בית אברהם לנדא· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב
חולין · דף קא.
תוס' ד"ה ור"ש פוטר מאי קסבר כו' המ"ל הא ר"ש לית ליה אחע"א כו' ונראה לתרץ דהא איתא לעיל (דף ס"ח ע"ב) דלר"ש קלוט בן פרה מותר בשחיי' אמו רק לאחר שיצא לאויר העולם אסור משום טומאה לר"ש ומוכח לקמן (דף ק"ג) דאיסור אבמה"ח וגם טריפה אינו חל עד שיולד והטעם מחמת שבמעי אמו עדיין יש לו היתר בשחיטת אמו וכן איסור חלב לא חל במעי אמו מחמת דעדיין יש לו היתר ולפ"ז לר"ש משכחת דאיסור טמאה אין חל עד שעת לידה דהיינו טמאה היוצאה מפרה דקודם יציאתו לאויר העולם עדיין אינו אסור משום טמאה וניתר ע"י אמו וא"כ איסור גיד וטומאה בהדי הדדי קא אתי בשעת לידה. ולפ"ז אפשר לומר דזה כונת המקשן דהא מספקינן ביבמות (דף ל"ג) אי ר"ש סבר איסור בת אחת אי לא ובזבחים (דף ע"ח) מוכח לפי פירש"י שם דאם אכל דבר איסור ואינו ידוע האיסור מאיזה לאו הוא כגון אכל כזית ואינו ידוע אם הוא חלב או נותר חשיב התראת ספק ואין לוקין והכי קא קשיא ליה אי אחע"א דהיינו באיסור בת אחת א"כ היכי קתני סתמא פוטר הא משכחת לה דאוכל גיד הנשה מטמאה שחייב שתים דהיינו בקלוט בן פרה דבהדדי אתיין ואי קסבר אין אחע"א אף בבת אחת רק חדא חייל וא"כ י"ל דלכך פטור לגמרי בקלוט בן פרה כיון דרק חדא חייל ואינו ידוע איזה הוא והוה התראת ספק מ"מ לחייב משום טומאה דקדים והיינו בטמאה ממש והיכא קתני סתמא דפטור לגמרי הא בטמאה ממש דאיסור טומאה קדים עכ"פ חייב משום טומאה דקודמת לגוף בשעה שלא נתקשרו אברי' בגידין כנ"ל:
גמ' ומאן האי תנא דבאיסור כולל כו' כבר הבאתי למעלה קושיית הראש יוסף דאמאי לא אמר רבי יהודה הוא ואפשר עוד לתרץ דהנה לכאורה קשה דליחול נבלה על גיד דחמור שכן מטמא ומצאתי שהרגיש בזה הראש יוסף אך דיש חומר ג"כ בגיד שכן במשהו חייב משום ברי' וגבי שור הנסקל דחשיב חומר הנאה אפשר דאיסור הנאה חשיב חומרא גדולה וחשיב טפי מחומרא דמשהו דטומאה ולפ"ז לא מצי לאוקמי כר"י דהא איהו סבר לעיל (דף צ"ו) דגיד בעי כזית וא"כ גם נבילה הי' חל על גיד דחמיר שכן מטמא כנ"ל: תוס' ד"ה איסור כולל כו' וכן צריך לפרש בסוף כל הבשר גבי הא דפריך לשמואל כו' וקשה דאכתי מה פריך דהא מ"מ איסור הנאה חמור מיקרי ודלמא אית ליה חמור על קל כו' א"כ גבי תרומה טמאה דלא מיקרי חמור כדאמרינן הכא ודלמא טומאת בשר חמירא דלית ליה טהרה וצ"ע כעת:
תוס' ד"ה ואיסור כולל לית ליה כו' אבל קשה דאי לאו איסור בת אחת הוא כו' אין להקשות דאף אם איסור בת אחת הוא מ"מ הא כתבו התוס' לקמן (דף ק"ב) ד"ה כי אצטריך לר"א דחמור על קל ודאי חל איסור בת אחת והא שבת חמירא דאית ביה מיתת ב"ד א"כ אכתי קשה שבת היא למה לי ולומר דיש גם חומר ביוהכ"פ איסור אכילה זה דוחק דאינו משם אחד אלא נראה דע"כ לא קאמרינן דבבת אחת חל החמור אלא היכא דאינו חל אלא איסור אחד א"כ מסברא נימא דחל החמור אבל כאן אי לא הוה כתב אלא יוהכ"פ היא והוה מרבינן דחל איסור יוה"כ וא"כ ממילא הוה אמרינן דאיסור שבת לא חל אף דהוא חמור כיון דריבתה החזרה דחל יוה"כ ואין איסור חל על איסור אף בב"א ולכך צריך ריבויא דשבת היא כנ"ל:
שם ע"ב גמ' ת"ר אבמה"ח נוהג בבהמה חי' ועוף כו' אמר ר"י מקרא אחד דרשו כו' ולכאורה אמאי לא מוקי פלוגתייהו באיסור חל על איסור דר"י ור"א סברי חל בחמור על קל וחכמים ל"ל אחע"א אף במוסיף ונראה דע"כ טעמייהו דחכמים מקרא דכל שבשרו אסור כו' דאי משום אין אחה"ע א"כ היכי הני סתמא דאין אבר מן החי נוהג בטומאה הא משכחת דחייב במשהו בשר גידים ועצמות דאז ליכא איסור טומאה ואמאי לא יחול איסור אבר דהא חל על חצי שיעור כמ"ש התוס' (דף ק"ב ע"ב) ד"ה שאין בו כזית ע"ש: ובזה מיושב קושיית מהרש"א לקמן (דף ק"ג) בתוס' ד"ה ומ"ס לאו לאברים כו' שהקשה לר"ל דאית ליה אין אחע"א למה לי קרא דכל שבשרו מותר הא בלאו הכי אין איסור אבר חל על טומאה ע"ש ולפמ"ש ניחא דאצטריך לאבר שיש בו משהו בשר דאז אינו איסור טומאה רק חצי שיעור וחל עליו איסור אבר לכך צריך קרא להתיר מחמת דכל שבשרו אסור אין בו איסור אבר וא"ש. ובאמת דלכאורה קשה על שיטת הרמב"ם (פ"ה מה' מאכלות אסורות) דסובר דאף אם לא אכל כל האבר אלא כזית ממנו חייב משום אבר דלא כשיטת התוס' לעיל (דף צ"ו ע"ב) ד"ה ור"י א"כ קשה למה אצטריך קרא לר"א דאבר מן החי נוהג בטמאים מחמת דסבר אין אחע"א הא איסור אבר הוא על כזית בשר גידים ועצמות לבד דעל זה אינו איסור טומאה רק חצי שיעור ובשלמא לשיטת התוס' דצריך שיאכל כל האבר א"כ צריך קרא לרבות אבר שיש עליו כזית בשר דשפיר יש עליו איסור טומאה וגם האיסור אבר אינו בא עד שיאכלנו כולו משא"כ לשיטת הרמב"ם קשה וצריך לומר דקרא אתי לרבוי אף באכל אבר שאין בו עצמות וגידים דגם זה מיקרי אבר כמ"ש הרב המגיד שם וא"כ איסור טומאה קדים וצריך קרא לרבויי משום דדמו אסור כנ"ל: