אור ברסלב
בית אהרן (בק) בבא קמא › דף יב.

בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין

בבא קמא · דף יב.

דף יא:

בתוד"ה אנא מתניתא ידענא וכו' אומר ר"י דהכא לא מיירי אלא במילי דרבנן וכו' ע"כ, ובהכי ניחא לי טעמא דשמואל דאמר עבד כנעני נקנה במשיכה (קדושין דף כ"ב ע"ב), והפנ"י נתקשה הרבה דמאי טעמא דשמואל דליכא למימר משום דסובר עבדי כמקלטלי דמי דהא במתניתין דהתם קתני דנקנה בכסף כמו קרקע וממ"נ אי כקרקע דמו לא ליבעי משיכה ואי דמי כמטלטלי לא ליהני כסף עיי"ש, ואכן לפי מה שכתבו התוספת דלמילי דאורייתא עבדי כקרקע דמו דילפינן מקרא זה דוהתנחלתם ולמילי דרבנן עבדי כמטלטלי אתי שפיר דהנה חז"ל כשתיקנו משיכה למטלטלין עשו בזה שתי פעולות אחד דביטלו לקנין כסף דמדאורייתא שנית תקנו קנין חדש שאינו בקרקע דהיינו משיכה ולכן בעבדים יש לשני המעלות קנין כסף מועיל בהם כיון דקנין זה הוא מדאורייתא ולכל מילי דאורייתא איתקשו לקרקע ולכן מהני בהם כסף מטעם דאיתקשו לקרקע ומשיכה נמי מהני כיון דמשיכה הוי תקנתא דרבנן ולכל מילי דרבנן למטלטלי דמי ושפיר מועיל בהם משיכה משום דלענין זה למטלטלין דמו. בא"ד וקנין אגב דהוי נמי מדרבנן ויש להקשות לפי"ז על מה שכתבו התוספת בקדושין (דף ה' ע"א) בד"ה שכן פודין דאיכא למיפרך מה לקרקע שכן קונין מטלטלין אגבן והא התם דעל קדושין דאורייתא פריך מנלן שפיר מצי למילף מקרקעות ולא מצי למיפרך מה לקרקע שכן קונין מטלטלין אגבן דהא מדאורייתא לא קני באגב ופירכא שאינה אלא דרבנן ודאי שאין לפרוך כדמוכח התם דקאמר וכסף אין מאכיל והאמר עולא דבר תורה ארוסה וכו' אע"ג דמדרבנן אין מאכיל לא אשיב זה פירכא ושוב מצאתי בספר קהלת יעקב למוהריט"א בתוספות דרבנן אות א' שקדמוני בקושיא זאת ומכח זה הוכיח שדוקא במכר דאיכא קנין מעות הויא אגב רק דרבנן משא"כ במתנה דליכא מעות הוי קנין אגב דאורייתא לכו"ע עיי"ש. ואכן בדעת הרמב"ם היה נ"ל לכאורה להוכיח דאינו מחלק בהכי אלא בכל מקום קנין אגב אינו אלא דרבנן ואפילו היכא דליכא קנין מעות דהנה בקדושין (דף ז' הוי ס"ד דאשה נקנית בתורת אגב וכדקאמר התם א"כ הו"ל נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות ולכאורה יש להבין איך ס"ד דקנין אגב מהני באשה א"כ אמאי לא תני לה במתניתין דקדושין בהדי שאר קנינים שהאשה נקנית בהם ובמתניתין הא שלש תנן וד' לא תנן אלא דיש לומר דמשום דקנין אגב אינו אלא דרבנן והיכא דאיכא קנין מעות ודאי דאינו אלא מדרבנן וממילא דבקדושין כיון דאיכא קנין כסף אינו אלא דרבנן ולכן לא חשיב לה התנא דכ"ש הוא ממה דמשני בריש קדושין תנא מילתא דכתיבה בהדיא קתני ומילתא דלא כתיבה לא קתני וא"כ כ"ש אגב שאינו אלא דרבנן ומשו"ה לא חשיב, אלא דאכתי יקשה לשיטת הרמב"ם (פ"א מהלכות אישות) דקדושי כסף אינו אלא מדרבנן א"כ לדידיה יקשה למה לא תני התם במתניתין נמי לקנין אגב דליכא לתרץ לדידיה דכיון דבקדושין איכא קנין כסף אגב הוי דרבנן דהא קנין כסף ליכא לדידיה מדאורייתא וממילא דאגב יהיה מדאורייתא אע"כ דהרמב"ם סובר דאפילו היכא דליכא כסף נמי לא הוי אגב כ"א מדרבנן, אכן שוב חזרתי מזה דהא לשיטת הרמב"ם כ"ש דיקשה דליתני אגב דלו יהיה שאינו אלא דרבנן הא קתני כסף שאינו נמי אלא דרבנן אלא ודאי כמה שכתב המ"מ שם דגם קדושי כסף הוי מדאורייתא אפילו לשיטת הרמב"ם ומה שכתב דמדברי סופרים כבר יישב שם עיי"ש. בא"ד למ"ד נמי עבדי כמטלטלי הוי מצי למיפרך וכו' ובגיהש"ס הקשה קושיא אלימתא מאוד דהא התוספת גופייהו בד"ה למה הוכיחו דעבדים הוי כמחובר ומהני בהו חזקת קרקע מדשום קנין אחר לא שייך בהו דקנין אגב לא שייך מדאין קרקע נקנית אגב קרקע ומשמע דאם אך היה באפשרות לצייר קנין אחר לא הוה אמינא כלל דבעבדים מהני קנין קרקע וא"כ למ"ד כמטלטלי דמי שייך בהו קנין אגב ואיכא שפיר לומר דחזקה לא מהני בהו מדלא הוו מחובר עיי"ש, ולחומר קושיתו היה אפשר לומר דבאמת להך לישנא דכמטלטלי ודאי דהוי אמינא כן דבעבדים לא מהני חזקת קרקע אבל השתא דהוכיח הש"ס דלמ"ד כמקרקע מהני בעבדים חזקת קרקע מכלל דהוי כמחובר וא"כ בע"כ דגם ללישנא דכמטלטלי נמי ס"ל כן דהא בזה לא איפלגו הני תרי לישני אי עבדים הוו כמחובר או לא ורק אי כקרקע או כמטלטלי הוי פלוגתתם ומנא לן לעשות ביניהם פלוגתא אחרת וכיון דידעינן כבר הסברא דלמאן דאמר כמקרקע הוו כמחובר בעל כרחך דגם מאן דאמר כמטלטלין נמי סובר כן ואם כן כשפריך הש"ס וליטעמיך עבדי כמטלטלי למה לי וכו' הוה מצי למיפרך קושיא הזאת ואין כוונת התוספת לומר דההיניחא שבש"ס לא שייך כיון דגם לדידיה הוה מצי למיפרך דזה אינו דכל זמן שלא ידע הסברא דעבדי הוו כמחובר שפיר הוה מצי למיפרך היניחא ורק אלטעמיך הוה מצי לאקשויי דכיון דכבר הכריח הש"ס דעבד כמחובר הוי ומסתמא דגם למאן דסובר דכמטלטלי נמי בזה יסבור דכמחובר הוא דבזה לא פליגי וא"כ אכתי הוה מצי למיפרך כדכתבו התוספת. בתוד"ה מכר לו עבדים וקרקעות בקנין אגב איירי דאי מטעם חצר אמאי מפליג וכו' והקשה מהרש"א דהא בסמוך כתבו התוספת דסתם עבדים אין משתמרים לדעתו וכוונתו דלפי"ז מצינו לומר שפיר דאיירי מדין חצר והחילוק בין מטלטלים לעבדים שאלו משתמרים ואלו אין משתמרים עיי"ש, ואכן כבר הקדימו בשמ"ק בקושיא זאת ותירץ דאי דרישא מיירי משום דעבד נייד ואינו משתמר לדעתו מאי אתי לאשמועינן דקתני החזיק בעבדים לא קנה מטלטלין כבר השמיענו דעבד נייד ואינו יכול להיות חצר דהוי חצר מהלכת אבל אי טעמא משום אגב השמיענו בסיפא חידוש דאי מרישא דקתני החזיק בקרקע לא קנה עבדים הוה אמינא דבר הנקנה בעינן שיהא בתוכו משום דנאיד משו"ה החזיק בקרקע לא קנה עבדים אבל בסיפא דהיינו החזיק בעבדים לא קנה מטלטלים שהעבדים הם דבר המקנה סלקא דעתך אמינא דנאיד יקנה המטלטלין אגב העבד קמ"ל דלא קנה משום דחשיב מטלטלי ומטלטלין אגב מטלטלין אינם נקנים עיי"ש. ברש"י ד"ה חצר מהלכת היא אינה קונה לבעליה כלום דלאו חצר היא במהלכת, הנה בב"מ ודף ט' ע"ב) כתב רש"י דמשו"ה חצר מהלכת לא קנה דכי איתרבאי חצירו הוי דומיא דיד וכו' דלא נייד והוי משתמר והכא לא הזכיר טעמים הללו ונ"ל דבאמת סמך על הטעמים הללו רק מפני שהטעמים שזכר שם אינה מספיקים עוד להך דהכא משו"ה כתב כאן כעין טעם נוסף להטעמים שזכר שם דהנה טעם הראשון הזכירו כל הראשונים דמשום דנייד לא דמי ליד ואנן דומיא דיד בעינן דלא ניידי וטעם השני דחצר מהלכת לא הוי משתמר רק רש"י הוא היחיד שהוסיף טעם זה ונראה דנתכוון לתרץ בזה קושית התוספת בגיטין (דף כ"א ע"א) שהקשו דנהי דליד לא דמי משום דניידי מ"מ עכ"פ אכתי יועיל החצר מטעם שליחות דכל שליח נייד הוא וכזה הקשו גם הרשב"א והריטב"א בב"מ ומשו"ה הוסיף רש"י לטעם השני שמפני זה גם לשליח לא דמי דבשליח הוי משומר שהשליח שומרו וחצר מהלכת דלא הוי משומר גם לשליח לא דמי וברור שזהו כוונתו, אלא דזה אכתי אין מספיק להך דהכא דהא בחצר שאינו משתמר מהני עכ"פ כשעומד בצד שדהו וא"כ הכא שהחזיק בעבדים הרי עומד אצלו וא"כ אכתי אמאי לא מהני עכ"פ מטעם שליחות דהא משתמר על ידו ואין לומר דבמהלך לא מהני גם עומד בצד שדהו דהוי כצבי רץ כדרכו וכמו שכתבו התוספת ד"ה למה לי דהתם שאני שדבר הנקנה הוא דבר דנייד ובזה לא מהני אבל הכא דהמקנה הוא דנייד אבל המטלטלין הם עליו ולא ניידי מהחצר מהני וכמו שכתבתי בדבור דלעיל לזה הוסיף רש"י לכתוב כאן דלאו חצר הוא במהלכת כלומר דכיון דליד לא דמי משום דניידי ולשליח לא דמי משום שאינו משתמר א"כ לא מיקרי כלל חצר דחצר הוי או משום יד או משום שליח וכיון דחצר מהלך דברוב הפעמים אינו משתמר ולא דמי לא ליד ולא לשליח לא הוי כלל בשם חצר ולהכי אפילו אם איתרמי באיזה מקום דהוי משתמר אינו מועיל נמי כיון דלא מיקרי כלל חצר דהא דאמרינן דעומד בתוך שדהו מהני היינו בשדה דחצר מיהא מיקרי אלא דהחסרון הוא משום שאינו משתמר ולהכי בעומד בצד שדהו דהוי השתא משומר על ידו מהני אבל במהלך כיון דברוב הפעמים לא הוי משומר ואינו נושא עליו שם חצר ולא זהו חצר דמרבינן לקנין א"כ מה יועיל דמשמרו והגע עצמך אם ישמור ברה"ר הכי נימא נמי דיקנה על ידי השמירה הא העיקר בעינן שיהיה בחצירו וחצר כזה דלא דמי לא ליד ולא לשליח אין נקרא כלל בשם חצר ועיין מה שכתבתי בחבורינו לב"מ מזה. בתוד"ה והלכתא בכפות כפות וישן בעינן, והנה הרא"ש בגיטין (פרק הזורק) הקשה למה לא הזכירו התוספת גם בב"מ גבי משוך בהמה וקני כלים דמסיק שם נמי והלכתא בכפותה דבעינן ישן נמי, ונ"ל ליישב דהנה בסוגיא דב"מ שם הקשו הראשונים למה לא קנה הכלים במשיכת הבהמה ותירצו משום שאין משיכתן שוה דמשיכת הבהמה שהולכת מעצמה לא שייך בכלים שמשיכתן על ידי גרירה עיי"ש ולפ"ז בבהמה כפותה שאין הבהמה נמי מהלכת מעצמה ומשיכתן שוה כעת למשיכת הכלים דהא שניהם בגרירה היה ראוי שפיר לקנות את הכלים במשיכת הבהמה ולפ"ז לא קשה מידי דהתוספת התם יפרשו דהקנין בכפותה אין זה כלל מטעם חצר אלא מטעם משיכה אבל אי הוי הקנין מטעם חצר ודאי דהוי צריך גם ישן ודו"ק. והנה תירוץ הזה כתבתי בחבורי לב"מ שם אכן בהגיעי למקום הזה הדרנא בי דא"כ אמאי הצריכו גם כאן ישן הא מה דאמר הכא החזיק בעבדים קנה מטלטלין לא מיירי שקנה העבד בקנין חזקה ממש דהא חזקה דעבד היינו שעשה בו מלאכה סכו נעלו וגם הגביהו לרבו כמבואר בקדושין (דף כ"ב ע"ב) ובשו"ע (חו"מ סי' קצ"ז) ובכפות וישן לא שייך חזקה זאת דישן וכפות אי אפשר שיעשה מלאכה בעודו ישן או כפות ובע"כ דהחזיק דקאמר היינו שתקפו ומשכו אליו וקנאו במשיכה ומלשון החזיק אין מוכרח לפרשו על חזקה דוקא דלשון זה יתפרש נמי שהחזיק ותפס בו לקנותו אבל עצם הקנין היה בדבר אחר וכמו שאמרו בב"מ (דף י' ע"א) ראה את המציאה וכו' ובא אחר והחזיק בה דהתם ודאי לא מיירי שעשה קנין חזקה ממש דמטלטלין הא אין נקנין בחזקה א"ו דלשון החזיק דאמר היינו שתפס בו לקנותו וכיון שכן דהחזיק דהכא מיירי נמי בכה"ג שתפס בו וקנאו במשיכה או דמיירי שהגביה הוא לעבד דנמי קנה דהא דאמרינן הגביה לו רבו לא קנאו היינו כשהוגבה מכחו אבל אם הגביהו בידו ודאי קנה דלא גרע ממשיכה וכמו שכתב בנה"מ שם א"כ גם המטלטלין יוכל לקנות על ידי משיכה הזאת כיון דמיירי בכפות שמשיכתן שוה שתרווייהו בגרירה ולמה הוצרכו התוספת כאן להוסיף דמיירי בישן והקנין דמטלטלין היה מטעם חצר ואין לומר דהתוספת יסברו כשיטת הרא"ש דאפילו בכפות נמי אין קונה המטלטלין במשיכת העבד כיון שסתם משיכת עבד על ידי הילוך דהא התוספת ודאי דלא סברי הכי וכמו שכתבתי בחבורי לב"מ וצ"ע. והנה אם כי רש"י ותוספת יפרשו דהכא הוי הקנין מטעם חצר אכן לולי דבריהם היה נראה לי שבאמת הוי הקנין הכא מטעם משיכה דבמשיכת או בהגבהת העבד קונה נמי להמטלטלים ויש לי סמוכים מכמה ראשונים דבע"כ צריך לפרש הכי והוא דהא ידוע מה שכתב הש"ך (חו"מ סי' ר"ב) דאין חצירו קונה כ"א היכא שמכבר היתה חצירו ואח"כ הכנים את המטלטלין לחצר אבל אם המטלטלים מונחים שם מקודם שהיתה חצירו וקניית החצר והמטלטלים באים כאחת לא קנה עיי"ש ודין זה הובא בשמ"ק לב"מ שם בשם כמה ראשונים והאחרונים הרבו להשיב על זה מכמה סוגיות הש"ס עיין בדבריהם וגם אנכי בחבורי הארכתי בכמה מקומות בזה ולפלא ששום אחד מהם לא זכר מסוגיא דידן דהא הכא קנייה החצר והמטלטלין שעליו באים כאחת ואפ"ה קונה ושום אחד מן התירוצים שהובאו בספרי האחרונים לא שייך בכאן אם לא שנפרש דהכא הוי באחת הקנין לא מטעם חצר אלא מטעם משיכה ובע"כ דהנהו ראשונים שסוברים בזה כהש"ך יפרשו כן ודלא כרש"י ותוספת ודו"ק שם ע"ב בגמרא נכסים שאין בהם מעילה הא מיקדש קדשי, והקשה הפנ"י אמאי לא מוקי לה כר' שמעון דאמר בפרק הזהב (דף נ"ו) דקדשים שחייב באחריותן מיקרי ממונו עיי"ש, ולא אבין קושיתו דהא נהי דמיקרי ממונו לענין אונאה וכדומה מ"מ חייב בהם גם קרבן מעילה דאטו לר' שמעון בכל קדשים שאומר הרי עלי פטור בהם מקרבן מעילה זה ודאי אינו וכיון שחייב בהם קרבן מעילה א"כ איך אפשר לאוקמי מתניתין דקתני נכסים שאין בהם מעילה כוותיה. ברש"י ד"ה מחיים דאחריותו הוא עליו אין לפרש בכוונתו דהטעם דמחיים הוא ממון בעלים משום דאחריותו עליו דא"כ מאי פריך ומחיים מי אמר ופריך מבכור והא בכור אין חייב באחריותו ועוד דסברא זאת שחייב באחריות אינו אלא אליבא דר' שמעון דס"ל לה' לרבות אתי קדשים שחייב באחריותן אפילו קדשי קדשים כגון עולה אבל לר' יוסי הגלילי קדשי קדשים הוי ממון גבוה אפילו חייב באחריות וקדשים קלים הוי ממון בעלים אפילו אם אינו חייב באחריות וגם לפ"ז עדיין אין מתורץ דיוקא דמתני' דהא בהרי זו שאינו חייב באחריות אין מעילה ואפ"ה אינה ממון בעלים ואולי כוונתו דמחיים הרי חזינן שלא נמסרה עדיין לגמרי להקדש דכל היכא דשייך חיוב אחריות אין חייב כ"א כל זמן שמחיים דאילו לאחר שחיטה ודאי אין שייך תו שום חיוב אחריות מדנמסרה כבר לרשות הקדש ואילו מחיים שייך חיוב אחריות וגם היכא דאין שייך חיוב אחריות אכתי מחויב לטפל ולהביאה לרשות הקדש הרי מזה ניכר שמחיים עוד לא נמסרה לגמרי לרשות הקדש ולכן שייך לקרות זה ממון בעלים משא"כ לאחר שחיטה דאין שייך תו שום חיוב אחריות ואפילו היכא דשייך חיוב אחריות וגם יצאה לגמרי מרשותו שאין מחויב תו לטפל בה אי אפשר לקרות זה ממון בעלים ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אהרן (בק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה