בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
ז · פרק ט
עוד זאת אדרש לבית ישראל להניח להם מעצבם ורוע לבבם. בראותם לפעמים צדיק כתמר. אשר שם ה׳ מחסהו בו יתאמר. יקוה לאור והנה אופל הלילה לו למשמר. ולשלום מר לו מר. תדע כי שתף בבטחונו ב״ו. אף אם לא שם בשר זרועו נטויה לרעה או לטובה. רק בדרך גלגול ומצוע הסבה אם רחוקה או קרובה. מ"מ לא כל אפיא שוין לפום גמלא שיחנא. ועם אדם כשר מדקדקין הרבה. ועל דרך זה פרשתי. מ"ש ברבה פ׳ מקץ (הובא בפרש״י עה״ת פ' וישב עה״פ ולא זכר שר המשקים את יוסף) זש"ה אשרי הגבר אשר שם ה׳ מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים (אלו המצריים שנקראו רהב) שעל ידי שאמר לש״ה כי אם זכרתני גו׳ נתוספו לו שתי שנים בבית האסורים. שהכל תמהים על זה שמביא המקרא לחובתו וראיה לסתור. אלא כך פירושו הרי אנו רואים מעשים בכל יום שכחי אלהים הבוטחים על חילם בתיהם שלום מפחד ישליו אוהלים לשודדים בטוחות למרגיזי אל. כי הלל רשע על תאות נפשו. יחילו דרכיו בכל עת. ואימת עליון אותו לא תבעת. אבל הכל הולך אחר החתום. יומם חתמו למו כי ליום איד יחשך רע רומו מעט ואיננו. ינתק מאהלו מבטחו אשר יקוט כסלו. והרשעים כים נגרש תחלתם שלוה וסופן יסורים ראשיתו עשיר ואחריתו רש. אבל בצדיק הוא להפך. תחלתו יסורין לנקותו ולזככו מכל חלאה וחובה. וסופו שלוה. הן תוחלתו לא נכזבה והיה ראשיתו מצער ואחריתו ישגה אחוה ואהבה וטובה רבה. כדרך שאירע ליוסף שהוצרך להתעכב בבית הסוהר מחמת שנטפל בבטחונו לרשע כי סביביו נשערה ולפום צערא אגרא. לזה יפה הביא הכתוב לפרשו על יוסף. כי מתוך שאנו רואים שנענש מיד ונתעכבה תקותו ידענו כי היה תמים לאל. בוטח בה' מעודו. על כן נפרעו ממנו תחילה כדי להיטיב אחריתו ולא תאבד תקותו. כי לולי זה היו ממתינין לו החוב. ונותנין לו שאלתו וממהרים למלא בקשתו. ושורת הדין הפוכה ומשונה כי מרה תהיה באחרונה. הנה זאת חקרנוה כן היא הולך בתום ילך בטח בוטח בה׳ ישוגב וצדיקים ככפיר יבטח קול רינה וישועה באהלי צדיקים ישמחו לקול עוגב:
אבל גנות הבטחון. כמו שנאמר כסיל מתעבר ובוטח ונאמר נביאיה בכסף יקסומו וכהניה במחיר יורו ועל ה' ישענו. בוטח בעשרו יפול ובוטח בלבו הוא כסיל. ונאמר ויבטחו על רכב כי רב. ואמר איוב אם אבטח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי:
גדול הבוטח בה׳ שהוא מבורך כמש״ה ברוך הגבר אשר יבטח בה' מה טוב ומה נעים גורלו לבו שקט ושאנן מפחד רעה. כמש"ה משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'. אל תירא מפחד פתאום גו׳ כי ה׳ יהיה בכסלך ומה יפיו שאפילו היצה"ר מניחו ודורש שלומו. כענין שכתוב יצר סמוך תצור שלום כי בך (בוטח) [אלטונא תקח: בטוח] מה גדול כחו שאפי׳ במותו מובטח שמלאכי שלום יצאו לקראתו כמ"ש וחוסה במותו צדיק. ואצ"ל כי ינעם בחיים חייתו בשלוה ימצא נועם המאכל והמשתה ואין שלוה ונועם לגוף. כמו הרצון במה שנגזר לו מה׳ ולבטוח במה שחלק לו. אמר הפקח אין בטחון גדול ממי שלא יבטח בטובת העולם הזה. ולא יאמין בה. ובוטח בה׳ אשריו ביראת ה׳ מבטח עוז ולבניו אחריו. הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת להיות בה׳ מבטחך גול אל ה׳ דרכיך ויצליחך בלכתך לא יצר צעדך. בטח בה׳ בכל לבך ויתמוך גורלך ויחזק בידך:
החכם בוטח על ה' ידושן לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם מריאי בשן:
הרשע אם יצבור כעפר כסף. לכתם יאמר מבטחו פרחו כאבק יעלה כפיח כבשן:
הצבוע שם כזב מחסהו בית. אך ביש מבטחו יעלה בתוהו כענן כלה וכעשן:
הלץ בעושק ונלוז במבטח בוגד יעלוז. ממועצותיו ישבע ומפרי עון אבותיו יאכל ישן נושן:
הפתי יבטח ברוב עשרו הנה ערשו רעננה עשיר ישכב כחלום חזיון לילה עינו לא פקח שנת עולם יישן. בטחו בה׳ עדי עד שומר ישראל הנה לא ינום ולא יישן: