בית אברהם לנדא· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב
תמורה · דף לד.
גמ' רמי ליה טבי לר"נ תנן שער הנזיר יקבר ורמינהו כו'. לכאורה צריך להבין דכיון דטעמא דנקברין לא ישרפו משום דאסור ליהנות באפרן והכא בעי דוקא כמלא הסיט דבלא"ה בטיל ברוב וכמצא הסיט הוא דבר חשוב כמבואר במתניתין שם רק במוקדשין בכ"ש משום דהוא דבר שיש לו מתירין וא"כ כשיעשה אפר בודאי אזיל החשיבות של כמלא הסיט ושפיר בטל ומותר בהנאה ועיין כו"פ (סי' פ"ז) והוא הקשה על מה דמוקי בצפרתא ובאמת בלאו צפרתא מ"מ הא בעינן דוקא כמלא הסיט ובודאי כשיהי' אפר אזיל החשיבות ומ"ש הכו"פ דנזיר הוה דבר שיש לו מתירין דאפשר בשאלה אי אפשר לומר כן דא"כ קשה למה בעינן מלא הסיט ודמי למוקדשין דאוסר בכ"ש רק צ"ל דנזיר לא הוה דשיל"מ דנזיר טהור מגלח לאחר הבאת הקרבנות ואם ישאל הוה חולין בעזרה דחטאת אינו בא בנדבה וגם בנזיר טמא מ"מ יוכל להיות דאח"כ הביא הקרבנות והשלים נזירותו וממילא דליתא בשאלה דאסור לשאול עליו וכיון דלא הוה דשיל"מ ממילא כשיהי' אפר יהי' מותר וצ"ל דהוה כמו מבטל איסור:
אך יש לראות דדמי למ"ש הפוסקים ביו"ד (סי' פ"ד) גבי רגלי דבורים בדבש דלא הוה מבטל איסור דאין כוונתו לבטל ע"ש וה"נ כוונתו שלא יבוא לידי תקלה ויש לחלק קצת או דהסוגיא אזיל למ"ד דמב"מ לא בטיל ומ"מ בעינן כמלא הסיט דביבש לא אמרינן הכי כמ"ש התוס' יבמות (דף פ"ב) משא"כ כשיהי' אפר הוה כמו קמח בקמח דהוה לח בלח לשיטת רוב הפוסקים ועיין בכו"פ שכתב קצת מזה:
ועיין ברמב"ם (פ"ג מבכורות הי"ג) גיזת בכור אפילו בע"מ כו' הכל אסורים הרי הוא דבר חשיב כו' האורג מלא הסיט כו' ועיין בהשגת הראב"ד דמ"ש מאורג דבעינן מלא הסיט ובלח"מ שם ולדעתי נראה ברור בכוונת הרמב"ם דהרמב"םהוציא מדקדוק הלשון בבכורות (דף כ"ה) בגיזת בכור בע"מ שנתעברה כו' ולמה נקיט גיזת בכור ולא צמר בכור כמו הכא במתניתין דאורג מלא הסיט מצמר בכור ובשאר דוכתא ולכך מפרש הרמב"ם דלכך נקיט גיזת בכור שהוא דבר חשוב והיינו שהי' שיעור ידוע אצלם להיות נקרא גיזה וכמו דמצינו בב"מ (דף כ"א) גיזי צמר הלקוחים מבית האומן דהוא דבר שיש בו סימן ע"ש ובודאי אם לא הי' שיעור ידוע לא שייך לומר שיהי' דבר שיש בו סימן אך הי' בו שיעור ידוע ונכרך בדרך שיהי' בו סימן וגבי האורג מלא הסיט נקיט הרמב"ם לישנא דמתניתין מצמר בכור ולכך בעינן מלא הסיט שיהי' חשוב ולא בטיל וא"ש וברור לפע"ד בכוונת הרמב"ם והא דכתב הרמב"ם דאוסר בכ"ש היינו אפילו אחד באלף ומ"מ הגיזה בעצמה הוא דבר חשוב וכן מצינו בע"ז (דף ע"ד) דחשיב שם דאוסרין בכ"ש וחשיב דבר שבמנין או חתיכה הראוי' להתכבד ע"ש:
רש"י ד"ה כל הנשרפין לא יקברו דלמא אתי אינש ומשכח להו כו' ותמוה טובא דא"כ יטילנו לים או יפרר וזורה לרוח. ובאמת מבואר בפסחים (דף כ"ח) דמידי דבעי שריפה לא סגי באופן אחר רק בשריפה דהוא גזיה"כ דמצוותו יהי' בשריפה ועיין פרי מגדים או"ח (סי' תמ"ה) שעמד ג"כ על דברי רש"י ע"ש וצ"ע: