בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין
בבא קמא · דף יא.
בגמרא אילימא דבבירא שוויא זוזי ואגודה שוויא ארבעה כי קא טרח בדנפשיה קא טרח כתב הקצוה"ח (חו"מ סי' שפ"ו) וז"ל כתב המרדכי אמר ר' יקר הזורק מטבע של חבירו לים דפטור וכו' אפילו לר' מאיר דדאין דינא דגרמי נמי פטור אע"ג דגורם ליתן שכר להעלותו מן הים דדמי למכה בהמת חבירו דמשלם נזק ואם רפאה אינו משלם לו אע"ג דגורם ליתן לו שכר הרופא וכו' ויש לחלק בין נזקי גופו לנזקי ממונו שבמזיק לגופו יש לו ליתן לרופא הזיקו שע"כ יש לו ליתן לרופא מה שחייב לשלם ריפוי לבד מן הנזק דאפחתיה מכספא אבל כשמזיק לממונו ומחמת אותו ממון נפסד ממון אחר כגון חובל בהמה דמחמת הבהמה נפסד ממון אחר שיש לו ליתן לרופא משו"ה פטור וה"נ בזורק מטבע לים דמחמת ממון מפסיד ממון אחר בכה"ג מודה ר' מאיר עכ"ל וכו' והקשה על זה בקצוה"ח דא"כ מאי פריך הכא אי בבירא שיויא זוזי ואגודא ארבעה כי טרח בנפשיה קא טרח ופרש"י ריוח דנפשיה קא עביד דשיים ליה לניזק בדמי יתירא ולמה לי קרא דוהמת יהיה לו ואמאי פריך כי טרח בדנפשיה קא טרח הא אי לאו קרא דוהמת הוי שיים ליה לניזק בארבע כדשויא אגודא דכיון דיכול להוציאה מן הבור אע"ג דיצטרך להוציא אין המזיק חייב בשביל ההוצאה ומשו"ה צריך קרא דוהמת לאשמועינן דהמזיק חייב להעלותו מן הבור, ונראה לי דמה שכתב המרדכי דדוחף מטבע לים וכן בעד ריפוי הבהמה אין צריך לשלם היינו דוקא כשעצם הדבר לא הוזק ולא נפחת בפחתיה דלא הדר והדבר הוא בעין כבראשונה אלא שצריך להוציא הוצאה עד שתשוב לקדמותו אבל בהוצאה מיהא תשוב לבראשונה ולא יהא ניכר בה שום היזק בכה"ג דוקא הוא דפוטר דכיון שעצם הדבר לא נשתנה ויכול להשיבה לבראשונה וההוצאה הוא דחשיב רק כגרמא ופטור משא"כ היכא שעצם הדבר הוזק ונפחת בפחת כזה דלא הדר עוד באופן שיצא מתורת גרמא בנזקין אלא דהוי היזק ממש בכה"ג פשיטא שגם הוצאת ההעלאה נחשבת כהיזק יוכל להיות אחרת שלא לחשוב הוצאת ההעלאה להיזק כיון ששמין ההיזק כפי שעומדת עתה למכור ושמין כמה יתן לוקח בעדה עתה ובודאי שהלוקח יחשוב מה שצריך לו להוציא הוצאות על ההעלאה ויפחות מהדמים בעד זה וכן נמי בריפוי הבהמה אם ניזוקה הבהמה בהיזיקא דלא הדרא לקדמותה בודאי שצריך לחשוב ולצרף להיזק גם את הוצאות הריפוי שהרי צריך לישום ההיזק כמה יתן הלוקח בעדה עתה ובודאי שהלוקח יפחות מדמי שוויה מה שצריך להוציא הוצאות על רפואתה ומה שאמרו דאין צריך לשלם הריפוי של בהמה היינו במקום שהבהמה לא הוזקה בפחת דלא הדר ועל ידי הוצאות הריפוי תשוב לבראשונה וא"כ בכה"ג שבעד עצם ההיזק אין צריך שום שומא ואין כאן אלא הוצאות הריפוי בלבד בודאי שאין צריך לשלם בבהמה ריפוי וכן הוצאות העלאה בכה"ג שבעצם לא הוזקה הבהמה ורק על ידי ההעלאה מן הבור תשוב לקדמותה וכיון שנזק אין כאן רק הוצאות ההעלאה ודאי שאין צריך לשלם באמת בעד ההעלאה דאין נחשב כ"א כגרמא ואפילו לר' מאיר פטור אבל אם שעל ידי נפילתה לבור הוזקה גם הבהמה בכה"ג פשיטא דגם בעד הוצאות ההעלאה צריך לשלם ומיושב קושית הקצוה"ח מסוגיא דהכא דמיירי שהבהמה הוזקה ובכה"ג ודאי פשיטא שצריך לשלם שגם ההעלאה מצטרפת להיזק ולא צריכא קרא לזה, וכדברי ממש מבואר בהגהות מרדכי לקמן פרק הגוזל מה שהביא זה הקצוה"ח גופא וז"ל כתב ה"ר אלי' כשאדם מזיק דבר של חבירו כגון שורף שטרותיו דמזיק החוב עצמו וכן נתייאש ולא גדרה וכו' וכן מראה דינר לשולחני דעל ידו קיבל הדינר שאינו יוצא וכיוצא בו נקרא דינא דגרמי אבל אם הדבר בעין אעפ"י שצריך לתת משלו כדי להעמידה כבראשונה ושאינו שוה עתה כבראשונה וכן כל דבר שאינו מחוסר גוף הדבר אלא שצריך להוציא כדי להשיבו לקדמותו הוא נקרא גרמא עכ"ל, הרי להדיא דעיקר החילוק הוא רק אם יש חסרון בגוף הדבר או לא ובמקום שיש חסרון בגוף הדבר צריך לשלם גם בעד ההעלאה ודו"ק ועיין מה שכתבתי יעוד לקמן (דף ל"ג ע"א) מזה. בגמרא אמר שמואל אין שמין לגנב ולגזלן וכו' הרמב"ם ז"ל (פ"ק מהלכות גניבה) כתב וז"ל ומ"מ אם רצו הבעלים ליטול כלי השבור וישלם להם הפחת שומעין להם שזאת היה תקנה לבעלים ואם לא רצו הבעלים הרשות בידם וכן כל כיוצא בזה עכ"ל וכתב עלה המ"מ וצ"ע למה לא קנה הגזלן בשינוי ואולי בששמו עליו עיי"ש, ומהרש"ל ביש"ש (סי' כ"ט) השיג עליו דמדברי המ"מ מוכח דשינוי השבירה גופא לא הוי שינוי ולכן אם שמו עליו ולא היה בזה גם שינוי השם לא קני בשינוי והא לקמן פרק הגוזל (דף צ"ד ע"א) יליף מהך מימרא דשמואל דאין שמן לגזלן דסובר דשינוי קני הרי מוכח להדיא מהתם דשינוי השבירה גופא הוי שינוי דלא הדר וקונה מדאורייתא עיי"ש בסוגיא דקרי לה התלמוד כחש דלא הדר ומחמת קושיא זאת כתב על המ"מ דלא דק עיי"ש, והנה כדברי המ"מ כתב גם השלטי גבורים בסוגיין שהוא כתב בהדיא דשינוי השבירה לא הוי שינוי, ובכדי להליץ בעד הגדולים הללו ולהצילם מקושיא החזקה של הרש"ל נ"ל דהנה מתוך הסוגיא דידן מוכח כדבריהם דמה דאין שמין אין זה מטעם שינוי מדכייל שמואל בהדי דין זה גם לשואל משמע דחד טעמא הוא לשואל ולגנב ואי נימא דטעמא דשמואל הוי בגנב וגזלן משום שינוי א"כ מה ענין שואל לכאן דהא שואל לא קני בשינוי וגם מן הירושלמי שהביאו התוספת דיליף מאשר גזל מוכח נמי דשינוי השבירה לא הוי שינוי דאי השבירה גופא הוי שינוי מעשה גמור א"כ למה לי למילף מאשר גזל תיפוק ליה דפשיטא דאין שמין כיון דקני בשינוי, ונ"ל עוד ראיה גדולה לדבריהם ממה שאמרו לקמן (דף ע"ח ע"ב) גנבה קטעה ומכרה אי חייב בדו"ה משום דמה דגנב הא לא מכרה כולה ואי נימא דהשבירה גופא הוי שינוי מה קא מיבעי ליה בזה פשיטא דאינו חייב דכיון דקטעה הוי שינוי ושלו הוא שמוכר אם לא שנדחוק לפרש דקטעה דקאמר התם לא מיירי שקטע ממנה אבר כזה דלא הדר אלא קטעה חתיכת בשר ממנה דהדרא בריא והוי ככחשא דהדר דלא הוי שינוי אבל דוחק כן דא"כ הוי ליה למימר גנבה חתך ממנה ולשון קטעה משמע דקטע ושבר ממנה אבר וזה לא הדרא בריא ואפ"ה לא הוי שינוי וא"כ מכל הלין מוכח כהמ"מ והשלטי גבורים דשינוי דשבירה לא הוי שינוי, ומה שקשה על זה מסוגיא דפרק הגוזל דיליף מכאן דשינוי קונה יש ליישב בפשיטות עפ"י מה שכתב השמ"ק הכא בסוגיין שהקשה לפירוש התוספת דטעמא דשמואל הוא מאשר גזל א"כ היכי דייק מינה לקמן דשינוי קונה ודילמא טעמא דשמואל הוא משום דבעינן כאשר גזל ולאו משום דשינוי קונה ותירץ דאי לאו דס"ל דשינוי קונה לא הוי דריש כעין שגזל אלא אשר גזל מ"מ ואע"ג דנשתנה הדרא בעיניה וכדדריש ר' יוחנן לקמן בהגוזל ורק משום דס"ל שינוי קונה דריש דבעינן כאשר גזל עיי"ש, ולפ"ז יש ליישב בפשיטות דבאמת שינוי השבירה גופא לא הוי שינוי וטעמא דשמואל משים דבעינן כאשר גזל אלא דמזה גופא מוכח דסובר בעלמא דשינוי קונה דאל"ה לא הוי דריש אשר גזל לכעין שגזל ורק משום דסובר בעלמא דשינוי קונה וכמה פעמים איכא בזה גם שינוי כגון דמתה לגמרי או שנשברה שבר גדול כזה דנשתנה גם שמה דבכה"ג ודאי הוי שינוי וממילא דבהכרח דרשינן אשר גזל לכעין שגזל דליכא למידרש אשר גזל מ"מ דהא היכא דמתה לגמרי או שנשתנה שמה על ידי השבירה פשיטא דלא יוכל להחזירה כמו שהוא כיון דכאן איכא שינוי ושינוי קונה אע"כ דדרשינן לכעין שגזל וממילא שאפילו במקום דליכא שינוי נמי אין שמין כיון דבעינן כאשר גזל אבל זה ודאי דשבירה גופא היכא דליכא שינוי השם לא הוי שינוי ורק מדדריש אשר גזל לכעין שגזל מוכח דסובר בעלמא דשינוי קונה ודו"ק היטב ובדעת היש"ש יש לומר דיפרש דקטע היינו חתיכת בשר דלא הוי שינוי אכן הרמב"ם דסובר דקטע היינו אבר וכמה שכתב להדיא (בפ"ב מהלכות גניבה) וא"כ ממילא מוכרח מבעיא דקטעה דשבירה לא הוי שינוי בתוד"ה אין שמין וכו' גנב וגזלן שאני משום דכתיב אשר גזל וכו' וכן משמע בירושלמי וכו' והיינו טעמא דגנב וגזלן קנו מיד כשהוציאו מרשות בעלים עיי"ש, וקשה טובא דא"כ למה לן קרא דשנים ישלם בגנב ואשר גזל בגזלן והא בלא קרא הוי ידעינן זה דכיון שקנו מיד ודאי שצריכים לשלם בדמי מעליא ושוב ראיתי בשמ"ק שהקשה כן ותירץ עיי"ש שתירוצו הוא דוחק גדול, ונ"ל ליישב דהנה בשומרים כתיב קרא עד הטריפה ישלם טריפה עצמה לא ישלם וילפינן מינה לעיל דבעלים מטפלים בנבילה ואע"ג דגם השומר קנה מיד כשהוציא מבית בעלים וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ב מהלכות שאלה) ואפ"ה הבעלים מטפלים בנבילה ולא אמרינן דכיון שקנה מיד מחויב לשלם לו דמי מעליא ומינה הוי ילפינן דהוה"ד לגנב וגזלן ולכן איצטריך לגבייהו קראי דבגנב וגזלן לא אמרינן הכי ולא ילפינן משומר ועיין מה שכתבתי לעיל (דף י' ע"ב) וזה ברור. בתוד"ה שליא שיצתה מקצתה וכו' תימה דהכא משמע דשרי ר' אלעזר בשליא שיצתה מקצתה אי הוי ספק ספיקא ובסוף בהמה המקשה משמע דאפילו בספק ספיקא אוסר ר"א וכו' והנה בשמ"ק הקשה דהיאך מתיר ר' אלעזר בספק ספיקא והא הוי ספק ספיקא שאינו מתהפך דהא אם נתחיל מצד האחר אין כאן ספק ספיקא דשמא לא יצא רובו ואת"ל שיצא רובו א"כ אין לך שוב עוד ספק יותר דרובו הוי כילוד ואנן בעינן בספק ספיקא שיהא מתהפך לכל צד עיי"ש ואכן בחבורינו למס' כתובות (דף ט' ע"א) הוכחתי דשיטת התוספת הוא בע"כ דסבירא להו דלא בעינן בספק ספיקא שיהא מתהפך עיי"ש וא"כ לשיטתם שפיר מקשו דכן מוכח ממה שהקשו שם בתוד"ה ואבע"א דהא איכא ספק ספיקא ספק באונס ספק ברצון ספק בעולה ספק מוכת עץ והאי ספק ספיקא אינו מתהפך כלל דכשאתה אומר ספק באונס ספק ברצון תו אי אפשר לומר ואת"ל ברצון שמא מוכת עץ דהא אתה אומר שנבעלת ברצון וכן הוכיח גם הפנ"י שם ואם כי ההוכחה הזאת יש לדחות כמו שכתב הפליתי (סי' ק"י) משום דבע"כ צריכים אנו להתחיל מספק מוכת עץ ספק בעולה דכיון דאשה זאת בחזקת בתולה א"כ אי אפשר להתחיל ספק באונס דמהיכי תיתי ומאין הרגלים לומר דהיא בעולה ובע"כ צריכים להתחיל מספק בעולה ספק מוכת עץ אבל סוף סוף דא"כ גם הכא אפשר לפרש כן דלא בעינן הכא ספק ספיקא מתהפך דכיון דקיימינן הכא בס"ד דיש מקצת שליא בלא ולד א"כ בע"כ צריכין אנו להתחיל שמא אין כאן ולד כלל ושמא יצא רובו דלא נוכל להתחיל. שמא יצא רובו דמהיכי תיתי להחזיק בולד כלל ואכתי מתורץ קושית השמ"ק אלא דאכתי יש להוכיח גם מתוספת דכתובות גם מתוספת דהכא דסברי דלא בעינן מתהפך דעל מה שכתבו התוספת בכתובות דפיתוי קטנה אונס הוא הקשה בשמ"ק דא"כ מה הוצרך הש"ס לאוקמי בשקיבל בה אביה קדושין פחות מג' שנים דהא מצי לאוקמי בשקיבל גם אחר ג' שנים ובעודה קטנה דאכתי ליכא אלא חדא ספיקא היינו ספק דתחתיו אבל ספק דאונס היינו גופא ספק דאין תחתיו כיון דאין תחתיו ובע"כ בקטנותה נבעלה ופיתוי קטנה אונס הוא ותירץ דהיתר דאין תחתיו אינו מטעם פיתוי קטנה שהוא אונס דאפילו אם היתה גדולה היתה מותרת וכו' עיי"ש ואי נימא דבעינן מתהפך אכתי הוה מצי לאוקמי בשקיבל הקדושין בקטנותה דהא אכתי ליכא ספק ספיקא משום שאינו מתהפך דאי אפשר לומר את"ל ברצון שמא אינה תחתיו דהא אם היה ברצון כודאי תחתיו הוא כיון שמקודם היתה קטנה ואין לה רצון אע"כ דלשיטת התוספת לא בעינן שיהא מתהפך וכן נמי מתוספת דהכא יש להוכיח כן דאלת"ה מאי מקשו מפרק בהמה המקשה דהא התם לפי המסקנא דאין מקצת שליא בלא ולד רק דחיישינן לולד אחר ואי נימא דבעינן ספק ספיקא מתהפך א"כ התם לא הוי מתהפך כלל דאם נאחז בצד השני בתחלה שמא לא יצא רובו שוב לא נוכל תו לומר ואת"ל שיצא רובו דא"כ הרי הוא כילוד ולא נוכל לומר שמא הוא מוולד אחר ומאי מקשו הא לא דמי להך דר' אלעזר דהכא דכיון דבס"ד אמרינן דיש מקצת שליא בלא ולד בע"כ צריכין להתחיל שמא אין כאן וולד כלל והוי ספק ספיקא מעליא משא"כ התם דנוכל להתחיל מאיזה צד שנרצה ולא הוי ספק ספיקא כשנאחז מצד השני אע"כ דשיטת התוספת הוא דלא בעינן שיהא מתהפך כל צד ועיין בשמ"ק שם בכתובות כתב נמי דהכי הוא שיטת התוספת, ובזה ניחא נמי מה שנדחקו בתשובת דברי ריבות סי' ש"י ובש"ך (יו"ד סי' ק"י) ממה שכתבו התוספת (פ"ק דחולין) דף י' ע"ב סכין איתרעי פי' ואיכא ספיקי טובא עיי"ש אע"ג דאינן מתהפכות דלמה שכתבתי שיטת התוספת הוא דלא בעינן שיהא מתהפך ומה נפלאו דברי האגור ותשובת ריב"ש המובא בשק שם להעיד בשם התוספת דבעינן שיהא מתהפך ולא הראו מקום התוספת והאגור כתב ששכח מקומם ואמנם למה שכתבתי מבואר דשיטת התוספת הוא דלא בעינן שיהא מתהפך ולבד הראיות שהבאתי עוד מה נאמנו לנו עדותו של השמ"ק שהעיד דהכי הוא שיטת התוספת ובחדושינו לכתובות הארכתי יותר עיי"ש. ואכן בשיטת רש"י יש להוכיח דסובר דבעינן ספק ספיקא מתהפך דאל"ה יקשה עליו קושית השמ"ק כאן וז"ל קצת משמע מלשון רש"י דלא תלה הדבר בריבוי דשליא וכו' וקשה א"כ היכי דייקינן דאי יש מקצת שליא בלא ולד הוי ספק ספיקא שמא אין בה כלום ואת"ל יש בה שמא מיעוטו הוא בפנים ורובו מבחוץ ואי הוי גרסינן וכו' עיי"ש ואכן אי נימא דבעינן מסהפך ניחא דלענין מה שבפנים תו אין כאן ספק ספיקא להחמיר משום דהוי ספק ספיקא שאינו מתהפך דאם נתחיל בספק השני תחלה שמא רובו הוא מבפנים א"כ תו אין כאן ספק ספיקא ואין לומר דמתחלה צריכין אנו לברר אם יש במה שיצא ולד כלל וכיון שע"כ צריך אתה להתחיל בספק זה תחלה אם יצא זה מן הולד כלל א"כ תיכף איכא הספק ספיקא להתיר ולכך שפיר דייק הש"ס דאין מקצת שליא בלא ולד כלל ודו"ק: