אור ברסלב
בית אהרן (בק) בבא קמא › דף ו:

בית אהרן (בק)· הרב אהרן וואלקין

בבא קמא · דף ו:

דף ו.

בגמרא הכותל והאילן שנפלו וכו' ועיין ברא"ש שכתב דנסתפקו התוספת אם הזיקו בשעת נפילה אי יהבינן להו דין אש או דין בור והוא הכריע דכל דין בור יש להם ולא דמי לאבנו סכינו ומשאו דנפלו מן הגג והזיקו ברוח מצויה דהנך נעשו אש על ידי כח אחר אבל כותל ואילן מחמת ריעותא נפלו מעצמן וכו' לכך יש להם דין בור ואי משום דהולכין ומזיקין משא"כ בבור לא גריעי מחמת זה וכ"ש דיש לחייבו יותר וכו' עיי"ש ותמה עליו בפלפולא חריפתא דא"כ יש לדמותו נמי לאש ואי משום דאין כח אחר מעורב בו כ"ש דיש לחייבו יו פר ומאי דחשבי להו התוספת לעיל (דף ה') דכח אחר מעורב בו הוי חומרא לא משום כח אחר אלא מה שעל ידי כן מזיק בהליכתו ומכיון דהני נמי מזיקין בהליכתן לא גריעי משום שאין כ אחר מעורב בהן עיי"ש, והנה אם כי זה ודאי שהחומרא דכח אחר אינו אלא משום שעל ידי זה הולך ומזיק אבל בעצם הוי זה קולא נגד דבר שהולך ומזיק מעצמו בלא כח אחר והכי מבואר להדיא בחדושי הרשב"א בסוגיי"ן רק מה שחשיב כותל ואילן שהזיק בשעת נפילה ג"כ לסוג תקלה שהולך ומזיק זה אינו דהולך ומזיק לא נקרא כ"א כשיוכל לילך ולהזיק בלי שיעור וגבול כגון כל בעלי חיים שהולכין ומזיקין ואין שיעור וגבול להלוכם וכן אש שהרוח יוכל לישא ההיזק גם מרחק רב באופן שאין הניזק בא למקום ההיזק אלא המזיק רודף להניזק בכל מקום שעומד וזהו עיקר החומרא בדרכו לילך ולהזיק כי דבר שאין דרכו לילך ולהזיק צריך הניזק לבוא למזיק והמזיק עומד על מקומו רק שהניזק מתקרב אליו ודבר שדרכו לילך הוא להיפוך הניזק על מקומו עומד והמזיק מתקרב אליו ולכן בכותל ואילן שיש שיעור וגבול לנפילתן ויותר מהגבול אינם יכולים לילך וסוף סוף הניזק צריך לבוא אל המקום הזה וא"כ לא נוכל לחשוב זה לדבר שדרכו לילך ולהזיק ובור ממש הוא וכבור אריכתא הוא מלמעלה עד מקום שיוכלו ליפול מעצמן וכן מוכח להדיא מן הסוגיא דפריך עלה מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק מכלל דכותל ואילן לא מיקרי דרכו לילך ולהזיק ודו"ק היטב כי זה ברור בעזה"י. בתוד"ה ור' ישמעאל וכו' וא"ת אמאי טעי טפי בדברי ר' ישמעאל וכו' ולי נראה ליישב דהנה מיטב האמור בקרא בע"כ לפרשו באחד משתי פנים או דהכוונה הוא לא ממה ישלם אלא בעד מה וכלומר שלעולם צריך לשלם בעד ערוגה מיטב ואפילו אם אכל כחושה ישלם בעד שמינה או דהכוונה והקפידא הוא ממה יהיה התשלומין דזה ודאי שאין צריך לשלם יותר ממה שהזיק ורק ממה יהיה התשלומין על זה בא הכתוב להורות שהתשלומין יהיה ממיטב ולא מזיבורית ולכן לר' ישמעאל דמפרש דמיטב שדהו של ניזק אי אפשר היה לפרש דקפידת הכתוב הוא ממה יהיה התשלומין ולהורות שצריך לשלם כמו מיטב שדהו של ניזק דאיך יסתום הכתוב דין כזה שלעולם ישלם כמיטב של ניזק והא באמת אם אין לו משלו אין מחויב לקנות משל אחרים וא"כ איך יתפרש הקרא כשאין לו למזיק כעידית של ניזק ובע"כ דכוונת הכתוב הוא שבמה שאמרה מיטב הקפידא היינו בעד מה יהיה התשלומין בעד שדה מיטב שלעולם צריך לשלם בעד שדה מיטב ומשובחת אפילו כשלא אכל אלא כחושה וכיון שלדידיה דסובר בשל ניזק אי אפשר לפרש היה הקרא באופן אחר לס"ד ולכן הוי טעי שפיר דקרא אתי לכה"ג אבל בדר' עקיבא דסובר דמיטב של מזיק הקרא דמיטב שדהו ישלם מתפרש כפשוטו דהקפידא הוא ממה יהיה, התשלומין וכלומר שהתשלומין כפי שהזיק יהיה ממיטב ולא מזיבורית וכיון שהקרא יתפרש כפשוטו מהיכי תיתי שנימא דצריך לשלם נמי יותר ממה שהזיק וכשאכל כחושה ישלם שמינה דבלא קרא מעצמו אי אפשר כלל להעלות על הדעת דבר כזה שישלם יותר ממה שהזיק ורק לר' ישמעאל הוא דטעינן בזה משום דלדידיה הקרא אין מתפרש לס"ד כ"א באופן זה וזה ברור. (דף ז' ע"א) בתוד"ה ישיב וכו' ויש שום צריכותא, עיין בריש מסכת קדושין בתוד"ה בפרוטה שם פירשו מהו הצריכותא דאי כתב בנזיקין הוה אמינא דבעבד עברי כיון דמפדין בעל כרחו בעינן כסף ממש ואי כתב בעבד הוה אמינא דהתם דוקא בכדי שלא יטמע בין העכו"ם עיי"ש ובחבורי שם הארכתי בזה. בגמרא הרי שהיו לו בתים וכו' מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה הנה רש"י ז"ל פירש בזה שני פירושים לפי' קמא מיירי בעני שהיו שווים קרקעותיו מאתים זוז בצמצום בשעת היוקר ובשעת הזול אינם שווים מאתים נמצא דהוא פתה עני גמור ופירושו דעד מחצה היינו מחצה בנכסיו דהיינו מאה זוז ולא יותר ולא הוי דינו כעני גמור ליטול אפילו אלף בבת אחת ופירושא דטובא או פורתא קאי על כמות הנתינה לא על איכות ההזלה ורצה לומר דמלת פורתא או טובא נמשך אל זה שאמר למטה ליספו ליה או לא ליספו ליה והכי קאמר אי דהוזל דכולי עלמא א"כ אמאי לא יהא דינו כעני גמור לכל הליכותיו ליטול אפילו אלף בבת אחת ואי דאייקור דכולי עלמא אפילו פורתא וכו' שהרי שוות הם מאתים זוז ובתר כולי עלמא אית לן למיזל ומשני לא צריכא וכו' ורצה לומר דלעולם השתא דכולי עלמא נמי הוזל כגון דהוא ביומי תשרי ואפ"ה לא חשבינן ליה כפני גמור כיון דביומי ניסן ודאי שיהיו שוות מאתים ולכך יהבינן ליה רק מאה זוז לתשלום המאתים ולא יותר ועוד פירש רש"י בלשון השני דמיירי בעשיר שאפילו לפי שעת הזול שווים קרקעותיו הרבה יותר ממאתים זוז ופירושו דעד מחצה הוא לפי"ז עד שימצא לכל הפחות למכור קרקעותיו בחצי דמי שוויין דאז תו לא מרחמינן עליה ואמרינן ליה זיל ומכור בחצי דמיהן אבל אם צריך להוזיל יותר מרחמינן עליה ונותנין לו מעשר עני עד שיוכל למכור עכ"פ בחצי דמיהם ומקשה אי הוזל דכו"ע וכו' א"כ אמאי לא מרחמינן עליו עד שיוכל למכור בשוויין ממש כיון דלא פשע מידי ואי דאייקור וכו' א"כ פשע במאי דעייל ונפיק אזוזי ולא בעינן לרחומי עליו כלל אפילו כשאינו יכול למכור רק בפחות הרבה מחצי דמיהן זהו תמציתן של שני הפירושים הללו וללישנא קמא לא נחתינן כלל לטעמא דפשע או לא פשע ורק בלישנא בתרא דייק רש"י לכתוב טעמי דפשע או לו דפשע עיי"ש והכי הוא ודאי ברירא דהך מילתא דללישנא קמא דבעני מיירי שפיר מתפרש בלא טעם דפשיעה אלא כמה שכתבתי דבהוזל כולי עלמא א"כ אינם שוות יותר ואפילו טובא נמי ליספי דכיון דאינם שוות יותר הלא עני גמור הוא ואפילו אלף בבת אחת יטול ואי דהוקר כולי עלמא אפילו בלא פשע נמי אין רשאי ליטול כיון דכולי עלמא שוות הם לא מקרי עני דבתר כולי עלמא אית לן למיזל דדוקא ללישנא בתרא שבאמת עשיר הוא גם לפי המקח דהאידנא ורק מה שרשאי ליתן מעשר עני עד מחצה הוא מצד רחמנות שמרחמין עליו שלא יתדלדל ביותר ולענין רחמנות שפיר יש נ"מ בין פשע ללא פשע דבלא פשע ראוי הוא לרחם משא"כ ללישנא קמא דאין אנו דנין בטעם דרחמנות אלא אנו דנין אם הוא עני או לא ולכן כשהוזל דכולי עלמא ודאי דעני הוא וכשהוקר דכולי עלמא כיון דבתר כולי עלמא אית לן למיזל לא חשיב עני אפילו כשלא פשע נמי והיינו דדייק רש"י להזכיר טעמי דפשיעה רק בלשון שני, הארכתי בזה אם כי הדברים פשוטים רק מפני שוברים תמוהים ראיתי בזה בשמ"ק וז"ל ואינו מוצא למוכרן פי' הקונטרס לשון ראשון דמיירי בעני וכו' וקשה לפי זה דהשתא מיהא אין קרקעותיו שוות רק מנה א"כ השתא עני הוא ואפילו אלף זוז בבת אחת יטול ועוד קשה דאטו משום דקא מעייל ונפיק מפני דחקו הוי פושע בהכי מה היה יכול לעשות לכך נראה כפירוש שני שפרש"י ז"ל דמיירי בעשיר עכ"ל, והנה זה ודאי דשתי קושיות שהקשה השמ"ק קאי על קושית הש"ס דאי אייקור כולי עלמא ודידיה איידי דנפיק אזוזי זול אפילו פורתא נמי לא על זה הקשה דאדרבה אפילו טובא בבת אחת נמי ליספו ליה כיון דסוף סוף איתזל ועני הוא השתא ואי מטעם דפושע הוא סובר דלא הוי פושע בזה שמחמת דוחקו הוא עושה וסברת השמ"ק הוא להיפוך מקצה לקצה מסברת המקשה שבש"ס ללישנא קמא דאילו המקשה סובר דבדהוקר כולי עלמא ושלו הוא דאיתזל אפילו פורתא נמי לא ליספי ליה והשמ"ק סובר דאפילו טובא בבת אחת נמי ליספו דלא נוכל לפרש דמה שהקשה בשמ"ק אפילו טובא נמי לא קאי זה כ"א על התירוץ שבש"ס דמוקי דהוזל כולי עלמא ומיירי ביומי תשרי דלאוקימתא שבש"ס רשאי ליתן לו עד מחצה ועל זה מקשה בשמ"ק דאפילו טובא נמי ליספי כיון דהשתא עני הוא דא"כ הוו קושיותיו שלא על הסדר דהוי ליה להקשות מתחלה הקושיא שהקשה באחרונה דאמאי מיקרי פושע דזה ודאי קאי על קושיא שבש"ס אי דהוקר כולי עלמא ואח"כ הקושיא דאפילו טובא נמי על התירוץ שבש"ס אלא ודאי דשתי קושיות שבשמ"ק קאי על קושית הש"ס אי בהוקר וכו' אפילו פורתא נמי וכו', ואכן למה שכתבתי בכוונת רש"י שני קושיותיו מיושבות דודאי יש לומר ללישנא קמא לאו מטעם פושע הוא דלא יהבינן ליה אלא משום דלענין שווי השדות אזלינן בתר כולי עלמא ולא בתר דידיה ואי דכולי עלמא שוות הם לא מיקרי עני ומה שכתב בשמ"ק משו"ה לפרש כלישנא בתרא אדרבה ללישנא בתרא ודאי דהטעם הוא משום פושע וכמו שכתב רש"י להדיא ושם באמת יקשה דכי מה פושע הוא כשעייל ונפיק מחמת דוחקו ולכן אי נניח כסברתו זאת הוי ליה לבחור דוקא בלשון קמא והוא אשר אמרתי כי דברי השמ"ק תמוהים דמכח קושיתו דמה פושע הוא מיאן בלישנא קמא אשר שם לא זכר רש"י כלל טעם דפושע ובחר בלישנא בתרא ששם פרש"י באמת מטעם פושע ודו"ק. בתוד"ה אי דאייקור ארעתא וכו' אבל אם לא פשע אפילו שוות יותר ממאתים יכול ליטול וכו' והיינו כלשון השני שברש"י דמיירי בעשיר ומטעם פושע ולא אבין מה גרם להמהרש"א בזה לנטות מדרך הפשוט ולפרש דהיינו כלישנא קמא שברש"י דבעני מיירי רק שבמלות פורתא וטובא פירשו התוספת בענין אחר בשעה שדברי התוספת יוכלון להתפרש ממש כלישנא בתרא, ואולי משום דהתוספת הביאו לבתר הני דברי הרי"ף דמפרש דמיירי בעשיר מכלל דעד השתא מיירו התוספת בעני וזה גרם את המהרש"א לפרש כפירושו אבל אין זה מוכרח דאפילו ללשון השני שברש"י איכא נ"מ טובא בין פירוש של הרי"ף לדידיה דאילו לגרסת רש"י אי הוזל דכולי עלמא וכו' אפילו טובא ליספי הרי דבעשיר בהוזל לכו"ע יהבינן ליה עד שיוכל למכור בשווין ממש ובאייקור לכו"ע לא יהבינן ליה כלל אף שאינו מוצא למכור רק בפחות הרבה מדמי שוויין ואילו לתוספת אליבא דהרי"ף דגרים אי דהוזל דכולי עלמא אפילו טובא ליספי הוי הדין כזה דלעשיר בהוזל דכולי עלמא לא יהבינן ליה כלל ואפילו הוזל כל כך עד שאינם נותנים בעדם רק פורתא אפילו הרבה פחות מחצי דמיהן אפ"ה לא ליספי ליה ואי דאייקור כולי עלמא אפילו טובא נמי ליספי אפילו נותנים לו יותר מחצי דמיהן אפ"ה יטול עד שיוכל למוכרן בשוויין ממש וכיון דאיכא נ"מ גדולה בין פירוש לישנא בתרא שברש"י לפירוש הרי"ף א"כ יותר נח לפרש דמה שכתבו התוספת בתחלת דבריהם מיירי נמי בעשיר וכלשון השני שברש"י ודברי המהרש"א שנדחק בזה צ"ע, ודע בזה דהרמב"ם מפרש לשיטת הרי"ף וגרסתו לא כפירוש התוספת בשיטת הרי"ף דאילו התוספת מפרשי דעד מחצה דקאמר הברייתא היינו עד שיוכל למוכרן בחצי דמיהן והרמב"ם יפרש נמי בעשיר כלשון שני שברש"י רק שבפירוש עד מחצה כפירוש קמא שברש"י דרצה לומר עד מחצה בדמיהן ומלת פורתא וטובא יתפרש על כמות הנתינה כמו לפירוש קמא שברש"י ודו"ק בכל הנהו ארבע שיטות שהבאתי ולאחר שבארתי כל הארבע שיטות הללו אכתוב בקיצור הנ"מ ביניהם לדינא ללשון ראשון של רש"י לעשיר לא יהבינן כלל בין הוזל דכולי עלמא ובין אייקור דכולי עלמא כיון דעכ"פ שוות קרקעותיו מאתים זוז ובעני בלא יומי דניסן ותשרי רק הוזל מעצמו אי הוזל דכולי עלמא יש לו דין עני גמור ויהבינן ליה אפילו אלף זוז בבת אחת ואי אייקור דכולי עלמא אזלינן בתר כולי עלמא ולא יהבינן ליה כלל ובזילא דיומי תשרי יהבינן ליה מחצה בנכסיו דהיינו מאה זוז ולא יותר וללשון השני שברש"י לעני יהבינן תמיד אפילו אלף זוז אפילו בזילא דיומי תשרי כיון דבתר השתא אזלינן לפירושו ולעשיר בהוזל לכולי עלמא יהבינן ליה עד שיוכל למכור בשוויין ממש ובאייקור לכולי עלמא לא יהבינן ליה כלל אפילו אף שאינו מוצא למכור רק בפחות הרבה מדמי שווין ובזילא דיומי דתשרי חשבינן מחצה דמיהן כדמי שוויין ואם הוזלו יותר מזו דינו לענין מחצה כדינו לענין דמי שוויין בשאר ימות השנה, ולהתוספת אליבא דהרי"ף לעני נמי יהבינן אפילו אלף זוז ולעשיר בהוזל דכולי עלמא לא יהבינן ליה כלל ובאייקור דכולי עלמא יהבינן ליה עד שיוכל למכור בשוויין וזילא דיומי תשרי אזי המחצה יש לו דין דדמי שוויין וכנזכר לעיל, ולרמב"ם אליבא דרי"ף לעני נמי יהבינן ליה אלף זוז ולעשיר נמי כמו שיטת התוספת להרי"ף ובזילא דיומי תשרי יהבינן ליה עד מחצה שבנכסיו והיינו שמשלימין לו הפסידו במה שמוכרח למכור עכשיו ולא יותר ודו"ק היטב בזה:

תוכן העניינים

בית אהרן (בק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה