אור ברסלב
בירת מגדל עוז לב › גנזך יט

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

לב · גנזך יט

גנזך יח

עוד צריך לירא מעונש הגלגול ((שהורנו) [אלטונא תקח: שהורונו] רז"ל. והיא ג"כ דעת פיתאגור' שקבלה מנביאי האמת ועמו רבים מחכמי קדם. אע"פ שרס"ג שלא זכה לראות אור חכמת האמת. התל בו בלעג וקלס מרבה להכיל. אבל החכם המקובל הנאמן הרמב״ן אשר זכה להציץ באור הגנוז הטוב להשכיל הזכירו בפרושיו יעוין בשו"ת הרלנ"ח (ס"ח)

ואמנם מקרא מלא הוא בידינו (דה"א י) עמ"ש שם בס"ד. כי לא יוכלו כל רודפי הפשט להשיגו בין מצרי הבנתם כמשמעו. א"ל בדרך זו הכבושה וסלולה וידועה ליחידי סגול' ברוך הפוקח עורי' ומאיר עיני יושבים באפלה. ועמש"ע בס"ד בלח"ש אבות פ"ב מ"ו) כי מר הוא מאד לנשמה. יותר מדינה של גיהנם:

וכתב מורי ע"ה שהוא משל אל האדם שהלך בסחורה מהלך בג׳ שנים למקום פ׳. כסבור שירויח באותה הסחורה שם. בהגיעו שם אמרו לו כל יגיעך לריק היה ולבטלה. כי הסחורה הזאת שבידך אינה שוה כלום במקום הזה וחזר העני ההוא בפחי נפש לאחור. כמה צער יגיע לאדם זה על מעוט חכמתו ותבונתו שלא חקר ודרש מה היא ואיזו היא הסחורה הנאותה למקום ההוא. שבה ירויח. והנמשל מובן מאליו. ובפרט כאשר ידע האדם כי רוב הנשמות שבדורנו מגולגלות. ובא לתקן עתה מה שלא תקן בתחלה שאם יסתלק מן העולם בלי שיתקן על מה שבא. נמצא כל טרחו ויגיעו בעוה"ז בהבל. וצריך לחזור שלישית ורביעית (עסה״ג) עד שיתוקן וכתב בס"ה אר"ש האי בר נש דנטיל גלגולא דנשמתא. ולא זכי דיתקן ביה. כאלו משקר במוניטא דמלכא ואנא קרינא עליה האי קרא. או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר וכחש בה. טב ליה דלא אברי ע"כ:

ובפרט אם נשמתו המגולגלת היתה נשמת איזה רשע שנמצא בונה על יסוד רעוע. ובתחלה צריך לתקון היסוד ואח"כ לבנות עליו כמש"ל. והתקון הוא בתשובה ובקבלת היסורין:

ובענין למה יצטרך גלגול לנשמה אחר שהיא נטהרת בגיהנם. תירץ מורי ע"ה כי הגלגול הוא לשתי סבות. האחת לחסרון מצוה שלא השלים. וצריך לחזור ולהשלים כראוי. ולזה מוכרח להתגלגל. כי אין גיהנם אלא טהרה לבד אבל לא להשלים חסרון. ועוד כי אפשר שיבוא לתקן ולטהר. מה שא"א לגיהנם לטהר. והוא כי יש עונות שהגיהנם מטהר. ויש שאינו מטהר. והמשל בזה אל אדם המנוגע בגופו ובאיבריו. והם נגעים שיוכל הרופא לרפאות' בלי חתיכת אבר שלם. אלא יחתוך מעט מן הבשר המעופש ההוא עד שיבריא. ולפעמים יקרה שצריך לחתוך כל האבר. כדי שלא ימות ויגיע הנגע אל הלב אז חותך האבר כולו. ונמצא האדם הוא בעל מום מאבר אחד. זרוע או שוק וכיוצא. ועד"ז אין חפץ הקב"ה שאדם שפגם אבר אחד כל כך עד שאם יכנס בגיהנם יתבטל כל האבר ההוא מכל וכל וישאר בעל מום בג"ע. אלא יחזור לעולם לתקן (ואמנם הד"א נאה הימנו. כי גיהנם אינו אלא מלבין כתמי העונות. כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים הלכלוכים והטנופת. אבל אין בגיהנם למלא מה שחסר באיברי הנשמה מפני בטול מ"ע.ולזה הוצרך הגלגול ודאי אף לצדיקים שלא יכלו לקיים כל המ"ע להשלים רמ״ח איבריהם הרוחנים שלא יראו בעלי מומין בגן עדן וזה עיקר):

עוד האריך להביא דברי הסבא דמשפטים בסוד הגלגול שהוא לבל ידח ממנו נדח (ובאמת אין דבר שיוכל ליישב לבות ב"א בענין יסורי הצדיקים אלא אמונת הגלגול. שמעלה ארוכה למבוכה ובזה המליצו הקודמין מ"ש איוב תם אני כלומר יודע אני ומכיר עצמי היותי תם בודאי. ולא הייתי ראוי לידון ביסורין אכן לא אדע נפשי אם אולי חטאה בגוף הקודם וע״כ נתיסרתי לכן אמאס חיי שאשלם בחיי שאינם חיים. חוב שאינו שלי. והוא פשט יפה וכמה מקומות במקרא ובמדרשי רז"ל מורים באצבע על אמתת אמונה זו ועיין בדרוש תפלת ישרים) עוד האריך לבאר שתי בחינות של טהרה לנשמה יע"ש:

עוד צריך לירא מיום הדין העתיד שאפילו שמואל הנביא נתיירא ממנו. כמ"ש רז"ל על הפסוק למה הרגזתני להעלות אותי. ר"א כי מטי להאי קרא בכי ומה שמואל היה מתייר׳ מיום הדין. אנו עאכ"ו. מאי היא דכתיב ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ. תרי משמע. חד שמואל ואידך דאזל שמואל ואייתי למשה בהדיה. אמר דילמ' ח״ו לדינ' מתבעינא. קום בהדאי אי איכא מילא דכתיבא באורייתא ולא קיימתיה:

עוד במדרש רבה ארשב"א אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. בלעם חכם של אומות העולם לא היה יכול לעמוד בתוכחת אתונו כו'. יוסף קטנן של שבטים. ולא יכלו אחיו לענות אותו וגו׳ לכשיבוא הקב"ה ויוכיח עם כל אחד ואחד לפי מעשיו. עאכ"ו שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך:

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה