בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
מג · ג
קרקע (ועבודתם) [אלטונא תקח: ועבודתה]
א לעולם ישליש אדם מעותיו שליש בקרקע. (ב) קפוץ זבין ארעא. זבנת. קנית. (ג) ואי מצית אתני. אי בעי בכספא תקני. דלא מצו הדרי. ואי בעית בשטר דמצית הדרת ביה. (ד) ארעא קמייתא לא תזבין. (ה) לא תזבין ארעא דסמיכא למתא כו׳. (ו) לא תקנה שדה שיצאו עליה עסיקין כו'. (ז) לא תיכול נכסי דאכרזתא. (ח) אין אדם רוצה שיתן מעותיו בשדה אחד. ויראה כשנים ושלשה מקומות. (ט) יזהר אדם בנטיעה. שהקב״ה לא התחיל לעשות דבר בעולמו אלא בנטיעה. שנאמר ויטע ה׳ אלהים מ"ר. ואמר אותו זקן לאנדרינוס עלמא בחרובא אשכחתיה כו׳. (י) זרע ולא תזבין כו׳. (יא) טום ולא תשפץ כו'. שכל העוסק בבנין מתמסכן. (יב) בנה חורבות העשויות להבנות. ולא תטע. (יג) בתי ודקלי. בתי. בד"א בעיר אבל בשדה הראוי ליטע. נטיעה חשובה (עש"י סע״ו). (יד) ולא תטע דבר שאין גזעו מחליף. (טו) לענין חשיבות האילנות זה על יה. עח"מ סרט״ז ובהמוכר הבית דסה"ב והתם משמע דגופני עדיפי מדיקלי. לפי ר״מ ורבי:
טז איברא לפירש״י. לאו בחשיבותא תליא התם. ועתו' פ' הספינה (ד' פב״ב) ובהחובל (ד׳ צב) דרמו אהדדי הא דאיתא בהחובל גופני קני דיקלי דיקלי לא קנו גופני. אשמעתא דנ"מ. דמוכחא דגופני גריעי אפילו משאר אילני. דגריעי מדיקלי. ומשני דעל ידי הוצאה ודאי גופני משביחין. ומדלא זכרו כלל ההיא דפרק המוכר הבית צ״ל דפשיטא להו. כפירוש רשב״ם. דלא מיירי התם מחשיבותא. לפ"ז שמעינן עצה טובה לקונה שדה העשויה ליטע דעדיף ליטע בה גפנים מדיקלי אע״ג דעדיפי משאר אילני. ואצ"ל שגפנים חשובים מכל שאר אילנות. (יז) ובזקנים נ״ל דכל אילנות עדיפי מדקלים. משום דאין גזען מחליף. (יח) וכן באילני סרק אע״פ שארז הוא חשוב שבכולן. אם הזקין גרוע הוא. לפי שאין גזעו מחליף. (יט) עשרה מיני ארזים הם. (כ) בדקלים יש זכרים ונקבות כמ״ש על אילן התמרים שצופה מיריחו. (כא) הרכבת דקלים והברכתן. עיין שילהי פמש״נ. (כב) הדקל משעה שמתחיל להוציא פרח עד גמר פריו י״ב חודש. כעבורה של בהמה גסה טמאה. (כג) לוז לכ"א יום תאנה לחמשים יום. תות לנ״ב יום. תפוח לששים יום. גפן לחמשה חדשים. זית לתשעה חדשים. בנות שוח לשלש שנים. חרוב משעת נטיעתו עד גמר פירותיו שבעים שנה וימי עבורו שלש שנים. (כד) דקלים נקראין אחרית ותקוה ולא גלו ישראל לבבל. אלא כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה. (כה) תמרי משחנן משבען משלשלן מאשרן ולא מפנקי כו׳. (כו) חמרא וריחני פקחין. יין זכה משמחו לא זכה משממו. (כז) תאנה. מי שאחזו בולמוס. יפנה למזרחה. אריו״ח פ"א אחזני בולמוס. ורצתי למזרחה של תאנה. וקיימתי בעצמי החכמה תחיה בעליה. תני ר״י הרוצה לטעום טעם תאנה. יפנה למזרחה. שנא' וממגד תבואות שמש. (כח) עץ שאכל ממנו אדה״ר. יש אומרים גפן היה. וי״א תאנה. (כט) כריח שדה אשר ברכו ה'. א"ר כשדה של תפוחים. כ׳ תוס' אתרוגים. ונראה שכל תפוחיס המריחים בכלל. והם שנקראין אראנשי ולימוניס. (ל) אתרוג קשי ליה ידא ובשביעית איידי דממשמשי ביה כולי עלמא. לא טענא עד תלת שני. (לא) אתרוג ופלפלין ותלתן טעם עצן ופריין שוה (לב) צלף עז שבאילנות. (לג) יש אילנות עושין שתי ברכות. ויש שאין עושין אלא לשתי שנים. כגון הפרסאות ובנות שוח לשלש שנים וי"א מוכססין לשבע שנים. (לד) עיין כמה מיני מלאכות ועבודת קרקע ואילנות במסכת שביעית. ופ״ק דמ״ק.
לה עתה נבאר דברים האסורים וסכנות שבאילנות. אסור לקוץ אילן מאכל והקוצץ דרך השחתה. אפי׳ כשצרין על ערי עכו״ם לוקה. (לו) אבל קוצצין אותו אם היה מזיק לאילנות אחרים הטובים ממנו. או מפני שמזיק בשדות אחרים. (לז) דיקלא דלא טעין קבא שרי למקציה. (לח) וכן אם היה מעולה בדמים מותר. או לתועלת אחר כגון שמאפיל על הבית. (לט) ועיין מ״ש בשי״ע (סע״ו) שצידדתי דאפ"ה איכא למיחש לסכנתא בכל גוונא. הילכך למעשה צ״ע שם. (מ) מי שהיה אילן חבירו נוטה לתוך שדהו. קוצץ מלא המרדע ע״ג המחרישה כו׳. עח"מ (סקנ"ה מסכ"ו עד ס״ל). (מא) הנוטע אילן מאכל. נוהג בו ערלה ורבעי. בא״י מן התורה ובח״ל הל״מ. עי״ד (סרצ״ד) י״א שאין רבעי נוהג בה. (מב) הרכבת אילן באילן שאינו מינו (עי״ד סרצ"ה) ואפי' עץ סרק על עץ מאכל או עץ מאכל על עץ סרק. אסור מן התורה בכל מקום וכן המרכיב ירק באילן אילן בירק בכל מקום. לוקה. (מג) אסור לישרא' להניח לעכו"ם שיניח לו להרכיב אילנו כלאים. (מד) אסור לקיים המורכב כלאים. צ״ע שאין נזהרין עכשיו בזה שכפי מה ששמעתי כמעט כל עצי מאכל במדינה זו מורכבים. (מה) והמקיימו כי עביד מעשה בסייג וגדר. לוקה כמדת ר"ע. (מו) בכלאי גפנים יש איסור נוסף כמש״ל בס״ד: (מז) כל אילן סרק מותר לקוץ. (מח) הקוצץ קורת שקמה. אינה חוזרת לעשות קורות עד שבע שנים. (מט) מט״ו באב ואילך פסקו מלכרות עצים למערכה. לפי שתשש כחה של חמה. (נ) הרוצה שלא יתליע עצו. יכרתנו במילוי הלבנה. לא בחסרונה. (נא) הרוצה לידע גבהו של דקל. ימדוד קומתו וצלו וצל קומתו. (נב) הנפנה בין דקל לכותל. והעובר בין שני דקלים דמו בראשו. עיין פע״פ. (נג) ושם מבואר סכנת הישן בצל דקל יחידי ומאן דמפני אגירדא דדקלא ומאן דפסע אדיקלא. מיית. (נד) עוד שם צללים של אילנות הרעים. כללא דמילתא כל דנפיש ענפיה. קשי טוליה. וכל דקשי סילויה. קשי טוליה בר מכורמשא. (נה) כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם. (לו) ויתרון ארץ בכל היא. מלך לשדה נעבד. אפי' מלך מסוף העולם עד סופו. לשדה נעבד. עבדת ארעא עבדת. לא עבדת. לא עבד כלום. אוהב כסף לא ישבע כסף. אוהב ממון לא ישבע. שכל מי שהומה ומהמה אחר ממון. וקרקע אין לו. מה הנאה יש לו. והיו חייך תלואים לך מנגד. אמרי במערבא זה שמזונותיו תלויים בכספו. (נז) על שדה איש עצל עברתי. והנה עלה כולו קמשונים וגו' ואחזה אנכי אשית לבי. מעט שנות מעט תנומות מעט חבוק ידים לשכב. ובא כמהלך רישך ומחסורך כאיש מגן. יד חרוצים תעשיר. שומר רוח לא יזרע וגו׳. (נח) טוב מלא כף נחת. טוב מי שיש לו גנה ומזבלה ומעדרה ומתפרנס ממנה. ממי שנוטל משל אחרים במחצה. (נט) יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים. ר״פ ור״ה בדר"י אתו לקמיה דרבא. א"ל אוקימתון מסכתא פלן ומסכתא פלן. א"ל אין. א״ל (אעתירתו) [אלטונא תקח: אעתריתו] פורתא. א"ל אין דזבנן קטינא דארעא. קרא עלייהו אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שבעוה"ז. בעוה"ז. (ס) (הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים עיין במעמד יום שלישי עובדא דר״נ דהוה ליה גינתא. ועובדא דרדב"ק דאמר הא מישרא בעא מיטרא פ"ק דתענית). (סא) עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה. נקרא רשע. עיין עובדא דר"ג ור״א. (סב) הרוצה לידע עומקו של גיא. מביא שפופרת ומביט בו. עפרש״י. (סג) הראשונים היו יודעין להבחין טוב הארץ ע"י טעימה. כמ״ש מ״ד אלה בני שעיר החורי. אטו כ״ע יושבי רקיע. אלא שהיו בקיאין בישובה (אל) [אלטונא תקח: של] ארץ. שהיו אומרים מלא קנה זה לזתים. מלא קנה זו לגפנים כו'. החורי שמריחים את הארץ. (סד) וחוי שטועמין את הארץ כחויא (דכוותה אשכחן בטייעא דרבב״ח ובסבי דבי אתונא וכן זכרו סופרי או״ה. כמה מעשיות דוגמתם. ואחז״ל על שלמה המע"ה שעמד על משתיתה של ארץ כו׳ ואין א״י חסרה כלום). (סה) ארעא חימטון (ארץ מלחה) דמשתרגא בה כרעא עד כבלא. לא עבדא פירא. (סו) זמני זריעה ורביעה. עיין עיר האלהים. (סז) השדות של העומר ושתי הלחם היו זורעים ה' שבט. כיצד עושה נרה שנה ראשונה כו׳ והיא עושה סולת מרובה. (סח) רחב"ט נר חצי שדהו וזרע חציה. ועבדה על חד תרין. ר"ר רפיק בה פורתא טפי. ועביד על חד תרין. (סט) נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים. עדור קוצי שדך שרוף או גדור בהם שדך. (ע) ובאבני שדך רצוף חצרך ובנה ביתך. ולא תסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך. (פא) ויתרון ארץ בכל היא דברים שאתה רואה יתרון לעולם. אף הן בכלל הנייתו של עולם. סיבא (דדקלא) למעבד חבלא: