אור ברסלב
בירת מגדל עוז לב › גנזך יב

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

לב · גנזך יב

גגזך יא

נבאר כמה הם מיני הפגם כדי שיירא האדם מלחטו' בראותו כמה רעה גורם לנפשו ולכל העולמות:

הראשון הוא פגם בגופו העשוי בחותם תבנית העולמות העליונים. ובהיות איבר מאיבריו פגום הוא בעל מום. ואין השכינה שורה בו. וזה נתבאר בתקונים (ד"ק צ״ט) ע"ש. לפי שכל האיברים חתומים בשמו יתברך. נמצא פוגם בשם. ואם מקיים מצות באותו אבר. אשריו שממליך הוי״ה עליו. ועוד מענין הפגם הנזכר הוא מ"ש בפ' אחרי (דע״ג) ע"ש ובסופו אמר הכי נמי מאן דעבר על פתגמי אורייתא. משרן עליה רוחא דמסאבא ואתרשים ליה באנפוי ומניה ערקין עלאין ותתאין עכ"ל. ולמעלה מזה מבואר שאם חטא שיבכה ויעביר הדמעות על פניו עד שיעבור הרושם:

ואני שמעתי שטוב ג"כ להעביר הדמעות על מצחו. כי במצח נכתבין העונות. כענין והתוית תו על מצחות האנשים וגו׳. ומסוג זה הם העונות הנכתבים ביד. ככתוב וביד כל אדם יחתום:

פגם שני הוא פגם בנשמה שכפי החטא. כן תרד עד שישפיל׳ לרגליו. וכ״פ בתיקונים (דקל״א):

פגם שלישי הוא כפי הפגם שיפגום האדם בנשמתו. כן יפגום בשכינה. עד שתרד במדרגה התחתונ׳ ותגל מרגלותיו. וכ״פ בר״מ משפטים (דקי״ד) דמסטרא דרשע וטוב לו. שכינתא ותגל מרגלותיו ותשכב. האי איהו ושפחה כי תירש גברתה. שפחה יצה"ר נוקבא. ובאר אח״כ ענין הפגם ואמר. כי שכינתא דאילנא דחיי עלה אתמר לא יגורך רע. ואם תשלוט השפחה הוא בכסא וממנה ולמטה ע״ש ובר״פ כי תצא (דרע״ז) כי הפגם הוא בבי"ע:

עוד יתבאר פגם האדם בשכינה ובשאר מדרגות שלמטה. כמ״ש בתיקונים (דס"ג) אמר שם שבשכינה גליפין נשמתין ומלאכין וחיון קדישין. ובה גליפין מה דאתמר בהן ודמות פניהם פני אדם כו׳ ע"ש ותראה כי (בלבושת) [אלטונא תקח: בלבושי] השכינה מצוירים כל הנמצאות. והם השרשים שבתוכה ממציאות כל העולמות התחתונים. ובהיות השרשים שבתוכ' מאירים ע"י המצות שישראל מתקנין למטה. יש רחמים וטוב בעולם. וכשישראל אינם מתקנין מעשיהם. כל הלבושים שלה יונקים מצד הדין והחושך. ואז אומר׳ אל תראוני שאני שחרחורת וגו׳ ובזה יובן מ"ש בס"ה בראשית (דכ״ב) כל מאן דחב לגבי שכינתא. כאילו אפשיט שכינתא מלבושים שלה. הכונה שבעון תפשוט המלבושים היפים המאירים ותלבוש בגדי שחרות (סוד הפגם) ולכן מצד שורש הנשמה המושרש בה. האדם מזיק או פוגם. לפי שבה גליפן נשמתין. לכן פגמו למטה. מחשיך שורש נשמתו המושרש בשכינה. ואז בעונו מונע הטוב ממנו. כי אין לה פנים לשאול שפע בעבורו. ופרש מורי ע״ה. כי ע"י שורש הנפש המצויר שם הוא מה שאדם מעורר מיין נוקבין בתוך השכינה. באמרו אליך ה׳ נפשי אשא כמ״ש בס״ה. ואם תהיה נפשו פגומה בלי ספק שלא תכלל ביחוד. ולא תעורר דבר. כי מאחר שהענף פגום. גם השורש פגום ועד״ז פרשו תרומה (דקכ״ט) שיהודיעם ממונה על דיוקנאו׳ הצדיקים ואמר שם על מי (שמחזיק) [אלטונא תקח: שמחזיר] את הרשעים בתשובה. שהוא מעורר נפשו למעלה ביחוד באמרו אליך ה׳ נפשי אשא. ויהודיעם מוליך דיוקנו למעלה. ומברכין אותה בכמה ברכות אחר שידענו שכל דיוקנות הצדיקים הם שם בלי ספק. שאם יהיה הדיוקן למטה פגום. לא יתראה הדיוקן למעלה לפני כל פמליא של מעלה. כי כל אשר בו מום לא יקרב:

וכאשר יסתכל האדם בדבר הזה יבוש ויכלם מעונותיו שכל עון ועון הוא נגע מום בנפשו. ודיוקנו למעלה מתרחק ממחנה ישראל. ואם האדם ישוב בתשובה לטהר מומיו בקבלת היסורין עליו. הרי הוא מיטהר מצרעתו. ואם לאו הרי הצרעת ההיא קבועה בנפשו בעוה"ז. ובעה״ב הוא (נחרק) [אלטונא תקח: נרחק] מכל פמליא. שלמעלה. עד שיטהר:

נשאר עלינו לבאר ענין הפגם בשכינה שהתחלנו בו. אמרו בתקונים (דע״א) ז״ל. ד״א ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודין דעש׳. ולא כאשר שנאתי מפקודין דל״ת. פקודין דל״ת תליין מדחילו דיראה. ואינון לרחקא השטן מנייהו דלא יתקריב לגבי כורסיא דאיהו לבא. לתבעא דינין על איברין קדישין דאינון ישראל.

ולבא שכינתא בינייהו עכ"ל:

והכונה שמל"ת הם כלם גדרים שלא יכנס סמאל בתוך הקדושה לעורר דינים. ומ״ע הם מאכלין דקב״ה. מפני כי כל מצוה עושה יחוד. וגורם למשוך שפע רוחני וקדוש מצד החסד. ומי שיעבור על ל״ת. פורץ גדר וגרם לסמאל שיכנס למעלה לעורר דין מצד הגבורה. שיושפע לו חלקו. וכיון ששופע הדין ע״י השכינה. היא טועמת ממנו. שהעונות גורמין לעורר הדין מצד השמאל. ואז פניה חשוכים. כי בן כסיל תוגת אמו:

עוד בענין הפגם המגיע לשכינה. הוא מ״ש פרשה בראשית (דכ"ג) שענין בן כסיל תוגת אמו. הוא שעל ידה היתה בריאת האדם מתחלתו היותו מורכב מטוב ורע ולכן היא הסובלת הבושה מבנה:

כללו של דבר טעם לפגם השכינה הוא כמש"ל. שהשכינה כלולה מכל הספירות העליונות מכל ההויות ומכל השמות. ומכל הנשמות ומהכסא והמלאכים וכל העולמות הכל מצויר בה כמשז"ל. נמצא כי בהיטיב האדם מעשיו עמה. הוא גומל חסד עם כל העולמות הכלולות בה. שכלם מאירים. וענפי הספירות הנטועים בה. מעוררים שרשיהם העליונים שבזכר באופן שיעורר האהבה להמשיך הרחמים והשפע מלמעלה. מעלת העלות סבת הכל ית' ולכן אין ערך לשכרו. וכשפוגם ח״ו הפגם מגיע בכל המציאות שבה שכלם נהפכים לדין וגורם כבוי האור לכל העולמות. ושישלוט חושך שפחה במקום גברתה. ולכן אין ערך לענשו. והאל ברחמיו יזכנו להיות מהגומלים חסד עמה אמן:

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה