אור ברסלב
בירת מגדל עוז יז › פרק ד

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

יז · פרק ד

פרק ג

דרך ארץ בכלל ופרט לכל אדם. כל אחד כפי מה שצריך לנהוג בעצמו בכל עניניו ודרכיו וכל צרכיו. כפי הראוי לו:

דרך ארץ אדם במאכלו ובכסותו ובנקיות גופו ותקון שערו ועשיית צפרניו:

יזהר תמיד שלא יטיפו נחיריו. ושלא יצא ריח מפיו. ואם ריח רע נודף מפיו. ישתדל להתרפאות ממנו. כדי שלא יהא מאוס אצל בני אדם. ויהיה כל גופו נקי. ויתקן שערו כדי שלא יהא מכוער אצל חברו. וילבש בגדים נאים ממוצעים לא ארוכים ביותר כבגדי גסי הרוח. ולא קצרים ביותר כבגדי הריקים והפוחזים. ויזהר בבגדיו שיהיו נקיים בלא כתם ובלא שמנונית. והולך בשוק כאדם שהוא טרוד בעסקיו. ולא ירבה לישב על פתח ביתו כיושבי קרנות. ולא ישיח עם חברו בשבח אשתו:

דרך ארץ האיש עם אשתו:

צריך שיהיו דבריו עמה בנחת. ומטיל עליה מקצת אימה. ולא יותר מדאי. ומראה לה אימה בגלוי. ואוהב אותה בסתר. ומכבדה תמיד בפרנסה ובכסות יותר מיכלתו. ויהא צנוע אצלה. אפי' בשעת תשמיש. ולא תראה בו כל מום. ולא דבר מאוס:

דרך ארץ האדם בסעודתו:

יטול ידיו קודם אכילה ואחר אכילה. ויאכל בימין ולא בשמאל. ומיסב על שמאל. ותהיה אכילתו בנחת. ולא ימהר לאכול כדרך החיות והבהמות שחוטפין ואוכלין. ולא יביט בפני המסובין. שמא יראה להם שיכבד עליו מה שהם אוכלים. ולא יאכל וישתה יותר מדאי. ולא יאכל התבשיל עד סופו. אלא ישאיר מעט בקערה ויאכל ולא ילקק באצבעותיו. ולא ישתה כוסו בבת אחת. ולא יאכל דבר שמזיקו. וישבע אפילו במעט. וישבח להקב"ה שזמן לו מזונותיו ויבקש מהקב"ה שיזמן לו פרנסתו בכל עת שצריך לה:

דרך ארץ האיש בשנתו:

כשיטה לשכב. יהרהר תמיד בתורה ובמצות עד שיישן ואחר שייקץ משנתו ישבח ויודה להקב"ה שהקיצו משנתו לחיים. ולא ישכב כשהוא שובע ביותר עד שיתעכל המזון שבמעיו. ולא יישן מיד עם חשכה אלא ישב לקרות עד רביע הלילה לפחות. אז ישכב ותערב לו שנתו. ולא ירגיל עצמו לשכב ביום. אלא יעשה מלאכתו להתפרנס ממנה. כדי שיתפרנס בכבוד ושלא יבוא לידי עניות שנא' מעט שנות מעט תנומות מעט חבוק ידים לשכב. ובא כמתהלך רישך ומחסורך כאיש מגן:

ד"א האדם ביראת שמים:

לעולם יהא אדם ירא האל יתברך. ולא תהיה כוונתו בכל צרכיו ובכל עניניו. אלא ביראת ה'. ובטחונו יתן בהקב"ה בכל מעשיו ומשאו ומתנו. וצאתו ובואו ולא ילמד לעשות מעשה הכותים בכשוף. ולא יהא מעונן ומנחש ולא קוסם ולא שואל אוב וידעוני. ולא ידרוש אל המתים. דוד המלך ע"ה לא היה מסתכל באחת מכל המדות הללו. אלא היה משים בטחונו בהקב"ה. והיה מציל אותו מכל אויביו. שנאמר בידך עתותי הצילני וגו'. וכתיב בידך אפקיד רוחי. רבי חייא אומר כל מי שאינו מנחש. מחיצתו לפנים ממלאכי השרת. ומלאכי השרת שואלין אותו ואומרים לו. מה גזר הקב"ה היום. מה פעל אל. כי לא נחש ביעקב וגו'. ולא גלו ישראל אלא על ידי הנחשים. שנאמר ויקסמו קסמים וינחשו ויתמכרו. אף הקב"ה מוכיח אותם ואמר להם. כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים (ועם שדברים הללו אין כאן מקום באורם בעצם אעפ"כ לא נעבור על המצות. ונציגם פה. בדמותם כצלמם אשר הביאם ר"י במנ"ה ז"ל):

אלו דברים שהן מדרכי האמורי שאסור לנו להתעסק בהם. שנאמר ולא תלכו בחוקות הגוי וגו'. וכתיב כמעשה ארץ מצרים וגו'. איזהו מנחש האומר נפל מקלי מידי. נפלה פתי מפי. קרא חברי. נבח הכלב. קרא שועל על ימיני. עבר נחש על שמאלי. פסק צבי את הדרך לפני. שחרית הוא. ר"ח הוא. מוצאי שבת הוא (פירוש אם יבקשו ממנו מעות בבוקר או בר"ח. או בתחלת השנה. או במ"ש. ויאמר הרי זה סימן רע לו). או כגון שפגע לאחד מן הפרקים הללו בדבר כעור. אדם או בהמה או עוף. או שישמע דבר דופי. כגון קללה או כיוצא בה. ויאמר הרי סימן לו:

איזהו מעונן. אלו שנותנין עתים. כגון אלו האומרים היום יפה לעשות. מחר אינו יפה לעשות:

(נאום הסריס נראה שאין הדברים אמורים אלא בתולה בעונה בחונה ע"פ גזרת הכוכבים במשפטי בעלי הקסם משא״כ התולה בחירתו ביום מימים לעשות בו מלאכתו. ע״פ התורה והנביאים והתלמוד. שנראה מהם שיום פ' יפה ונבחר. להיות אירע בו נס. ויום פ׳ רע. לא יצלח למלאכה למה שקרה בו מאורע רע. כענין שצייננו. טיבם וטובם בעיר הקדושה לפי מה שמצאנו ראינו בספרי קודש שהעירונו עליהם. באלה פשוט בעיני שראוי ונכון הדבר לבוחר יבחר לו יום הנזכר לטובה וימנע מהפכו. כענין שאמרו אין מתחילין בב״ד. ואין נושאין נשים אלא במילוי הלבנה ומי שי״ל זכות אבות יקיז בבו״ה. ובתלתא לא דקאי מאדים בזיוי. ואמרו חז״ל האי מאן דאית ליה דינא בהדי (עכו״ם) [אלטונא תקח: גוי]. לשתמיט מניה באב דרע מזליה ולמצי ליה נפשיה באדר דשפיר מזליה. וכיוצא בה. וכן שנו חכמים אר״י מגלגלין חובה ליום חייב. וזכות ליום זכאי. וכאשר הראינו ג״כ בכמה מקומות מעיר האלהית. ואמרו יום עצרת ברור זרעו חטין. ואותו חסיד שישן בבה״ק ושמע מהרוחות שמספרות זע״ז. למד מהן לזרוע בעונה הראויה ועשה והצליח) מחר יפה לים. היום חמה נהפכה. מחר גשמים יורדים. וחכ"א אוחזי עינים ומספר קומי (פירוש מגלח חצי ראשו אשר מפאת פניו. ויניח חצי האחרון) ועושה בלורית (פירוש המקיף פאת ראשו) והמגררת בנה בין המתים כדי שיחיה. והקושר מטוטלת על ירכה. וחוט אדום על אצבעו. והמונה צרורות ומשליך לים או לנהר (שהוא כעין כשוף) והמטפח והמספק והמרקד לשלהבת שתבוא. נפלה פתו מפיו. ואמר החזירוה לי. שמא תאבד ברכתו. הרי זה מדרכי האמורי. היה מתחיל במלאכה. ואמר יבוא פלוני שידיו קלות. ויתחיל בה. יבוא פלוני שרגליו קלות ויעבור לפניו. הרי זה מדרכי האמורי. האומר אל תפשיל ידך לאחוריך שלא תפסיק עלינו את המלאכה. ולא תעבור עלינו. שלא תפסיק אהבתנו. אל תשבית המחרישה. שלא תכביד עלינו מלאכה. הרי אלו מדרכי האמורי. האומר שחטו תרנגול זה שקרא כעורב. תרנגולת שקראה כזכר. ה"ז מדרכי האמורי. ר' צדוק אומר הקושר על ידו חוט אדום. ה"ז מדרכי האמורי. דבוק בארונו של מת. כדי שתראהו בלילה. אל תדבק בארונו של מת. כדי שלא תראהו בלילה. ה"ז מדרכי האמורי. הנותנת קסמים באזני הקדרה שתהא מרתחת ושופעת לאחוריה. ה"ז מדרכי האמורי. אבל נותנין קיסם של תות ושל זכוכית בתוך הקדרה. כדי שתתבשל מהרה. אבל אסרו חז"ל בזכוכית. מפני סכנת נפשות. המשחקת לעדשים. כשהיא נותנת אותם בקדרה. כדי שיתבשלו מהרה. והמצווחת לגריסין. והמטפחת לנר. כדי שידלוק. ה"ז מדרכי האמורי. המושבת אפרוחים. ואומרת איני מושיבה אותם אלא בשמאל שלא יהיו מוזרות. ה"ז מדרכי האמורי. הנותנת אפרוחים בכברה. והנותנת ברזל בין האפרוחים. שלא ימותו מפני הרעמים ומפני הברק. ה"ז מדרכי האמורי. הנותנת ביצים ואפרוחים בכותל וטחה בפניהם. ומונה שבעה ואחד. ה"ז מדרכי האמורי. השואל במקלו. ואומר אם אלך. ואם לא אלך. ה"ז מדרכי האמורי. ואע"פ שאין ראיה לדבר. זכר לדבר. שנא' עמי בעצו ישאל גו'. הקב"ה מגיד שאין היגיעות האלו מושיעין את האדם שנא' עמדי נא בחבריך וברוב כשפיך באשר יגעת מנעוריך גו' נלאית ברוב עצתיך. יעמדו נא ויושיעוך. הוברי שמים החוזים בכוכבים גו' מאשר יבואו עליך:

אלו דברים שמותר לעשות אותם. ואין בהם משום דרכי האמורי. היה מתחיל בעסה ומתפלל שתכנס בה ברכה. אין בזה משום דרכי האמורי. אדם שהוא מפהק. או שאחזתו עוית. או שנתעוות. מבעתין אותו. כגון שאומרים לו הנה האויב. או הנחש נושך אותך. וכיוצא בזה כדי שיבהילוהו וישכח העטוש. אין בזה משום דרכי האמורי. עמד עצם בגרונו. נותנין על ראשו מאותו המין ואין בזה משום דרכי האמורי. אילן שמשיר פירותיו. סוקרו בסיקרא וטוענין אותו באבנים. ואין בזה משום דרכי האמורי. שאין זה אלא כדי שיבקשו עליו רחמים כל רואיו. ממשיכים צנורות לפני חתנים וכלות. ולא מדרכי האמורי. שורפין על המלכים ולא מדה"א. וכשם ששורפין על המלכים. כך שורפין על הנשיאים אבל לא על ההדיוטות וכשמת ר"ג שרף עליו אונקלוס הגר יותר משבעים מנה. ומה שורפין עליהן מטתן וכלי תשמישן. ומנין שאינו מדה"א. שנא' בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים וגו'. אני דברתי נאם ה':

ד"א כשנכנס בישיבה. יתן שלום לכל היושבים. וישב בלא הסבה ויאסוף רגליו. ולא ישב אלא במקום הראוי לו. או פחות מכבודו. לא ישב במקום שהוא גדול ממנו. ואם ישב אחר במקומו שהיה רגיל לשבת בו. אל יקפיד. וימעיט בדבריו. ואם ישב אדם אצלו בקרוב ממנו. יכבדנו. ואפי' לקטן ממנו. ויסביר פנים לכל בני החבורה והישיבה. ולא ישב עד שירצו בו האחרים ויתן להם שלום בצאתו והולך לו:

ד"א השואל מחבריו חפץ או הוראה. אם חפץ. יבקש ממנו בלשון רכה ובמיטב דברים. ואל ילחוץ לחברו אם אמר לו לאו. אלא ידין אותו לכף זכות. ולא יאריך יותר מדאי. ואם קצב על עצמו זמן להשיב החפץ לבעליו. לא ישקר. ואם שאל על הוראה. ידקדק בשאלתו וישאל על אמתת הדבר. ולא יאמר לו אלא האמת. שאם יכזב לו. יורה אותו הנשאל כפי השאלה ששאל ממנו והוא סבור שהוא מרמה ואינו מרמה אלא לעצמו. כגון החולה שישאל לרופא על חליו ויהפוך לו הענין וישאלנו על חולי אחר. והרופא יתן לו רפואה כפי שאלתו. ואפשר שתהי' הפך מחליו וימות. או יבוא לידי סכנה ויאריך חליו:

ד"א אדם עם אביו ואמו. יאזין וישמע למצותם. ויעשה רצונו של אביו ויכבדנו בכל כבוד שיוכל. ויהיה דבורו עמו בבושת ובצניעות. ולא ידבר עמו אלא בנחת ובתחנונים. ואם נצטרך האב לבנו יעשה לו כל צרכו בטוב לב. ולא יזכיר לפני אביו הטובה שהיטיב לו. ויאכילנו וישקנו כפי כחו. וילבישנו וינעילנו וידבר על לבו תמיד. כדי ליישב דעתו. והאב והאם שוין לענין כבוד ולכל דבר:

ד"א האב עם בנו. לעולם יחמול אדם על בנו. וילמדנו תורה וידריכנו על הדרך הנכונה. וכשיגדל הבן לא ילחצנו יותר מדאי. ולא יכנו ולא יקללנו. שמא יחטא הבן על אביו. ויסייע את בנו תמיד לעשות רצונו. ולא יבקש ממנו יותר מדאי. וישיא אותו אשה בימי בחרותו. וכן יעשה לבתו ישיא אותה לאיש מיד כשתגדל ותגיע לזמן הבגרות. ולא יעכבנה בבית. אלא ישיא אותה כפי אשר תשיג ידו. ולא יאמר ממשפחה יקרה אני. ואם אשיא אותה לפלוני. הוא גנאי לי ולמשפחתי. כי אפשר כשתראה הנערה שגדלה ולא ישיא אותה. שתצא לתרבות רעה. ויהיה יותר גנאי לאביה ולמשפחתו. ולא יבטח בה ויאמר ח"ו לא תעשה בתי דבר כעור. כי דעת נשים קלה:

ד"א אדם עם האכסניא. אם תבוא אכסניא לביתו של אדם. יכבדם כפי כחו ויותר מיכלתו. ואל יראה עצמו להם שהוא עני אלא יראה עצמו לפניהם עשיר. ואפילו הוא עני. ויסביר להם פנים. ולא יראה להם פנים זעומים. ואפי' היתה בלבו דאגה יכסנה. וישכיבנו במיטב מטותיו. ויראה עצמו כאילו הוא אורח. והאכסניא בעל הבית ויאמר אילו הייתי אני מתארח אצל זה. הייתי רוצה שיכבדני ויאכילני וישקני. אעשה לו כן גם אני. שגלגל הוא שחוזר בעולם:

ד"א האשה עם בעלה צריכה האשה להיות דבריה עם בעלה בחן ובתחנונים ובכבוד. ובבושת ובענוה. ותשמע דבריו ותעשה רצונו. ותשתוקק אליו בעת שהולך בדרך. ותהיה מצפה ומייחלת יום בואו. ועת שהוא עמה בעיר תראה לו שמחה תמיד. ותשמור עת אכילתו. ותעשה לו מטעמים כאשר אהב. ותבטל רצונה מפני רצונו. בעת כעסו. תיישבהו. ובעת צרתו. תשיחהו. ובעת רעתו תנחמהו. ואפילו יהיה לה דאגה בלבה. תסתירנה. כדי שלא יתעצב. מתקשטת לפניו תמיד בענוה בחן ובצניעות. ויהיו בגדיה בכל עת נקיים. תכבד אביו ואמו ומשפחתו. ואפילו הם בזוים ותהיה שמחה במתנתו ותראה שהיא מרבה ואפי' היא מעוטה.

ד"א האשה בכל עניניה צריכה האשה להיות צנועה ויושבת בתוך ביתה ולא תצא מדלתי ביתה אלא לצורך גדול ולא תעמוד בפתח ביתה (אפילו היא עסוקה באיזה אומנות ומלאכה ואצ"ל בבטלה) שמא תחטיא בני אדם. ואפשר שיצא עליה שם רע כי אפשר כשתהיה עומדת בפתח ביתה תזכור דברים שארעו לה עם בעלה ותשחק ויהיה עובר אדם בחור על פתח ביתה. ויאמרו הרואים פלונית מזנה עם פלוני הבחור. כי היתה ממתנת אותו בפתח ביתה. וכשעבר עליה שחקה לו (גם שלא יסתכלו בה בני אדם. ויבואו לידי הרהור עבירה) ולא תרבה דברים עם שכנותיה ולא תכנס לביתן אלא לצורך גדול. ולא תספר עם שום בריה דברים שבינה לבין בעלה. משתדלת בצרכי ביתה ובגדול בניה. תתפלל בכל יום על בעלה שיצליח במעשי ידיו ועל בניה שיהיו מצליחים בתורה ובמצות. תעשה צדקה מיגיע כפיה (אם אין בעלה מקפיד או שיש לו ואינו רוצה לתת לצדקה) אם תצטרך לצאת מפתח ביתה לא יהא הלוכה על השווקים והרחובות. שהמון בני אדם מצויין שם אלא על המבואות שאין רגילין ב"א להלוך בהם כל כך. ולא תצא כשהיא מבושמת מפני שריחה נודף ויבואו ב"א לידי חמוד ולידי הרהור עון. ותשתדל כשתשב בבית החופה או בבית הכנסת לישב עם הנשים הצדקניות הכשרות ולא תהיה מרבה דברים ויושבת בענוה ובצניעות ולא יראה ממנה כי אם עיניה (שמענה נשי מקומנו היושבות בפתח עינים. גליות עינים פדחת ועפעפים. לסתות צדעים ולחיים. פה לשון ושנים. צואר ועורף ואזנים. זרועות עם הידים חזה ושדים כולם רוב נראה לעינים. אולי חושבות עצמן כמ"ה שכולו מלא עינים. והרי כל גופה חשוב כעיניה. ובדין הוא שהרי הביאה המ״ה בעולם וכן באמת נאסר להסתכל באצבע קטנה של אשה אבל מה נעשה למכשפות הללו המתראות כמלאכי שלום להשביע נפשות נענות שמחות ובעקבן יגונות ואנחות דומות לרוחות. מצודדות נפשות לפורחות. שומר נפשו ירחק מהן בכל ארחות):

ד"א בישיבת עמי הארץ. אע"פ שהוא גנאי לאדם לישב בישיבה של ע"ה אם נזדמן להם והוכרח לישב עמהם בחבורתם. ימעט בדבור עמהם. ואם ידברו הם בדרכי כסילות. לא ישיב אותם. ויאמר אין הדבר כך. אלא כך וכך. ועל זה אמר שהמע"ה אל תען כסיל באולתו. אלא ישמע דבריהם ויחריש. ולא ילעג על מיעוט לשונם והגיונם. ולא יספר בגנותן לאחרים:

ד"א הסוחר בסחורה. כשימכור סחורתו. לא ישבח אותה (גם לא יטיל בה מומין יותר מדאי ויסלף מום בין המומים) וכשיקנה לא יפליג בגנותה (הא מעט שרי דכתיב רע רע יאמר הקונה) ויהיה משאו ומתנו באמונה וישמור דבריו לקיים אותן. ואם אמר אמכור לך במנה. ונזדמן לו אחר שיתן מאתים לא ישנה דבריו. וה"ה אם אמר לחברו אקנה ממך במאתים. ונזדמן אחר שיתן לו במנה (בתרי תרעי נמי מד"ח. והוא שלא נתאנה) אבל כסבור שכך הוא השער. וטעה. אצ"ל אם הטעהו המוכר. אין בזה אפי' מד"ח). לא יחליף דבורו. ואם אומר לו אפרע לך לזמן פלוני. ישמור אותו זמן. ויפרע מה שהחזיק על עצמו. ולא יהיה לו מריבה ולא קטטה. ולא קנאה ולא תחרות. עם שום אדם בעולם:

ד"א העשיר בעשרו. יהיה תמיד צנוע ועניו. ולא יתכבד בממונו ויהיה תמיד מודה ומשבח להקב"ה שחנן עושר וכבוד. וכשיראה אדם שהוא עני. יהיה לו חונן ומרחם בממונו ובדבריו. ויתן הלל והודאה להקב"ה. ויאמר ראוי הוא העני הזה להיות עשיר יותר ממני. ויהיה מקדים שלום לכל אדם ועושה חסד עם הבריות בממונו ויהיה מלוה לנצרך. ונותן לעני. וקרוב לקשה יום. ואוהב וחביב לכל יודעיו:

ד"א הרש יהיה תמיד שמח בחלקו. ומצפה ומיחל בכל יום ישועת ה'. ויסתיר דלותו. ולא יזלזל בכבודו. ולא יטול כלום מאדם בעולם. שאם יבזה עצמו ויעמוד היום לפני המלך לבקש ממנו אפילו אלף דינר. למחר יעמוד לפני הפחות שבפחותים לבקש ממנו אפי' פרוטה אחת. הואיל ובזה עצמו כבר. ועמד לפני המלך לבקש ממנו. לא יוכל לעמוד על עצמו. להמנע מלבקש מב"ו. הואיל ונתבזה כבר:

ד"א אדם בבית המרחץ. יכנס לפני ולפנים מן המערה. וירחץ שם. ויתרחק מכל אדם בשעה שהוא רוחץ. ויכסה ערותו. ויעצים עיניו מראות ערות חברו. וימעט בדבריו בבה"מר. ולא ישאל לשלום חברו כשהוא בבה"מ. ולא ישב שם יותר מדאי. ולא יכנס מיד לבית הפנימי. עד שיתחיל גופו להזיע. וירחץ רגליו בצונן. ויכסה את ראשו ויצא:

ד"א הרב ישקוד תמיד על תלמודו. ותהיה חכמתו ומעשיו כאחד. ולא יקפיד על התלמידים. ולא יהיה חכם בעיניו ותהיה חכמתו מצויה לכל שואל. ויהיה פה לכל מי שאינו יודע לדבר. ויהיה שונא מתנות. ולא יהיה אוהב מן העולם הזה. כי אם חכמתו ומעשיו הטובים. ויהיה פרוש מעמי הארץ:

ד"א התלמיד עם הרב יעמוד עליו וישמשנו. ויהיו עיניו תלוים לו ללמוד ממנו חכמה. ולא יקראנו בשמו. ולא יסתור דבריו. וכוונתו לקנטר אותו בדברים. ולא יתבייש לומר לו לא הבנתי. אפילו כמה פעמים. ואם לא הבין מקוצר דעתו. לא יאמר לרבו טעית בדבר זה:

ד"א המוכיח. כשיעמוד אדם להוכיח בדברים. יכבוש עיניו. ויאמר דברים נכוחים. בחן ובענוה. ולא יגיס דעתו עליו ותהיה תוכחתו לשם שמים. כדי להחזיר את הרבים למוטב:

ד"א המוכח. צריך להטות אוזן למוכיח. וישמע דבריו ויקבל עליו לעשותם. ויראה בעצמו מיד אותות שקבל התוכחה ושהוא מתחרט על מעשיו הרעים. ותראה ההכנעה והתשובה בפניו. ויתן ללבו לתקן המעוות. וליישר דרכיו. ולשוב מפשעיו ולהכלם מעונותיו:

ד"א האדם עם חברו. צריך החבר הטוב לאהוב לחברו כנפשו. ויהיה לו למושיע בעת צרתו. ותהיה אהבתו זכה בלי שום דופי. ויהיה דבורו עמו בנחת בחן ובענוה. ויתרחק מן הדברים הבטלים עמו. כדי שתהיה אהבתו שלמה. ולא ישחוק עמו ביד ולא בדבור ולא יאמר חברי הוא. אומר לו כל מה שארצה ולא יקפיד. ואם ירבה בשחוק ובקלות ראש עמו אהבתם תשוב לאיבה. כי אם הוא חבר וחכם. יקפיד על הדברים שהוא אומר לו דרך שחוק כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות. ויטור האיבה בלבו. ואפילו שאינו מראה אותה עתה. ואם היה חברו פתי. מיד יתקוטט על אותן הדברים שאומר לו דרך שחוק. ויאמר לו אחרים כנגדן. ויגלה מומו אם יודע לו שום דבר מכוער. כי הכסיל אין מעצור לרוחו. ומיד הוא מגלה (אחריו) [אלטונא תקח: סתריו]. ויאמר כל אשר בלבו. שנאמר כל רוחו יוציא כסיל. ואע"פ שלא אמר לו חברו אלא על דרך שחוק. אפשר שיחשוב חברו שלא אמר לו אלא לביישו ולהכלימו. נמצאת אהבתם נהפכת לשנאה ולתחרות. ויהי נקל ונבזה בעיני כל חבריו ומיודעיו:

ד"א האומן צריך להיות נאמן בדבורו. ואם יאמר לבעה"ב למחר אתן לך כלי זה. לא יעכב ליום אחר. ואם יתנה עם חברו. שלא יעשה מלאכה אחרת עד שישלים מלאכת חברו. לא ישקר בדבריו. ולא יתנה על עצמו לעשות. אלא אם כן יכול לעשות. כדי שתהא מלאכתו נאה. וכדי שלא יהיו הבריות מתרעמין עליו. ותהיה מלאכתו מתוקנת ממיטב הדבר שהוא עוסק בו. ולא ישבע לעשות. אפילו שבלבו לעשות:

ד"א האדם בעבוד המלכים. אמר החכם מי שהמלך בעל טענתו. ימעט בדברים אצלו. שאם זכאי או חייב. המלך נוצחו. ואמר מי שהמלך ירדוף אחריו יצר לו העולם כולו. ואמר המלך צל הקב"ה בארץ. שהוא מגין על כל עשיר ורש. ואמר העושה מלאכת המלך רמיה. סכן בעצמו ובקרוביו:

ד"א האדם עם כל הבריות בכלל ובפרט. לעולם יהא אדם אהוב וחביב לכל. ותהא דעת הבריות נוחה הימנו. כדי שתהא רוח המקום נוחה הימנו. ויהיה עלוב ולא עולב. נרדף ולא רודף. יסבול מאחרים. ולא יקניט אפי' לעבדו ולשפחתו. מכבד את הבריות אפי' קטנים ממנו יהיו בעיניו גדולים ממנו. דבורו בנחת עם הכל גומל חסד לכל אפילו למי שהרע לו. ויהיה דואג לצרות הבריות. ולא ישמח לאידם. שונא את הכבוד. שונא את הממון. שונא את המחלוקת. אוהב שלום ורודף שלום. ועושה שלום בין הבריות. ומקדים שלום לכל אדם. ע"כ מספר מנורת המאור של ר' ישראל. ואע"פ שאנו עתידים לבאר בעה"י כל פרט מפרקי ד"א הללו בפ״ע. מ"מ לא ראינו לעבור על המצוה. ולא פקדנו ממנו מאומה. ואף גם זאת לא נעלים עין מלקט שבלים מד״א בעמק רופאים מבריאי הנפשות העלולות. מבעלי ספרי מוסר אחרים. ונעתיק גם דבריהם ככתבם וכלשונם. ואם בין האמרים האמורים כבר נלקט לא יכלימונו. כי מראשית כזאת הגדנו. שאין אנו חוששין בכאן להכפלת דברים. מה שדרכנו להשמר ממנו בזולת זה בשאר חבורנו התלמודיים לשערנו גודל התועלת:

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה