אור ברסלב
בירת מגדל עוז לד › פרק ה

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

לד · פרק ה

פרק ד

אבל אופני קנות הכניעה. והדרך שמקל אותה על האדם. הוא שתהא מחשבתו (ורעיונותיו) [אלטונא תקח: ורעיונו] תמיד בשבעה דרכים. אחד מהם. שורש הויתו והתחלתו מן הבלונית (לשון בלוי כבגד יבלה ור"ל הלחיות הנפסדות. ומהם מתהוה הטפה הזרעית. דלכי גבילי מסרח היינו דתנן מאין באת מטפה סרוחה) והדם אחר התעפשם ובאוש ריחם ואח"כ הוא נזון מדם הטומאה כל ימי עמדו בבטן אמו. ואח"כ יצא והוא חלוש ודל בגופו ואיבריו. ואח"כ [אלטונא תקח: י]עלה מן המדרגה הזאת אל הסמוכה לה עד שיגיע לרוב שנותיו. אח"כ יחלו ימי הזקנה. עד שימלאו ימיו. ואמר אחד מן החכמים. אני תמיה ממי שעבר במעבר השתן והדם פעמים. היאך יתגאה ויגבה לבו. כי המחשבה בזה וכדומה לו מענין האדם מחייבת הכניעה. כמו שאמר דוד ע״ה. ה׳ מה אדם ותדעהו ואמר אדם ילוד אשה ואמר ואנכי תולעת ולא איש. ואמר אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה. והשני כשהוא חושב בעוצם מה שיגיע אליו בעולם ממיני הנסיון וברעב ובצמא. ובקור ובחום ובחלאים ובפגעים ובדאגות אשר אין לו מנוחה מהם כי אם במות. וכאשר יתן האיש הנלבב אל לבו כל זה. ויבין חולשתו. ומעוט השגתו. וקצרת ידו מדחות מעל נפשו כל זה יכיר מצורת מעמדו. כי הוא אינו כמו אסיר בעולם הזה. אבל הוא אסיר באמת. ויכנע כניעת האסיר המושם בבור. אשר אין לו תחבולה ולא יכולת להתיר את עצמו מבלתי אדוניו. כמו שכתוב תבא לפניך אנקת אסיר ואמר הוציאה ממסגר נפשי. והשלישי כאשר יחשוב בחליפתו ובוא אליו המות מהרה. והפסק מאוייו ותקותו בעת ההיא ועזבו כל קניניו. והתיאשו מקחת מהם מאומה לצידה ומהועיל בהם בעמדו בקבר. וכבר חלף אור פניו. ושחר מראהו. וירם תולעים ועפוש ומוגלא. ויחלפו סימני יופי גופו. ויחזק באוש ריחו כאילו לא רוחץ ולא מורק ולא הפיח ריחו הטוב. כי כאשר יעבור על לב האדם זה וכיוצא בו. יכנע בנפשו וישח ולא יתגאה ולא יגבה לבו. ולא יתנשא ולא יתגדל כמו שכתוב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא ואמר אך הבל בני אדם כזב בני איש וגו׳. והרביעי כאשר יעביר על לבו מה שהוא חייב בו מעבודת האלהים על רוב חסדו עליו וגודל טובו אליו. והתעלמותו מן המצות השכליות והשמעיות. וקצורו בהם. והפסק טענותיו ואמתלאותיו יום החשבון. וחרטתו במעמד הגמול. יכניע ותשבר רוחו. כמו שאמר כי הנה היום בא בוער כתנור וגו׳. ומי מכלכל את יום בואו. והחמישי כאשר יחשוב בגדולת הבורא יתב'. ועוז גבורתו המשקיף על נראהו ונסתרו. ויתן אל לבו הענין הגדול שזכרו רבותינו ז״ל על הרבה חסידים שהיו בדורות העוברים (שהוא אינו נחשבה מאומה בערכם) מן המורא והגדולה. והוא מה שאמר. נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות. ואמרו על יונתן בן עוזיאל כשהיה דורש בתורה כל עוף שהיה פורח עליו מיד נשרף. ואין ספק שמעלת הנביאים למעלה ממעלתם ותמצא הנביאים כי היה כחם נמס וכורעים ומשתחוים בפגיעת המלאכים. כמו שאמר בדניאל ויהושע והרבה כמוהם ותמצא בספרי הנביאים. כי המלאכים כורעים ומשתחוים לבורא יתברך כמו שאמר וצבא השמים לך משתחוים. ונאמר הן בעבדיו לא יאמין כו׳. ובהיכלו כולו אומר כבוד. [אלטונא תקח: ואמר] וקרא זה אל זה ואמר קדוש וגו׳. ובמה שהוא נראה לדעתנו מצד ברואיו. כמו השמש והירח (ו)[אלטונא תקח: וה]כוכבים והגלגל והארץ וכל אשר עליה. ממוצק וצמח וחי. די למי שיבין וישכיל. כמו שאמר מה גדלו מעשיך ה׳ מאד עמקו מחשבותיך. איש בער לא ידע וגו׳. ואמר כל הגוים כאין נגדו. ונאמר כל דארי ארעא כלא חשיבין. וכאשר יחשוב הנלבב המבין בערך המדברים. וערך המדברים אל כדור הארץ וכדור הארץ אל גלגל הירח. וגלגל הירח אל הגלגל העליון. והכל אצל גדולת הבורא יתב' כאין. יכנע בנפשו וישפל לפני בוראו כמ"ש מה אנוש כי תזכרנו וגו׳ (והוא) [אלטונא תקח: והששי] כשקורא בספרי הנביאים ורואה חוזק עונש הגאות והגבהות כמ"ש בגאוה והגבהות עיני גבהות [אלטונא תקח: אדם] שפל ושח רום אנשים ונשגב וגו׳. ואמר כי יום לה׳ צבאות על כל גאה ורם. ועל כל נשא ושפל. ואמר בשתי הכתות. מעודד ענוים ה׳ משפיל רשעים עדי ארץ וגו׳. ואמר כי רם ה׳ ושפל יראה וגו׳. ואמר בשפלים. וענוים יירשו ארץ. ואמר יען משח ה׳ אותי לבשר ענוים ואמר לפני שבר גאון. ואמר לפני שבר (אלטונא תקח: לב) יגבה [אלטונא תקח: לב] איש. והשביעי כשיראה תהפוכות עניני הברואים בעולם. ומהירות התחלפות הממלכות והממשלות בו. והעתקות אנשיו מענין אל ענין. והשחתת עם לתקנת עם אחר. וסוף הכל אל המות. כמו שכתוב. כצאן לשאול שתו מות ירעם וגו׳. יכנע ולא יתגאה במאומה מהון העולם. ולא יבטח לבו על דבר ממנו. כמ"ש אשרי הגבר אשר שם ה׳ מבטחו ולא פנה אל רהבים וגו׳. וכשלא יהיה לב האדם ריק מאחד מאלה השבעה הענינים אשר זכרנו יהיה תמיד נכנע ושפל. עד אשר תהיה לו הכניעה טבע דבק. לא יפרד ממנו. וכאשר ידבק בכניעה. תרחיק ממנו כל פגעי הגאות והגובה והגדולה כאשר הקדמנו. וינצל בה מן החטא והמכשול. כמ״ש ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. ואמרו חכמינו ז״ל הסתכל בשלשה דברים. ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת. מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה:

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה