אור ברסלב
בית אהרן (בק) בבא קמא › דף י:

בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין

בבא קמא · דף י:

דף י.

בגמרא ואמר רב פפא כגון פפא בר בר אבא לשני הפירושים שהביאו התוספת מאוד יקשה במה שהביא הא דרב פפא בלשון הקושיא והנכון בזה כמו שכתבו המפרשים דרב פפא בקושיתו הוצרך לזה דאלת"ה א"כ יקשה בקושיתו דאס"ד דמיירי ברייתא בבני אדם שווים שעל ידי אחד מהם לבד לא הוי נשבר הספסל וגם על ידי האחרון לבד נמי לא היה נשבר א"כ מאי הוי ס"ד דרב פפא לחייב את האחרון יותר מכולם ולימא להו אי לאו אתון בדידי לחוד לא הוי מתבר כדמקשה הש"ס לקמן ומכח הכרח קושיא זאת ע"כ צריך לומר דרב פפא בקושיתו היה סובר דעל ידי האחרון לחוד נמי היה נשבר מפני שהיה שמן וכבד טפי מכולם ולכך לא מצי תו למיטען אי לאו אתון בדידי לחוד לא היה נשבר כיון שעל ידו לבדו נמי היה נשבר אלא דמ"מ קרי ליה הכשרתי במקצת נזקו דכיון שלא עמדו אלו החמשה הקודמים דודאי שגם הם סייעו בשבירתו כיון דניתוסף המעשה עוד על ידיהם והיינו דאמר כגון פפא בר אבא כלומר שכדאי לבדו לשבור ולכך לא יוכל לומר כשישבתי היה לכם לעמוד דאף אם עמדו מ"מ היה מיתבר בדידיה לחוד ופריך הש"ס עליו היכי דמי וכו' סוף סוף ברייתא היכי מיתרצי ומשני לא צריכא דבלאו איהו הוי מיתבר בהרי שעי וכו' והשתא תו לא צריכא להך אוקימתא דכגון פפא בר אבא דמיירי שפיר בבני אדם שווים וגם על ידי האחרון לבדו לא היה נשבר ומ"מ חייב הוא לבדו כיון דבהדי דסמיך בהו תבר ורצה לומר שלא היה להם פנאי לעמוד וקמ"ל דכחו כגופו וזהו הפירוש היותר נכון וגם המרדכי בב"ב (פרק הספינה) פירש כן וגם הרמב"ם ודאי שמפרש הכי ומשו"ה לא הביא האוקימתא דכגון פפא בר אבא כיון דלפירוש הזה לא קיימא הכי למסקנא. בגמרא וצריכא דאי כתב רחמנא מכה נפש בהמה ישלמנה הוה אמינא וכו' ובספר ים התלמוד הקשה מכאן לשיטת הרמב"ם ז"ל דחיוב דשומרין הוא משעת משיכה כמבואר בדבריו (פ"א מהלכות שאלה) וא"כ היכי ס"ד דלא לכתוב קרא גבי שומר הטריפה לא ישלם ונילף ממכה נפש בהמה ישלמנה הא לא דמי כלל דבשלמא מזיק דבא החיוב בשעת ההיזק ולכך אין המזיק מטפל את עצמו בנבילה וא"כ לא חייבתו התורה כלל רק עד כדי השלמת ההיזק למה ששוה הנבילה משא"כ גבי שומר דהחיוב הוא משעת משיכה והיה עליו חוב לשלם להבעלים או הבהמה כולה אם היא בעיניה או ממון דמי שוויה וכי יעלה על הדעת לסלק להבע"ח בנבילה כיון שחיוב הזה בא עליו קודם ההיזק עיי"ש והנה לכאורה יש להוסיף מיא וקמחא ולחזק קושיתו דכדבריו ממש כתבו התוספת לקמן (דף י"א פ"א) בד"ה אין שמין דמשו"ה אין שמין לגנב ולגזלן וכן שואל משום דקנו מיד כשהוציאו מרשות בעלים וכן השואל קנאו משעה שהוציא מרשות בעלים אבל מזיק לא נתחייב אלא כמו שהזיק עיי"ש הרי להדיא כחילוק הגאון בעל יה"ת אכן באמת ממקום הפצע שם הרפואה ומן התוספת הללו והיה מיושב גם כאן דהא התוספת הביאו מן הירושלמי דבגנב וגזלן כתיבי קראי על זה דאין שמין בגנב ילפינן מקרא דחיים שנים ישלם ובגזלן מקרא דאשר גזל וא"כ קשה טובא למה לן קראי ותיפוק ליה דסברא הוא דכיון שקנו זה מיד כשהוציאו מבית בעלים ודאי שצריכים לשלם בכסף ממש וראיתי. שהשמ"ק הקשה כן ותירץ דאי לאו קראי לא הוה אמינא הכי אלא העיקר משום דכתיבי קראי וכיון דאית לן קראי אז תלינן טעמא משום דקנו עיי"ש הרי להדיא דבלא קרא מפורש מסברא לא הוה אמינא דעל הגנב והשומר לטפל בנבילה ומיושב גם כאן דכל זמן דליכא קרא הוי שפיר ס"ד למילף דגם בשומר הבעלים מטפלים בנבילה ואכן שוב התבוננתי דשפיר הקשה דבאמת יש להבין בדברי השמ"ק דהכל טעמא מאי כיון דקנו הסברא הוא דצריך לשלם דמי מעליא ולמה צריך קרא בגנב וגזלן וצריך לומר משום דבלא קרא הוי ילפינן זה מקרא דטריפה לא ישלם שנאמר בשומר דנמי קני משעה שמשכה ואפ"ה גלי ביה קרא דבעלים מטפלין בנבילה הוה"ד גבי גנב וגזלן נמי ולכן איצטריך קרא גבי גנב וגזלן דלא נילף זה משומר וא"כ היינו דוקא לבתר דכתיב קרא דטריפה לא ישלם אבל כשאנו דנין כאן על עיקר קרא דטריפה לא ישלם גופא דלא לכתוב ונילף לגביה ממזיק על זה שפיר הקשה דהא מן הסברא הוי מחלקינן בין מזיק לשומר והיכי ס"ד לדמותם להדדי ודו"ק כי זה ברור:

תוכן העניינים

בית אהרן (בק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה