אור ברסלב

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

מג · א

מג

מקח וממכר (מתחיל בח"מ סי' קפ״ט)

א מי שרוצה שיתקיים מקחו צריך ליזהר שיהא המקח בכל דבר לפי דרך קנינו שאמרו חכמים. (ב) דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה. אבל החוזר בו מקבל מי שפרע. מתבאר בסימן ר"ד. (ג) הלוקח דבר ופסקו הדמים. ונתן משכון על הדמים. לא קנה אם לא אמר קנה בגוף המשכון כשיעור מעותיך. (ד) וכתבתי בחי׳ דהיכא דנהוג למקני ביה. לא גרע מסיתומתא דקניא קנין גמור. רק צריך לחקור ולידע אם נהגו כך התגרים מנהג קבוע. (ה) כל דבר שנהגו בו הסוחרים לקנות קנין ממש. קנה. ואין אחד יכול לחזור. כגון ע"י עשיית רושם וסימן או על ידי נתינת פרוטה. או בתקיעת כף זה לזה (ולא מתורת יד. ושבועה. כי אז ישנו בהתרה. ואע"פ שלא הותר. ואין ב"ד רשאי להזדקק להתיר נדר שהוא לטובת חברו. מ"מ אם התירו מותר וגם איכא מ"ד שאין יכולין לכופו לקיימו רק מזכירין לו נדרו ואף למ"ד שכופין אותו מ"מ נ"ל אין יורדין לנכסיו. אלא ממנהג הסוחרים שנהגו בהכאת ידים או הזרועות לדון אותו כקנין גמור) או מסירת מפתח. ע"ס ר"א. (ו) קרקע נקנה באחד מד״ד (סק"ץ) בכסף כיצד מכר לו בית או שדה ונתן לו כסף שוה פרוטה. קנה. ואין אחד יכול לחזור בו. ופירשתי שם דהיינו כי לא קנה אלא בפרוטה אע"פ שמכר לו הרבה בעדה. קנה הכל. משום דאין אונאה לקרקעות. (ז) אבל המוכר שדה באלף זוז. ונתן לו מקצת הדמים. והיה יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים. אפי' לא נשאר לו אלא זוז אחד לא קנה הלוקח כולו. אע״פ שכתב לו שטר או החזיק. ויד מוכר על העליונה. ומתבאר שם (ס״י). (ח) לא היה יוצא ונכנס על שאר הדמים קנה הלוקח כולו. ושאר הדמים עליו חוב. ועיין בהגה. (ט) מכר שדהו מפני רעתה. אע"פ שיוצא ונכנס ותובע שאר הדמים. קנה הכל ואינו יכול לחזור בו. (י) וכן הדין במטלטלין. אע"פ שמשך הלוקח והכניס לרשותו. והמוכר נכנס ויוצא על שאר המעות. לא קנה. ויד החוזר על התתתונה. אא"כ מכר מפני רעות ממכרו. (יא) המוכר נכסיו מפני שרוצה לילך לדור בעיר אחרת. כמוכר שדהו מפני רעתה דמי (והיכא דלא אתדר ליה. מוכר מצי מיהדר ביה ויתבאר עוד בעז"ה) עי"ש עוד חלוקי דינים. (יב) ראובן שהיה חייב לשמעון מנה. והגיע זמן הפרעון. ואמר שמעון לראובן אמכור לך קרקע במנה ונתרצה ראובן. ונתן לו מנה. אם יוכל שמעון לומר זו אני גובה בחובי. עיין בהגה סי' זה. ועי׳ סי' פ"ה וסר"ד. (יג) במקום שנהגו שלא לקנות בכסף עד שיכתבו השטר. אע"פ שאינו קנין גמור בלי שטר נ"ל דבעו לקבולי מי שפרע. ודוק. (יד) ואם נפסד ונפחת קצת קודם שכתב לו השטר או עד שלא החזיק כראוי. ע"ס רכ״ו ור״ד ורל"ב. (טו) העובדי עכו"ם אינו קונה אלא בשטר עם הכסף (סקצ"ד) וישראל הקונה מעכו"ם הרי הוא כמוהו שאינו קונה אלא בשטר עם הכסף. (טז) לפיכך ישראל שלקח שדה מעכו"ם ונתן דמים וקודם שהחזיק בה. בא ישראל אחר והחזיק בה. זכה אחרון (אם אין משפט המלך באופן אחר) ונותן לראשון מעותיו. עיין שם. (יז) לפי זה נ"ל כ"ש אם קנה שני מעכו"ם. שקנה שני כשקדם והחזיק. אלא מיהא רשע מיקרי בתרווייהו. (יח) מ"ש בהגה כאן. עכו"ם שהי"ל משכון או פקדון ביד ראובן. ונתנו לשמעון בשטר. זכה ראובן במה שבידו. נ״ל דלדעת הטור ליתא. כמ"ש שם בס"ד. וע"ס ע"ב וס"מ:

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה