בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
מג · ב
דין קנין חליפין (קצה)
א כיצד יתן הקונה למקנה כלי כל שהו. ויאמר לו קנה זה חלוף זה הקרקע או המטלטל שמכרת או נתת לי. (ב) נ"ל אפילו במחט קונין. כמ"ש בס"ד בלח"ש פ"ק דקדושין. (ג) ראובן היה לו בהמות לשחוט ומכר העורות לשמעון בחליפין. ובעוד שהוליכן לשחיטה. ברחו הבהמות וטבעו בנהר. פסק הרא״ש שהפסד העורות על שמעון. נ"ל משום דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי. וטביעה אינה בידו וכ"ש אם מתו מעצמן. וכששמר כראוי. (ד) מיהו אם פשע בהן המוכר. ודאי חייב דלא גרע מש"ח. כך נ"ל פשוט. (ה) והב"ח מחלק. שאם הזכיר לו בפירוש השחיטה כגון עורות בהמות אלו אתן לך אחר השחיטה. דווקא שחוטות מכר לו. ומתו למוכר. ודבריו תמוהין. כמ"ש בס״ד בחי׳. (ו) אע"פ שנגמר הדבר בקנין סודר. כל אחד יוכל לחזור כל זמן שעוסקים באותו ענין. ואם הפסיק הענין. אינם יכולים לחזור. (ז) בשאר דרכי הקניה אין אחד יכול לחזזר. אחר כדי דבור. (ח) בדרכים שהקרקע נקנה בהם. שכירות ושאלת קרקע נקנה בהם. ויש שאומרים שאינם נקנים בק"ס (ט) אפי' במקום שכסף אינו קונה בלא שטר. שכירות סגי ליה בכסף לחוד. (י) המכר ושכירות ומשכון. אין נקנין במלוה אפי' בתורת כסף. ר"ל לקבולי מי שפרע נמי לא. הנ״ל: