בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
לד · פרק י
אבל תועלת הכניעה בעניני העולם הזה והעולם הבא הם ששה דברים. שלשה מהם בעניני העוה״ז ושלשה מהם בעניני העולם הבא. ואשר בעניני העולם הזה. אחד מהם שישמח בחלקו. כי מי שנכנסה בו הגאוה והגדולה. אין העולם וכל אשר בו מספיק לו לכלכלותו לגובה לבו ובזותו מה שהגיע לחלקו ממנו וכאשר יהיה נכנע. אין לנפשו אצלו שום מעלה. ומה שמזדמן לו מן העולם הוא מסתפק בו למזונותיו ולספקו. וזה יביאהו למנוחת נפשו ומעוט פחדו. יאכל מה שיזדמן לו. וילבש מה שימצא. ויישן באשר ימצא. והמעט מן העולם. מספיק לו עם כניעתו. והכת האחרת הפך זה. ואם יגיעו למה שיגיעו. אין מספיק להם והנאת העולם כלו לא ימלא מחסורו. עם גובה לבו וגאותו. כמו שאמר החכם. צדיק אוכל לשובע נפשו. ובטן רשעים תחסר. והשני. כי הנכנע סובל בעת ביאת הפגעים אליו והתהפכות הענינים עליו. בעבור שפלותו ונמיכות רוחו. והגאה פחדו גדול. וסבלו מעט בעת ביאת הפגעים עליו מפני גובה נפשו ורום לבבו. ומעוט רצונו בעניניו. כמו שנאמר במי שהיה על הדרך הזה. איך נפלת משמים הילל בן שחר וגו׳. והשלישי. כי הנכנע יהיה מוצא חן יותר בעיני בני אדם. ואהוב להם וקרוב לדעתם ולהתנהג במנהגם. וכבר נאמר על אחד המלכים שהיה ממהר בהליכתו כשהיה הולך ושאלו אותו על עילת הדבר. ואמר לפי שהוא יותר רחוק מדרך הגאוה. ויתר ממהר להשלמת החפץ. ושאלו אחד מן החכמים במה היית אדון לכל בני דורך. אמר מפני שלא פגעתי אחד מהם שלא ראיתי לו מעלה יתרה עלי כי אם יהיה יותר חכם ממני הייתי אומר הוא ירא אלהים יותר ממני. ליתרון חכמתו על חכמתי. ואם קטן ממני בחכמה. אומר כי חשבונו יהיה קל מחשבוני ביום הדין. מפני שאני עובר במזיד. והוא עובר בשוגג. ואם יהיה גדול ממני בימים אומר כי זכיותיו רבים מזכיותי. מפני שקדמני לעולם. ואם יהיה קטן ממני. אומר כי עונותיו מעטים מעונותי. אם יהיה כמוני בימים ובחכמה. אומר אולי לבו לאלהים טוב מלבי. לפי שאני יודע במה שקדם לי מן העונות. ואינני יודע מה שהיה ממנו. ואם יהיה יותר עשיר ממני. אומר כי מצאה ידו בעשרו לעבוד הבורא. ולעשות צדקות ולהעניק לעניים יותר ממני. ואם יהיה דל יותר ממני. אומר כי הוא דכא ושפל רוח יותר ממני. בעבור דלותו. והוא טוב ממני. ולא זזתי לכבדם כלם ולהכנע להם. וכן אמרו רז״ל והוי דן את כל אדם לכף זכות. והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. ואמרו מאד מאד הוי שפל רוח. ואמרו יהי אדם רך כקנה. ואל יהי קשה כארז לפיכך זכה קנה לחתוך ממנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות. והרביעי שהוא בעניני העולם הבא. כי הנכנע קרוב להשיג החכמה בהמשכו אחרי החכמים והכנעו להם והליכתו אליהם. כמו שאמר הולך את חכמים יחכם. ואמרו רז״ל. יהי ביתך בית ועד לחכמים. והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם. והאלהים יעזור לו על החכמה כמו שנאמר. ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו. ומי שהוא גבה לב. לא תתקיים בידו חכמה על אמתה. ולא יגיע אל תכלית ידיעה ברורה. מפני שמתנשא מלכת אל אנשי החכמה והתורה כמו שנאמר. רשע כגובה אפו בל ידרוש וגו׳. והחמישי. כי הנכנע ממהר למעשה העבודה בחריצות ובזריזות. איננו מתגאה בהם ולא בוזה שום דבר מהם. כמו שאמרו רז״ל הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה והמתגאה בעצמו מתאחר מעשות העבודה. לרום לבבו ולגסות רוחו ואיננו מרגיש. עד אשר יפול וישפל. כמו שאמר אמור למלך ולגבירה השפילו שבו. ואמר שש הנה שנא ה׳. ואמר עינים רמות וגו׳. והששי כי מעשה הנכנע מקובל אצל האלהים. כמו שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה. ועונו נמחל מהרה כשהוא שב ממנו. כמו שאמר ומודה ועוזב ירוחם. ואמר כי השפילו ותאמר גוה. ושח עינים יושיע. ואלה עשרה שרשי הכניעה. יתבאר לך מהם אחי. שאר מעלות המדה החשובה הזאת העליונה הרמה אשר לא זכרתים בשער הזה. וזכור מה שהעירותיך עליו מהם ושימנו נגד עיניך. וחשוב בו תמיד. והשתדל לקנותו ופקדהו עם נפשך ומדותיך תדיר. והעזר באלהים עליו. ושאל אותו ממנו להתקרב אליו ולהגיע לרצונו. אולי יישירך (ויתכן) [אלטונא תקח: לו ויכין] לך הדרך אליו כמו שמתפללים החסידים אחר תפלתם. אלהי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום. ונפשי כעפר לכל תהיה. והזהר מהרהור לבך ופתוי היצר לך במה שיביאך אליו מהגובה והגאוה והגאון. ובקשת השררה והגדולה והממשלה. וכבר הזהיר אופני הדרך השוה לאדם בעולם. באמרו שתים שאלתי מאתך וגו׳. שוא ודבר כזב הרחק ממני. ואמר פן אשבע וכחשתי וגו׳. ופן אורש וגנבתי. הקיצה אחי ואל תתעלם לרפא מדוה הגאוה מנפשך וממדותיך. ברפואות אשר הוריתיך. ואל ימנעך מזה מה שתראה עליו המון בני אדם מהתעלם לרפא נפשותם מן המדוה ותאמר ימצאני מה שימצאם. כי העור כשיזדמנו הכחלים המועילים שיוכל להרפא בהם כשהוא מתעסק בם. אין מן הזריזות שיתאחר מזה. ויאמר ימצאני מה שימצא חברי העורים. ואילו היה א' מהם שומע אותו אומר המאמר הזה היה לועג למאמרו ומסכל עצתו. וכפי זה עיין לנפשך והשתדל לה בכל כחך ואל תתעלם ממה שיועילך בעולם הזה ובעולם הבא. פן תמות מבלי השגת מאוייך מן המעלות החמודות אשר ביכלתך להשיגם. כמו שאמר החכם תאות עצל תמיתנו. ואמר על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב. ושאר הענין. והאלהים יורנו ואותך. דרך עבודתו. ברחמיו ובחסדו אמן:
אבל בחינת (הרע) שבכניעה. נתבאר למעלה בפ״א והוא זילות ודלות הנפש לסכלותה ועורונה בדחות הנזק. ומעוט הכרה במעלת הנפש. כמעשה דלת העם המשעבדים נפשותיהם לכל מני תאות מגונות. ונכנעים לעבודת היצר. כמ"ש בסולם באורך. היא הכניעה הגרועה. כענין כניעת הבהמות תחת שבט בן אדם הרודה בהם מחלישות ידיעתם והכרתם לכן מה טוב ומה נעים נסמכה עליה זו. אחר עליית הכבוד. כי מעלת הכניעה נבחרת לאנשי הכבוד והמעלה. כמש"ה ולפני כבוד ענוה שהם שתי מדות נקשרות זו בזו. שאין הכבוד נאות אלא לבעלי ענוה. ואחר שהשיג אדם כבוד וגדולה אז ראוי לו להכנע ביותר. שהיא מדרגה יתרה על הענוה. ואמרו הנכבד כשימאס בעולם. יכנע. והשפל כשימאס בעולם. יתגאה. ולכן אז"ל במלך שצריך להראות יותר הכנעה כמ"ש כיון שכורע. שוב אינו זוקף. עד שיגמור תפלתו. וכביכול מ״ה גאות לבש. במקום גדולתו אתה מוצא ענותנותו: