בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
לב · גנזך טז
וראיתי להעתיק הנה פרקי חבוט הקבר שמצאתי לרז״ל:
פרק א
כיצד אדם מת. באין עליו מלאכים. אחד ממלאכי השרת. ואחד ממלאכי המות. ואחד סופר. ואחד שממונה עמו ואומר לו קום הגיע קצך. אומר להם עדיין לא הגיע קצי. מיד פותח את עיניו ורואה מלאך ארכו מסוף העולם ועד סופו. מכף רגלו ועד קדקדו מלא עינים לבושו אש. כסותו אש. כלו אש. וסכין בידו וטפה של מרה תלויה בו. ממנה מת ממנה מסריח. ממנה פניו מוריקות. ואינו מת עד שרואה הקב"ה בעצמו שנאמר כי לא יראני האדם וחי. בחייהם אינם רואים אבל רואים במיתתן. שנא׳ לפניו יכרעו כל יורדי עפר וגו׳. מיד מעיד על עצמו כל מה שעשה בעוה"ז. והוא מעיד והקב"ה חותם. אם צדיק הוא מוסר נפשו לבעליו. אם רשע גמור הוא. מקשה ערפו ומגביר יצרו. מכאן ארז״ל אפי' בשעת פטירתו של אדם רשע. יצרו מתגבר עליו. ראב״י אומר כשם שמקשה ערפו בעוה״ז. כך מקשה לבו בשעת פטירתו שעומד בדין. שנא׳ רשע יראה וכעס וגו׳. בשעת פטירתו של צדיק מהו אומר הצדיק אבד וגו'. ובשעת פטירתו של רשע מהו אומר. ובליעל כקוץ מונד וגו׳:
פרק ב
שאלו את ר"א כיצד דין הקבר. א״ל בזמן שנפטר אדם מן העולם. בא מלאך המות ויושב על קברו. ומכה אותו בידו. ואומר לו קום הגידה לי שמך (כדי להראותו קושי ערפו. כמ"ש רז"ל רשעים על פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה) א"ל גלוי וידוע לפני מ״ש והיה העולם. שאיני יודע שמי (שאינו רוצה להודות ולהעיד על שמו שחתום בפנקס החשבונות על דף שלו ועל שטר חובותיו. כסבור ששאלו אותו על שמו מפני שאין עדים מצויים לקיימו. שא"א לגבות בהן א״ל יהיו מקוימים על פי עצמו) מיד מכניס רוח ונשמה בגופו (ותחלה דבר עם נפשו העומדת עליו גם בקבר. היא נפש הבהמית (עמ"ש בס"ד בפ״ד דאבות ובאג״ב דכע״ב) ואמנם העונש צריכין לקבל גם ר"נ כמ״ש ז״ל בחלק בבעל הפרדס מרכיב חגר על סומא) ומעמידו ומחייבו בדין אריב״ל חצי אש ושלשלאוח ברזל בידו. פעם ראשונה איבריו מתפרקין שניה עצמותיו מתפרקין. ובאין מה״ש ומלקטין אותן ומעמידין אותו ומכה אותו פעם שלישית. ומבקשין ממנו דין. ודנין אותו בכל מדה ומדה יום ראשון ויום שני כך דנין אותו. יום שלישי דנין אותו במכות. מכהו משתי עיניו. מפני שלא ראה ואמר. ומאזניו מפני שלא שמע ואמר. ומשפתיו מפני שמוציא משפתיו דברי תפלות. ומלשונו מפני שהעידה שקר. ומרגליו מפני שהקדים רגליו לדבר עבירה. מכאן אז״ל כל המקדים רגליו לדבר עבירה. מקדימין לו מ״ה וכל המלשין על חברו לה"ר. מיתתו באסכרה:
פרק ג
אמר ר"מ משום ר״א קשה יום הדין שהקב״ה דן את האדם בקבר יותר מדין של גיהנם. דין גיהנם מעשרים שנה ולמעלה אבל דין הקבר אפי' צדיקים (שרובן זכיות) נדונים בו אפילו גמולי חלב אפילו יונקי שדים (מחמת חטאים בגלגול ראשון שעליו הוצרכו לסבול מותא תנינא) נדונים בו. אבל אמ"זל הדר בא"י והמת בע"ש אינו רואה דין הקבר. ומה יעשה אדם וינצל מדין הקבר. יהיה אוהב צדקות ואוהב תוכחת ואוהב גר ומכניס אורחים לתוך ביתו. ויתפלל תפלתו בכונה. אפי׳ מת בח"ל. אינו רואה. שנא׳ ויאמר קראת מצרה לי וגו' בן עזאי אומר שלשה דינין הן. שלשתן קשין זה מזה. ושלשתם לפני הקב"ה הם. רע"א וכי שלשתם לפני הקב״ה. והלא דין הקבר דנין אותו. ודין גיהנם לבדו. ודין שמים לפני הקב"ה הוא. אם אין עליו דין. פוטרין אותו מיד. ואם לאו. דנין אותו דין ארוך:
פרק ד
א״ר יוסי בוא וראה כמה בין בהמה לאדם. בהמה כמה יסורין סובלת בעולם. שוחטין אותה ומפשיטין אותה ואין עליה דין. אבל אדם כמה יסורין סובל בעוה״ז ולאחר מיתתו. אם צדיק גמור הוא פוטרין אותו מן הדין. ואם רשע גמור הוא דנין אותו בדינין חמורים. אמרו בשעה שאדם נפטר מן העולם. לא די שהוא נבהל ממלאך המות. שכולו מלא עינים. וחרבו שלופה בידו אלא שואלו כלום עסקת בתורה ובג"ח. והמלכת לקונך שחרית וערבית והמלכת את חברך בנחת רוח. אם יש בו דברים הללו. זורק אותה טפה לתוך פיו. ויוצאה נשמתו בלא צער כמשוך נימא מחלב. ואם אין בו דברים הללו. יוצאה נשמתו מגופו כגרירת קוצים מן הצמר. וכשבא מלאך המות אומר צדיק קונך שלחני אליך מיד מתחנן לו. א״ל שעה זו א"א לעברה אלא ששמעתי מאחורי הפרגוד. שהקב״ה מתקן לן מדור בג״ע:
פרק ה
בשעת הדין אומר לו הקב״ה לאדם. טורח גדול היה לי עליך משיצרתיך במעי אמך. ולא היית נפל. וכשיצאת לאויר העולם. תקנתי לך מזונות. והצלתיך מן היסורין כלום עסקת בתורה ועשית ג״ח לפני אם יש בו דברים הללו פוטרין אותו מיד מן הדין. ואם לאו מוסרין אותו לחמשה מלאכי חבלה. כנגד חמשה חומשי תורה (שלא שמר). אחד מכה ואחד מונה. כדרך שמכין ומונין בב״ד. ושלישי מוציא אור מגופו. ככבשן שהאור יוצא ממנו. הרביעי מביא עשבים מרים וחמוצים מן ההרים. שאם גזל מחברו. אומר דקדק בשניך. לפי שאכלת גזל בשניך. החמישי מכה את אביו ואת אמו. ואומר מפני מה לא הדרכתם את בניכם ללמוד תורה ומע״ט. כדי שיעשה מצות ומע״ט. ויפרוש ממעשים הרעים. מיד נותנין לו רשות להכות את אביו ואת אמו ואם קרא ולא קיים. מלקין אותו בפניהם. ע״כ:
ואע״פ שדחז״ל אינן צריכין חזוק. והם מאומתים מאליהם. כי דבריהם ברוח הקודש ודברי אלהים חיים מ״מ ראיתי לכתוב שורות אלה לעורר הישנים:
אני הכותב שנת הש"ל בחודש אלול. בא אלי בחלום הלילה. נפש מאותו עולם אחר פטירתו כמו שלשה חדשים. והייתי מכיר בו שהיה מת. והייתי שואל לו על עניני אותו העולם. והיה אומר לי עניני חבוט הקבר בארוכה ואח״כ היה אומר לי שדנים באותו עולם ומענישים על דקדוק הדברים ביותר ממה שאדם יחשוב בדעתו. והנשארים ישמעו וייראו:
ובענין חבוט הקבר. פרשו בזוהר תרומה שכל זמן שהגוף קיים בקבר. הנפש נדונת בגיהנם. ואחר שנאכל הגוף. הנפש יש לה מנוחה. ואמרו על דא כמה טב בין לצדיקי בין לחייבי. למהוי גופא דלהון דביק בארעא ולאתעכלא גו עפרא לזמן קריב. ולא למהוי לון קיומא כל ההוא זמנא סגי. בגין לאתדנא גופא ורוחא תדיר בכל יומא. דהא לית לך כל צדיק וצדיק בעלמא. דלית ליה דינא דקברא בגין דההוא מלאכא דממנא על קברא. קאים על גופא. ודן ליה בכל יומא ויומא. אם לצדיקי כך. לחייבי עאכ״ו. בגין כך כל זמנא דגופא אתעכל ואתבלי בעפרא. הא דינא אשתכיך מכולא. בר מאינון חסידי קיימין דעלמא. דאינון אתחזון לסלקא למאריהון בנשמתהון לההוא אתר עלאה דאתחזי לון. וזעירין אינון בעלמא (כי צדיקים גמורים. אין גופן כלה בקבר. וטוב להם בודאי. כמ״ש רז"ל על האבות שלא שלטו בהן. רמה ותולעה גם דהמע"ה אמר אף בשרי ישכון לבטח. וכן קרי רשב״א אנפשיה. וארז"ל כל מי שאין בו קנאה. אין עצמותיו מרקיבין. ור״א בר יאשיה הוכיח).
ובפ' שלח פרשו שעל זה נאמר ויהושע היה לבוש בגדים צואים. שהוא גוף הבשר. שהוא מצד סמאל. שעליו נא׳. הכסיל חובק את ידו ואוכל את בשרו. ובעוד הגוף שהוא מצד זה קיים. אינם מלבישים לנשמה הלבוש הראוי לה בג"ע ואחר שנאכל הבשר אז מלבישין לה לבושה. וזהו הסירו הבגדים הצואים וגו׳. וילבישוהו בגדים. ומלאך ה' עומד. כי מהשכינה הנקרא מלאך ה׳. משם נתן לנשמה הלבוש. ולכן צריך האדם למעט בבשר שהוא מהקליפה. ולהרבות בתקוני לבוש נפשו. שהיא העומדת קיימת לעולם שכולו ארוך: