אור ברסלב
בית אברהם לנדא חולין › דף קב.

בית אברהם לנדא· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב

חולין · דף קב.

דף קא.

גמ' ור"י למה לי קרא ליתי איסור אבמה"ח כו' שכן איסורו נוהג בב"נ ע"ש ולכאורה לשיטת הרמב"ם (פ"ט מה' מלכים) דאין ב"נ נהרג על אמה"ח מן העוף א"כ קשה הא אצטריך קרא לעופות טמאים דלא הוה איסור חמור דאינו נוהג בעוף לב"נ. ולפמ"ש הכ"מ שם דדוקא אינו נהרג אבל איסורא איכא ניחא. ועיין שם מ"ש הכ"מ לתרץ דברי הרמב"ם דיצא לו שאין נהרג על אמה"ח מן העוף דסובר דלרב שיזבי כולי מתניתין מיירי בב"נ והא דאמר אינו סופג ארבעים היינו דאין מענישין אותו ע"ש ולכאורה קשה על דבריו דא"כ מאי ראי' מייתי דנוהג לב"נ בטמאים דלמא הך משנה אתיא כר"י ור"א דסברי דנוהג בטמאים ובשלמא לשיטת רש"י שפיר מוכח מרישא דאתיא כרבנן דהא קתני אין סופג מ' אבל לפירוש הכ"מ מצי אתיא כר"י ור"א ועוד קשה לפירוש הכ"מ דגם רישא מיירי בנכרי רק שאין נהרג על עוף א"כ אמאי נקיט בנבלת עוף טמא הא גם בנבלת עוף טהור אינו נהרג לשיטת הרמב"ם וצריך לדחוק ולומר דנקטה לרבותא דאפילו בטמאים עונש הוא דליכא אבל איסורא איכא:

ובזה מיושב נמי קושיא ראשונה דע"כ אתיא כרבנן דאי כר"י ור"א א"כ אמאי נקט דוקא בעוף טמא דאינו נענש הא אפילו בעוף טהור אינו נהרג על אמה"ח ולא שייך לומר דנקטה לדיוקא דאיסור יש אפילו בטמאה זה אינו רבותא אליבא דר"א ור"י דהא גם בישראל נוהג בטמאים. ולפי דעתי נראה לומר דודאי רב שיזבי מוקי רישא בישראל דלמא לי' לדחוק ולומר דאינו סופג מ' מיירי בנכרי שאין במשמע כלל רק הרמב"ם הוציא דינו דאינו נהרג בעוף דקשה ליה קושיית התוס' דלרב אחא בר יעקב דמפרכסת אסור לב"נ א"כ למה נקיט דאין שחיטה מטהרתו לבני נח מחמת שהוא טמא הא אפילו שחיטת טהורה לא מהני לב"נ והרמב"ם פוסק כרב אחא בר יעקב דמפרכסת אסורה כמבואר (פ"ט מה' מלכים) אלא צ"ל דמתני' מיירי סיפא לישראל דאין שחיטה מטהרתו מידי אבמה"ח כל זמן שהוא מפרכס ואתיא כר"י ור"א דנוהג בטמאים והא דקתני אין סופג מ' ע"כ צ"ל דמיירי בנכרי והאי אינו סופג פירושו דאינו נהרג כמו שפירש הכ"מ וא"כ לפי פסקו של הרמב"ם דמפרכסת אסורה לבני נח ע"כ רישא מיירי לב"נ ואינו נהרג בעוף וסיפא דאין שחיטה מטהרתו היינו לישראל ואתיא כר"י ור"א דנוהג בטמאים אבל הגמ' אזלא למ"ד דמפרכסת מותר לב"נ א"כ אין צריך לדחוק למוקמי' רישא בנכרי ולהוציא המשנה מפשטה דמשמע בישראל מדקתני אינו סופג מ' וא"כ ע"כ אתי כרבנן דאינו נוהג בטמאים וא"כ סיפא דאין שחיטה מטהרתו מיירי לב"נ ומוכח שפיר דנוהג בטמאים בב"נ כן נ"ל:

תוס' ד"ה אלא לאו לבני נח כו' ותימא דתקשי מהך משנה לרב אחא בר יעקב כו' ונראה לומר לפי מה דאמרינן במעילה (דף ט"ז) דלוי סבר דנבילה חל מל טמאה וכתבו התוס' שם דסבר דאפילו למ"ד דאין אחע"א מ"מ נבילה חל ע"ש א"כ לא מוכח מידי די"ל דסיפא מיירי לישראל דאין שחיטה מטהרתו משום נבילה וחייב שתים משום טומאה ונבילה רק דהגמ' אזלא כאן אליבא דרב דהכי קיי"ל דאין איסור נבילה חל על איסור טמאה ושפיר צ"ל דמיירי בב"נ אבל רב אחא אפשר דסבר כלוי ומוקי סיפא בישראל עוד צריך להבין דהיכא מוכח דמיירי לב"נ דהא אף לישראל נ"מ לענין רביעה דכתבו התוס' פ' בהמה המקשה (דף ע"ד ע"ב) ד"ה למעוטי רובעו דמשמע שם דבשחיטת טהורה לאחר שחיטת הרוב אינו חייב הרובעה דלא חשיב כחי ע"ש ושפיר נ"מ דבטמאה אין שחיטה מטהרתו וחשיב כחי לענין רביעה אלא דלא מוכח התם בפירוש מדברי התוס' וי"ל דהתוס' לא כתבו רק דס"ד דדוקא בטמאה אבל לפי האמת אפשר דאפילו בטהורה חשיב כחי לענין רביעה כמו בן פקועה:

שם ע"ב תוס' ד"ה שאין בו כזית כו' ועוד דא"כ אמאי לא חייל איסור אמה"ח כיון דליכא מטרפה אלא חצי שיעור כו' ולכאורה יש לחלק דבשלמא התם בשבועה על חצי שיעור שפיר חייל על איסור נבילה דנגד נבלה לא חשיב אלא חצי שיעור משא"כ נגד איסור שבועה דחשיב שיעור שלם משא"כ הכא דאף נגד אמה"ח לא מיחשב הבשר אלא חצי שיעור רק בהצטרפות העצמות וגידים לשיעור שלם שפיר י"ל דלא חל אבשר איסור אבמה"ח להצטרף לגידים ועצמות מחמת איסור טריפה דקדים דהא גם לאיסור אבר אינו נחשב רק לחצי שיעור. ולכאורה מוכח הסברא הנ"ל מהא דאמרינן במעילה (דף ט"ז) דנבלת טמאה אינו מצטרף לנבלת טהורה להשלים לשיעור והיינו משום דלא חל נבילה אטמאה אף דליכא איסור טמאה רק חצי שיעור אלא ע"כ צ"ל כנ"ל משום דלגבי נבילה נמי אינו אלא חצי שיעור רק שיצטרף לנבילה אחרת שפיר אמרינן דאינו יכול להצטרף ולא מיקרי חצי זית נבלה משום דלא חל על איסור טומאה אלא דאכתי קושיית התוס' שפיר דהא לפי סברת רש"י דאיסור בשר שפיר חל בחיים לכ"ע א"כ ע"כ צ"ל דאף לענין צירוף חל על חצי שיעור דאי לאו הכי א"כ היכי משכחת כלל איסור אמה"ח למ"ד לאו לאיברים עומדת והיאך חל על איסור בשר מן החי דקדים לשיטת רש"י וע"כ צ"ל משום דליכא מבשר אלא חצי שיעור ולכך יכול להצטרף לאיסור אמה"ח ושפיר קשה א"כ יחול נמי על איסור טריפה מטעם דליכא אלא חצי שיעור ותמהני על התוס' דלמה הוצרכו להביא ראי' משבועות דחל על חצי שיעור הא ממקומו הוא מוכרע דאי לאו הכי איסור אמה"ח היכא משכחת שיחול על איסור בשר מן החי והיאך שיהי' קשה דהכא משמע מדברי התוס' לסברא פשיטה דעל ח"ש יש לחול איסור אחר להצטרפות ומסוגיא דמעילה ומדברי התוס' שם לא משמע הכי:

ועיין בתשובת מנחם עזרי' (שאלה קכ"ג) שכתב לתרץ דברי הרמב"ם שכתב הסוגיא דמכות ריסק ט' נמלים ואחד חי' כו' דלוקה משום נבילה ותמה עליו הרב המגיד (בפ"ד מה' מ"א) ותירץ בתשובה הנ"ל דהרמב"ם סובר דגבי צירוף לא שייך אין איסור חל על איסור משום דאיסור הראשון אין בו אלא חצי שיעור ע"ש וקשה טובא על דבריו דהא פסק הרמב"ם דנבלת טמאה עם טהורה אין מצטרפין כמבואר (פ"ד מה' מ"א הלכה י"ז) ע"ש א"כ מוכח להדיא דאף לענין צירוף אמרינן אין איסור חל על איסור וצע"ג: שם באו"ד ועוד נראה לר"י דאפילו למ"ד לאברים עומדת מודה דלאו לחתיכות בשר כו' דאר"י בסמוך אכל חלב מן החי מן הטריפה כו'. וקשה דאכתי תקשה לאוקימתא דרבא לקמן כגון שתלש אבר ונטרפה בו ור"י סבר דלאו לאברים עומדת א"כ קשה דלמה נקיט מטריפה הא אפילו אם לא נטרפה יש גם כן שתים משום אבר ומשום בשר מן החי הא בהדדי קא אתי למ"ד לאו לאברים כו' ובשלמא לאוקימתא קמייתא דכו"ע אית להו לאברים עומדת רק ר"י סבר דאיסור טרפה חל על אבר לא קשה דאמאי נקיט טרפה הא בלא זה יש איסור בשר מן החי די"ל דדוקא טרפה חל על אבר משום דהוא איסור מוסיף דאיתוסף איסורא לשחיטה כמ"ש כתוס' לעיל (דף ק"א) דנבלה על גיד הוה איסור מוסיף משום דאיתוסף איסורא לגבוה ע"ש והיינו משום דבידו להקדישו מיקרי מוסיף וה"נ בודאי הוה מוסיף משום דאיתוסיף איסורא לשחיטה משא"כ בשר מן החי דלא הוה מוסיף נגד איסור אמה"ח או טרפה חל אאיסור אבר משום דחל על חלב כדלקמן משא"כ איסור בשר מן החי לא חל על איסור אמה"ח אבל לאוקימתת רבא קשה טובא ואפשר לתרץ בדוחק דלכך נקיט טריפה לאשמועינן דלאו לאברים עומדת ולא נקיט סתמא הוה אמינא דלאברים עומדת וחייב שתים משום דגם לחתיכת בשר עומדת בחיי' לכך נקיט משום טריפה דאז מוכח דלאו לאברים עומדת:

תוכן העניינים

בית אברהם לנדא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה