בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
לד · פרק ו
אבל המנהגים שראוי לנהוג בהם בעל הכניעה. הם עשרה. הראשון דעת האלהים ומדותיו הטובות. והיתרון אשר נתן לאדם על שאר בעלי חיים. כמו שכתוב תמשילהו במעשי ידיך וכאשר יכיר גודל עצמת הבורא ורוממות גבורתו וחכמתו העליונה. יכנע לו וישפל לפניו. וילמד ממה שצוה החכם אל תתהדר לפני מלך. כל שכן לפני מלך מלכי המלכים ואדוני האדונים. יתעלה מדמות ומהמשל. כמו שאמרה חנה אין קדוש כה׳ כי אין בלתך. והשני לדעת חיובי התורה והשכל ולקרוא בספר תורת האלהים ולעמוד על החכמה המושכלת והמקובלת. ללמוד ממנה תנאי הכניעה ומקומות (הנהגת ה') [אלטונא תקח: הנהגתה]. והשלישי רוחב הלב וסבלות מה שישנא מן הדברים ומן המעשים. מן הבורא יתברך. כמו שאמר אם גמלתי שולמי רע וגו׳. ואמר אל תאמר כאשר עשה לי. כן אעשה לו וגו'. ואמרו רז״ל הנעלבין ואינם עולבין שומעים חרפתם ואינם משיבין. עושים מאהבה ושמחים ביסורין. עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו והוא הנקרא אצלם מעביר על מדותיו. והרביעי עשות הטוב לבני אדם. ודבר טוב להם. ולדונם לזכות. ושלא יספר בגנותם. ושימחול להם מה שידברו בו ויספרו בגנותו. [אלטונא תקח: ואם אינם ראוים לכך] כמו שאמר גם במדעך מלך אל תקלל. ואמר פיך שלחת ברעה. תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי. וממחילת הדבור הרע והגנוי. מה שאמר הכתוב ותדבר מרים ואהרן במשה. ואמר והאיש משה עניו מאד מפני שמחל להם. ומזה מה שאמר החכם. גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך. ואמר כי גם פעמים רבות ידע לבך וגו׳. ואמרו חכמינו ז״ל מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה. ואמר עשרים וארבע רננות ולא נענה. ירד ר׳ עקיבא ואמר אבינו מלכנו. ונענה. יצתה בת קול ואמרה לא שזה גדול מזה. אלא שזה מעביר על מדותיו. וזה אינו מעביר על מדותיו. ונאמר על אחד מן החסידים. שעבר על נבלת כלב מסרחת מאד. ואמרו לו תלמידיו כמה מסרחת נבלה זאת. אמר להם כמה לבנים שניה. ונתחרטו על שספרו בגנותה. וכיון שהוא גנאי לספר בגנות כלב מת. כל שכן באדם חי. וכיון שהוא טוב לשבח נבלת כלב בלובן שניה. כל שכן שהוא חובה לפי זה לשבח אדם משכיל ומבין. והיתה כונתו להוכיחם שלא ילמדו לשונם לדבר רע. וישוב להם טבע. וכן כשילמדו לשונם דבר טוב. ישוב להם טבע קבוע. כמ״ש לא רגל על לשונו. ואמר בהפך זה הוות תחשוב לשונך. אהבת כל דברי בלע. ואמר מה יתן לך ומה יסיף לך לשון רמיה. והחמישי הכניעה בעניני עולמו כלם הנראה מהם והנסתר. (בדברו) [אלטונא תקח: בדבורו] ובמעשהו. ובתנועת איבריו ונוחם. לא יהיה תוכו בכל זה הפך ברו. ולא מצפונו כנגד נראהו. ותנועותיו שקולות ונכונות ושוות ומתדמות. הולכות על דרך הכניעה והשפלות לאלהים יתב' ולבני אדם. כפי התחלקות מעלותם. וכפי הטוב לו מהם לתורתו ולעולמו. כמו שנאמר טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט ואמרו רז״ל הוי שפל רוח בפני כל אדם. ואמרו הוי קל לראש ונוח לתשחורת. והששי שיהיה יקר רוח וגבה נפש (הוא הפך הכניעה והיא הגאוה המשובחת אשר עלה זכרונה לטובה במעלת הסולם לבית אל אולם לא תושג כי אם ע"י הכניעה לאנשי החכמה כמש"ל בפ"י) בעניני העולם הבא שלא יספיק לו מהם מה שיזדמן. ולא יאמר די במה שתמצא ידו מהם. אבל ימעט בעיניו מעשהו ויכלתו והשתדלותו. ותגבה נפשו אל מה שלמעלה מזה תמיד. כמו שאמר הכתוב ביהושפט ויגבה לבו בדרכי ה׳. והשביעי שיקטן בעיניו מעשהו ויתרעם על נפשו על קצורו בעניני תורתו לפני האלהים ולפני בני אדם. ויבקש מהאלהים עזר ואומץ. ויניח הגבהות לכבוד הבורא. ויעזוב הגדולה והיקר בעת שהוא עושה לאלהים יתברך. בין לבדו. בין בתוך מקהלות בני אדם. כמו שאמר הכתוב על אהרן על גדולת מעלתו והרים את הדשן וגו׳ וחייבו הבורא להוציא את הדשן בכל יום תמיד להשפל ולהסיר הגבהות מלבו. וכמו זה אמר בדוד. ותרא את דוד מפזז ומכרכר לפני ה׳ ושאר הענין. ואמר ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. והשמיני שיספיק לו מסבות המזון. מה שיזדמן. ומה שימצא. מאשר תהיה נפשו נמבזה ונקלה בעיניו ולחנך אותה לעמוד מתאותיה הגופניות ולהפנות לפרוע חובות הבורא. על גודל טובותיו. ורוב חסדו עליו. כמ"ש דוד. דרך מצותיך ארוץ וגו׳. והתשיעי שינקום מן הרשעים לכבוד הבורא. ואל תשיאהו מחילתו לבני אדם בצד עצמו. למחול בדברי האלהים. או למי שידבר בנביאיו וחסידיו וסגולתו ואל ינהג בעשוק בני אדם איש את רעהו. כמנהגו במחילתו להם בעשקם אותו. אך יציל העשוק. ויעזור להוציא מיד העושק כמ"ש דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק. ואמר איוב. ואשברה מתלעות עול. ויורה בני אדם עבודת האלהים. ויוכיחם ויכלימם. ויצוום על הטוב. ויזהירם מן הרע בידו ובלשונו. כפי יכולתו. וימהר לקחת דיני האלהים ממי שחייב בהם. ולא יכנע ולא ישפל בזה. כמ״ש בפנחס. ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה ותחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם.
והעשירי שיהיה מעט דברים. וקולו נמוך. [אלטונא תקח: ומעוט שחוק] ומעוט שבועות בשם על האמת. לא יעבור על לשונו כזב. ולא ישב בסוד משחקים ולא ישמח במה ששמחים עמי הארץ מתענוגי העולם. וזה מכניעה ושפלות. לא מצד גדולה והתנשא. כמו שאמר הנביא לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מלאתני (כלומר לא מחמת גאות והתנשאות עליהם. נבדלתי מהם. אלא מפני ידך החזקה עלי):