אור ברסלב
בית אברהם לנדא עבודה זרה › דף נג:

בית אברהם לנדא· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב

עבודה זרה · דף נג:

דף נב:

מנלן דאסרה אמר ר"א כתחלתה של א"י. עיין בס' שער המלך בהלכות לולב (דף ע"ז ב') שהקשה דמאי קאמר ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי דהא כיון שנתנה אח"כ לישראל הוה עבודה זרה של ישראל דאינה בטילה עולמית כמו ע"ז של עכו"ם שזכה בה ישראל כדאמרינן לעיל דלמא מגבה לה והדר מבטל לה ואי משום דאיסורא לא ניחא לי' דלקני מ"מ י"ל מדפלחו לעגל גלי' אדעתייהו שרוצים לקנות אבל אכתי לא מוכח הך דינא דישראל שזקף לבינה ע"ש שהניח בצ"ע. ורוצה להוכיח מזה דעכו"ם של נכרי שבאתה ליד ישראל אין לה ביטול רק מדרבנן. ולק"מ חדא דכיון שאשירות שהי' מקודם נתינת הקב"ה לאברהם ואברהם בודאי לא רצה לקנות אותם מחמת דלאיסורא לא ניחא לי' דליקני' אף שאח"כ בשעה שפלחו לעגל רצו לקנות אותם מ"מ במאי קנו אותם ואין לומר בתורת חצר כמ"ש השער המלך הא הוה חצר שאינה משתמרת ועיין בתוספת ב"מ (י"א ב') שכתבו דדוקא היכי שגם המשכיר ביתו פתוח לאותו חצר קונה הזבל משא"כ אם השוכר לבדו דר שם לא הוה חצר משתמרת למשכיר ועוד דהא מחובר לקרקע הוה כקרקע ואינו נקנה בתורת חצר רק בחזקה והא דכתבו התוספ' (ב"ב דף פ"ז) ד"ה לך ויפה לך קרקע דקנה מתורת חצר היינו באין צריכים לקרקע דחשיב כתלוש עיין בח"מ (סי' קצ"ג). והכא לא שייך לומר דירושה היא להם מאבותיהם כיון דאברהם בודאי לא רצה לקנות דאיסורא והם אף בשעה שפלחו לעגל שרצו לקנות מכל מקום לא עשו שום קני' המועלת לזה כנ"ל. ועוד מאן יימר דאותן האילנות שלא רצה אברהם לקנות חשובים הפקר דהא י"ל כיון דאברהם לא רצה לקנות אותם נשארו של האמוריים ומאי מהני שרצו שאח"כ בשעת החטא לקנות הא לאו שלהם הוא וירושה לא שייך כיון שלא הי' של אברהם דלא רצה לקנות דאיסורא ולכן לדעתי אין התחלה לקושיית השער המלך:

עיין ר"ה (דף י"ג) בתוס' ד"ה ולא קציר נכרים ואף ע"ג דירושה היא להם מאבותיהם כו' מ"מ דייק התם שפיר משום אשירות שמדורות הראשונים. והנה דברי התוס' אלו מחוסרים הבנה. ועיין פר"ד בדרך הקודש שהגיה בתוס' שצריך להיות ומ"מ דחי התם שפיר ופי' דקשיא לתוס' מאי פריך שם אין אדם אוסר דבר שאינו שלו הא במה שנטעו מיקרי שלהם כמו גבי קציר נכרים ולכך כתבו התוספ' דהא מ"מ דחי שם אקושיא אחרת דמקשה דלמא משום אשירות דמעיקרא ודחי דבביטולא בעלמא סגי וא"כ גם זה נדחה דלו יהא דמה שנטעו הוה שלהם מכל מקום בביטול סגי ע"ש בס' הנ"ל:

והנה חוץ לזה שקשה להגיה אף גם הלשון אינו מדוקדק כלל אפילו לפי הגהתו ואין לו שום מובן רק בדוחק גדול. ואני תמה על מאורן של ישראל שנראה לדעתי שדברי התוס' ברורים בלי שום הגה"ה כלל דהא הגמ' מדייק דישראל שזקף לבינה ולא השתחוה לה דנאסרה בהשתחוואת העכו"ם משום דשליחותייהו קא עביד והתם כיון דפלחו ישראל לעגל גלי אדעתייהו דניחא להו והנה זה בודאי לא שייך אלא אם הנכרי השתחווה לחפץ של ישראל י"ל כיון דהישראל גלי אדעתי' דניחא לי' הוה כמו שלוחי' ומיקרי עכו"ם של ישראל דאינה בטילה אבל אם העכו"ם השתחווה לחפץ שלו אף דישראל ניחא ליה בהשתחוואה מ"מ בודאי לא מיקרי עכו"ם של ישראל דלא יועיל לה ביטול והגע עצמך אם יש מומר ישראל דניחא לי' בע"ז אם כן כל הע"ז של עכו"ם לא יועיל להם ביטול דהא ניחא לי' לישראל מומר בע"ז. אלא פשוט דזה לא שייך רק אם החפץ של ישראל וניחא לי' בע"ז אם כן מה שהעכו"ם משתחוה לחפץ שלו מיקרי ע"ז של ישראל כיון שהחפץ שלו ולא אמרינן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו כיון דניחא לי' לבעל החפץ. אבל בחפץ של עכו"ם אף אם ישראל ניחא לי' בע"ז מ"מ הוא לא עבדה רק העכו"ם ומיקרי ע"ז של עכו"ם ולא גרע מחמת דישראל ניחא לי' וזה פשוט. ואם כן היה קשה לתוס' כיון שכתבו דמה שזרעו אח"כ הוה דנכרים ואם כן גם מה שנטעו הוה שלהם ואם כן קשה אף לפי האמת אמאי אמרה תורה ואשריהם תשרפון ואמאי לא מהני ביטול ולא שייך לומר דגלי אדעתייהו דניחא להו דהא מ"מ הוה ע"ז של נכרי כנ"ל ולכך כתבו התוס' דמ"מ דייק התם שפיר משום אשירות דמדורות הראשונים פי' האילנות שהי' נטועים בעת המתנה לאברהם דזה שייך לישראל ואם כן שפיר אמרינן כיון דאחר כך גלי אדעתייהו דניחא להו בע"ז שליחותייהו קא עבדי והוה ע"ז של ישראל שאינה בטילה. והא דאמרי' כאן ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי היינו האשירות שנעבדו קודם שנתנה לאברהם דזה היה יכולים לאסור דהא נעבדו בעת שהיה שלהם. ע"ז שפיר דחי דבביטול בעלמא סגי דאברהם לא קני אותם דאיסורא לא ניחא לי' דליקני כמ"ש הת"ח שהביא בשער המלך משמו משא"כ האילנות שהיו בעת המתנה ולא נעבדו רק אח"כ נעבדו לפי מה דמסיק דאמרינן שליחותייהו קא עביד שפיר לא מהני להם ביטול. וזה ברור ונכון בפשט דברי התוספת:

אלא דקשיא לי דהא אמרינן לעיל (דף מ"ה ב') לרבנן דאשירה אסורה דנטעו מתחלה לכך אבל לא אח"כ דחשיב כמחובר וא"כ צ"ל דכל האיסור הוא משום אשורות שהיה בעת המתנה לאברהם ונטעם מתחלה לכך וכיון דקיי"ל כר"ע לעיל (דף נ"ב) דע"ז של נכרי אסורה מיד אף קודם שתיעבד וא"כ הי' איסורי הנאה בשעת המתנה א"כ הדק"ל בביטולא בעלמא סגי להו ואף דגלי אדעתייהו דניחא להו בע"ז הא מ"מ ע"ז לאו שלהם היה אלא של עכו"ם כנ"ל דלא שייך לומר ירושה היא להם מאבותיהם דהא איסורא לא ניחא ליה דליקני. והי' נראה מכאן להביא ראיה לדברי התוס' לעיל (דף מ"ח) ד"ה גדעו ופסלו דאף למ"ד דע"ז של נכרי אסור מיד היינו דוקא בתלוש אבל לא במחובר אף בעשה מעש'. עיין ביו"ד (סי קמ"ה) בש"ך (ס"ק כ') וא"כ ניחא די"ל דאף בנטעו מתחלה לכך מ"מ כיון דהוה מחובר בעי השתחוואה ואם כן שפיר החשש הוא משום האשירות שהיו נטועים בעת המתנה לאברהם ונעבדו אחר המתנה דשפיר זכה בהו אברהם כיון דבשעת המתנה עדיין היתר הי'. וכיון דאח"כ בשעת העגל ניחא להו בע"ז אמרינן שליחותייהו קא עביד. אבל לשיטת הרמב"ם דלא בעי השתחוואה קשה טובא כנ"ל אם לא נאמר דלא כשיטת התוס' הנ"ל. אלא דאף מה שנטעו אח"כ מיקרי של ישראל דהא קיי"ל בח"מ (סי' שע"ה) דיורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות אינו יכול לומר אילני אני נוטל כדאמרינן ב"מ (ק"א ב') משום ישוב ארץ ישראל או כחשא דארעא. אם כן כיון דמן הדין אינם יכולים לעקור אותם רק מגיע להם הוצאות הנטיעה כיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות א"כ מיקרי של ישראל ואינם יכולים לאסור. ואם כן לפי המסקנא ניחא טובא דאף האשירות שנטעו אח"כ מיקרי של ישראל דהא אינם יכולים לומר אילני אני נוטל ולא נאסרו בעת הנטיעה מחמת דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וכיון דפלחו ישראל אחר כך לעגל גלי אדעתייהו דניחא להו ושפיר חשיב ע"ז של ישראל דאינה בטילה עולמית. וגבי קציר נכרים בר"ה אפשר דלא שייך לומר משום כחשא דארעא דזרעים אינם מכחישים כ"כ הקרקע דמצינו דהברת השדה מכחיש יותר וגם משום ישוב ארץ ישראל בודאי לא שייך דהא מכל מקום לתלישה קיימי ודוקא באילנות שייך זה וא"ש:

אלא דקשיא לי טובא לפמ"ש דדוקא בחפץ של ישראל שייך לומר דשליחותיה קא עביד אבל לא בחפץ של נכרי א"כ קשה טובא אמאי לא אקשי על הקרא דפסוליהם תשרפון באש דאמאי בעי שריפה דליסגי בביטול ולא שייך לומר דגלי אדעתייהו דניחא להו דהא מכל מקום הוה ע"ז של נכרי ומה מפסיד דהוה ניחא להו בכל ע"ז שבעולם. דהא מ"מ לא עבדו אותם והע"ז הם של נכרים ופסילי אלהיהם מיירי בדבר תלוש דלא שייך לומר דירושה היא להם מאבותיהם ואף דנימא שעשו ע"ז מאילנות של א"י דשייך לישראל מחמת ירושה מאבותיהם מכל מקום הא קנינהו בשינוי מעשה והוה ע"ז של נכרי דמהני ביטול וצע"ג:

ועתה נתיישבתי בדבר להביא מזה ראיה לשיטת הרמב"ם (פ"ו מהל' מלכים) דבל תשחית אין מדאורייתא רק באילן מאכל אפילו שלא בשעת מצור ובדברים אחרים אינם אלא מדרבנן וע"ש מה שהקשה משנה למלך. ונראה דמכאן ראיה רבא לדבריו דהא קשה על הקרא דפסוליהם תשרפון דאמאי הא סגי בביטול ולא שייך לומר דשליחותייהו עבדי דהא אינם של ישראל. וכמו דמקשה הגמרא בסוגיא זו על אשירות וי"ל דהא בלא זה צריך להבין על הוכחת הגמר' דבביטול בעלמא סגי דלמא נקט הקרא המצוה היכא דלא יבטלו צריך לשרפם רק דיש לומר דהוכחת הגמר' הוא דהא סתמא כתיב משמע אפילו אילנות מאכל וכיון דאפשר בביטול היכא רשאי לשורפם ולעבור על לאו דקוצץ אילנות טובים משא"כ מקרא דפסוליהם תשרפון כו' לא מוכח מידי כיון דבשאר דברים לא הוה אלא מדרבנן י"ל דכתבה התורה דצריך לעשות אחת משתים או ביטול או שריפה ומוכח כדברי הרמב"ם דגבי אילנות אפילו שלא במצור הוה דאורייתא אך לפ"ז נסתר הוכחת הראב"ד הביאו הר"ן פרק ר"י דאף משמשין של ישראל אין להם ביטול ממה דכתי' את מזבחותיהם תתוצון וסתם מזבח אינו אלא משמשין. ולפמ"ש לא מוכח מידי רק מאשירות דאם אפשר בביטול אסור לקוצצם מחמת לא תשחית מדאורייתא וצ"ע: ובעיקר קושיית התוספ' בר"ה דאמאי התם אמרינן דמיקרי קצירת נכרים י"ל דאף דא"י נתנה לאברהם מכל מקום כיון שהשם ב"ה אמר לאברהם ודור רביעי ישובו הנה אם כן לא נתנה לאברהם רק הגוף אבל מ"מ היו לאמוריים קנין פירות עד דור רביעי שיבואו לארץ ולכך פריך שפיר דמיקרי קציר נכרים. אבל לענין אשירה פריך שפיר דהא מ"מ הגוף ניתן לאברהם ומחובר לקרקע הרי הוא כקרקע והיאך יכלו לאסור את האילנות איסור עילם ואפי' למאן דסבר קנין הפירות כקנין הגוף דמי מ"מ מודה שבעל הפירות אינו יכול להפקיע את קנין הגוף של האחר כמבואר בבא קמא (דף צ') דאינו יוצא בשן ועין לא לאיש ולא לאשה ועיין תוס' ד"ה ר"מ אומר כו' דהטעם משום שאינו יכול להפקיע קנין הגוף של אשה ע"ש. וה"נ דכוותה אבל לענין עומר פריך שפיר דמיקרי קציר נכרים דהא קיי"ל ב"ב (קל"ט) דהכותב נכסיו לאחר מהיום ולאחר מיתה כל הפירות המחוברים בשעת מיתה הוא של היורשים מטעם דמיקרי פירות והגדל ברשותו הוא שלו ולכך שמין אותם ללוקח וה"נ מיקרי קציר נכרים ואף דנימא דאחר כך כשבאו לארץ היה שלהם כמו דאיתא שם דבבן מחמת שדעתו של אדם קרובה אליו גם פירות המחוברין שלו מכל מקום כיון דמתחלה קודם שכבשו ישראל איקרי שלהם דאז עדיין הי' לאמוריים קנין פירות שפיר מיקרי קציר נכרים אבל לאסור אינם יכולים כיון דהגוף שייך לישראל כדמוכח ב"ק (דף צ') וזה נכון ועיין כתובות (דף ע"ט) דכל דבר שאין גזעו מחליף מיקרי קרנא:

תוכן העניינים

בית אברהם לנדא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה