אור ברסלב
בית אברהם לנדא עבודה זרה › דף סג.

בית אברהם לנדא· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב

עבודה זרה · דף סג.

דף סב:

גמ' וכי אמר לה בטלה זה מאי הוה הא מחסר משיכה כו'. צריך להבין דלר"י דמן התורה מעות קונות ואמרינן בב"מ (דף מ"ו) דבמלתא דלא שכיחא אוקמוה אדאורייתא ע"ש גבי החליף טלה בדמי שור. והכא הוא ודאי מלתא דלא שכיח' כיון דמיירי דחייבי לאוין או כריתות כדאיתא תמורה (דף כ"ט) דבלא זה לא מיקרי אתנן ואם כן נימא נמי דמעות קונות ואפשר לומר דגמ' אזלא אליבא דר"ל דמשיכה מה"ת. אך התוס' בד"ה בזונה נכרית כתבו דשנויא בתרא אזלא אליבא דר"י קשה כנ"ל. והנה לכאורה יש להבין על מאי דמשני בזונה נכרית דמעות קונה הא אמרינן קידושין (דף מ"ח) במקדש בשכר פעולה למ"ד ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף אינה מקודשת דהיה מלוה ואם כן ה"נ אמאי קנתה הטלה והא לא עדיף משכר פעולה ונימא נמי דהוה מלוה למ"ד ישנה מתחלה ועד סוף. והיה נראה מכאן ראיה לשיטת הרמב"ם דמלוה קונה במכר עיין ברמב"ם (פ"ז מהל' מכירה) אבל נראה לומר דלק"מ דבשלמא גבי קידושין דאין קידושין לחצאין והאומר חצייך מקודשת לי אינו כלום א"כ הקידושין אינם כלום רק עד גמר הפעולה ואז נעשה שכר התחלת הפעולה מלוה משא"כ בקנין מטלטלין נהי דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף מ"מ אמרינן דתיכף משעת התחלת הפעולה עד סופו קונה בחפץ לפי ערך בכל רגע וא"כ לא הוה מלוה דהא זכה תיכף לפי ערך המגיע בעד שכר פעולה:

שם גמ' לא צריכא דשווי' ניהלי' אפותיקי דאמר אי מייתינא לך זוזי כו' הנה מפשט לשון הגמרא משמע דלא מיירי דאמר לה מעכשיו רק אפותיקי סתם וא"כ צריך להבין טעמא דמלתא למה הוה טפי אתנן באפותקי דהא אפילו בסתמא מ"מ מחויב היא בשכירות כמ"ש הר"ן בסוגיא זו דאפילו בטלה זה דלא קנתה מ"מ מחויב הוא בדמים ומ"מ לא מיחשב אתנן מפני שלא היה מיוחד בשעת ביאה והיה רשות בידו לסלק במה שירצה ואמאי עדיף טפי אפותיקי דנהי דאינו יכול לסלקו בנכסים אחרים מ"מ הא יכול לסלוקי בזוזי וצריך לומר דבלא אפותיקי א"כ ליתי' שיעבוד' כלל על מטלטלין דמהא טעמא מטלטלין דיתמי לא משתעבדי דאינם בני שיעבוד ולכך לא מיקרי אתנן אם נתן לה אח"כ דהביאה ליתא אז בעולם משא"כ באפותקי דהוה כשיעבדו בפירוש וסמיך דעתי' עלייהו דאז הם בני שיעבוד וגובה מיורשים אפילו בכתב לו מקרקעי ומטלטלי ומכש"כ בעשאו אפותיקי כמבואר בדברי ב"י ח"מ (סימן קי"ז) בשם הנ"י שפיר מיקרי אתנן בגבתה אח"כ מחמת דשיעבודא התחיל תיכף משעת ביאה:

והיה נראה דתליא בפלוגתא דלמפרע הוא גובה ובלא אפותקי לא שייך למפרע הוא גובה דמטלטלין אינם בני שיעבוד והא דאמרינן פסחים (דף ל') בנכרי שהלוה לישראל על תמצו דאמרינן למפרע הוא גובה כבר כתב שם הרמב"ן דמיירי בשיעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי או בעשאו אפותקי עדיף טפי דאז חזינן דשיעבודא עליה. אך קשה דאם כן למאי דקיי"ל כרבא דמכאן ולהבא גובה לא יהיה אתנן אפילו בעשאו אפותיקי ובאמת הרמב"ם (פי"ד מאיסורי מזבח) העתיק הך שנויא בתרא לפסק הלכה וצריך לומר דלענין אתנן הוה לכו"ע באפותיקי מחמת דשיעבודי' עלי' משעת ביאה ולא תליא כלל אי למפרע הוא גובה ובלא אפותקי לא חשיב אתנן מחמת דמטלטלין אינם בני שיעבוד. או אפשר לומר דהכא כיון דעומד בחצרה קנתה בתורת משכון וב"ח קונה משכון ולכך חשיב אתנן דהא גם לענין חמץ מיקרי שלו בישראל שהלוה לנכרי למ"ד ישראל מנכרי קונה משכון כדאיתא פסחים (דף ל"א) ולכך חשיב אתנן שפיר בשעת ביאה תיכף. אך הלשון דחוק קצת דלמה להזכיר כלל אפותיקי הול"ל דמיירי שמסר הטלה תיכף למשכון:

ולכן נראה לומר דלכך לא מוקי לה במסר תיכף לשם משכון דהא אתנן סתמא קתני ומשמע אפילו בבא על אמו כדאיתא ב"ק (דף ע' ע"ב) ואפילו בחייבי לאוין בהתרו בי' קיי"ל דלוקה ואינו משלם רק מכל מקום חשיב אתנן מחמת דמחויב לצאת ידי שמים כדאיתא ב"ק ואם כן לא שייך קונה משכון דהא לא משועבד כלל ומנה אין כאן כו' ולכך מוקי לה בעשאו אפותיקי וחשיב אתנן כיון דיחדו לה בשעת ביאה לשיעבודה ואיכא חיובא עלי' לצאת ידי שמים כנ"ל:

אך אכתי קשיא לי דא"כ למה צריך להיות עומד בחצרה אפילו אין עומד בחצרה והוא עשאו אפותקי אמאי לא יוחשב אתנן ואין לומר דבלא עומד בחצרה לא קנתה אפילו בתורת אפותקי ויכול לסלקה בשאר נכסים זה אינו דהא לר"י קיימינן דאית ליה מעות קונות דאורייתא לא משיכה רק מחמת נשרפו חטיך בעלי' הפקיעו חכמים וזה לא שייך לענין אפותקי סתם דהא שטפה נהר גובה משאר נכסים כמבואר בחו"מ (סי' קי"ז) ולשון הגמ' משמע דמיירי באפותקי סתם ואפילו באפותקי מפורש נמי לא שייך כמ"ש התוס' בבבא מציעא דהיכא דמוכר יכול לחזור טרח ומציל דלמא יתייקר ע"ש (דף מ"ז ב') וה"נ כיון דיכול לסלקו בזוזי שפיר טרח ומציל דהא לענין יוקרא הוא ברשותי' ויכול לסלקו במעות גם מסתימת דברי הפוסקים משמע דבכל אפותקי אפי' במטלטלין לא בעינן קנין חצר רק במעות לבדו נשתעבד לאפותקי וטעמא כדפרישית וצ"ע:

תוס' ד"ה כגון דקאי בחצירה וא"ת לישני תרוויהו בטלה זה כו' וי"ל דניחא ליה כו' אפילו למאן דאית ליה ברירה כו' ולכאורה קשה דאמאי לא יוחשב אתנן משום שאינו מבורר בשעת ביאה ולגבי מחיר כלב דכתיב בקרא חדא אמרינן תמורה (דף ל') דאם אחד נטל תשעה וכלב ואחד נטל עשרה כולם אסורים למאן דלית ליה ברירה דאכל חדא אמרינן דזאת היא המחיר רק למ"ד בריר' אמרינן שם דנברר חדא מינייהו ואינך משתרי ע"ש בגמ' ולמה לא אמרינן ג"כ דאינו חל שם מחיר רק על המבורר בשעת חליפין כמו דאמרינן לגבי אתנן וצריך לחלק דלענין אתנן לא שייך לומר דחל אחדא בשעת ביאה כיון דברשותו להחליפו וליתן אחר כמו שירצה דהא שור בשורי אני מוכר לך מראהו מת כדאיתא מנחות (דף ) ולכך לא מיקרי אתנן כלל דהא אינו מחויב ליתנו לה מחמת ספיקא אבל לענין מחיר לא שייך זה דהא מכל מקום יש כאן אחד תמורת הכלב ואסורים כולם למאן דלית לי' ברירה כנ"ל: תוס' ד"ה ואינו חושש לא משום שביעית כו' הנה לפי מה שהבינו תוס' בדברי רש"י דהקושיא אינה רק משביעית דטעמא הוא משום שמא ימסור דמי שביעית לע"ה דאלמא דחל קדושת שביעית אדמים אף במוכר בהקפה אבל ממעשר ויין נסך לא קשה כלל אם כן צריך להבין לפי אוקמיתת הגמרא דמיירי בחנוני המקיפו או שהקדים לו דינר לא הוה מעשר ויין נסך דומיא דשביעית דגבי שביעית אינו אסור אלא בהקדים לו דינר ובאחרינא מיירי אפילו בלא הקדים וצריך לדחוק דודאי לפי מסקנא אמרינן דגם ביי"נ בעי הקדמת דינר דבלא זה לא הוה כלקחם בעה"ב ומאכיל לפועליו כמ"ש התוס' לקמן אך על המקשה קשה דמנ"ל להקשות ולהשוות אותם לכך פירוש רש"י דהקושיא היא משביעית כנ"ל. אך הא קשיא טובא דלשיטת רש"י מה משני הגמרא בנשא ונתן ביד דעדיין הקושיא במקומה עומדת דהא מכל מקום לא הוה הדמים שביעית כשפרע לאחר כך וצריך לומר דטעמא משום שמאכיל פועליו שביעית ודמי לפריעת חוב אם כן הדרא קושיא לדוכתיה דמאי מקשה לדבי ר' ינאי הא לא דמי וצ"ע כעת: מסכת חולין:

תוכן העניינים

בית אברהם לנדא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה