בית אברהם לנדא· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב
פסחים · דף ה:
גמ' לא קשיא הא דקיבל עליו אחריות כו'. עיין ברא"ש שכתב על דברי הגאונים במפקיד אצל נכרי דהישראל עובר וכיון שהשאילו לשמירת ממונו ביתו קרינן וההיא דמכילתא מיירי בנכרי שהלוה לישראל על חמצו ע"ש. ותמה הש"א דאי מיירי בלא מעכשיו הא נכרי מישראל לא קני משכון ואי במעכשיו כדמסקינן לקמן (דף ל"א) אם כן לא אצטריך למעט מחמת שאינו ברשותו דת"ל דלא דידיה הוא ע"ש:
ונראה עפ"י מה שתירצתי דברי הרמב"ם (פ"ד מה' חמץ) שכתב דאף במעכשיו בעי הגיע זמנו קודם הפסח ותמה עליו הרא"ש דהא לאביי אמרינן בגמ' דאי למפרע הוא גובה מותר בהנאה אפי' בגבאו אחר הפסח ובודאי לא גרע מעכשיו מלמפרע גובה אליבא דאביי:
ואמרתי ליישב דהנה הר"ן הקשה דמאי מהני מעכשיו הא אכתי אי בעי פריק לה הוה כדידיה כדאיתא פסחים (דף מ"ו) בחלה דעובר משום דאי בעי מתשיל עליו. ותירץ במחוסר ממון לא אמרינן הואיל ע"ש:
ונראה דטעמא דמלתא הוא עפ"י מ"ש הרמב"ם (פ"ח מה' מע"ש) אין פודין במעות שאיני ברשותו כו' נפל כיסו לבור והוא יכול להוציאו פודין בו וכתב הכ"מ דבירושלמי מוכח דדוקא באם נפל מאה מנה ויכול לה ציאו בחמשים מנה אז פודין במה שיתר על ההוצאה דזה הוה ברשותו ע"ש. אם כן מוכח דאף בשלו ממש באם נפל לבור מ"מ מה שנגד הוצאה נקרא אינו ברשותו ואם כן מכל שכן במעכשיו דבאמת לאו דידיה הוא רק מטעם אי בעי פריק דודאי אמרינן כיון שצריך להוציא הוצאות הוה דבר שאינו ברשותו כמו בנפל כיסו לים. ולפ"ז מה שיתר על מעות הפדיה שפיר הוה דידיה מטעם אי בעי פריק כמו גבי מע"ש:
ולפ"ז מיושב קושיית הרא"ש דודאי לאביי דאמרינן למפרע הוא גובה א"כ לא הוה דידיה רק כנגד החוב מה שבא אחר כך לכלל גביה וע"ז לא שייך הואיל ובעי פריק כיוון שצריך להוציא הוצאות כנ"ל. משא"כ גבי מעכשיו דמיירי בהרהינו אצלו בודאי שוה יותר מכדי חובו וע"כ צ"ל כן דהא כתב הרב המגיד דלכך בעינן מעכשיו בהגיע זמנו קודם פסח דאלת"ה הוה אסמכתא ע"ש ובאסמכתא בעינן דווקא גזים כדאיתא ב"מ (דף ק"ד) וא"כ דשוה יותר מכדי חובו שפיר בעינן הגיע זמנו קה"פ דבלא"ה אמרינן הואיל והוה דידיה מה ששוה יותר וממילא הכל אסור באכילה לאחר הפסח וגם אפילו בהנאה רק למכור כולו חוץ מאיסור הנאה שבו אפשר דמותר כדאיתא בע"ז (דף ע"ד) ולכך כתב הרמב"ם דבעינן הגיע זמנו קודם הפסח וא"ש: והנה לכאורה יש להבין בטעמא דהרא"ש שכתב כיון שהשאילו ביתו לשמירתו ביתו קרינן ליה והא גם שאלה ושכירות קרקע בעי חזקה או קנין אחר כמ"ש התוס' ב"ב (דף פ"ה ב') ואמאי הוה ביתו:
אך נראה לומר דהא לכאורה צריך להבין ר"א דאית ליה הואיל גבי חלה אמאי אינו עובר על הפקר המונח בביתו ולא אמרינן הואיל ובעי זכי ביה וא"כ מאי מהני ביטול דהוא מתורת הפקר לשיטת התוס' אך צ"ל דהואיל לא שייך רק בדבר שביד הבעלים לעשותו לא ביד אחר ולכך אמרינן הואיל והוה כדידיה. משא"כ לומר דאי בעי זכי ביה דגם ביד אחר לזכות בו לא שייך לומר דהוה כדידיה מטעם הואיל. ועיין לקמן (דף מ"ו ב') תוספ' ד"ה הואיל שכתבו דלא אמרינן הואיל אי בעי פריק ע"ש י"ל ן נמי מהאי טעמא דהא כל אדם יכול לפדותו:
ולפ"ז שפיר י"ל דלכך הוה ביתו דכיון שהשאילו לשמירת ממונו אף דלא עביד שום קנין לשם שאלה מ"מ אמרינן הואיל אי בעי יכול לעשות קנין ושפיר מיקרי ביתו. והא דאיתא בפוסקים (בסימן תמ"ח) בנכרי שהביא דורון לישראל בפסח ואמר שלא יזכה לו רשותו ע"ש ואכתי נימא הואיל אי בעי זכי ביה י"ל דכיון דאינו רוצה לזכות בו הוה כהפקר כמו דאמרינן נכסי כותי הרי הם כהפקר עיין בבא בתרא (דף נ"ד) דנכרי אסתלק ליה וה"נ נכרי אסתליק ליה וישראל לא זכה דאינו רוצה לזכות. ושוב הוה הפקר וא"ש:
ועפ"י האמור יש ליישב דברי הרא"ש דהנה התוס' כתבו לקמן (דף מ"ו) דלכך אסור לאפות ולא אמרינן הואיל דהוה תרי הואיל דלא אמרינן ע"ש. וא"כ שפיר י"ל דמכילתא מיירי בנכרי שהלוה לישראל ובמעכשיו רק דהגיע זמנו אחר הפסח דמחמת מעכשיו לחודיה עבר עליו מחמת הואיל אי בעי פריק הוה כדידיה רק דממעטינן מחמת שאינו ברשותו ולא שייך מה שכתב הרא"ש דעובר המפקיד משום שהשאילו ביתו דהא כתבתי לעיל דמחמת זה לחודיה לא מיקרי ביתו כיון דבעי קנין להשאלה רק מחמת הואיל דמצי עביד קנין ואם כן הוה תרי הואיל ולא אמרינן, ושפיר ממעטינן מבבתיכם דאינו עובר במעכשיו מחמת שאינו ברשותו וא"ש: