אור ברסלב
בירת מגדל עוז לב › גנזך יח

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

לב · גנזך יח

גנזך יז

וראיתי להעתיק הנה מסכת גיהנם אשר מצאתי בדרז״ל (בכ״מ) [אלטונא תקח: בכ"י]. כתוב לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום מחרון אפו. ר״ז פתח לעלוקה שתי בנות הב הב. אר״א שתי כתות של מלאכים עומדים על פתחו של גיהנם ואומרת הב הב אייתי אייתי. ולמה נקרא שמו גיהנם (עמ"ש בלו״א פ"ה דאבות) שקול נהמתו הולך מסוף העולם עד סופו. ולמה שמו תפתה. שהכל נכנסין שם בפתוי של יצה״ר:

פרק א

ר' יוחנן פתח עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו. גם ברכות יעטה מורה. מלמד שהרשע מתודה. כשם שהמצורע מתודה (אע"פ שעל פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה היינו בשעת פטירתן. וכן כשמכניסין אותן בקבר. שהוא פתח שער לגיהנם ודאי כנז"ל. אבל בגיהנם עצמו חוזרין. וכן ארז"ל שמורידין דמעות כמעין ואומרין יפה דנת כו'. וכן בלועי קורח יוכיחו. דכי מהדרא להו גיהנם אמרי משה ותורתו אמת) ואומר אני פלוני בן פלוני עברתי עברה פלונית במקום פלוני ביום פלוני בפני פלוני במעמד פלוני. שלשה פתחים יש בגיהנם אחד בים. ואחד במדבר. ואחד בישוב. זו שבים מנין שנאמר מבטן שאול שועתי וגו'. זו שבמדבר מנין שנא' וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. זו שבישוב שנא' נאם ה׳ אשר אור לו בציון ותנור וגו':

חמשה מיני אש יש בגיהנם. אש אוכלת ושותה. שותה ואינה אוכלת. אוכלת ואינה שותה. לא אוכלת ולא שותה. ויש אש אוכלת אש. (עספ״ק דיומא כיוצא בה. שאז"ל שש אשות הן אבל לכאורה אין להם שייכות בגיהנם. גם לא אוכלת ולא שותה. קשיא טובא. מאי קעבדה. ואש אוכלת אש. למאי צריכא. ומאי (שייכה) [אלטונא תקח: שיאטה] התם. ונ"ל לפרש חמשה אשות הללו דגיהנם בטוב טעם בס"ד {אלטונא תקח: כי הנה אם נעיין. נמצא חמש כתות לגיהנם. ודתיהם שונות.

אחת בינונים אליבא דב"ש. שיורדין לגיהנם ומבצבצין ועולין אי נמי רשעים דעלמא אליבא דכ"ע. דנחתי שעתא חדא לגיהנם. ואתי אברהם ומסיק להו. בר מהבא על הכותית. דלא מבשקר ליה. הרי כת שניה היינו בא על ארמית.

שלישית הם שלשה שיורדין. ואינן עולין אלא לאחר שנים עשר חודש.

רביעית פושעים בגופן. דלאחר יב"ח גופן כלה ונשמתן נשרפת.

חמישית המינין והאפיקורסין כו'. וכל המחטיאין את הרבים. שנדונים לדורי דורות. שנא' ואשם לא תכבה הרי אלו חמש כתות.

והנה צריך להבין בא על הכותית. מה נעשה ממנו. אברהם לא מסיק ליה. וא"א לומר שאינו עולה כלל. שהרי לא מצינו אלא שלשה שיורדין ואין עולין אלא לאחר יב"ח. כמ"ש תוס' ומוכרח הוא. א"כ אטו לית ליה תקנתא כלל. טפי מהבא על א"א ודכותיה' והתוס' נדחקו בזה מאד. ונ"ל שכך הוא הענין ודאי משפט רשעי ישראל בגיהנ' אינו אלא יב"ח כמ"ש ספ"ב דעדויות וגמרא פ"ק דר"ה. גם הרשעים הגדולים כמ"ש פושעין בגופן לאחר יב"ח גופן כלה ונשמתן נשרפת ונעשית אפר. ואין עוד דין גיהנם. אמנם המינין והמוסרים הם נדונין לדורי דורות. אש יוצאה מנשמתן תמיד. אף לאחר שכבה אש דגיהנם כמ"ש ואשם לא תכבה גיהנם כלה והם אינן כלין. וא"ה בא על הנכרית במאי מוקמינן ליה. וצ"ל בודאי אינו נדון בגיהנם יותר משני עשר חודש אבל מ"מ אינו יכול לצאת משם אף לאחר יב"ח. מחמת שאין בריתו של א"א נכרת בו. על כן הרשעים תופסין בו ואין מניחין אותו לצאת כמ"ש מלפפתו בעוה"ב לפי שקשורה בו ככלב. ומאי עבדי ביה אחר שקבל ענשו בתריסר ירחי שתי ונ"ל מקו' נתבצר להם בגיהנ' שעומדין עליו. ואין אשו של גיהנם שולטת בהם לכלותם. והיינו כאש דגבריאל דוחה אש. שצינן את הכבשן מבפנים והקדיר מבחוץ.

והנה אחז"ל לע"ל באין או"ה לקטרג כנגד השי"ת שנושא פנים לישראל. שיש בהן מג"ע כאו"ה. מ"מ לא ירדו לגיהנם כמותם. אז אומרים ב"ד שלמעלה א"כ תרד כל אומה ואלהיה. וע"ז נאמר כי באש ה' נשפט. כביכול יורד ג"כ לשם. וע"ז דרשו ג"כ הכתוב גם היא למלך הוכן. והוא מאמר קשה ומר להבינו כמשמעו בהשקפה ראשונה. ח"ו נראה כעין חר"ו ר"ל אבל בשום שכל ובטוב מחקר. יובן היטב בלי זרות כל עיקר. גם הלום צריך לתת לב. מה ענין קטרוג זה. הלא באמת כל הרשעים שבישראל נדונין ג"כ בגיהנם. אם עונש קל. אם עונש חמור. אם ארוך כפי ערך העון. ומה מקום לתלונה לע"ל. אלא הוא הדבר אשר דברנו. כי על אותן שקבלו עונשן ועלו. אין טענה עוד (אטו תרי דיני מתדנו) רק על אותן שנשארו שם בלי עונש יש קפידא ותרעומת כ"ש אחר שהשי"ת חפץ חסד ורוצה להעלותן אך שרי או"ה מעכבין. וטוענין שגם אלו משלהן. שהרי אינן חתומים בברית קודש. לכן יפה פוסקין ב"ד של מעלה. תרד כל אומה ואלהיה. כדי לראות משל מי הם. אותן הנשארים שם עד אותו יום דין הגדול והנורא. כי כל מין הולך אצל מינו. ביחוד כשרואין אלהיהם. כל אחד רץ אל אלהיו. ולכן שורת הדין נותנת שירד הקב"ה בכבודו לשם. כדי להציל אלו העשוקים. ויוצאה מזה טובה גדולה כפולה לעולם. מלבד שאותן התפוסים מיד מכירין אלהיהם. ורצין אחריו אומרים זה אלהינו אבל גם ע"י כך גיהנם כלה ודאי. כמ"ש אש אוכלת אש. דשכינה. דאמר מר הושיט אצבעו ביניהן ושרפן. ממילא כשיורד הקב"ה לשם נכבה אש גיהנם. והללו נצולים. מבצבצים ועולים. וכמ"ש ז"ל אין גיהנם לע"ל. אך הרשעים דבגופן אע"פ שגיהנם כלה. הם אינו כלין. כי אשם לא תכבה כנ"ל לפי זה אין שום ריח קושי' ותמהון במאמר הלז.}

מעתה נבוא להבנת מאמרנו בחמשה אשות דגיהנם באר היטב. יש אוכלת ושותה. הוא כנגד פושעי בגופן שנדונין יב"ח אח"כ גופן כלה ונשמתן נשרפת ונעשין אפר תחת כפות רגלי הצדיקים. נגד אלו היא אש דגיהנם אוכלת ושותה מנפש ועד בשר יכלה. שותה ואינה אוכלת דחולין. אותן שלא עשו אלא לתאבון הנאה קלה המשולה לשתיה דחולין. שאין בכחן ליהנות מאכילה. כך אלו מחמת חולי נטית טבעם הרע כמעט אנוסים הם. וכמש"ה למען ספות הרוה את הצמאה כי אלה מפני (מזגת) [אלטונא תקח: מזגם] החולה. נקראת נפשם צמאה. ועד"ז פירשנו בזמרת הארץ בשיר הגיהנם הפסוק כי השביע נפש שוקקה יע"ש. וכנגדן היא אש שותה ואינה אוכלת צער מועט. נמשל לשתיה כנגד הנאת העבירה המועט' של הנפש המתאוה. הנדמת בשתיה דחולין. אוכלת ואינה שותה היא עונש יותר נגד עון החמור דא״א ודומיו. הנקרא אכילה כמ"ש אכלה ומחתה פיה. לא אוכלת ולא שותה היינו לאותן שנכשלו בנשג״ז. וכבר קבלו עונשן ביב"ח ואעפ"כ אין מניחין אותן לעלות עדיין. מפני מה"ד המחזקת בהן. כנגד זה יש אש. לא אוכלת ולא שותה אלא מקררת סביבותיהן כאש דגבריאל. עד יום ה׳ הגדול והנורא. כי אז ודאי יש בגיהנם. אש אוכלת אש. שהיא אש דשכינה כנ״ל שיורד לשם אש אוכלה אש. ומכבה אש דגיהנם לגמרי. ומעלה גם אלה הנותרים שם עד אותו יום. הרי חמש אשות הללו מובנות. כאש מצרף אמרות טהורות מזקקות בחינות. ולמדנו תוכחת מוסר לאלה החטאים בנפשותם. ביחוד אותם החוטאים בנשג"ז שעכ"פ תהא עונותם על עצמותם. עד יום הדין (אלטונא תקח: ו)הנורא:

ואמנם גם אז לא יוכלו נקיון כי אם הנכשלים פעם בדרך מקרה. אבל המטמאים ברית קודש בשאט בנפש בהתמדה. לא תהיה להם שארית ותקוה כלל (אם לא עשו תשובה גמורה):

ובזה מדויק הכתוב כי באש ה' נשפט ובחרבו את כל בשר. דקשה אחר שנשפט באש. חרב ובשר מאי בעו הכא (ואטו בתרי קטלי קטלי) הנה לאש נתן לאכלה תוכו נחר. הלנצח תאכל חרב חסף די פחר. כ״ש שהרי כבר אמרנו שהמשפט באש לתועל' החוטאים הוא. ואיך א"כ יפורש סוף הפסוק אלא הענין הוא כמ״ש. שאינו מועיל אלא למי שבא מכשול לידו. אבל אלו המזידים בה. הם כופרים בבריתו של אברהם אבינו בזדון נפשם. שמושכים הערלה על ברית קודש. אין להם תקנה ומנוס ליום הדין הכולל. זהו שאמר עוד ובחרבו. היא חרב נוקמת נקם ברית הנקרא בשר. כמ"ש ובשר קודש יעברו מעליך. לפיכך אמר אע"פ שבאש [אלטונא תקח: ה'] נשפט. מ"מ ובחרבו את כל בשר. בשביל שטמאו בשר קודש מכל וכל. יפלו חללי חרב ולא יקומו. [אלטונא תקח: ופירש עוד הדבר במקרא שלאחריו באמרו שהן המתקדשי' והמטהרי' אל הגנות אחר אחת וגו'] שהזמינו עצמן לעברה. לכן הקדישם ליום הרגה ותוגה בלי הפוגה לא יזכו כעושה בשגגה) יש בה גחלים כהרים ויש בה גחלים כגבעות. ויש בה גחלים כים המלח. יש בה גחלים (מאבנים) [אלטונא תקח: כאבנים] גדולות יש בה נהרות של זפת ושל גפרית מושכין ורותחין רתמים רתמים גזר דינו של רשע. מלאכי חבלה דוחפין אותו על פניו ואחרים מקבלים אותו מהם. ודוחפים אותו לפני אור של גיהנם ופוערת פיה (ובלעתו) [אלטונא תקח: ובולעתו] שנאמר לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה למי שאין בידו מצוה אחת (יתירה) שמכריעו לכף זכות אבל מי שיש בידו תורה ומע"ט ויסורין רבים באין עליו ינצל מדינה של גיהנם שנאמר גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני שבטך אלו היסורין ומשענתך זו התורה (משען לחם ומשען מים):

פרק ב

ר׳ יוחנן פתח ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנה' ותקות' מפח נפש גוף שאינו כלה. ונשמתו יוצאה באש שאינו נכבה ועליה' הכתוב אומר כי תולעתם לא תמות. ואשם לא תכבה. אריב"ל פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אליהו זכור לטוב. אמר לי רצונך שאעמידך על שער גיהנם. אמרתי לו הן. הראני בני אדם שתלוין בחוטמיהן. וב"א שתלוין בידיהן וב״א שתלוין בלשונותם. וב״א שתלוין ברגליהם. והראני נשים תלויו' בדדיהן. והראני ב"א שתלוין בעיניהם והראני ב"א שמאכילין אותן בשרם. וב״א שמאכילים אותם גחלי רתמים. וב״א יושבים חיים ותולעים אוכלים אותם. אמר לי אלו שכתוב עליהם כי תולעתם לא תמות. והראני ב"א שמאכילין אותם חול דק. והיו מאכילין אותם על כרחם. ושיניהם נשברות. והקב״ה אומר להם רשעים כשאכלתם הגזל. היה מתוק בפיכם. ועתה אין בכם כח לאכול. לקיים מ"ש שני רשעים שברת והראני ב"א שמשליכין אותם מן האש לשלג. ומן השלג לאש. כרועה זה שרועה את צאנו מהר להר. ועליהם הכתוב אומר כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבוקר וצורם לבלות שאול מזבול לו.אמר ר"י כל מלאך ומלאך ממונה להפרע עונש עברה אחת. זה בא ודן אותו והולך לו. וכן השני. וכן השלישי. וכן כולן עד שמשלימין לכל העבירות שיש בידו. מלה"ד לב"ח שהיו לו ב"ח הרבה. והוליכוהו אצל המלך. א"ל המלך מה אעשה לכם. לכו וחלקוהו ביניכם באותה שעה נפשו נמסרת בגיהנם למלאכים אכזרים ומחלקים אותו ביניהם:

פרק ג

תניא שלשה יורדין לגיהנם ואינם עולים. הבא על א"א. והמלבין פני חברו ברבים. והנשבע בשם ה׳ לשקר. וי"א אף המתכבד בקלון חברו. והמסכסך בין איש לאשתו להביא מריבה ביניהם. בכל ע"ש מוליכין אותן לשני הרים של שלג. ומניחין אותן שם. ובמ"ש מחזירין אותן למקומן. ומלאך יוצא ודוחף אותן ומחזירן למקומן לגיהנם ומהם נוטלין שלג ונותנין תחת בית שחיהם. כדי לצנן אותם בששת ימי החול [אלטונא תקח: והקב"ה אומר להם רשעים אוי לכם שאף בגיהנם אתם גוזלים. שנא' ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו. כלומר אף בשאול חטאו]:

פרק ד

כל יב"ח נעשים אפר (צ"ל [אלטונא תקח: ש]אין נעשין אפר בפ"א אלא מעט מעט עד תום יב"ח) והרוח מפזרתן תחת רגלי הצדיקים שנאמר ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. ואח"כ נשמתן חוזרת בהן. והן יוצאין מגיהנם ופניהם שחורות כשולי קדרה ומצדיקין עליהם את הדין ואומרים יפה גזרת עלינו יפה דנתנו. לך ה׳ הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה:

[אלטונא תקח: אבל או"ה עע״א דנין אותן בשבע מדורו' של אש. ובכל מדור ומדור יב"ח. ונהר דינור יוצא מתחת כסא כבוד ויורד עליהם והולך מסוף העולם עד סופו. ושבע מדורות יש בגיהנם ובכל מדור ומדור יש בו ששת אלפים בתים. ובכל בית ובית יש בו ששת אלפים חלונות. ובכל חלון וחלון יש בו ששת אלפים כדי מרה. וכולם מזומנים לסופרי' ולדייני'. ולאותה שעה אמר שלמה ונהמת באחריתך ואחד מהם אינו נמלט. אלא א"כ יש בו תורת ומע"ט.]

אחרי כל זאת הקב״ה מרחם על בריותיו. שנאמר כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף. ונשמות אני עשיתי:

סליק מסכת גיהנם

עוד האריך בסר"ח במדורות שנזכרו במדרש רות. ובהיכלות לפ׳ פקודי הרוצה יעמוד עליהם והחפץ לידע עוד מעניני גיהנם יעיין בס' חס"ל עין גדי ובמדרש כונן. ובגמרא פמש"ט כל העולם ככיסוי קדרה לגיהנם. ובפמ"ש מבריאת גיהנם מתי היתה:

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה