אור ברסלב
בירת מגדל עוז יז › פרק ג

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

יז · פרק ג

פרק ב

בדרך ארץ של אנשים. בן עזאי אומר כל הנותן ארבעה דברים כנגד עיניו שוב אינו חוטא. מאין בא. ולאן הוא הולך. ומה עתיד להיות. ומי הוא דיינו. מאין בא ממקום החושך. ולאן הוא הולך. לטמא אחרים. ד"א מאין בא מליחה וממקום שאין עין יכולה לראותו. ולאן הולך. לשאול ולאבדון ולגיהנם לישרף באש. ומי הוא דיינו. אדון כל המעשים ב"ה. ומה עתיד להיות. רמה ותולעה. שנאמר אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה. רש"א רמה בחייו אלו הכנים. ותולעה במותו. שמבאיש במותו. לפיכך יסתכל אדם בד' דברים אלו. ויכיר פחיתות עצמו. וישתדל לעשות רצון הקב"ה. וילמוד תורה ודרך ארץ הרבה. כדי לעשות הטוב והישר בעיני הקב"ה. ויתכוין בכל צרכיו ועניניו ובמאכלו ובמשקהו שיהיו לשם שמים. ולעבוד הבורא יתברך וינהיג עצמו בד"א כדי שיהא נחמד וחביב בעיני אלהים ואדם ויתנהג בסעודתו כדת וכשורה ולא תהיה אכילתו כשור וכחמור שאין בוחן בין טוב לרע וכוונתו למלא בטנו. אלא צריך אדם שתהא אכילתו אכילה בינונית. לא שיאכל אכילה גסה ולא שיחסר נפשו מכל טובה. אלא יתכוין באכילתו לקיום נפשו ולהברות גופו כדי שיהא בריא לעבוד הקב"ה ויבקש מחיה לנפשו. כדי שלא יצטרך לבריות. וינהיג עצמו בסעודתו מנהג נאה על הדרך שתקנו רז"ל:

הנכנס לסעודה ישמח בחלקו אם מעט ואם הרבה. ואפילו אין לו אלא מועט לאכול. יסדר שולחנו כאילו היה לו כמה מטעמים וכמה מעדנים. ולא יפרוס המפה על המקום הדק שבשולחן. כדי ליתן הקערה על מקום הקשה שבשולחן כדי שלא ישתפך המאכל על השולחן (אמר הסריס לא הבינותי זה וכמדומה דה"ג ולא יפרוס מהפת במקום הרך. אלא במקום הקשה. והיינו כדאמר מנשה מהיכן בעית למשרי המוציא. מהיכא (דקדים) [אלטונא תקח: דקרים] בשולא ר"ל שיבצע פרוסת המוציא ממקום שנאפה יפה) ויבא לידי מיאוס ויתגנה. ויאמרו בני אדם כמה מאוס זה. כ"ש אם הוא ת"ח. ולא יאחוז פרוסה בידו כביצה ויאכל. ואם אחז הרי זה רעבתן. כ"ש שלא יאחוז שלמה בידו. וישוך אותה בשניו. ולא ישתה כוס בבת אחת. ואם שתה ה"ז גרגרן. ולא ישתה מן הכוס ויתן לחברו. מפני סכנת נפשות. מעשה בר"ע שהיה באכסניא אצל אדם אחד נתן לו הכוס אחר שטעמו א"ל רבי עקיבא לך שתהו נתן לו כוס אחר שטעמו א"ל לך שתהו. א"ל ר"ז עד מתי אתה נותן כוסות מוטעמים לר"ע. שוב מעשה בר"ע שעשה סעודה לתלמידיו והביא (לשניהם) [אלטונא תקח: לפניהם] שני תבשילין האחד מבושל כל צרכו והאחד לא היה מבושל כל צרכו. הפקח שבהן אחז הקלח בידו לתלשו ולא בא אחריו. משך ידו ממנו ואכל פתו ריקן. הטפש שבהן אחז הקלח בידו ונשכו בשניו. א"ל ר"ע לא כך בני. אלא הניח עקבך עליו ותלשהו. אח"כ הביא לפניהם מבושל ואכלו ושתו. אח"כ אמר להם בניי לא עשיתי כך אלא לבדוק אתכם אם יש ביניכם ד"א אם לאו. אורח שנתארח אצל בעה"ב כל מה שיגזור עליו יעשה. ומעשה בר"ש בן אנטיפטרס שהיו אורחין נכנסין אצלו והיה גוזר עליהן שיאכלו וישתו והם נודרין ומבדין (עמו"ק) בשעת פטירתן היה מלקה אותן נשמעו הדברים אצל ריב"ז וחכמים היו מקנטרין אותו בדברים. אמרו מי ילך ויודיענו א"ר יהושע אני אלך ואראה מעשיו הלך ר"י ומצאו על פתח ביתו א"ל שלום. שלום עליך רבי מורי. א"ל כלום אתה צריך. א"ל לינה אני צריך. א"ל שב לשלום ישבו שניהם ועסקו בתורה עד לערב. א"ל נלך לבית המרחץ א"ל כרצונך היה ר"י מתיירא שמא יקפחנו על שוקיו. לאחר שיצאו ואכלו ושתו א"ל מי מברך א"ל אני. והיה ר"י מחשב בדעתו ואומר מה אשיב לחכמים ששגרוני ופנה ר"י לאחריו. א"ל למה נפנית א"ל דבר אני צריך לשאול ממך א"ל אמור א"ל מפני מה ב"א הנכנסין אצלך אתה מלקה אותם ולי לא הלקית א"ל רבי אתה חכם. ובידך ד"א. ובני אדם הנכנסין אצלי גזרתי עליהם שיהיו אוכלין ושותין. והם נודרין בתורה ומבדין ולי מסורת חכמים שכל הנודר בתורה ובודה. סופג את הארבעים. א"ל וכך אתה עושה להם. א"ל הן. א"ל גוזרני עליך שתַלקה אותם ארבעים בשבילך. וארבעים בשביל חכמים ששגרוני אצלך. הלך ר"י וספר דברים לפני חכמים. ולא יקפיד אדם בתוך סעודתו:

מעשה בהלל הזקן שעשה סעודה לאדם אחד ובא עני ועמד על פתחו ואמר לאשתו. אשה אני צריך להכניס היום ואין לי פרנסה נטלה כל הסעודה ונתנה לו אח"כ לשה עסה אחרת ובשלה אלפס אחר ונתנה לפניהם. אמר לה בתי למה לא באת קודם לכן. מיד ספרה לו המעשה. א"ל אף אני לא דנתיך אלא לכף זכות שכל מעשיך אינן אלא לשם שמים:

שנים שיושבין על שולחן אחד הגדול שולח יד תחלה (לקערה) אח"כ הקטן. ואם שלח הקטן ידו תחלה ה"ז גרגרן בד"א בזמן שאינן בבתיהן אבל האוכל בבית חברו עם חברו. בע"ה שולח (ידו) תחלה ובוצע תחלה וכשהאדם מיסב על שולחנו שם יבחן ויתפרסמו מדותיו. והוא שאמרו ז"ל בשלשה דברים האדם ניכר. בכוסו. בכיסו. ובכעסו. אכל האורח קודם בעה"ב ה"ז מגונה. אורח מכניס אורח יותר מגונה ומגונה אורח נוטל מלפניו ונותן לפני בע"ה ה"ז מגונה וכשיוצאין האורח יצא תחלה ובע"ה יצא אחריו. וכשנכנסין בע"ה נכנס תחלה ואורח אחריו:

ואורח המתארח אצל חברו אל ירבה בשבחו. משום מברך רעהו בקול גדול וגו' ואל יספר בגנותו כדגרסינן פ' הרואה בן זומא אומר אורח טוב מהו אומר כמה טרחות טרח בע"ה לפני כמה בשר הביא. כמה גלוסקאות הביא. כל מה שטרח בע"ה לא טרח אלא בשבילי. אכסנאי רע מהו אומר כל מה שטרח בע"ה לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו:

מעשה בר"ע שהי"ל אכסניא עם אדם אחד נטל פרוסה וסמך בה הקערה שמטה ר"ע אכלה. א"ל אין לך פרוסה שתאכל אלא זו שאני סומך בה את הקערה א"ל כמדומה לי שאתה נכוה בפושרין. ועתה אין אתה נכוה אלא ברותחין. וישתדל אדם לאכול דברים המברין את גופו. כדי שיהא בריא לעבודת הקב"ה (עיין בכסא שן ובאוצר הרפואה ובה"ל ברכות בעז"ה) ויזהר מדברים שאז"ל משום סכנה עיין בבית נתיבות. ובשאר חדרי בית אל:

לעולם יכבד אדם את הבריות. ויפליג בכבודם. ואעפ"כ ישמר מהן ולא יאמין אלא במי שבדוק אצלו. וישתדל להקדים שלום לכל אדם. (עיין נוה שלום) וכל המכבד את הבריות. זוכה לחיי העוה"ב. כדגרסינן בשעת פטירתו של ר' אליעזר נכנסו תלמידיו אצלו. אמרו רבינו למדנו אורחות חיים. אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם. ובשעה שאתם עומדים להתפלל דעו לפני מי אתם עומדים. ובשביל זה תכנסו לחיי העולם הבא. ולא יחוש אדם לכבוד עצמו. ולא יהא רודף אחר הכבוד (שכל הרודף אחר הכבוד. הכבוד בורח ממנו. וכל הבורח מן הכבוד. הכבוד רודף אחריו) ולא יתכוין לישב בראש אלא במקום שיזדמן לו. ואפילו הוא אדם גדול שאין המקום מכבד ליושביו. אלא היושב מכבד את מקומו כדגרסינן ר"י אומר לא מקומו של אדם מכבדו אלא הוא מכבד את מקומו. שכן מצינו בסיני כל זמן שהשכינה שרויה עליו. נאמר לא תגע בו יד וגו'. נסתלקה השכינה המה יעלו בהר:

לעולם יהא אדם מעורב עם הבריות. ישמח עם השמחים וידאג עם הדואגים ויצטער עם המצטערים ולא ישחק בין הבוכים ולא יבכה בין השמחים ולא יהיה ער בין הישנים ולא ישן בין הערים ולא עומד בין היושבים ולא יושב בין העומדים כללו של דבר לא ישנה אדם בדעתו מדעת בני אדם ואם כוונתם טובה. ולשם שמים יעבור על מדותיו. ויבטל רצונו מפני רצון אחרים:

וצריך אדם להעלות על לבו תמיד חורבן בית המקדש ויהא כואב ונעצב. ואל ימלא שחוק פיו:

שמע בני וקח אמרי וירבו לך שנות חיים. אל תתן עיניך בממון שאינו שלך ואל תשמיע לאזניך דברים בטלים שהן נכוין תחלה בדין אל יספר פיך לשון הרע שהוא נכנס תחלה לדין. אל ימצא בידך דבר גזל שכל אבריך מעידין עליך. אל יקדמו רגליך לדבר עברה שמא יקדמך מלאך המות. הוי מתירא מב"ד של מטה. אע"פ שעדיך אוהבי ממון הם כל שכן מב"ד של מעלה שעדיך ברורים. עיניך שלא נתת בממון שאינו שלך יאירו באישון חושך ואפלה. שנאמר וזרח בחושך אורך וגו'. אזניך שלא שמעת בהם דברים בטלים הם יקשיבו שלום. ויאזינו חיי העולם הבא שנאמר ואזניך תשמענה דבר מאחריך. פיך שלא דבר לשון הרע יזכה לספר בשבחו של הקב"ה לתחיית המתים שנאמר ה' שפתי תפתח. פיך שעסק בתורה יתברכו בו בעלי ברכה שנאמר ואברכה מברכיך. ידיך ששמרת מן הגזל מה יעשו לך בני עולה ידיך שלא קפצת מן הצדקה מה יעשו לך כל בני כסף וזהב. רגליך שלא קדמוך לעבירה מה יעשה לך מלאך המות. ר"א הקפר אומר התרחק מן התרעומת שמא תתרעם על אחרים ותוסיף לחטוא. אהוב את כל המוכיחך. כדי שתוסיף על חכמתך ושנא את המשבחך כדי שלא תמעט מחכמתך (פירוש אם אוהב אדם למי שמוכיחו יוסיף על חכמתו כי המוכיחו אומר לו טפש אתה ולא למדת חכמה לפיכך יוסיף על חכמתו וישתדל תמיד ללמוד יותר. ואם יאהב למי שמשבח אותו לעולם ימעט מחכמתו. כי המשבח אותו יאמר לו חכם גדול אתה. ולפיכך לא ילמוד יותר):

הוי אוהב את בית הכנסת כדי שתטול שכרך בכל יום הוי אוהב את בית המדרש כדי שיבואו לתלמוד תורה הוי אוהב את העניים כדי שלא יבואו בניך לידי עניות הוי אוהב את הענוה כדי שתמלא ימיך. הוי אוהב את החסידים כדי שתמלט מן התשחורת (פירוש מ"ה שמשחיר האדם במותו. וי"א שהוא המלאך המשחית הממונה להמית הבחורים. מגזרת הילדות והשחרות) הוי זהיר בק"ש ובתפלה. כדי שתנצל מדינה של גיהנם יהי ביתך פתוח לרוחה. כדי שלא יחסרו מזונותיך. הוי זהיר בדלתי ביתך שלא יהו סגורות בשעה שאתה מיסב לאכילה. מפני שדלתי ביתך מביאין אותך לידי עניות. הוי זהיר בכבוד אשתך כדי שלא תהא עקרה:

הוי שמח ביסורין הבאין עליך מפני שמצילין אותך מחלאים של מִטָה (כמדומה ר"ל תחתוניות) אם מנעת עצמך מדבר מצוה מלאך המות קדמך. אם טרחת עצמך במצות עליך הכתוב אומר ברוך אתה בבואך. אם שמרת פיך מלשון הרע תהיה כל ימיך בשלום. המעיז פניו בפני מי שגדול ממנו סופו בא לידי בהרת. המונע עצמו ממצוה ועוסק בדבר הרשות. סוף אשתו מתה במגפה. אם רצית לכבד חכם הויין לך בנים עוסקים בתורה ומקיימין מצות בישראל. אם ראית חכם שמת עמוד עליו וחזור עליו עד שיפטר ממך. אם ראית עני שמת עמוד וחזור עליו עד שתוליכהו לקבר:

רדוף אחרי השלום יספרו בשלמך כשלום פנחס ב"א אם ראית חברך שנדלדל אל תחזירהו ריקם ואם הלוית לו מאומה בשעת דחקו יתקיים עליך אז תקרא וה' יענה אם השפלת עצמך לפני חברך הקב"ה מגביהך. ואם הקלו אותך אחרים בין בישיבה בין במסיבה עשה שלום עמהם כדי שיבוא שלום וינוח על משכבך:

דע מה שבין היום למחר בין שלך בין אינו שלך את שבידך היום. למחר אינו שלך. ושאינו שלך למה יהא שלך. והעושה את שאינו שלו. שלו. עליו הכתוב אומר הוי המרבה לא לו. הוי גומר בטוב ומשלם טוב ושוחר טוב. ומבקש טוב ואפילו על רע הוי עלוב ואוהב הכל ושפל רוח ולשון רכה הוי קל לראש (פי' אל תדבר בפני גדול ממך. אלא עמוד עליו ושמשנו והקל עצמך אצלו ונוח לתשחורת. בהפך יתכבד אצל קטן ולא יקל עצמו אצלו ועמ"ש בס"ד בלח"ש במקומו) הוי נרתע מן החטא הקל כדי שלא תבוא לידי חמור:

הוי רץ למצוה קלה כדי שתביאך למצוה חמורה ואם רוצה אתה להתרחק מחטא צא וחשוב ועיין בסופו:

אם הטיבות לאחרים הרבה יהא בעיניך מעט ואל תאמר משלי הטיבותי לך. אלא משל שמים הטיבו לך ולי. ואם הטיבוך מעט יהא בעיניך הרבה ואל תאמר בשביל מעשי הטובים הטיבו לי אלא בשביל מעשי שאינם הגונים שנא' ומשלם לשונאיו ואם הרעות מעט יהא בעיניך הרבה ואמור אוי לי כי בא מכשול על ידי ואם הרעו לך הרבה יהא בעיניך מעט מחובי פרעתי. האימתנין ועזי פנים ובעלי זרועות. עליהם הוא אומר כי זרועות רשעים תשברנה המאוסין בעיניהם והמבוזין בעיני נפשם והכובשים את יצרם והמשפילים רוחם. עליהם הכתוב אומר. כה אמר ה' גואל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו. גסי הרוח ומספרי לה"ר מדברי כזב. והחכמים בעיניהם. עליהם הוא אומר. הנה היום בא בוער כתנור וגו':

היראים להזכיר שם שמים לבטלה. עליהם הכתוב אומר וזרחה לכם יראי שמי גו'. בעלי אמונה ומחזירי אבדה ופקדון עליהם הכתוב אומר. נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם. רודפי צדקות. ומבקשי שלום. ומצטערים עם הצבור ועומדים עליהם בשעת דחקם. ועושין עמהם צדקה כשהם בצרה. עליהם הכתוב אומר. טוב ה' למעוז ביום צרה. הצדוקים והאפיקורוסים ושכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים והמוסרים. ומחללי שבתות. ומחללי שם שמים. והחנפים. והפרנסים המטילים אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים יורדין לגיהנם. ונדונים בה לדורי דורות. שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו'. המתגיירים בצדק והשבים בתשובה שלימה והמחזירים בתשובה לרבים. ומלמדים אותם שלא ישובו לקלקולם. עליהם הכתוב אומר אז יבקע כשחר אורך וגו'. הרחמנים ומאכילי רעבים ומשקי צמאים ומלבישי ערומים. ומחלקי צדקות. עליהם הכתוב אומר. אמרו צדיק כי טוב וגו'. המכים בסתר והמחרפים בגלוי. ומליזי הרבים. ומטילי מחלוקת. סופן להיות כקרח וכעדתו. שנאמר בהם ותכס עליהם הארץ וגו'. הענוים ושפלי הרוח. ונוחי תשחורת. ובעלי הבטחה עליהם הכתוב אומר ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור:

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה