בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
לב · גנזך טו
בבאור יראה ואימת המות ושאר דברים המתלוים אליו. רז״ל אמרו שהרשעים אינם חרדים מיום המיתה. כמ״ש כי אין חרצובות למותם. נראה שצריך לירא מיום המיתה. כדי שיכין צידה לבית עולמו. כמ"ש לב חכמים בבית אבל. ובס"ה קראו יום המות יום הדין הגדול. שבו אדם נדון. על כל מעשיו ע״פ ויחי (דרכ"ז) עוד נתבארו פרטי הפטירה בפ׳ נשא (דקכ"ו):
עוד בעניני הפטירה והחשבון. מכ"י מרגניתא דר״מ. וז״ל אמר הקב"ה לא יועילו בכם לא היסורין ולא התוכחות ולא התראה ולא הבטחה ולא טלטול. לא אריכות ימים ולא אריכות רוח ולא שליח. ולא צווי ולא קללות ולא חרמות. ולא נחמות. ולא בושה ולא פחד. ולא אימת עוה"ב. ולא אימת חשבון. ולא אימת דין
גיהנם. [אלטונא תקח: ולא שמי המתחלל בגוים על ידכם] ומי שיש בו כל המעשים האלה. מאבד את זכותו ומונע ממנו טובות הרבה. ושנותיו מתקצרות. וקונה שם רע. ונזכרים לו עונותיו ועונות אבותיו. ותפלתו נמאסת בעה״ז ובעה״ב. וכל מעשיו מפורסמין ונותן עליהם דין וחשבון. וכל שמחה ששמח ביצרו. נעשית לו אבל. והם נתבעין ממנו בדינים משונים ובושה מרובה ע״י מלאכים אכזרים בעולם ארוך וכה"א ומה תעשו ליום פקודה וגו׳ ואנה תעזבו כבודכם:
ועוד אדם חוטא בעיניו. עיניו כהות. חוטא באזניו. שומע חרפתו. חוטא בפיו אין דבריו נשמעים. חוטא בעצה. פרנסתו מתמעטת. חוטא במחשבה זיו פניו משתנה. חוטא בלשונו יסורין באין עליו. חוטא בידו. יורד מכבודו. חוטא בלבו. מת בדאגה. חוטא ברגליו. שנותיו מתקצרות. חוטא ביצרו. יצרו מקטרגו. חוטא ומחטיא. קובר אשתו ובניו ובני ביתו חוטא בליצנות. גזר דינו נחתם. וכי מה הנאה לאדם סופו לפרוש מחיים למות. מאורה לחשכה משנה מתוקה. לשינה דחוקה ומרה. מאור מתוק לרמה ותולעה. ממטעמים מתוקים. לטעם עפר. מחבוק נאה לחבוק עפר. כמה עשירים יצאו מן העולם בפחי נפש. כמה חכמים היתה חכמתם להם לתקלה. כמה גבורים היתה גבורתם עליהם לתקלה כמה מגדלי בנים. לא שמחו בבניהם. כמם נאים. היה נויים עליהם לתקלה. כמה זקנים. לא ראו כבודם. כמה בחורים נקצצו בחופתן:
וכי מה הנאה לאדם ממאכל. שהוא מביאו לדינים מרובים. משמחה שמביאה את האדם לדאגות הרבה. ממלבוש שגורם לפגיעות מרובות. מהרהור שגורם למכאובים מרובים. משינה מתוקה שגורמת למיתה משונה מחטא שמאבד זכיות הרבה. מתרעומת שמקפחת פרנסות הרבה:
איזהו בן עולם הבא. המתרחק מן העבירות ומהרהור ומלצנות ומלשון הרע ומהכיעור והדומה. והמקיים המצות. ויש בידו מצוה על אמתתה. ומתרחק מן החטא ומעיון תפלה. ומתודה על עונותיו לפני הקב"ה. ועושה תשובה:
המתחבר לרשע טורד עצמו מן העוה״ז והעוה״ב והמסביר פנים לרשע הרי זה ממרגיזי אל. והמרמה בדרכיו. מתאבל בסופו. והמטה את חברו מדרך טובה לדרך רעה. מת בחצי ימיו. והמלעיג על המצות. אין מרחמין עליו מן השמים. והמלעיג על עניותן של עניים. סוף הוא יגע ואחרים אוכלים יגיעו. כל המרגיל (ובזה י״ל מ"ש התו׳ בהזהב ונדחק וק"ל) להאדים פני חברו (עמ״ש בס"ד בלח״ש פ"ד דאבות) פנקסו פתוחה בו ביום. ואין לך קשה. אלא מי שעוסק בדברי הבאי. אוי למי שהעולם מטעה בו. אוי למי שהשעה משחקת לו. אוי לפי שנעשה סניגורו. קטיגורו. (מלאכו השומרו ונשמתו המעידין עליו כדלעיל). אוי למי שיצרו מנצחו. אוי למי שנהפך עליו הגלגל (שתחלתו שלוה וסופו יסורין. כמדת הרשעים). אוי למי שמאבד את עמלו. יש פורענות מיד. ויש פורענות לאחר זמן. ויש אחת אחר אחת ויש כולן כאחת. ויש מהן באות על האדם והוא ער. ויש באות והוא ישן ויש מהן כבדות. ויש מהן כמרוצת נפש. ויש בדעתו. ויש שלא בדעתו (כמ"ש והגבאין מחזירין תדיר כו') ויש בזקנותו. ויש בנערותו. ויש בסתר ויש בגלוי. ויש בבית ויש באכסניא:
וכל צרה וצוקה וקנאה ופרצה ותקלה. ממעטין את החטא. ויש שעובד מתוך יראה כדי שלא תתקפח פרנסתו. ויש מתוך אהבה. ויש מתוך בושה. ויש מתוך תמימות. ויש מתוך להראות (לבני אדם כצדיק). ויש בשמחה ששמח שתהיה המצוה נעשית על ידו. ויש מתוך היסורין. שנא' בצר להם ישחרונני. וכל אחד לפי מעשיו:
בשעה שנפטר האדם. המלאך הממונה על הדין עומד כנגדו ואומר לו. אוי על זה הגוף שיצא מן העולם ריקם מזכיות. ומלא עונות. מביט ברגליו. ואומר אוי להם לרגלים שלא הלכו ביושר אוי לידים שנתעסקו בעסקי שקר. אוי למעיים שנהנו מן הגזל. אוי לעינים שלא הלכו באמונה אוי לאזנים שלא קבלו תוכחת. אוי לפה שלא עסק בתורה. אוי לו לבשר שלא נתייגע ביראה. אוי ליצר שלא נכנע מפני בוראו. אוי לו ללב שלא עבד את בוראו. שעתיד לעמוד בנזיפה:
ואומר לו עמוד בדין והכר מעשיך ודע מהיכן באת. ולפני מי אתה עתיד ליתן את הדין ואם אין אתה יכול להשיב. מי יוכל להשיב ומי יוכל לסבול עונותיו שהן כאש לבגד. וכחרב לצואר. וכחץ ללב. וככבלים לרגלים. כחושך לעינים. כמרה לפה. כשוחה לרגל. כחרישה לאזנים. כמכשלה לכח. כימים רעים לזקנה. כיסורין לגוף. כגדיעה לקרן. כמרה למיתה. כעבירה ליום הדין:
יש שהוא מת בחצי ימיו. ויש שהוא יוצא מן העולם בתמימות:
אשרי מי שיראתו על פניו. אשרי הנשמר מעוניו. אשרי מי שהוא עניו. אשרי המשבחים אותו המוניו. אשרי מי שהוא שפל בעיניו אשרי מי שמטה אזניו לד"ת.
אשרי השומע ד״ת בכל יום:
תורת ה' תמימה עומדת לפני האדם. בשעה שהוא עוסק במשנתו. ואומרת ה׳ עמך גבור החיל. הנה באתי ללמדך. על כן יצאתי לשחר פניך ואמצאך. אשריך אם תזכרני. אשריך אם בלבבך תצפנני. אשריך אם תקיימני. אשריך אם תשמעני. ובכל יום בי יהיו זממיך כי בי ירבו ימיך:
התרחק מן העבירה. והדבק בתורה. וברח מן השררה. ותהיה בחכמה תמיד וקרא אל ה' אלהיך תמיד. כי הוא ירגיעך וישביעך ויניח לך:
וזכור שאתה טפה סרוחה. מזומן לעפר ושוחה. לכן התרחק מן המנוחה. ועבוד אלהיך בשמחה. ויהיה לך לחמלה. כי הדרך פתוחה. ויהיה לך למשאת וארוחה. ואם את הדבר הזה תעשה יאיר לך כנוגהים וצוך אלהים. כי אם תעבוד אלהיך באהבה וחבה. אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב ע״כ:
עוד דברים דומים לאלה. כרת"ם בס' הישר שיאמר האדם אל לבו. לבי לבי הלא ידעת. כי לא נברא' כי אם לשוב לעפר מיום היותך ומדוע לא זכרת אחריתך. הלא תדע כי כל הימים אשר אתה חי על פני האדמה כצל עובר וכמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה ימיך חרוצים. וחייך קצוצים. וכל אשר יעבור עליך יום או לילה. תחסר חלק מחלקי חייך. ובכל יום תקרב אל הקבר. ותעוף בלי אבר. ומדוע לא זכרת. כי עפר אתה. ולא ידעת כי מן האדמה נוצרת. ועל מי בטחת. כי מרדת. ומדוע אתה נמהר. ולא תעבור אל לבך יום המר. יום אשר תאבד עצתך. ונסרחה חכמתך. יום ידבק לשונך אל חכך. יום ישאוך על כתף יסבלוך. ואל ארץ תחתית ישליכוך ועל כל מעשה יחשבוך. וכאבך ירבה. ואשך לא תכבה. יום תראה החשבון ערוך והספר פתוח ומאזני משפט וכוס תרעלה ביד ה׳ שם תמצה שמריה ותהמה נפשך בציריה. ומה תשיב על זדונותיך הלא אז תראה פרי מעלליך. ותמצא גמוליך. ואולי תמות כמות הבהמה. ולא תהיה עתיד ליתן דין וחשבון היה לך לשמוח במותך אך תלך למקום מר ממות. ולמקום אופל ארץ חושך וצלמות. שם תפול עליך אימה. ותכסך כלימה. ולבושך גוש עפר ורמה. ויזורה על גופך גפרית. לבלתי הותיר לך שארית. הלא היום ההוא נורא ואיום. יום אשר אין לו פדיום. יום תמרר בבכיה. תאניה ואניה. יום חרדה וצעקה. יום שועה ונאקה. יום מספד מר. בו תערוך אבל משמר מול משמר. יום יחרה אף האל וקנאתו. ונתכה כאש חמתו. יום ירבו המעצבים והמכאובים. יום יהיה כל איש ידיו על חלציו. יום יאבדו כל חפציו. יום תצא הנשמה ונשאר הגוף ככלי מלא כלימה. מושלך כאבן דומה. ואתה בן אדם אל מי תנוס לעזרה. או מי יהי עליך סתרה. הלא אז תאמר אוי לי מה עשיתי. מדוע דבר ה׳ בזיתי. אחרי שרירות לבי פניתי. ובמה אתכסה כי עירום אנכי. התקושש והתבושש. והכלם מחטאותיך ותן תודה לאלהיך בעוד נפשך בגופך. ובטרם יחשכו כוכבי נשפך. שוב יום אחד לפני מיתתך. החזק במוסר אל תרף כי היא חייך עכ"ל:
ומצינו שאפי׳ ריב״ז היה חרד וירא מדיני עוה״ב. כמ״ש פ״ג דברכות (הובא בבית במעמד יום ד׳ ע״ש מ"ש בס״ד) וכתב הרא״ש ז״ל מטתך בדמעה תשחה ויבהלוך רעיונך מדי זכרך חרדת ריב״ז בשעת פטירתו. וכבר ידעת מעלת ריב״ז מ"ש פרק הישן. ובמ״ס אמר עוד אם יהיו כל השמים יריעות וכל האלנות קולמסים וכל הימים דיו. אין כדי לכתוב את חכמתי שלמדתי כו' (ואינו מהתימה שהרי אפילו יעקב אבינו ע״ה ירא מן החטא ואצ"ל מדוד המלך ע״ה):