכבר זכרתי בדיבור דלעיל דקשה כיון דהתם לא הוי בסירוגין ולמה לא נעשה מועד לכל המינים דאין לומר כמה שכתבו התוספת בד"ה שור דהתם מיירי נמי שראה בין השוורים למינים אחרים ולא נגח דהתוספת לא כתבו הכי כ"א לרב זביד דסובר דסתמא הוי מועד והיה קשה להו דמאי מיבעי לש"ס בזה הא אפילו בשוורים לחודא נמי הוי מועד בסתמא לכל המינים ולזה הוכרחו לפרש דמיירי שבין השוורים ראה ולא נגח, אכן לשיטת הרמב"ם דפוסק כרב פפא דסתמא לא הוי מועד אין מוכרח לזה ושפיר מיירי בסתמא כשלא ראה בינתיים למינים אחרים ולא נגחם וא"כ הוי העדאה גמורה ולמה לא נעשה מועד לכל המינים ועיין מה שכתבתי שם לתרץ ולמה שכתבתי בזה ניחא מאוד דנהי דמשום בבא זה לחוד אין הכרח לשיטת הרמב"ם דמיירי כשראה בין השוורים אפ"ה כיון דבבא דשבת שבת ושבת ואחד בשבת ושני בשבת דהתם גם לשיטת הרמב"ם מסתמא הוי מועד וכמה שכתב מהרש"א ובע"כ דבבא הזאת מיתוקמא כשראה ביומי דחול שבין השבתות ולא נגח ולכן מדהאי בבא מיתוקמא הכי גם בבא הראשונה דשור שור ושור חמור וגמל מיירי נמי בכה"ג שראה בין השוורים וכמה שכתב בשמ"ק בשם הראב"ד דודאי כל הבעיות בחדא גוונא מיתוקם וכיון שראה בינתיים ולא נגח דההעדאה לא הוי גמורה משו"ה לא נתייעד כ"א לשלשת המינים בלבד ודו"ק זילא לנו לפי"ז דבנגח שור חמור וגמל דהעדאה מעליא היה בזה גם להרמב"ם נעשה מועד לכל המינים שבעולם משא"כ בדין דסירוגין כגון נגח שור וראה חמור ולא נגח סוס ונגח וכו' או בשור שור ושור חמור וגמל ושבת שבת ושבת ואחד בשבת ושני בשבת דבכל הנהו בע"כ מיירי שבין השוורים ראה ולא נגח וההעדאה לא הוי מעליא משו"ה אין נעשה מועד כ"א לשלשת המינים ושלשת הימים אבל אם היה נגח שבת ואחד בשבת ושני בשבת ודאי דהיה מועד לכל הימים כולם רק דהכא כיון דבין השבתות ראה ולא נגח משו"ה סגי שנתייעד לשלשת הימים כן נ"ל נכון והכי מוכח מלשון הרמב"ם שבדין הראשון דנגח שור חמור וגמל לא דייק לפרש דרק לשלשת המינים הוא דאייעד כמו שזכר בכל הנהו בבי דלקמן. (דף ל"ח ע"א) בגמרא מה נפשך אי רעהו דוקא בחדושי רעק"א על משניות הקשה דמאי פריך אי רעהו דוקא בדרך ספק והא פשיטא דרעהו הוה דוקא מדמיעט הקדש לעיל עיי"ש, ובמחכ"ת נעלם ממנו שכבר קדמוהו בקושיא זאת בשמ"ק ותירץ דדוקא הקדש אינו בכלל רעהו אבל נכרי כיון דהדיוט הוא מיקרי שפיר רעהו והכי קאמר אי רעהו לאו דוקא לענין נכרי דאיתיה בכלל רעהו ומשני אמר קרא עמד וימודד כלומר לעולם נכרי איתא בכלל רעהו מיהו אתא קרא דויתר לומר דהתיר ממונם לישראל ואנכי מצאתי להדיא בתנא דבי אליהו פט"ו שאמר אליהו ליהודי אחד שמכר לנכרי כור תמרים ומדד לו בבית אפל רק את המחצה ואמר לו אליהו בני כתיב לא תעשוק את רעך רעך הרי הוא כאחיך עכ"ל הרי להדיא דנכרי הוה בכלל רעך ועיין מה שכתבתי לקמן (דף נ"ג ע"ב) בחדושינו לתוספת ד"ה איפוך עוד מזה: