אור ברסלב
בית אהרן (בק) בבא קמא › דף ז:

בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין

בבא קמא · דף ז:

דף ו:

בגמרא אלא אמר רב אחא בר יעקב וכו' ב"ח דינו בבינונית וכו' מתקיף לה רב אחא בר איקא א"כ נעלת דלת וכו' הראשונים הקשו דמאי ס"ד דרב אחא בר יעקב שאין המלוה יכול לכופו ליתן לו זיבורית כזילא דהשתא כיון דבעל חוב דינו בזיבורית מדאורייתא כדעולא אלא תקנת חכמים היה בבינונית לטובת המלוה וא"כ ודאי שיכול המלוה לומר אי אפשי בתקנת חכמים שתקנו לטובתי, ויותר יש להקשות כן על רב אחא בר איקא שהקשה מן נעילת דלת ולמה לו טעם דנעילת דלת ותיפוק ליה משום דמצי אמר לא ניחא לי בהאי תקנתא ועיין בפנ"י שנדחק הרבה בישוב קושיא זאת ולא זכר שכבר הקדימו בזה, כמה מן הראשונים, ואכן בתומים (סי' ק"ב) דחה לקושיא הזאת דלק"מ דאטו מדאורייתא דינו בזיבורית דוקא הא ילפינן לה מקרא דהאיש אשר אתה נושה בו וא"כ עיקר הילפותא מקרא הוא דתליא ברצון הלוה רק דאנן אמדינן דעת הלוה דמסתמא לא יתן לו רק זיבורית כיון דתליא ברצונו ולכך אמר עולא דבר תורה וכו' אבל לא שיהיה עיקר דינו בזיבורית דוקא עד שיוכל הבעל חוב לומר אי אפשי בתקנת חכמים עיי"ש והנה מה דפשיטא ליה דהלוה יכול לסלק להמלוה משעבודו ולכופו שיקח עידית בציר פורתא לדידי בהא גופא מספקא לי דמסתבר דכיון שמדאורייתא דינו בזיבורית אינו יכול הלוה לסלקו משעבודו וליתן לו עידית או בינונית, ועיין במהר"ם שי"ף לקמן (דף ח') שכתב כן להדיא שאינו יכול לסלקו מעיקר שעבודו וגם מכל הנהו ראשונים שהקשו דלמה ליה טעם דנעילת דלת ותיפוק ליה מטעם דלא ניחא ליה מוכח כן דאל"ה מאי מקשו דהא אף לד"ה למה לא יוכל הלוה לסלק מבינונית או מעידית דעדיפי טפי אע"כ שבאמת לא מצי לסלקו משעבודו בעל כורחיה ושוב ראיתי בשער המשפט (סי' ק"ב) שהוכיח כן מכמה ראיות חזקות דלא מצי הלוה לסלקו משעבודו בעל כורחיה עיי"ש. ואין להקשות על זה ממ"ש בד"ה ואי א"ל ניזק, דאי בעי ניזק למישקל סובין ביו"כ של מזיק ומסתמא דהוה"ד בבעל חוב אי בפי למישקל פחות מדינו דשקיל בע"כ של לוה וא"כ כמו דבעל חוב יוכל ליטול פחות משעבודו בעל כרחו הוה"ד דצריך להיות הדין גם להיפך שהלוה יוכל לתת טפי משעבודו נמי בעל כרחו של מלוה דאין סברא לחלק ביניהם דלוה למלוה לא יוכל לסלק משעבודו בעל כרחו והמלוה יקח מה שאין תחת שעבודו בעל כרחו ולפי"ז יהיה מוכח מרש"י היפך ממה שכתבתי, דזה אינו דרש"י לא קאמר הכי כ"א בנזקין ומפני שהתורה יפה כחו כל כך ליקח ממיטב כ"ש שיפה כחו לקבל בבינונית אם ירצה גם בעל כרתו של מזיק אבל בבעל חוב דדינו בבינונית אם ירצה לשקול זיבורית בעל כורחו של לוה לא יוכל לכופו על זה ולא שייך לומר א"כ הורעת כחו של בעל חוב בזיבורית שהרי בעל חוב באמת לא זיכתה ליה תורה אלא בזיבורית ומדרבנן תקינו ליה בינונית והלוה יוכל לדחותו אצל שעבודו ואפילו למסקנא רב אחא בר איקא א"כ נעלת דלת וכו' דסובר שהבעל חוב יוכל ליקח פחות מדינו גם כזילא דהשתא דהיינו דוקא כשהלוה גילה דעתו שרוצה למוכרה ומטעם דמסיק אילו הוה לי זוזי הוי שקילנא כדהשתא אבל כשלא ירצה למוכרה כלל אין יכול לכופו על זה כלל אפילו למסקנא כמבואר בשמ"ק בשם המאירי עיי"ש. ופירוש הזה מוכרח הוא ברש"י דאל"ה יקשה במה שכתב רש"י בדבור זה בסו"ד דלהכי אתא קרא דישיב למימר דישיב לו שוה כסף כיוקרא דלקמיה הרי להדיא דדוקא משום דאיכא קרא מפורש על זה הא בלא קרא מסברא לא אמרי' הכי והא למאי דאמרינן אלא אי איכא לדמויי לכפל חוב מדמינן לה ושם גבי בעל חוב ליכא קרא להכי ואפ"ה אמרינן כן מסברא, ולמה שכתבתי מיושב מאוד דבנזקין כיון דהניזק יכול ליקח מה שיבחר ואם ירצה בינונית וזיבורית נוטלה בעל כורחו של מזיק לכן בלא קרא הוה אמינא דנוטלה כזילא דהשתא ואשמועינן קרא דנוטלה כיוקרא דלקמיה משא"כ בבעל חוב דבלא"ה אינו יכול ליקח בכל כרחו של לוה מה שאין תחת שעבודו וכיון שאין יכול לכופו וברצון הלוה תליא לזה גם מסברא נמי פשיטא שהלוה מצי אמר שקול כי יוקרא דלקמיה וז"ב. ודע דהרא"ש בסוגיין הוסיף עוד לכתוב דאפילו בנזקין אין הניזק יכול לכופו וליקח בינונית או זיבורית כ"א בגילה דעתו דוקא שרוצה למוכרו כיוקרא דלקמיה בכה"ג נוטל בעל כרחו כשעת הזול דהשתא אבל אם לא גילה שחפץ למוכרו כלל אינו יכול לכופו וכמו בבעל חוב דאמרי' הכי עיי"ש, ומתוך הסוגיא ופרש"י לא משמע הכי מתרי טעמי חדא דבבעל חוב שפיר יש לומר הכי משום דלא שייך לפרוך א"כ הורעה כחו של בעל חוב בזיבורית שהרי באמת לא זיכתהו תורה אלא בויבורית ורבנן תקינו ליה בבינונית אבל בנזקין איכא למיפרך א"כ הורעת כחן דרחמנא אמרה ממיטב וכו' ועוד דמקור החילוק שמחלקינן בין גילה דעתו למוכרן או לא הוא נובע ממה שאמרו בש"ס אילו הוי זווי הוי שקילנא כדהשתא וטעם זה אינו אלא בשרוצה למוכרה דאילוו לא ירצה למוכרה כלל לא שייך כלל לומר דאילו הוי לי זוזי הוי שקילנא דהא אינו רוצה למוכרה וכיון שכל עיקר החילוק הוא מכח זה וזה לא שייך כ"א בבעל חוב דלא מייפינן כחו כ"א מכח הך סברא דאילו הו לי זוזי וכו' וטעם זה לא שויך כדא ברוצה למוכרה אבל בנזקין דהיפוי כח הוא מכח דרחמנא אמרם ממיטב ולטעם זה אפילו בלא גילה דעתו נמי ודאי שיכול לכופו. למזיק על בינונים וזיבורית וזה נראה ברור לפי טעמי הש"ס וגם מפרש"י וכ"ה להדיא בשמ"ק דדוקא בבעל חוב הוא דמחלק בין גילה בעתו או לא אבל בנזקין לא מחלק ואפילו כשלא גילה דעתו יכול לסופו עיי"ש. דף ח' ע"א בגמרא רבינא אמר בדעולא פליגי וכו' מר אית ליה, הנה לפי המתבאר משיטת רש"י ותוספת דזה סברי תרווייהו דמה"ת דינו דבעל חוב בזיבורית כדעולא אלא דבתקנתא פליגי מר אית ליה תקנתא דתקינו בבינונית מטעם נעילת דלת ומר לית ליה תקנתא זאת או בכל מקום לית ליה כפרש"י או דוקא בכה"ג היכא דלית ליה עידית כפירוש התוספת אבל לפי"ז קשה לשון הש"ס דקאמר בדעולא קא מיפלגי הא עולא לא קאמר כ"א דבעל תוב מה"ת בזיבורית וזה אית להו לתרווייהו ולא פליגי בזה כלל ולא נעלם מאתי מה שהביא בשמ"ק בשם הראב"ד דמחמת קושיא זאת נאיד באמת מפרש"י ותוספת ופירש דדוקא בדעולא פליגי ותרווייהו סברי הך תקנתא דבעל חוב דינו בבינונית רק לפי שבגיטין שם נחלקו עולא ור"ש בטעמא דהך תקנתא דעולא סובר דמה"ת דינו בזיבורית ומשום נעילת דלת עיילוהו חז"ל חד דרגא ותיקנו ליה בבינונית ור' שמעון סובר דאדרבה מדאורייתא דינו בעידית כנוקין ורק מטעם דשמא יראה שדה נאה ויקפוץ וילוונו הורידיהו חז"ל חד דרגא ותיקנו ליה שלא יגבה אלא בבינונית והני ברייתות דהכא פליגי בפלוגתת עולא ור' שמעון ע"ש, אבל גם לפי"ז אכתי לא אתי שפיר לשון בדעולא פליגי כיון דזה סברי תרווייהו דבינונית אינו אלא תקנתא דרבנן ורק לזה הוי התקנתא לעייל חד דרגא מזיבורית לבינונית ולזה הוי הורדה חד דרגא מעידית לבינונית א"כ. מאי שנא דוקא דעולא דנקיט והכי הול"ל בפלוגתא דעולא ור' שמעון קא מיפלגי מר אית ליה דעולא ומר אית ליה דר' שמעון כיון דדברי ר' שמעון הוזכרו להדיא בש"ס כמו דברי עולא מאי שנא דתפס לשון דעולא דוקא ועוד דלשון מר אית ליה תקנתא ומר לית ליה תקנתא משמע דלא ס"ל כלל תקנתא אלא כדין דאורייתא ואילו לפירושם תרווייהו אית להו לתקנתא בבעל חוב אלא דמר סבר תקנתא דעולא לעיולי חד דרגא ומר סבר תקנתא דר' שמעון להוריד חד דרגא וא"כ עיקר חסר והכי הוי ליה למימר מר אית ליה תקנתא דעולא ומר אית ליה תקנתא דר' שמעון, ולכן אילולי רבותינו הראשונים הייתי מפרש פירוש חדש לגמרי עפמ"ש בירושלמי דגיטין שם ובב"מ פ"ט דאיכא מ"ד דסובר דמדאורייתא דינו דבעל חוב בבינונית והוא ר' סימאי דסובר דבר פורה שיהא שליח ב"ד נכנס וגובה מבינונית שאם יכנס המלוה הרי מוציא היפה ואם יכנס הלוה מוציא את הרע אלא שליח ב"ד נכנס וגובה בינונית ע"ש, ומעתה יש לומר דבזה פליגי הברייתות דהכא דמר אית ליה דעולא דבינונית אינו אלא תקנתא דרבנן ולא דינא ולכך בבינונית וזיבורית שאין לו אלא שתי שדות גובה מן הזיבורית או משום דלא תקנו חז"ל שיתן לו המעולה שבנכסיו ובכה"ג אוקמוה אדאורייתא דאינו נוטל אלא מזיבורית או משום דהכא לא שייך חששא דנעילת דלת כיון שאינו משייר לעצמו רק המעולה ממנו במדריגה אחת ובכה"ג ודאי שגם המלוה לא ימנע מלהלוות לו בשביל שלא יקח ממנו המעולה שבשדותיו ומר לית ליה תקנתא דעולא כלומר דלא ס"ל דבינונית תקנתא דרבנן הוא אלא דסובר דמדאורייתא דינו דבעל חוב בבינונית ומשו"ה אפילו בכה"ג דאין לו אלא שתי שדות נמי גבי בבינונית ומדוקדק מאד לשון דמר לית ליה תקנתא דלית ליה דבינונית הוי מתקנתא אלא מדאורייתא הוא וגם מיושב במה שאמרו בדעולא פליגי דודאי שבזה הוי עיקר הפלוגתא וברייתא דס"ל גובה מבינונית לא ס"ל כלל דעולא דמה"ת הוי בזיבורית וגם זה אין לומר כיון דאין לו עידית א"כ תיעשה בינונית שלו כעידית ואפילו אי נימא דס"ל דמה"ת הוי בבינונית אכתי אמאי גבי מן הבינונית כיון דהוי כעידית לדידיה דיש לומר דהך ברייתא סובר דבשל עולם הן שמין או אפילו בשלו הן שמין יש לומר נמי דמיירי שהיה לו עידית ומכרה וכמ"ש הרמ"ה הובא בנמוק"י לפירושו שם עיי"ש כן יש לומר נמי לפירושינו ודו"ק היטב. בתוד"ה להוציא פחות שבכלים וא"ת אפילו פחות שבכלים מיטב הוא וכו' והנה בירושלמי בב"מ פ"ט משני לקושיא הזאת וז"ל הירושלמי למדו קרקעות מן משכונות ופי' בשמ"ק דהכי פירושו דעל קושית התוספת יש לתרץ דהא דאמרינן במטלטלין כל מילי מיטב היינו כשנותן לו הקרקע בפרעון שיכול למוכרו ומטעם דאי לא מזדבן הכא מיזדבן במקום אחר אבל קרא במשכון כתיב שאין עומד להמכר ואין לומר בפחות שבו דהיינו מיטב וזהו מה שאמרו בירושלמי למדו קרקעות מן משכונות כלומר כיון דקרא במשכון כתיב שפיר יליף מיניה דגם בקרקע הוי דינו דבזיבורית ודו"ק. בתוד"ה כולן נכנסו תחת הבעלים וא"ת והא נזקין מלוה על פה וכו' א"נ מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר ע"כ, ואע"ג דגם לשיטת התוספת אי נימא דככתובה בשטר דמי לא מועיל כ"א לענין לגבות מן היורשים אבל לא לגבות מן הלקוחות דהכי מתבאר מדבריהם במסכת קדושין (דף י"ג ע"ב) שהם מתרצים שם לדברי רב פפא שאמר התם הלכתא מלוה ע"פ גובה מן היורשין שעבודא דאורייתא ואינו גובה מן הלקוחות משום דלית ליה קלא ואילו בס"פ גט פשוט אמר רב פפא הלכתא מלוה ע"פ גובה מן היורשין משום נעילת דלת ואינו גובה מלקוחות משום דלית ליה קלא ומתרצי דהא דאמר בקדושין שעבודא דאורייתא היינו במלוה הכתובה בתורה לענין קרבנות שלענין יורשים עשאוה ככתובה בשטר משום נעילת דלת משום שעבודא דאורייתא וגבי לקוחות לא עשאוה כבשטר משום דלית ליה קלא והא דבבא בתרא איירי במלוה ע"פ ממש שאפ"ה גובה מן היורשין משום נעילת דלת עיי"ש הרי להדיא דאפילו הכתובה בתורה לא עשאוה כבשטר לענין לקוחות וא"כ אכתי מאי תירצו הכא דנזקין הוי מלוה הכתובה בתירה והא לענין לגבות מלקוחות לא מהני זה וצריך לומר דנזקין שאני דהא קלא אית ליה וכמו שכתבו התוספת לקמן (דף י"ד ע"ב) דדוקא הלואה לית ליה קלא משום דמאן דיזיף בצינעא יזיף אבל מזיק לא דייק ואית ליה קלא וכיון שכן שפיר מהני גם לענין גביה מן הלקוחות נמי דהא הטעם דלענין לקוחות לא מהני הוא משום דלית ליה קלא וחיישינן לפסידא דלקוחות אבל בנזקין דאית ליה קלא מהני גם לגבות מן הלקוחות אי חשבינן זה דהוי ככתובה בשטר. ואמנם לא הוצרכו לכל זה כ"א לשיטתם בקדושין דמה דרב פפא אמר התם שעבודא דאורייתא אינו כ"א במלוה הכתובה בתורה דוקא אבל באינו כתובה בתורה שעבידא דאורייתא ולא גביא מדינא מן הלקוחות ולזה הוכרחו לתרץ דנזקין הוי נמי כתובה בתורה דאל"ה לא היה גובה ממשעבדי כדין מלוה על פה אבל אנן לדידן כבר הוכחתי בחבורי לקדושין שם דרב פפא סובר באמת שעבודא דאורייתא ומה שאמר בב"ב דלאו דאורייתא תירצתי שמה בארוכה עיי"ש וגם הרי"ף והרא"ש בב"ב מסקו דרב פפא סובר שעבודא דאורייתא וא"כ לא קשה כלל מנזקין דהכא דכיון דדאורייתא אפילו מלוה על פה ממש נמי גביא ממשעבדי והא דלא גביא אינו כ"א מדרבנן מתקנתא דלקוחות משום דלית ליה קלא ואם כן בנזקין דאית ליה קלא ודאי גביא ממשעבדי:

תוכן העניינים

בית אהרן (בק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה